| ערן2(נשלט) |
לפני 20 שנים •
26 במאי 2003
מחולל אותות חשמלי - סיפור מהחיים.
מחולל האותות חשמלי.
הוא ישב על המיטה, עם רגליים מקופלות לאחור, מתחת לישבנו. ידיו היו מקופלות וצמודות באזיקים על עורפו. הם עמדו סביבו, היא בחנה אותו ולמדה כל פעולה שחברה הדום ביצע, חששה להחמיץ ולו משהו משלב ההכנה. הוא טבל את פיסת הכותנה בכהל, וניקה, מרח, את הפיטמות של העבד הישוב מתוח על המיטה. הוא חיבר את המצבטים אל הפטמות בזהירות יתרה, שלא לפצוע. פניו, של העבד היו מתוחים מהצפוי לקרות. זה היה חדש עבורו וגם עבור מלכתו. המתקן שנראה משוכלל עם הצג האדום. צמד החוטים שצידם האחד יצא מהמכשיר וצידם האחר חובר למצבטים, היו עבורו מקור לחששות, לדאגה. הידיד הסביר למלכה בדיוק את העוצמה של כל דרגה ודרגה במחולל האותות החשמלי. הוא הוסיף והסביר, ששום נזק בלתי הפיך לא יכול לקרות גם בעוצמה הגבוהה ביותר, אולם הסבל והעינוי עבור אחדים, הוא קשה מנשוא. מעל ומעבר ליכולת. " את מבינה, המחולל, הוא בעצם מתנד חשמלי בעל תדירויות שונות ועוצמת זרם חשמלי נמוך שמועבר דרך המצבטים לגוף המסכן". אמר וגיחך. "יש להניח שאחדים ייפרצו בצעקת סבל, כתוצאה מהריטוט העוקצני שמועבר אל הגוף". "אחרי שננסה אותו, בפטמות… ננסה אותו על הביצים," הדגיש כחובק סוד. היא חייכה אליו ועיניה נצצו מסקרנות. היא רצתה לראות את הסאב שלה, מרקד על בירכיו, על המיטה חסר אונים, סובל ומתענה והכל למענה. " או קי, זה מוכן" אמר לה, סובבי את כפתור העוצמה לדרגה הראשונה. והפעילי את מתג ההפעלה. "אל תגעי בחוטים, או במצבטים בזמן ההפעלה, למרות שהם מבודדים. "זהו, זאת כל ההכנה. הוא כולו שלך". חיוך גדול עלה על פניו. היא הושיטה את ידה לכפתור, סובבה כפי שהינחה אותה ידידה. ובטרם הפעלת המתג, היא הסתכלה על פניו, פניו של העבד, שישב למענה, מוכן ונכון ומודאג וחושש, לשאת בעינוי החדש. הכל כדי לבחון אותו, את רמת המוכנות, ההקרבה, את מידת הסבל שלו למענה, למען מלכתו. או, קי, מתחילים, אמרה שוב בגיחוך מאולץ והפעילה את כפתור ההפעלה. בשנייה הראשונה, לא קרה דבר, אולם עם הזמן, צריבה רוטטת החלה להרעיד את קצות פטמותיו, הוא הרגיש בזימזום החרישי החודר אל תוך בשרו. הוא חשש, לגרוע מכל, אולם, הרעידה לא היתה כואבת אולי לרגע אף נעימה. אחרי דקה ארוכה, סימן לה הידיד, להגדיל את העוצמה מבלי להפסיק את פעולת המכשיר. היא קפצה על הרעיון, וסובבה את כפתור העוצמה במתינות. גופו החל לרעוד במקצת, וצעקה קלה וקצרה, קריאת הפתעה יצאה מפיו. עם הזמן שחלף, הוא החל להניע את עורפו את ידיו הצמודות לעורף. גופו החל לרעוד למרות שזה לא נראה מאוים במיוחד. עברה דקה שלמה נוספת. והוא החל להניע את חזהו, פניו התעוותו מהתחושה הלא נעימה. שפתיו התהדקו אחת לשנייה, כמנסה לחסום אנחת כאב כזו או אחרת. הוא קימץ את עיניו במטרה להפיג כמעה את הסבל, את הרטיטה הפנימית, את הרעידה של פיטמתיו, של חזהו. ככל שהזמן עבר, כך היה עבורו קשה יותר ובלתי נסבל. הוא החל לנוע במטרה לשחרר את הגוף, הוא החל להתרומם מעל בירכיו, מרים עצמו ומוריד שוב, והכל כדי להרפות ולהקל מעצמו את התחושה הבלתי מוסברת אבל הכל כך מציקה , מעוותת, מעצבנת, מוציאה מדעת. הוא הבחין בפניה, בשביעות רצונה, הוא הכיר את המבט הזה. את המבט המרוצה, המבט שמצפה לראות עד כמה, עד מתי, עד איפה יהיה מוכן להקריב למענה. עיניה ממש יקדו מאושר מסיפוק. היא הרגישה אותו עושה זאת, אך לא נשבר והכל למענה. היא הושיטה ידה אל מתג ההפעלה, אולם נתנה לזה שניות ארוכות נוספות להימשך. אז העבירה את המצב להפסק. בפעם אחת, באה הרגיעה בגופו. שקט שכזה, שלווה ארוכה ורוגעת. הוא הפסיק להאנח. היא ליטפה את פניו, עם המון חום