CDConfessions |
לפני 10 שנים •
7 במאי 2014
אני רוצה לפרוק משהו מהלב ויכול להיות שלא מעט פה יזדהו איתי
לפני 10 שנים •
7 במאי 2014
CDConfessions • 7 במאי 2014
אני גבר, בן 25, גר בירושלים, סטודנט.
יש לי חברה כבר כמה שנים טובות גם היא סטודנטית. מאז שהייתי ילד קטן (אולי אפשר לומר גיל 3) תמיד התעניינתי בבגדי נשים. לא יודע למה, אני רק יודע שרציתי אותם. אין מה להוסיף ולומר שבשנותיי המתבגרות הייתי לובש את הבגדים של אמא ומודד את השמלות שלה, זה הסיפור של הרבה אנשים. אחרי שנה שיצאתי עם חברה שלי והייתי בטוח שהיא האחת בשבילי, שאיתה אני הולך לבלות את שארית חיי, סיפרתי לה על האהבה שלי. סיפרתי לה שלפעמים כשאני מסתכל על בחורה, פחות מעניין אותי הפנים או הגוף אלא מה שהיא לובשת ואני משליך על עצמי איך אני הייתי נראה בחצאית הזו. היא כמובן בזמן הראשון קיבלה את זה כשוק והייתה תקופה שחשבה שאהפוך להיות הומוסקסואל אבל עם הזמן היא הבינה שזה פשוט חלק ממני ומדליק אותי. בגלל שהיא גם רגילה לקונספט גברי מסוים זה לפעמים מוריד לה כשאני לובש לידה חצאית או שמלה אבל אני מניח שהיא תתרגל לזה עם הזמן, במיוחד עכשיו שלפעמים אני שוכב איתה בעודי לובש משהו. האהבה שלי היא בעיקר לדברים ארוכים (מקסי) אבל לא רק. היתרון בכך שיש חברה הוא שאני יכול ללכת, לקנות משהו ואם זה אצלי בארון מבינים שזה לא שלי אלא שלה. ומאז שסיפרתי לה יצא לי לקנות הרבה דברים... היום באמת שאין לי בעיה ללכת לחנות ולומר: "היי, אני צריך חצאית ג'ינס מידה 46 בבקשה (מה לעשות, בחור גדול)" והמוכרת או המוכר מוכנים לעזור, יש כאלו שיחייכו ויש כאלו שפחות, לי זה לא קריטי, אם צריך אני אומר שזה מתנה ושואל אם היא תוכל להחזיר את זה (מקווה שזה יעזור לחלק מכם). ובאמת שקניתי כמעט מכל מותג: ML, crazy line, lord kitch, H&M, H&O, golbary וחנויות קטנות כאלו אחרות (ממליץ בעיקר על אאוטלטים וחנויות עודפים, זולים משמעותית). היחידה שעוד יצאתי בפניה הייתה אמא שלי שגם בהתחלה חשבה שאני רוצה להפוך לבחורה אך הסברתי שזה לא קשור לכך, אני פשוט אוהב את זה. והיא לפעמים מכבסת לי את הבגדים כשאני בבית. מה הפואנטה שלי? אני מה שנחשב "עדיין בארון". נוח לי וכיף לי עם בגדי נשים כשאני לבד או עם חברה. בחברה של היום עדיין אין סבלנות לכך כי אין מה לעשות, זה חינוך מגיל צעיר על איך הגבר אמור להיות או איך האישה אמורה להיות וכל סוציולוג יאמר לכם שזה ככה. אם אני אצא מהארון, מילא אני מעמיד את עצמי במצב לא נעים - זה ניתן להתמודדות כלשהי- אבל אני מעמיד את חברה שלי במצב לא נעים, את אמא שלי במצב לא נעים מול הקרובים, את אבא שלי וכל מי שקרוב וקשור אליי ואין לי אישית לדעת איך זה ישפיע עליו או מה זה ישליך עליו בעתיד. יש מצב שאני אעצבן פה הרבה אנשים במה שאני כותב אבל אז נשאלת השאלה מתי אני אהנה מהחיים. אני נהנה מהם עכשיו, אני מרגיש שאלו שני צדדים שלא חייבים לחיות זה לצד זה. יכול להיות לי הרבה יותר נוח עם הייתי מסתובב עם חצאית כל היום אבל יש לי את מי שאני ולפעמים אני גם מרגיש צורך להיות גבר גברי. אז החינוך פעל גם עליי בצורה מסוימת ואני יודע שאני לא לבד. קשה לי להתחבר לכל הקהילה של הקרוסדרסרס כי מן הסתם אני לא מרגיש צורך שיפנו אליי בתור אישה, אלא כגבר שפשוט במקרה לובש בגדים של בנות. ושאין לו שום רצון להיות נשי. אז בסופו של עניין, אני מאלו שמורידים יותר את הפרופיל כי לא מרגישים צורך אמיתי לצאת עם זה החוצה, זה לא מה שמגדיר אותי. יש ימים שאני רוצה ללבוש חצאית או שמלה יותר מאחרים, זה נכון שיש לי דחף לפעמים לעשות את זה אבל לא מול אנשים. אני הייתי רוצה להרגיש שייך ושנחמד לי ושכולם מקבלים אותי ולא איזו קבוצה מזערית... מילא שקבוצה מזערית תשנא. עד שדבר כזה יקרה אולי עוד 100 שנה אני בסדר איפה שאני נמצא כעת, עם הדברים שלי בארון, בדירה שלי. כותב לכן, ומקווה שלא תרגישו רחמים כלפי כל מי ש"עוד לא יצא מהארון". זהו, אני מקווה שהפוסט עזר לכמה אנשים להבין משהו על עצמם. זה היה נחמד לי לכתוב אותו ואולי יתפתח פה גם שיח נחמד על הדרך. (: |
|