nephele(אחרת)
|
לפני 8 שנים •
30 במאי 2015
If you can't be with the one you love...
...love the one you're with!
אני יודעת מה אני רוצה. אבל נכון להיום, פרט לאחד שהיה ונגוז (אניגמה בפני עצמה), הצלחתי "להידלק" רק על צעירים שפנו אלי. אחד במיוחד. אני יודעת שאם אהיה איתו, זה יהיה זמני עם תאריך תפוגה ברור וידוע ולא זוגיות שנמשכת (בתקווה). מצד אחד, הוא מפרפר לי את הבטן ונראה שממש מתאים לי מצד שני, אני רוצה את הדבר האמיתי - להזדקן עם מישהו מדהים. להיות איתו, משמע להפסיק לחפש - עד למועד התפוגה. לא חבל על הזמן? ואם אפספס את האחד בזמן הזה? אני יודעת שאין ערבויות, אבל, לא עדיף להיות ממוקדת מטרה ולדחות סיפוקים מאשר לקחת את מה שכאן ועכשיו ו"אחריי המבול"? מה דעתכם? |
|
|
amy(נשלטת)
|
לפני 8 שנים •
31 במאי 2015
שאלה קשה. אני חושבת שאחת השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך, היא אם את רוצה ילדים, ומה מצבך מבחינת השעון הביולוגי. אולי זה לא פופולרי להודות בזה, אבל זה משמעותי. אם את רוצה ילדים ורוצה אותם בזוגיות- זה משנה את התמונה. אם את לא רוצה ילדים, או לאו דווקא בזוגיות, אני חושבת שאת יכולה ללכת בעקבות הלב שלך. אגב, לא תמיד לזוגיות עם פער גילים (כן, אומרים גילים, לא גילאים!) יש תאריך תפוגה.
|
|
|
פור גוד
|
לפני 8 שנים •
31 במאי 2015
מכיוון שקיימת כנודע אסימטריה בין המינים מבחינה הורמונלית, כאשר הגברים מגיעים לשיא המיני שלהם בסביבות גיל 20, ואילו הנשים בסביבות גיל 40, המחזאי האנגלי השנון ברנרד שאו העלה פעם הצעה לא רעה בכלל איך לפתור את כול בעיות הזוגיות אחת-ולתמיד.
" שכול בנות ה-40 יתחתנו עם בני ה-20," הוא אמר, " ושכול בני ה-40 יתאבדו." (-: |
|
|
| מאדאם קירי(שולטת){אהובי המתו} |
לפני 8 שנים •
31 במאי 2015
Re: If you can't be with the one you love...
שאלה, ברשותך:
nephele כתב/ה: ...אני יודעת שאם אהיה איתו, זה יהיה זמני עם תאריך תפוגה ברור וידוע ולא זוגיות שנמשכת (בתקווה). למה את כל כך בטוחה שהזוגיות איתו תהיה זמנית? האם זה מפאת גילו הצעיר, או שמא מסיבות אחרות? (או, שאולי, זה משהו שאת לא מעוניינת לשתף, וזה כמובן גם בסדר גמור). אני הייתי פעם עם מישהו שאמר לי במפורש: "את בת הזוג הראשונה שלי, אני ארצה, בעתיד, לחוות מערכות יחסים נוספות". זה כמובן לגיטימי. יתר על כן, מאוד כיבדתי אותו על כך שהוא טרח ליידע אותי מראש ולא העמיד פנים. השאלה שלי היא זו: האם את יודעת בודאות שמערכת יחסים זו תגיע לסיומה, כמו במקרה המפורט לעיל, או שזו פשוט תחושה שלך? |
|
|
| opiate(שולט) |
לפני 8 שנים •
31 במאי 2015
Its all stupidly random
Enjoy what youre given |
|
|
High T
|
לפני 8 שנים •
1 ביוני 2015
Re: If you can't be with the one you love...
לפי דעתי נפילי כדאי להיות ריאלי. מה שיש זה מה שנכון.
