צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אדון ושפחה. שיחה בן שני בני אדם. (חלק א')

מאסטר שופרא
לפני 20 שנים • 21 במרץ 2004

אדון ושפחה. שיחה בן שני בני אדם. (חלק א')

מאסטר שופרא • 21 במרץ 2004
היא: אתה אומר שזו דרך להשתחרר. להשתחרר מכל הכבלים. אבל מה אתה מציע לי תחת זאת? כבלים אחרים...

הוא: כן. הכבלים שאני אתן לך.

היא: אז מה ייצא לי מזה? אחליף כבלים בכבלים?

הוא: כן. תחליפי את הכבלים שאזקו אותך כל חייך. שעיכבו אותך כל חייך. כבלים בלתי נראים, בלתי מזוהים, בלתי ניתנים לתפיסה. כבלים שמעולם לא הצלחת לנתק.
במקומם תקבלי כבלים ברורים. מוצקים. כבלים שתוכלי לתפוס אותם ביד. למשש אותם. להכיר אותם.
לאהוב אותם.

היא: לאהוב אותם?

הוא: כן. כי הם יגדירו את המרחב שבו תוכלי להתחיל לגדול. כי הם יפתחו בפנייך את שערי החופש ולא ינעלו אותם.
כי הם יהיו לך לעוגן, לשורשים, לאויר לנשימה.

היא: אני לא מבינה. זה נשמע כסתירה פנימית. כבלים משחררים?

הוא: כי הם קושרים אותך אל המציאות. הם מפנים את תשומת ליבך אל הדברים שאותם באת להגשים על האדמה הזאת. אבל אין בהם כדי להגביל אותך בהתפתחות שלך כהוא זה.

היא: אבל מולך לא אהיה חפשיה. מולך אהיה נתונה למרותך. אז איזה מין חופש זה?

הוא: הוא החופש להיות את, להיות את עצמך. לתת את עצמך מתוך בחירה, מתוך כוח, מתוך חדווה. לא מתוך חולשה, לא מתוך עיוורון, לא מתוך חוסר ברירה. החופש מתבטא בכך שהויתור על השליטה הוא ויתור מרצון. ויתור מתוך עמדה של עוצמה. ויתור מתוך אהבה.

היא: מוזר לי כאן ההקשר של אהבה.

הוא: זה נשמע מוזר כי כל החיים היית במגירה מסוימת. מגירה שמגדירה את כל הערכים בצורה מסוימת ולא מרשה הגדרות אלטרנטיביות.

היא: ומה אתה מציע לי כאן? מגירה אחרת? ולו גם אלטרנטיבית?

הוא: לא. כאן את מכירה כבר את מה שיש במגירה הקונבנציונלית. את יודעת שלא הרשו לך לחשוב בצורה עצמאית, שלא אפשרו לך להיות בקורתית אל הסטנדרט.
כאן, המשמעות של האהבה היא שהלב עולה על גדותיו מתוך רצון לתת, להתמסר, ולשקוע בתוך מצע של נוצות פוך שעוטף אותך ומחבק אותך ומרשה לך בפעם הראשונה להיות את עצמך. להניח לנשיות שלך לפרוח. למיניות שלך להתפרץ. ונכון – את מוותרת על היכולת לכתוב את התסריט, להמחיז לביים.
ההיפך – יביימו אותך, יובילו אותך, ינחו אותך.
יפקדו עלייך. אפילו ירדו בך. אבל לא מתוך אלימות או בריונות.
כאקט של אהבה. ושל עשיית אהבה.
ושימי לב – כשהיית שותפה לתסריט, לבימוי, לתפאורה - רווית נחת? היית מאושרת?
לא היית מאושרת. היית אכולת ספיקות. הרגשת כל הזמן שחסר לך, שאין לך שאת לא מסופקת.
שאלת את עצמך כל הזמן: מה? זה כל מה שיש? זה מה שמחכה לי עד סוף ימי?

היא: נכון. ואמרתי לך בדיוק את הדברים האלה. אבל מי מבטיח לי שכשאכנע לך אהיה נטולת ספיקות? מאושרת?

הוא: אף אחד לא מבטיח לך את כל זה. אבל יש סיכוי שתבחיני שכאן מתחוללות סופות רבות עצמה שתדענה לסחוף אותך למחוזות של אושר חריף ביותר.
אבל לא תדעי. לא עד שלא תעברי בעד הדלת.

היא: ואם יהיה לי רע? האם אוכל לחזור?

הוא: את תמצאי שם את הנתיב המתאים לך. לא יהיה לך רע. ולדעתי לא תוכלי לחזור. לא כי באמת לא תוכלי.אלא פשוט מפני שאחרי שפוקחים עיניים לא רוצים לחזור אל ממלכת העיוורים.

היא: והכבלים? אתה תרצה אותי חסרת אונים. פסיבית, רדומה. אחרת מדוע תרצה לקשור אותי?

