שחרית(מתחלפת)
|
לפני 20 שנים •
9 במרץ 2004
הטיסה לניו יורק
הטיסה לניו יורק
"מתוק או מלוח?" שאלה אותי הדיילת וחייכה מאוזן לאוזן. "מלוח" אני עונה, משפילה מבט ופולטת בלי לשים לב "אסור לי לאכול מתוק כל השבוע". "וזה למה?" החזירה הדיילת. "עזבי, סיפור ארוך, בואי נאמר שהייתי ילדה רעה ועכשיו אני נענשת" מלמלתי. "עוד חצי שעה יש לי הפסקה – אני חייבת לשמוע את הסיפור הזה" חייכה והלכה. לפני שטסתי מלכתי העבירה לי רשימת פקודות בל יעבורו : " 1. אסור לך לקום מהכיסא מהרגע שהתיישבת. אם את צריכה לשירותים – חבל! 2. בכל שעה עגולה את תכניסי יד לתחתונים ותזייני את עצמך עד שכמעט תגמרי. בנקודה זו תפסיקי מייד ותמצצי את האצבעות עד שתהיינה נקיות שוב. 3. אסור לך לשוחח עם הנוסעים! – רק לאנשי הצוות תפני בעת הצורך. 4. אסור לך לשון במהלך כל הטיסה! " מלכתי האהובה מכירה אותי היטב ויודעת שיש לי תמיד קוצים בתחת, על כן השיעור להפעם היה "סבלנות מהי". הוצאתי את הדיסקמן מהתיק ושמעתי את האוסף שמלכתי הכינה לי ליום ההולדת שלי. "לא לימדו אותך שאסור לישון בטיסות" פקחתי עיניים וחיפשתי מי מדבר אלי. "לא ישנתי, אני מקשיבה למוסיקה" עניתי לדיילת החייכנית ממקודם. "אפשר לשבת?" שאלה. "אני חושבת שיושב פה איזה איש מבוגר" אמרתי. "העברתי את האדון שישב לידך אחורנית. הוא הטריד איזו דיילת כאן, אז הרחקתי אותו לסוף המטוס.....יצאתי להפסקה עכשיו אז..." ומתיישבת לידי. אני מרגישה שליבי מאיץ את קיצבו והיא שולחת יד לעבר הירך הימנית שלי. "ספרי לי יפה, מי מעניש אותך ואוסר עלייך לאכול מתוק למשך שבוע שלם?" אמרה ולחצה על רגלי. "את בטוחה שאת רוצה לדעת?" מתחיל להיות לי חם... "זה לא מה ששאלתי בזה הרגע? מה, לא הייתי ברורה?" וממשיכה ללחוץ חזק יותר ויותר... "אמממ...כן, מאוד ברורה, עימך הסליחה..." אני מרגישה איך הלב שלי פועם חזק, כפות ידי מתחילות להזיע ואני נקרעת. מלכתי מעולם לא אסרה עלי להיות עם אחרות, נהפוך הוא, היא עודדה ואף במקרים מסוימים גם ציוותה זאת. אך אני מעולם לא יזמתי ופחד משכר החל להתפשט בכל גופי עם כל לחיצה נוספת של הדיילת המדהימה הזאת על רגלי. "את לא רוצה לתת לי לחכות לתשובה יותר מידי זמן" חייכה אלי ואמרה בטון החלטי. "גבירתי, היא זו שאסרה עלי לאכול מתוק כל השבוע" עניתי. "אני בטוחה שהיית ילדה מאוד רעה אם קיבלת כזה עונש. איזה עוד עונשים קיבלת? אני בטוחה שזה לא הכל" אמרה וידה החלה לעלות במעלה הרגל... "לא, זה לא הכל. אסור לי לקום מהכיסא כל הטיסה ואסור לי לשוחח עם הנוסעים, רק עם אנשי הצוות מותר לי." "את בטוחה שאת מספרת לי הכל?" שאלה וידה כבר אוחזת בחלצי ולוחצת – חזק! "אה, כן וגם אסור לי לישון במהלך הטיסה". "ומה תפסתי אותך עושה לפני כמה רגעים?" הקניטה. "אני לא ישנתי, אמרתי לך, אני שומעת מוזיקה..." התווכחתי. "אם כך הדבר, אז איזה שיר שמעת כשניגשתי אלייך עכשיו?" חקרה ובידה החופשייה לקחה ממני את הדיסקמן כדי לבדוק שאני לא מנסה להתחכם איתה. "אה...לא זוכרת...לא שמתי לב....אה.." השפלתי מבט ובקול תחנוני הוספתי : "נמנמתי לשנייה, זה לא נחשב אני קרועה מעייפות". והרגשתי שהיא תופסת אותי חזק למטה ומוחצת לי את הכוס שהספיק כבר להרטב. "נראה לי שגבירתך תשמח אם אני אעזור לה לחנך אותך...סוררת". היא מלמלה מתחת לשפה והכניסה את ידה בתוך תחתוני, והחדירה שתי אצבעות לתוכי. "מ....