להמתין לגבר הנכון זו אשליה או לפחות כמו זכייה בלוטו, אחד למיליארד ואולי גם זה לא. החיים מלאי פשרות ורגעים שונים. אני חושב על המערכת הזוגית שאני נמצא . לפני שנים לא הייתי מאמין שאגיע לכך. אבל כן, הינה המציאות וזה מתרחש. האם זה לעולם? האם זה מובטח. ברור שלא. יש מחלות, קשיים ושינויים אשר לא בשליטה. לכן אנו חיים את היום ואוהבים כל כמה שאפשר. לסיכום - פרפרים בבטן זה נדיר...אל תוותרי על כך. בהצלחה 
|
|
|
|
nephele(אחרת)
|
לפני 8 שנים •
3 ביוני 2015
amy כתב/ה: שאלה קשה. אני חושבת שאחת השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך, היא אם את רוצה ילדים, ומה מצבך מבחינת השעון הביולוגי. אולי זה לא פופולרי להודות בזה, אבל זה משמעותי. אם את רוצה ילדים ורוצה אותם בזוגיות- זה משנה את התמונה. אם את לא רוצה ילדים, או לאו דווקא בזוגיות, אני חושבת שאת יכולה ללכת בעקבות הלב שלך. אגב, לא תמיד לזוגיות עם פער גילים (כן, אומרים גילים, לא גילאים!) יש תאריך תפוגה.
איימי היקרה, בגילי המופלג, גם לו רציתי להביא ילדים לעולם, זה לא אחראי (בעיני). מסכימה איתך שפעם הגילים (לא, לא ידעתי שכך אומרים - תודה) לא בהכרח מגיע עם תאריך תפוגה, אבל פער גילים שעליו אני מדברת, לרוב, כן יבוא עם תאריך כזה. גבר ב ן 30 ואפילו 40 שעדיין לא הביא ילדים לעולם, ירצה אותם. אני כן רוצה זוגיות ומחפשת אותה בעיקר מחוץ לכלוב. אני יודעת את התשובה, פשוט קשה לי איתה כי נורא בא לי כבר... חסרת סבלנות כבר אמרתי? נפילי. |
|
|
|
nephele(אחרת)
|
לפני 8 שנים •
3 ביוני 2015
Re: If you can't be with the one you love... מאדאם קירי כתב/ה: שאלה, ברשותך:
nephele כתב/ה: ...אני יודעת שאם אהיה איתו, זה יהיה זמני עם תאריך תפוגה ברור וידוע ולא זוגיות שנמשכת (בתקווה). למה את כל כך בטוחה שהזוגיות איתו תהיה זמנית? האם זה מפאת גילו הצעיר, או שמא מסיבות אחרות? (או, שאולי, זה משהו שאת לא מעוניינת לשתף, וזה כמובן גם בסדר גמור). אני הייתי פעם עם מישהו שאמר לי במפורש: "את בת הזוג הראשונה שלי, אני ארצה, בעתיד, לחוות מערכות יחסים נוספות". זה כמובן לגיטימי. יתר על כן, מאוד כיבדתי אותו על כך שהוא טרח ליידע אותי מראש ולא העמיד פנים. השאלה שלי היא זו: האם את יודעת בודאות שמערכת יחסים זו תגיע לסיומה, כמו במקרה המפורט לעיל, או שזו פשוט תחושה שלך? תודה מאדאם קירי, מסכימה איתך שכנות חיונית. אני מבינה שאין ודאות בשום דבר, גם לא במערכת יחסים גם גבר בגילי, אך עם גבר צעיר, רווק ללא ילדים, הסיכוי שזה יימשך כמו שאני הייתי רוצה, נמוך בוודאות. נפילי. |
|
|
| מאדאם קירי(שולטת){אהובי המתו} |
לפני 8 שנים •
5 ביוני 2015
נפילי היקרה,
