| כלבלב הכס(מתחלף) |
לפני 7 שנים •
14 במרץ 2017
משחקי השליטה (סיפור)
אוקיי לפני שאתחיל,
אני חייב להגיד שזו פעם ראשונה שאני כותב כאן אז אני אשמח לביקורות/אם כתבתי את זה במקום הלא נכון... בנוסף לכך, הסיפור הוא על רקע משחקי הכס למי שמכיר והיה בי חשק לכתוב עליו קצת... אני שוכב לי על השמיכות ברצפת הקרשים השבורים ושומע איך העיר בה גרתי סוף סוף נפרצה, ובעוד שעות קלות המלכה הגדולה דינאריז תוכל לבוא ולשחרר את כל עבדי העיר. האדון שנמכרתי אליו נראה מאוד לחוץ מעצם הגעתה, הוא מנסה לספר לי שלמרות כל מה שעברנו חשוב שאני אזכור שהוא אהב אותי ושאני אגן עליו מהמלכה. הממ האם כדאי להגן על אדון שרכש אותי והתעלל בי כל חיי, הריי המלכה שונאת אדונים ששולטים על עבדים והיא ידוע באכזריותה כלפיהם, אז אם אסגיר אותו לעולם לא אצטרך לחוש את ידו על גרוני בכל פעם שלא ניקיתי כמו שצריך, או להרגיש את חגורתו הקשה על ישבני הערום בכל פעם שהוא צריך לפרוק קצת עצבים, אבל בכל זאת כל הרעיון מפחיד אותי... לעולם לא רחשתי השכלה או עבדתי במשהו חוץ מעבודות בית לאדון ובקרוב שהמלכה תגיע אני אהיה עזוב וחסר אונים... ניסתי להפסיק לחשוב ולקוות שהכל יהיה טוב, לנסות לישון קצת למרות כל הרעשים. לאחר כמה שעות, עיני נפקחו למראות אדוני מקים אותי בבהלה ומודיע לי שקוראים לנו לכיכר העיר. ופעם הראשונה בחיי אני יוצא מביתו שאני עומד עם גב זקוף,ערום, אך כבר לא כבול לצד אדוני, אנחנו מגיעים אל כיכר העיר ורואים את כל שאר האדונים ושלל השפחות והעבדים שלהם, ובמרכז הכובשת הגדולה, דינאריז טארגריין זהובת השיער עם הגוף הקטן והחלש שלה אבל מלא העוצמה, שפשוט מסתתר מאחורי שמלתה הכחולה. דינאריז שעומדת במרכז קוראת לאדון והנשלט/ת שלו למרכז בזוגות זוגות, ובכל פעם הנשלטים הולכים לכיוון העיר, ואילו רוב האדונים לכיוון חומות העיר, אך היו בודדים שהלכו ביחד עם עבדיהם חזרה אל העיר... אני בינתיים מחכה בקוצר רוח לרגע שאוכרז אדם חופשי, האדון שלי מסתכל עלי בפרצוף לחוץ ומקווה שאעזור לו להנצל, ונכנסים בי רגשות חמלה קלים אך איתם מגיעים זכרונות על איך הוא ואשתו שנפטרה התעללו בי... הפעמים שהיא הייתה חובטת באיבר שלי רק כי נראה לה שזה יהיה מצחיק לראות אותי מתפטל, ואם הייתי מנסה להתחמק מהמכה, היא הייתה קוראת לאדון שינטרל אותי רק בשביל שהוא יחדור לתוכי בחוזקה בזמן שהוא מנשק את אישתו המנוחה וצוחק עלי... התחלתי לפרוץ בדמעות באמצע הכיכר ואדוני הבין שזמנו הגיע... ולבסוף הגיע תורנו לפגוש את המלכה. אדוני פתח את פיו ורצה להגיד משהו אבל היא השתיקה אותו במהירות, ואמרה לו ״איניני מוכנה לשמוע את המלמולים חסרי הערך שלך, אני שמעתי כבר הכל מהחלאות אדם שאתם ואני לא מעוניינת לשמוע עוד ממך, אלא מהאדם שאתה מחשיב לעבד שלך,אמור לי בבקשה אדון צעיר, איך קוראים לך?״ הופתעתי לראות שהמלכה פונה אלי, ועניתי לה במלמול את שמי, פיטר. היא השיבה ואמרה״ אני שמחה לפגוש אותך פיטר, ואני הבנתי מרשימות הקנייה והמכירה בעיר שאתה נשלטה ע״י האדון הנל ואשתו המנוחה כבר לא מעט שנים, האם זה נכון?