רטובה, ואפילו מאוד הייתי אומרת" ציינה וריתקה אותי מבפנים אל הכיסא. ליבי דוהר, נשימתי נעתקת, ידי אוחזות בצידי הכיסא – ולוחצות! היא התקרבה לאוזני ולחשה : "בעוד כמה רגעים אני אוציא את היד שלי ממך ואלך. את תקומי מהכיסא ותלכי לשירותים הכי קיצוניים מצד ימין, בסוף המטוס. תכנסי לתא ולא תנעלי את הדלת, רק תסגרי אותה עד הסוף. תתפשטי ותמתיני לי שם עירומה. אני עוד מעט אגיע. ברור?!" קפאתי במקום, הנהנתי ומייד נזכרתי : "אבל, אבל אסור לקום מהכיסא..." "אל תדאגי גבירתך מאוד תשמח לשמוע שחינכתי אותך כראוי" גמרה והלכה. קמתי מהכיסא והלכתי לכיוון סוף המטוס לחפש אחרי השירותים. על דלת השירותים מימין היה שלט "out of order-keep out", פתחתי את הדלת, נכנסתי, סגרתי אותה אך לא נעלתי. הסתכלתי סביב, הם נראו ככל שירותים רגילים אחרים והורדתי את בגדיי מעליי. אני יושבת על האסלה וממתינה לבואה של הדיילת. היא נכנסת לתא, סוגרת את הדלת ונועלת אותה מאחוריה. "שלום לך ילדה רעה, מייד תרגישי איך אני מענישה שפחות שסרחו. עכשיו, תורידי את האסלה ותשכבי עם הגב אליה, הראש לכיוון שלי והרגליים באויר מעל הניאגרה!" פקדה ואני מבצעת. היא פותחת את אחד הארונות ומוציאה ממנו רצועות חבלים. קושרת לי את יד ימין לרגל ימין ואת יד שמאל לרגל שמאל. "אני מקווה שאת רעבה כי את הולכת לאכול אותי טוב עכשיו.." היא מרימה את החצאית (איזו הפתעה, אין לה תחתונים וגם הגרביונים נעלמו להם) ומתיישבת לי על הפרצוף. אני שולחת לשון רטובה אליה, אוספת את דגדגנה אלי ומאמצת אותו בזוג שפתיי. מוצצת, מלקקת, מנשקת וכל מיציה נוזלים על פניי. היא רוכבת עלי, סוגרת רגליים ואני מלקקת באקסטזה, מחדירה את לשוני לתוכה וחוזרת חלילה. היא גונחת, משתוללת, זורקת ידיים לצדדים, רועדת, גומרת....חזק... ואני שותה אותה, את כל מיצה, מנקה ומפצה. לאחר שנרגענו היא התרוממה מעלי וסידרה את בגדיה. "אני שמחה לראות שאת יודעת לעשות עוד דברים עם הלשון שלך חוץ מלמלמל שטויות על שינה..." חייכה וסטרה לי.היא ניגשת לארון ושולפת נר אדום וקופסת גפרורים. "ציפור קטנה לחשה לי שאת מאוד אוהבת נרות, הלא כן?" שאלה. "ציפור קטנה? על מי את מדברת?" נבהלתי פתאום. "שרון, גבירתך, אמרה לי. אני נועה, הכרתי את שרון במועדון בברלין לפני כמה שנים ומאז אנחנו בקשר". "את נועה מברלין?! אני לא מאמינה, היא לא מפסיקה לדבר עלייך...היא אמרה לי שהיא נורא מתגעגעת אלייך" נרגעתי. "אני יודעת גם אני מתגעגעת אליה וזו הסיבה שאנחנו נוסעות אליה עכשיו יחד". לקח לי רגע - שניים לעכל את החדשות וחיוך רחב התפשט על פניי – "אתן תכננתן את זה שתיכן, נכון?" "יש לך מלכה שדואגת לך, היא רוצה רק את הכי טוב בשבילך" חייכה והדליקה את הנר. "אז איפה היינו..." היא מטפטפת חלב על פיטמותי ואני בוערת, נצרבת, מרטיבה, מזדקרת. היא מפסלת בחלב על גופי ואני גונחת מהעונג שבכאב. אני עוצמת עיניים חזק ודמעות אושר בוערות זולגות מעיניי ופוגעות ברצפה. היא מעבירה את הנר הדולק לכיוון מבושי וצורבת את שפתיי באדום, אני רואה כוכבים, שטה בעננים, עפה עם הציפורים...הרחק. לאחר שסיימה לקשט את שיפתותי, הפשיטה את שרוול חולצתה ובתנועה חדה, ידה חדרה לתוכי והחלה חופרת עמוק, עמוק. בדרך היא מצרפת עוד אצבע ועוד אצבע, ולפני שהבנתי את המתרחש, כל ידה הייתה בתוכי, דוחפת, מזיינת, קורעת, חופרת, בועלת. "אני גומרת...אני....גומרת..." צעקתי וכולי משתוללת, בולעת את היד שלה בתוכי, גונחת מייללת, גומרת. מאוחר יותר המטוס נחת, גבירתי חיכתה לנו בחוץ ונסענו שלושתנו לדירתה. |
|
|
אניגמטית(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
9 במרץ 2004
דמט, את גדולה!
