slave for ever(נשלט)
|
לפני 7 שנים •
27 באפר׳ 2016
"סאדו-מאזו זה מזמן כבר לא סטייה"
"הוא רוצה להכניס שליטה וכניעה לחיי המיטה שלנו, אבל אני לא לגמרי מרגישה בנח בסיטואציה הזו. האם זה נורמלי שזה מגרה אותו? למה זה מרגיש לי מוזר לשתף איתו פעולה? וגם אם אני יכולה למצוא בזה הנאה - האם אני צריכה להתבייש שאנחנו עושים את זה?" מעת לעת, זוגות שאני מטפלת בהם באים אליי ופותחים מולי את סוגיית ה"סאדו-מאזו" שלהם. לעיתים זה הגבר ולעיתים האישה, שרוצים להרחיב את הפעילות המינית שלהם ולפלפל את השגרה, אך מבחינה נורמטיבית הרציונאל מונע מהם להגיע לשם. לטובתם, ובשביל כל מי שתוהה אם הנטייה המינית הזו היא נורמלית, חושב לי כסקסולוגית להבהיר כמה דברים לגבי BDSM.
מה זה BDSM ?BDSM זהו סוג של התנהגות מינית שנעשית בהסכמה ומרצון והיא כוללת שלוש תת-קטגוריות: שעבוד ומשמעת, שליטה וכניעה וסאדו-מזוכיזם. האם זו סטייה? להגדיר התנהגות מסוימת כנורמלית או כסטייה זו משימה לא פשוטה. פעם הגדירו סטייה כך: "התנהגות מינית או רצון שנחשב חריג או בלתי מתקבל על הדעת", אבל, ההגדרות משתנות עם הזמן והתנהגויות המיניות גם כן. מין אוראלי או הומוסקסואליות היו פעם מוגדרים כסטייה ומקוטלגים כהפרעות נפשיות. כיום, הם חלק מההתנהגויות הנמצאות ברצף המיני ונחשבות כפופולריות ומקובלות. התנהגות נחשבת לנורמלית או בריאה בהתאם לקונטקסט בה היא מתקיימת. מי קובע האם זה נורמלי או לא?הזכות לקביעה לנורמליות או לסטייה ניתנה לגוף רפואי, ענף הפסיכיאטריה, אם לדייק, שמתבסס לצורך האבחון ב"המדריך הסטטיסטי לאבחון הפרעות נפשיות" (DSM-5). פארפיליה סאדו-מזוכיסטית, שפעם נחשבה כסטייה, יכולה לערב את המשתתפים בתוקפנות קשה, הן כלפי עצמם ו/או כלפי אחרים, תלוי עד כמה האדם עצמו ו/או הסובבים מוכנים לשאת בתוצאות. האם נוכל בעצמנו לקבוע את הגבולות?בהחלט. כל אדם נמשך מינית לגירוי המתאים לו באופן מיוחד. יהיו כאלה שהכי יאהבו שינשקו אותם במיוחד בצוואר, יהיו כאלה שידלקו מלפנטז על ביריות ויהיו כאלה שלעשות סקס בחדר המדרגות של הבניין יעיף אותם לרקיע השמיני. כפי שכבר ציינתי, הכל תלוי קונטקסט: אם זאת פעילות שאינה גורמת מצוקה נפשית, אשם, חרדה, אם זאת פעילות שנעשית מרצון ובהסכמה של הפרטנר, אם זאת פעילות שאינה גורמת נזק, אם היא אינה מביאה לתוצאות בלתי רצויות, אם זאת פעילות שאינה נחשבת לפלילית, אז, הכול בסדר. הבעיה מתחילה כשהספקטרום המיני שלך מצטמצם ומניפת האפשרויות נסגרת בפניך. למשל, אם אתה מתגרה מינית מכפות רגליים מטופחות זה בסדר, אבל אם אתה מתגרה אך ורק מזה, תוך כדי גירוי מנטלי או פיזי של כפות רגליים ואתה מרגיש מתוסכל או לא מגורה בדרך אחרת זו בעיה. אם נגיד, הכרת בחורה חמודה, ובעולמך המיני אתה מתגרה מסטירות - אבל שכחת לברר איתה האם גם היא אוהבת את זה, זו בעיה. מי נמשך ל-BDSM?