הוא: חסרת אונים, אבל לא מתוך חולשה אלא מתוך ויתור. הכוח שאת מוותרת עליו לא הולך לאיבוד. הוא עושה סיבוב ומתעצם וחוזר אלייך חזק פי כמה. מחשמל פי כמה. מדליק, מעורר מגרה כפי שלא ידעת מימייך.
ואשר לכבלים – טעות בידך כשאת מניחה שאני אהיה זה שאקשור אותך.
אני רק אספק את הכבלים. את הקשירה האמיתית עבורי את תעשי במו ידייך.
וזו תהיה הבחירה שלך.
זרה מוכרת
לפני 20 שנים • 21 במרץ 2004
זרה מוכרת • 21 במרץ 2004
חייבת להודות...
שיש כאן דברים שלא הצלחתי למצוא את עצמי למתחברת אליהם

אבל במהות הכללית - אהבתי.

הזכות לבחור את הכבלים שיחברו אותך.


תודה


זרונת
המלכה לירז​(שולטת){כ}
לפני 20 שנים • 21 במרץ 2004
בהחלט מעורר מחשבה... icon_exclaim.gif

דרך להסתכל על הבסד"מ מכיוון רוחני משהו (וסליחה על הפלצנות icon_redface.gif )

מזכיר את המשפט שעלה לפורומים לא מזמן, על הכלוב והמפתח...

בקיצור icon_exclaim.gif -

מחכה לחלק ב' icon_smile.gif



whip.gif
abcd
לפני 20 שנים • 21 במרץ 2004

אני אהבתי.

abcd • 21 במרץ 2004
מחכה לחלק ב'. אל תאכזב.
שולמית​(לא בעסק)
לפני 20 שנים • 21 במרץ 2004
שולמית​(לא בעסק) • 21 במרץ 2004
הכתיבה שלך החזירה אותי לתחילת דרכי בבדסמ, התחלה של משהו משמעותי.

זה בדיוק מה שאני רוצה להרגיש בתהליך הזה.

אני מאד מתחברת למה שכתבת.

תודה.
DOM Perignon​(שולט)
לפני 20 שנים • 21 במרץ 2004
DOM Perignon​(שולט) • 21 במרץ 2004
על זה נאמר: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם"
וכנראה שעד שלא תנסי לא תדעי את ההבדל בין הכבלים השונים. כי בסופו של דבר, הכל עניין של בחירה.

DOM Perignon.
אנפת לילה
לפני 20 שנים • 22 במרץ 2004

צר לי לקלקל שוב

אנפת לילה • 22 במרץ 2004
אבל לי זה נשמע כמו אי אילו שיחות שניהלתי בתחילת הדרך....
פלצנות לשמה.
שאדם אחר, ללא מיומנות מקצועית כזו או אחרת יתיימר להכיר את נפשי ולשחרר אותי?
פה בדיוק טמון שורש הרע בעיני.
שאדונים כאלה ואחרים בטוחים שהם יכולים להראות למישהי את האור.
חייבת ללכת לעבודה - חבל, אין לי זמן, אבל אני אחזור להרחיב את התגובה.
רב תכליתי
לפני 20 שנים • 22 במרץ 2004

נעליים

רב תכליתי • 22 במרץ 2004
" שולטים " ( זכרים ונקבות ) חייבים לזכור תמיד שללא ה"נשלט" הם חסרי כוחות לחלוטין ,

רק מי שראה שולט או שולטת העומדים מול "נשלט " ששינה דעתו פתאום באמצע , יכול להבין על מה אני מדבר , איך פתאום המבט הקשוח בעניים הופך למבוהל , מתחנן , חסר בטחון , עלוב.

הייתי אומר לסיכום : של נעלייך מעל רגלייך כשאתה עומד מול נשלטת או נשלט - בהם תמונה העוצמה האמיתית .
היצור
לפני 20 שנים • 22 במרץ 2004
היצור • 22 במרץ 2004
צר לי להיות ביקורתי על הבוקר.
אבל הפעם אני מצטרף לאנפה ולרב תכליתי.

הדיאלוג הנ"ל, ברובד הראשוני, מלא במילים גבוהות ויפות,
בהתפלספויות אידיאולוגיות על הקסם שבשליטה,
שבאופן פרטני, יש בהן אמת, אבל...

לי זה נשמע כאן כמו נסיונות שיווק של האדון, המנסה למכור לה מציאות גבוהה יותר.
זה נשמע כמו דיקלום של רשימת קלישאות, בעוד הסאבית בשיחה,
לא ממש קונה.
צריך להיזהר מהמשוואה של "תהיי שפחה שלי = תהיי חופשיה ומאושרת",
היא עקרה. זה הפתרון בלי הדרך.
בקיצור, זה לא נשמע לי אותנטי, אמיתי, מעוגן במציאות.
לא יודע מה מקור השיחה, לא מתכוון להעליב אף אחד אישית. icon_rolleyes.gif

ושוב לזכור, כמו שאמר רב תכליתי- צריך שניים לטנגו !
בלי הסאב/ית, המצאותו/ה והסכמתו/ה, השליטה של הדום לא שווה כלום,
גם אם הוא השולט הכי טבעי ומולד בעולם. הזכויות על "הסרט", שייכות
לצד הנשלט, לא פחות מאשר לשולט.

ציטוט: ואשר לכבלים – טעות בידך כשאת מניחה שאני אהיה זה שאקשור אותך.
אני רק אספק את הכבלים. את הקשירה האמיתית עבורי את תעשי במו ידייך.
וזו תהיה הבחירה שלך.

את זה, אהבתי. icon_wink.gif

יום נעים לכולם
היצור icon_mrgreen.gif