HO MY GODDESS!!!
זהו, עכשיו זה רשמי, הלך לי הכסא בעבודה. שחרית, אני מכתירה אותך ברגע זה לשרמוטית החודש! ככה מתעללים בפנסיונריות? |
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
9 במרץ 2004
אל הנהלת הפורמים ,דחוף ביותר .
הגברת הזו שכינויה "שחרית" החלה מתעללת בקורי הפורמים בעקביות . אין די בכך שתיאוריה קולחים וצבעוניים אלא שהם פלסטיים יתר על המידה ובין השורות אפשר להריח את שקורה שם . איני מבין כיצד הודלק נר בתא שרותים במטוס וגלאי האש לא פעל , אך זהו נושא לדיון אחר . אודה לכם באם תפעלו לטובת הקוראים ותגרמו לגברת הנ"ל לכתוב עוד , והרבה . בתודה מר ק. |
|
|
creamy
|
לפני 20 שנים •
9 במרץ 2004
קליבר, אתה מתוק אמיתי !!!!
אבל אתה מתעסק בגלאי-עשן.... נו באמת... 
שחרית, סיפור גדול. אהבתי את הטיסה, את ההפתעה, את הדיילת שנהייתה בת ברית את ההתרגשות שלך.... את הכל !!!! תכתבי עוד ! (ועזבי אותך מפקודות... גם את נהנית, לא?  )
|
|
|
|
שחרית(מתחלפת)
|
לפני 20 שנים •
10 במרץ 2004
איזה כיף לי לראות שיש מי שקורא ואוהב, מבטיחה להמשיך לחרמן ולרגש אתכם...ואניג' אני מבטיחה להמשיך להפריע לך בעבודה
תודה על התגובות המקסימות 
(חוזרת למחברת הכתיבה) |
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 20 שנים •
10 במרץ 2004
את יודעת שנהנתי מהסיפור שלך, ועכשיו כולו יודעות
תכתבי ילדונת... תכתבי... |
|
|
|
שחרית(מתחלפת)
|
לפני 20 שנים •
10 במרץ 2004
אור יקרות |
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 20 שנים •
10 במרץ 2004
 
|
|
|
שולמית(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
10 במרץ 2004
בהחלט סיפור יפה
|
|
|
| _טרוריסט חמוש באננס |
לפני 20 שנים •
10 במרץ 2004
עכשיו גם הכיסא בעבודה שלי רטוב...
"סיפור קולח" -הניו יורק פוסט
"עלילה סוחפת, לא להחמיץ" -פאפאוה ניו גיני טיימס. "אירוטיקה במיטבה, לקרוא ולא לרצות להפסיק" - "גומר והולך" שבועון הסרוגייטים. "9 בסולם אננס" - "לוהטות אחרונות"- העיתון היומי של איי לסבוס. ולך קליבר: "על מנת לנתק את חיישן גילוי האש בתא שירותים ME/5#$ על פי תרשים הפריסה שבידך, עליך לגשת אל ארון סעף 3DIUY%&@ ובתוכו לנתק את סוויץ FTI*1 הנמצא בלוח QQWE/1 שממוקם מולך." מתוך "אירופה ב 400000 דינרים אפגניים ליום" מדריך אל קעידה לנוסע. נו באמת... הדיילת מלכה, יש לה אולי עבד מהצוות הטכני של אל על... במיקרה הוא חשמלאי מטוסים שהיה במשמרת הנכונה... קצת דמיון איש ! |
|
|