מסתבר שאין נתונים דמוגרפיים חד משמעים המעידים על הנטייה. רקע תרבותי, עדה, מצב כלכלי או חברתי אינם משפיעים. מה שכן, ישנו הסבר ביולוגי לגבי הנטייה ל-BDSM. בכללי, גברים נתונים יותר מנשים לפתח פראפיליה והסברה היא השפעת הטסטוסטרון. ישנו הסבר פסיכולוגי, הטוען שילדים שגדלו במשפחות לא מתפקדות או בהם היה ניצול רגשי, פיזי או מיני יפתחו נטיות פראפיליות יותר בקלות. טראומה מוחית יכולה להביא אדם להתמסר להתנהגות פראפילית, אבחנה של ADHA בילדות עלולה ליצור נטייה לפראפיליות. הסברה החברתית טוענת שאלה התנהגויות נלמדות והכוונה היא להתנהגויות מיניות כמו צפייה בסרטי פורנו, קריאה בספרות ארוטית וכדומה. למשל, "50 גוונים של אפור", הטרילוגיה שנכתבה ע"י גב' ג'יימס. בסופו של יום, הספרים לא חידשו בעיניי הרבה מבחינת התוכן של הדברים. הספר הראשון (היחיד שקראתי וגם, בקושי רב) הוא לא יותר מרומן רומנטי עם תיאורים לא ממש משכנעים וסיפור על גבר מנצל ושתלטן, שאי אפשר להגדיר אותו כגבר "בידיאסאמי". אבל, עזבו. מה שזה בטוח עשה, זה לחדש את הז'אנר ועל זה אני דווקא מברכת. בעיניי, ספרות ארוטית היא הרבה יותר בריאה וכיפית מפורנוגרפיה, כי כשקוראים ספר, הדמויות המשחקות את התפקידים הן פרי דמיוננו. במעגל התגובה המיני, את המקום הראשון תופס הדמיון, כשאנו רואים בעיני רוחנו את המצב האופטימלי עבורנו. זה יהווה בסיס לשלבים הבאים בהתנהגותנו המינית. הפנטזיה היא ה"שלום כיתה א" בחיים המיניים, ולכן כשישנו עידוד לבסיס איתן, כל יתר השלבים שיעמדו מעליו, יעמדו בבטחה. מישהו אמר פעם: "איבר המין המשמעותי ביותר בגוף האדם הוא המוח". ואכן, כשאין פנטזיות, התשוקה נעלמת. אם אתם עדיין רוצים לקראו ספרות הקשורה ל-BDSM, אני ממליצה על ספרו החשוב ביותר של זאכר-מאזוך, "ונוס בפרווה". הנובלה האוטוביוגרפית מספרת על אדם בשם סוורין, שהיה כה שיכור מאהבה לאישה בשם וונדה עד שביקש להיות לה לעבד ועודד אותה להתייחס אליו בקשיחות, להשפילו ולהכותו. ההנאה מכאב, שליטה והשפלה, הוגדרו בשנת 1869 ע"י פסיכיאטר גרמני, קראפט-אבינג כסטייה מינית בשם מאזוכיזם. ומהצד השני של הנטייה, ישנם הכתובים של המרקיז דה-סאד, אציל צרפתי שהתפרסם עקב העונג המיני שהפיק מאלימות ומגרימת כאבים לזולת, מהלקאות, בעיקר באזור איברי המין, וממראה של דם. סאד, וכתב, בעודו כלוא בבית סוהר את עיקר כתביו, אחד מהם (תורגם לעברית): "ז'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה". הספר נכתב כמעט לפני 230 שנה ושם התיאורים, הם לא קלים לקריאה. האם אפשר לשלב אהבה ואלימות? לדעתי לא. כל סוג של מיניות עלולה להיות סוטה אם היא מכילה בתוכה ניצול, התעללות ופגיעה בחסר ישע או באדם אשר אינו מביע את רצונו ו/או הסכמתו. פרקטיקות מיניות הנעשות בין מבוגרים מתוך הבנה, ידיעה, רצון והסכמה ואשר אינן גורמות לנזק רגשי או פיזי, יכולות להיחשב כמקובלות. במידה והמחשבה או הפעילות המינית יוצרת, מצוקה, חרדה, אשם או מצב שקשה להתמודד אתו, הייתי ממליצה על יעוץ ובדיקה. http://www.mako.co.il/health-wellness/sex/Article-9168f7515c29c41006.htm?sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=1758979194 |
|
|
| אביגיל הכרמלית |
לפני 7 שנים •
28 באפר׳ 2016
חמישים גוונים של אפור הוא נקודת זמן שממנה מגדירים את קבלת הבדסמ כמינסטרימי ( יחסית?) זה ביטוי של משהו שהתרחש עוד קודם? ההתקבלות של הספר היתה תוצר של התהליך? זה קרה בגלל הלהט"בים? השינוי שהם עברו משולי החברה אל המרכז? היו עוד תחנות נראות לעין בתהליך הזה ? איך זה קרה? אני זוכרת ב2003 היה קושי עצום אפילו להגיע למועדון , ופורים נתן אפשרות בגלל שכולם עטו מסכות. אז תוך 10-15 שנה שינוי חד כל כך? מה הסיבות שלו? |
|
|