רק עכשיו אני מתחילה להבין עד כמה ההתלבטות קשה: מצד אחד יש מישהו שאת אוהבת ושאוהב אותך, שטוב לך להיות איתו ושהופך אותך למאושרת. מאידך, יש לך סיבות מוצדקות מאוד (או, לפחות, שנראות כרגע מוצדקות) לחשוב שמתישהו זה ייגמר. ואת לא רוצה למצוא את עצמך בעוד עשר או עשרים שנים, עם לב שבור, מתחילה לחפש בגיל מאוחר את האחד והיחיד שלך. מצד אחד את רוצה את האושר, שזה להיות עם הצעיר הנהדר הזה, ומהצד השני את הבטחון, שזה הדבר היחיד אותו הוא לא יכול לספק לך. אני ממש מבינה אותך. כפי שכתבתי לעיל, היתה לי מערכת יחסים אחת אשר ידעתי שהיא תסתיים בשלב מסוים הודות לכנותו של בן הזוג. עכשיו, אספר לך משהו נוסף: מאז שאני זוכרת את עצמי לא רציתי ילדים, מסיבות אידיאולוגיות. לא היתה לי בעיה עם אימוץ - להיפך, זה נראה לי (בשעתו וגם היום) רעיון נהדר. אבל להביא ילדים נוספים לעולם זה משוה שלא רציתי. לפני שנים רבות היה לי בן זוג. הוא היה נהדר ונפלא, התאמנו במובנים רבים. אלא שהיתה בעיה אחת: הוא רצה ילדים. מאוד. לגבי אימוץ, לא היתה לא בעיה *גם* לאמץ, אבל הוא כן רצה ילדים מזרעו. היו זמנים בהם ניסיתי לדמיין עצמי עם ילדים, למענו. בדיעבד, הסתבר לי שגם לו היו זמנים בהם הוא ניסה לדמיין את חייו ללא ילדים, למעני. למצער, אף אחד מאיתנו לא הצליח לעשות זאת. עד שבשלב מסוים הבנו שזה לא יכול להימשך כך, ונפרדנו בכאב גדול מאוד. שנים רבות עברו מאז אותה פרידה ועד שהתחלתי את הזוגיות עם בן זוגי הנוכחי. לזוגיות הזו הגעתי כשאני בוגרת יותר ובשלה הרבה יותר. ועדיין לא רציתי ילדים. התחלנו את הזוגיות הזו על תנאי. הסכמנו, שנהיה זוג רק לבינתיים, עד שהוא ימצא מישהי שכן רוצה ילדים (או שאני אמצא מישהו שלא רוצה). אני לא ממש חיפשתי מישהו אחר, וגם הוא לא עשה יותר מדי צעדים בכיוון. ואז, יום אחד, לאחר שהכרזנו על הזוגיות שלנו כרשמית, הבנתי שאני כן רוצה להביא איתו ילדים לעולם. ההבנה הזו נפלה עליי כרעם ביום בהיר. לי עצמי לקח זמן מה לעכל את זה, ואז סיפרתי לו. אני זוכרת עד היום את השיחה הזו שלנו: "מה, אתה לא שמח?" "זה לא זה, אני פשוט עדיין לא מעכל..." היום, אגב, אני נושאת ברחמי את בתנו הבכורה. מה אני בעצם רוצה להגיד? אני לא טוענת שאת פתאום תרצי להביא ילדים, מאחר ואת קיבלת את החלטתך מסיבות אחרות. אני אומרת, שהחיים יכולים להפתיע אותנו. אני סבורה שחוויתי הרבה חוויות הקשורות לנושא: היתה לי מערכת יחסים אחת שחתכתי ממנה כי ידעתי שהיא תסתיים בקרוב, עוד אחת שחתכה ממני אחרי שהבנתי שלא ארצה ילדים לעולם, ועוד אחת שנשארתי בה בחוסר בטחון ודווקא בה התחולל השינוי שגרם לה להיות יציבה. ובכל זאת, לצערי אין לי ממש עצה בשבילך. מה שכן, אני מקווה שאולי השיתוף שלי יעזור לך לראות דברים בצורה אחרת. לפעמים דווקא סיפורים של אחרים מצליחים לשקף לנו את עצמנו בצורה טובה יותר. מאחלת לך שתקבלי את ההחלטה הנכונה. :חיבוק: |
|
|
|
nephele(אחרת)
|
לפני 8 שנים •
13 ביוני 2015
מקסים מאדאם קירי כתב/ה: נפילי היקרה,