ואהבה, היא ידעה עד כמה הוא התענה. היא ליטפה את ראשו, שהיה רטוב ומיוזע. "היה קשה, עבד ?" שאלה כמעט בלחש, וברוך? הוא ידע את מה שהיא ביקשה לשמוע: " לא גברתי, למענך כלום לא קשה". היא שבה וליטפה את פניו, וביקשה מידידה לנסות את העוצמות האחרות. "אין בעיה אמר, את כבר יודעת זה לא קשה. העיקר שמחטאים ומנקים את מקום התחברות בגוף, מראש"." כדאי להוריד את העוצמה לאפס, להפעיל, ורק אז להגביר בהדרגתיות"! היא עשתה זאת, ועלתה בהדרגתיות לעוצמות הגבוהות. הם עמדו לידו, צופים בו, בסבלו ברטט של גופו. רועד ומתעוות מהרעידות מהזימזום החרישי שהשמיע הספק, כל גופו רטט, פניו זזו שלא במכוון בחוסר שליטה עצמית. הוא ניסה להזיז את ראשו, להתנגד להרעדה, לתחושת החום שעברה בגופו. עברה דקה ארוכה, עד שנישמע קולה הסמכותי והבוקע בלחש מפיה. " אם קשה לך?… אתה יודע …?" "לא גברתי, לא! לא! לא! לא............…" ספק אמר זאת כדי לענות, או כדי להקל בעצם השמעת הקול, במשהו על מצוקתו. היא נסתה ללטף את פניו, אולם חברה קרה לעברה בלא! אחד קצר ומשמעותי. "אסור לך לגעת בגופו בזמן הפעולה". הוא גיחך לעברה והיא החזירה לו חיוך של הנאה. "אתה נהדר, אתה חייב להשאיר לי את זה לכמה ימים". הפעולה נמשכה עוד דקה ארוכה, הוא החל להוציא קולות תחינה חלושים. כאלו שרוצים לומר, די אנא, בבקשה, מספיק… אולם החשש להראות חולשה, כניעה לגוף, חוסר התמסרות מספקת, אי דבקות במטרה לענג אותה בסבלו. מנעו ממנו לומר דבר. התאפקות של סבל מופנם . " הוי...אתה נהדר!" היא קראה לפתע לעברו של העבד ," איזה כיף מה????????" העבד, בלע את לחישותיו, והינהן עם ראשו בהסכמה מלאה. היא עצרה את הפעולה, והציע לידידה לנסות זאת על הביצים. "תני לו קצת מנוחה" השיב לה בלחש. זה יכול להיות גם בלתי נסבל , אם עושים זאת ברצף. " הוי, אני מתה על זה…. כמה זמן צריך להמתין ????? לא חשוב שיסבול עוד קצת.. ודי. אני מתה על זה... !" " תני לו דקה " ענה לה בחיוך ספק מבין ספק נהנה מהצפוי. ואז חילץ את המצבטים מפטמותיו, ונתן לה לחבר אותם על שקית העור של אשכיו, לא לפני שהיא ניקתה עם כהל את מקום החיבור, כדי לאפשר העברת מגע חשמלי טוב יותר יעיל. שלכם. ע. סוגד לך מלכתי! |
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 20 שנים •
26 במאי 2003
בררר....מחשמל
|
|
|
פולו
|
לפני 20 שנים •
26 במאי 2003
וואוו...באמת סיפור מחשמל.
|
|
|
צעצוע{א}(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
26 במאי 2003
סגנון הכתיבה מעולה.
הנושא מפחיד, אך גם מעניין. |
|
|
| ערן2(נשלט) |
לפני 20 שנים •
27 במאי 2003
תודה למגיבים.
צעצוע, תום ופולו, מבטיח להכניס מידי פעם סיפורי חיים וסתם סיפורים. פולו, נכנסתי לאתר שלך. הוא מדהים , מרשים, מעוצב נפלא ויש בו חומר שלא מבייש כל פורום ותיק אחר. בהצלחה בהמשך. ע. סוגד לך מלכתי. |
|
|
עתליה(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
27 במאי 2003
ערן,
אין לי מילים.... העוצמות בהן העברת את הניואנסינים של השליטה והכניעה... מקסים ומדליק כאחד! |
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
27 במאי 2003
אוךךךך זה מחרמן...יאמייי...
כל אחד צריך להצטייד בדבר כזה (ערכה ביתית ) ((-: |
|
|
אניגמטית(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
28 במאי 2003
מרתק. אולי מלכתך תסכים לעשות לי שיעור פרטי
|
|
|
שוקולית(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
28 במאי 2003
עבדי יקירי.
לקרוא אותך,שוב ושוב......אין גבול. חובה ערכה כזו,בבית!!! |
|
|
| footslave(נשלט) |
לפני 20 שנים •
28 במאי 2003
מפחיד , אך אם זה מה שצריך לעשות..
אני בפנים |
|
|