רסיסים של בוקר

רסיסים של בוקר

אדון טיפות הגשם​(שולט) • 25 בפבר׳ 2004

רסיסי בוקר

כמו רסיסי טל, בבוקר מתגלים על העלים
חוטי זכרון צפים, עולים וזוהרים

כמו פרח שנפתח, מראה הודו
כמו רטיבות הנשיקה. הריח, הוא עוד פה

כמו מגע האצבעות, נגעו בנשמתך
כמו העיניים שרוצות עכשו, אותך שם ללטף

אהבתי, לי אמרת, את המילים ההן
ולא ידעתי מה
פתאום השקט המרעיש, כמו משהו עבר שם
ונקבר באדמה

הלילה טוב, הנשיקה,
לשים עלייך השמיכה
ראשך לחוש. שיערך,
עם פי רוצה ללטף
ריחך עוד כאן.
רגלי מסומרות, אני לא אלך.

שאלתי מה תתני לי, מתוקה
לפני אשים ראשי על כר,
לפני אשקע בתוך קורי שינה -
מתת נתת לי, גם סליחה ..
אהבתי גם אני, לספוג המתנה

הבוקר שנתת לי, אור השמש בשמיים
לקום עם רסיסים, עם התחושה שלך
עם הרצון לתת, עם לב יודע ורוטט
עם הרצון שלך לדעת, תמיד כל רגע, כל העת

אני ממתין, שעות סופר, ימים, לילות עובר
שעון שאין לי, אין לזמן אדון

רוצה כמו מנצח על תזמורת לנגן
הכל לדעת, לחוש לראות, גם לכוון
אותך לקחת, לנתק חוטים
הגוף הנשמה שלך, כמו פרפרים עפים

nerissa​(אחרת) • 25 בפבר׳ 2004

יפייפה, דורון.
אחלה בוקר טוב

creamy • 25 בפבר׳ 2004

איזה יופי.
מרגש וונעייייייייייייים...
תודה. עשית לי ערב טוב.