״ ״כן״ עניתי לה דינאריז ענתה בקלילות ״הבנתי... אז יש לי כמה דברים להציע לך, הדבר הראשון הוא, שאלה פשוטה שבעזרת תשובתך אני אחליט מה לעשות, האם אתה מוכן שהאדון הזה יהרג עד השקיע?״ הרגשתי איך הגרון מתחיל להתייבש לי ולא הצלחתי לענות תשובה ברורה, ולבסוף פשוט הנהנתי עם ראשי לכן, פניו של אדוני החווירו והיה נראה כאילו עומד להתעלף. דינאריז השיבה שוב פעם ואמרה שהבינה... ואחרי מספר שניות סימנה לשומרים לשלוח את אדוני על עבר חומות העיר. וכבר אז ידעתי שזו הפעם האחרונה שאראה אותו יותר, וחיוך שליו עלה בפני. המלכה שוב פנתה ואמרה ״עכשיו לעניין נוסף, אני משערת שבמהלך שהייתך אצל האדון הזה לא השכלת רבות או רכשת מקצוע, נכון?״ עניתי לה עם פרצוף ירוד לרצפה שלא... והיא השיבה ואמרה ״אני מוכנה להציע לך משרה, איניני דוגלת בעבדות, לכן אני מוכנה להציע לך בית חם,ארוחות וכשתבחר לעזוב ואם אראה בזה כזמן מתאים תקבל בסוף שירותך תשלום הולם, בעבור כך שתעשה את אותן מטלות בית ומשימות שהאדונים שלך נתנו לך, זה אומנם יהיה קשה אבל משתלם היות ואין לך מקום אחר ללכת אליו... אז מה היא תשובתך פיטר הצעיר? סוף חלק ראשון... אשמח לשמוע את דעותיכם על הסיפור ואם הוא נשמע טוב ואתם מעוניינים שאעשה חלק שני... |
|
|
כלבלב נסתר(נשלט)
|
לפני 7 שנים •
14 במרץ 2017
אתה צרי לכתוב בשביל עצמך ולא עבור אף אחד אחר!!! אהבת? תכתוב פרק ב. לא אהבת? תתקן או אל תכתוב.... שים.... על מה שהאחרים חושבים!!!
עושה לך את זה? תמשיך..... ובלי קשר - אני אהבתי |
|
|
| 5965ghj |
לפני 7 שנים •
14 במרץ 2017
אני אהבתי מאוד, במיוחד את הכיוון שאליו הולך הסיפור.
מחכה להמשך. |
|
|
פאני היל(לא בעסק)
|
לפני 7 שנים •
14 במרץ 2017
Re: משחקי השליטה (סיפור)
[quote="כלבלב הכס"]אוקיי לפני שאתחיל,
אני חייב להגיד שזו פעם ראשונה שאני כותב כאן אז אני אשמח לביקורות/אם כתבתי את זה במקום הלא נכון... בנוסף לכך, הסיפור הוא על רקע משחקי הכס למי שמכיר והיה בי חשק לכתוב עליו קצת... אני שוכב לי על השמיכות ברצפת הקרשים השבורים ושומע איך העיר בה גרתי סוף סוף נפרצה, ובעוד שעות קלות המלכה הגדולה דינאריז תוכל לבוא ולשחרר את כל עבדי העיר. האדון שנמכרתי אליו נראה מאוד לחוץ מעצם הגעתה, הוא מנסה לספר לי שלמרות כל מה שעברנו חשוב שאני אזכור שהוא אהב אותי ושאני אגן עליו מהמלכה. הממ האם כדאי להגן על אדון שרכש אותי והתעלל בי כל חיי, הריי המלכה שונאת אדונים ששולטים על עבדים והיא ידוע באכזריותה כלפיהם, אז אם אסגיר אותו לעולם לא אצטרך לחוש את ידו על גרוני בכל פעם שלא ניקיתי כמו שצריך, או להרגיש את חגורתו הקשה על ישבני הערום בכל פעם שהוא צריך לפרוק קצת עצבים, אבל בכל זאת כל הרעיון מפחיד אותי... לעולם לא רחשתי השכלה או עבדתי במשהו חוץ מעבודות בית לאדון ובקרוב שהמלכה תגיע אני אהיה עזוב וחסר אונים... ניסתי להפסיק לחשוב ולקוות שהכל יהיה טוב, לנסות לישון קצת למרות כל הרעשים. לאחר כמה שעות, עיני נפקחו למראות אדוני מקים אותי בבהלה ומודיע לי שקוראים לנו לכיכר העיר. ופעם הראשונה בחיי אני יוצא מביתו שאני עומד עם גב זקוף,ערום, אך כבר לא כבול לצד אדוני, אנחנו מגיעים אל כיכר העיר ורואים את כל שאר האדונים ושלל השפחות והעבדים שלהם, ובמרכז הכובשת