רק עכשיו אני מתחילה להבין עד כמה ההתלבטות קשה: מצד אחד יש מישהו שאת אוהבת ושאוהב אותך, שטוב לך להיות איתו ושהופך אותך למאושרת. מאידך, יש לך סיבות מוצדקות מאוד (או, לפחות, שנראות כרגע מוצדקות) לחשוב שמתישהו זה ייגמר. ואת לא רוצה למצוא את עצמך בעוד עשר או עשרים שנים, עם לב שבור, מתחילה לחפש בגיל מאוחר את האחד והיחיד שלך. מצד אחד את רוצה את האושר, שזה להיות עם הצעיר הנהדר הזה, ומהצד השני את הבטחון, שזה הדבר היחיד אותו הוא לא יכול לספק לך. אני ממש מבינה אותך. כפי שכתבתי לעיל, היתה לי מערכת יחסים אחת אשר ידעתי שהיא תסתיים בשלב מסוים הודות לכנותו של בן הזוג. עכשיו, אספר לך משהו נוסף: מאז שאני זוכרת את עצמי לא רציתי ילדים, מסיבות אידיאולוגיות. לא היתה לי בעיה עם אימוץ - להיפך, זה נראה לי (בשעתו וגם היום) רעיון נהדר. אבל להביא ילדים נוספים לעולם זה משוה שלא רציתי. לפני שנים רבות היה לי בן זוג. הוא היה נהדר ונפלא, התאמנו במובנים רבים. אלא שהיתה בעיה אחת: הוא רצה ילדים. מאוד. לגבי אימוץ, לא היתה לא בעיה *גם* לאמץ, אבל הוא כן רצה ילדים מזרעו. היו זמנים בהם ניסיתי לדמיין עצמי עם ילדים, למענו. בדיעבד, הסתבר לי שגם לו היו זמנים בהם הוא ניסה לדמיין את חייו ללא ילדים, למעני. למצער, אף אחד מאיתנו לא הצליח לעשות זאת. עד שבשלב מסוים הבנו שזה לא יכול להימשך כך, ונפרדנו בכאב גדול מאוד. שנים רבות עברו מאז אותה פרידה ועד שהתחלתי את הזוגיות עם בן זוגי הנוכחי. לזוגיות הזו הגעתי כשאני בוגרת יותר ובשלה הרבה יותר. ועדיין לא רציתי ילדים. התחלנו את הזוגיות הזו על תנאי. הסכמנו, שנהיה זוג רק לבינתיים, עד שהוא ימצא מישהי שכן רוצה ילדים (או שאני אמצא מישהו שלא רוצה). אני לא ממש חיפשתי מישהו אחר, וגם הוא לא עשה יותר מדי צעדים בכיוון. ואז, יום אחד, לאחר שהכרזנו על הזוגיות שלנו כרשמית, הבנתי שאני כן רוצה להביא איתו ילדים לעולם. ההבנה הזו נפלה עליי כרעם ביום בהיר. לי עצמי לקח זמן מה לעכל את זה, ואז סיפרתי לו. אני זוכרת עד היום את השיחה הזו שלנו: "מה, אתה לא שמח?" "זה לא זה, אני פשוט עדיין לא מעכל..." היום, אגב, אני נושאת ברחמי את בתנו הבכורה. מה אני בעצם רוצה להגיד? אני לא טוענת שאת פתאום תרצי להביא ילדים, מאחר ואת קיבלת את החלטתך מסיבות אחרות. אני אומרת, שהחיים יכולים להפתיע אותנו. אני סבורה שחוויתי הרבה חוויות הקשורות לנושא: היתה לי מערכת יחסים אחת שחתכתי ממנה כי ידעתי שהיא תסתיים בקרוב, עוד אחת שחתכה ממני אחרי שהבנתי שלא ארצה ילדים לעולם, ועוד אחת שנשארתי בה בחוסר בטחון ודווקא בה התחולל השינוי שגרם לה להיות יציבה. ובכל זאת, לצערי אין לי ממש עצה בשבילך. מה שכן, אני מקווה שאולי השיתוף שלי יעזור לך לראות דברים בצורה אחרת. לפעמים דווקא סיפורים של אחרים מצליחים לשקף לנו את עצמנו בצורה טובה יותר. מאחלת לך שתקבלי את ההחלטה הנכונה. :חיבוק: תודה יקרה והמון מזל טוב ובהצלחה! |
|
|