הגדולה, דינאריז טארגריין זהובת השיער עם הגוף הקטן והחלש שלה אבל מלא העוצמה, שפשוט מסתתר מאחורי שמלתה הכחולה. דינאריז שעומדת במרכז קוראת לאדון והנשלט/ת שלו למרכז בזוגות זוגות, ובכל פעם הנשלטים הולכים לכיוון העיר, ואילו רוב האדונים לכיוון חומות העיר, אך היו בודדים שהלכו ביחד עם עבדיהם חזרה אל העיר... אני בינתיים מחכה בקוצר רוח לרגע שאוכרז אדם חופשי, האדון שלי מסתכל עלי בפרצוף לחוץ ומקווה שאעזור לו להנצל, ונכנסים בי רגשות חמלה קלים אך איתם מגיעים זכרונות על איך הוא ואשתו שנפטרה התעללו בי... הפעמים שהיא הייתה חובטת באיבר שלי רק כי נראה לה שזה יהיה מצחיק לראות אותי מתפטל, ואם הייתי מנסה להתחמק מהמכה, היא הייתה קוראת לאדון שינטרל אותי רק בשביל שהוא יחדור לתוכי בחוזקה בזמן שהוא מנשק את אישתו המנוחה וצוחק עלי... התחלתי לפרוץ בדמעות באמצע הכיכר ואדוני הבין שזמנו הגיע... ולבסוף הגיע תורנו לפגוש את המלכה. אדוני פתח את פיו ורצה להגיד משהו אבל היא השתיקה אותו במהירות, ואמרה לו ״איניני מוכנה לשמוע את המלמולים חסרי הערך שלך, אני שמעתי כבר הכל מהחלאות אדם שאתם ואני לא מעוניינת לשמוע עוד ממך, אלא מהאדם שאתה מחשיב לעבד שלך,אמור לי בבקשה אדון צעיר, איך קוראים לך?״ הופתעתי לראות שהמלכה פונה אלי, ועניתי לה במלמול את שמי, פיטר. היא השיבה ואמרה״ אני שמחה לפגוש אותך פיטר, ואני הבנתי מרשימות הקנייה והמכירה בעיר שאתה נשלטה ע״י האדון הנל ואשתו המנוחה כבר לא מעט שנים, האם זה נכון?״ ״כן״ עניתי לה דינאריז ענתה בקלילות ״הבנתי... אז יש לי כמה דברים להציע לך, הדבר הראשון הוא, שאלה פשוטה שבעזרת תשובתך אני אחליט מה לעשות, האם אתה מוכן שהאדון הזה יהרג עד השקיע?״ הרגשתי איך הגרון מתחיל להתייבש לי ולא הצלחתי לענות תשובה ברורה, ולבסוף פשוט הנהנתי עם ראשי לכן, פניו של אדוני החווירו והיה נראה כאילו עומד להתעלף. דינאריז השיבה שוב פעם ואמרה שהבינה... ואחרי מספר שניות סימנה לשומרים לשלוח את אדוני על עבר חומות העיר. וכבר אז ידעתי שזו הפעם האחרונה שאראה אותו יותר, וחיוך שליו עלה בפני. המלכה שוב פנתה ואמרה ״עכשיו לעניין נוסף, אני משערת שבמהלך שהייתך אצל האדון הזה לא השכלת רבות או רכשת מקצוע, נכון?״ עניתי לה עם פרצוף ירוד לרצפה שלא... והיא השיבה ואמרה ״אני מוכנה להציע לך משרה, איניני דוגלת בעבדות, לכן אני מוכנה להציע לך בית חם,ארוחות וכשתבחר לעזוב ואם אראה בזה כזמן מתאים תקבל בסוף שירותך תשלום הולם, בעבור כך שתעשה את אותן מטלות בית ומשימות שהאדונים שלך נתנו לך, זה אומנם יהיה קשה אבל משתלם היות ואין לך מקום אחר ללכת אליו... אז מה היא תשובתך פיטר הצעיר? סוף חלק ראשון... אשמח לקרוא את ההמשך |
|
|
אריאל M(אחר)
|
לפני 7 שנים •
26 במרץ 2017
אתה כותב מעולה תמשיך
|
|
|
| כלבלב הכס(מתחלף) |
לפני 7 שנים •
27 במרץ 2017
כלבלב נסתר כתב/ה: אתה צרי לכתוב בשביל עצמך ולא עבור אף אחד אחר!!! אהבת? תכתוב פרק ב. לא אהבת? תתקן או אל תכתוב.... שים.... על מה שהאחרים חושבים!!!
עושה לך את זה? תמשיך..... ובלי קשר - אני אהבתי חחחח אני אוהב לכתוב בלי קשר לזה השאלה היא האם ירצו שאני אמשיך ואעלה לכאן |
|
|