לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

כפפה... פעם שנייה - סיפור

↑ ↓
שקט בקופסה
לפני שנה • רביעי, 18 באוקטובר 2017, בשעה 12:48

כפפה... פעם שנייה - סיפור

שקט בקופסה • רביעי, 18 באוקטובר 2017, בשעה 12:48
זו הפעם השניה שאני רואה אותו. עומד ליד האוטובוס. כבר בפעם הראשונה שראיתי אותו נשרה לי הלסת. יש לו מראה איטלקי, שחום , החולצה המכופתרת צמודה אל החזה שלו משרטטת את השרירים שלו. לא צמודה מדי אבל בהחלט מספיק כדי לראות את הקווים המשורטטים. זקן לא זקן, פנים מצויירות. לא ממש הספקתי לראות אז הסתובבתי סביב הכיכר כדי לראות שוב. העיניים שלו ננעצו בעיניים שלי. חייכתי והמשכתי לנסוע.
הפעם שוב הסתובבתי סביב הכיכר ונעצרתי לידו. מחייכת. פתחתי את החלון. הוא הביט בי במבט שואל , ציפה שאשאל אותו על מיקום של רחוב, שעת יציאה של אוטובוס...
'אז מתי אתה מסיים?' אני שואלת אותו
המבט השואל עדיין בעיניים שלו.
'אני אבוא לאסוף אותך'
צחוק עולה אל העיניים המהממות . עכשיו מקרוב הן כל כך ירוקות. אני כבר רואה את עצמי טובעת בעיניים האלו.
'בשש הנסיעה האחרונה שלי, אני לא מסיים כאן'.
'אז אני אבוא בשש'
סוגרת את החלון ונוסעת משם. הלב שלי דופק. מאיפה לקחתי את התעוזה. מחייכת לעצמי, בלי להרגיש הלשון שלי עוברת על השפתיים. מגיעה הביתה ומכינה את עצמי לקראת המפגש, מקלחת, תגלחת, איפור, בגדים… מה ללבוש. עוברת על הארון פעם ועוד פעם ובסוף מחליטה שמלה ללא שרוולים, מחשוף עמוק, ארוכה עד הקרסוליים, החלק התחתון הוא מעטפת שנפתחת עד הפופיק. כן זו בדיוק השמלה הנכונה. מסתכלת על השעון, מוקדם. חייבת להרוג זמן. מנסה לקרוא, לראות טלוויזיה. הזמן לא זז. 'מה עשיתי? איך עצרתי לידו כך? ואם זה היה הפוך הייתי נענית? אם זה היה מישהו שנראה כמוהו בטוח שכן. איזה רדודה ואם הוא טיפש? ואם הוא רע ואם הוא בכלל לא ירצה?? עדיף שאשאר בבית…
ברבע לשש אני כבר באוטו נוסעת לתחנה, לא אכפת לי וזהו. ירצה יאכל לא ירצה…
חמישה לשש חניתי והלכתי לתחנה. האוטובוס כבר שם, אנשים כבר עולים, מדדה על נעלי העקב הגבוהות מדי שנעלתי, אלו שאני נועלת רק למקומות שיושבים בהם. מגיעה לאוטובוס, עולה במדרגות. הוא נועץ בי מבט. אני רואה את העיניים שלו סורקות אותי מלמעלה למטה. מניחה רגל על מדרגה אחת ואת השניה על המדרגה מעליה, הפתח במעטפת נחשף עד הברך, הוא קולט את עטיפת המתנה ומחייך.
אני מגישה לו שטר של 50 שקלים (אין לי מושג כמה עולה נסיעה באוטובוס)
'ולאן הגברת נוסעת ' הוא שואל
' לתחנה האחרונה' אני עונה
'את יכולה לעלות' הוא מגיש לי כרטיס
'עודף?' אני שואלת
'אין לי עכשיו, אולי אחר כך' הוא אומר
אני ניגשת לשבת. שני מושבים מאחוריו. קולטת שהוא יכול לראות אותי במראה מעל ראשו ומתיישבת. לידי מתיישבת אישה מבוגרת בכבדות. 'אוי' היא אומרת לי 'כמה רצתי, כמעט נסע והייתי מאחרת. הבת שלי….' היא ממשיכה ללהג ואני מסתכלת לראות אם האליל האיטלקי מסתכל אלי. בכל פעם שנראה לי שהוא מסתכל במראה אני שולחת אליו את המבט הכי מפתה שאני יודעת לעשות. מדי פעם אני מהנהנת אל בליל המילים של האישה לצידי. אני בודקת שהמחשוף מספיק חשוף ושהוא יכול לראות בדיוק את כל מה שאני רוצה להראות.
האשה יורדת, לידי מתיישבת בחורה צעירה שמדברת בטלפון 'אז את שומעת?' לעצמי אני חושבת שלא רק החברה שלה שומעת, כל האוטובוס שומע. 'בקיצור…' היא ממשיכה 'כל הלילה הוא לא נתן לי לישון. כולה שבוע היה בצבא כל מה שהוא רצה זה לזיין. כואבות לי הרגליים אני מתה. נראה לי אני באה הביתה דופקת אמבטיה רותחת למה בטח גם היום הוא לא יעזוב אותי' אני לא מצליחה שלא לחייך, מבט קדימה ואני רואה במראה שגם הנהג מחייך חיוך גדול. כן מותק, גם הנהג שמע אותך. הייתי כל כך עסוקה בשיחה המפורטת של היושבת לצידי שלא שמתי לב שליד הנהג עומדת אישה צעירה ומפטפטת איתו. מי זאת? אני מתארת לעצמי שכל יום נשים רבות זורקות את עצמן לרגליו, עיין ערך אני בעצמי, אבל היום הוא שלי, שתתרחק ומיד.
בתחנה הבאה זו שלידי קמה ויורדת. אני ניגשת לנהג, רואה את זו שלידו מפלרטטת איתו. 'סליחה, יש עוד הרבה זמן עד התחנה האחרונה?' אני שואלת. האישה לידו עונה לי 'איפה את צריכה לרדת?' אני נועצת בה מבט שלו יכול היה להרוג היתה נושרת מיד לרצפה. הוא מסתכל מחייך בעדינות ואומר, 'את צריכה לספור חמש תחנות ואז נגיע'. 'איזה קול נעים יש לו, והעיניים אינטיליגנטיות. הוא בטוח לא טיפש. אני אומרת תודה וחוזרת למושב.
האוטובוס מתרוקן לאט לאט. בתחנה הרביעית אנחנו נשארים באוטובוס איש זקן אחד, הנהג ואני.
' תחנה אחרונה' מכריז הנהג ופותח את הדלתות. הזקן יורד לאט מהאוטובוס. אני נשארת לשבת
'תחנה אחרונה' אומר לי הנהג
אני מחייכת 'שארד?'
'בהחלט ' הוא עונה לי וסוגר את הדלתות של האוטובוס. הלב שלי דוהר, אני קמה ומתקרבת אליו. בלי להשתהות הוא פותח את רוכסן המכנסיים ושולף את איברו הזקור.
אני יורדת. לברכיים. לוקחת אותו אל פי ומתחילה לינוק וללקק. מנסה לבלוע את כולו. אנחה בוקעת מגרונו ואני מאושרת בפרס שניתן לי. פתאום היד שלו תופסת את השיער שלו והוא דוחף עצמו לתוך הגרון שלי. עמוק פנימה. אני מרגישה שאני לא נושמת אבל הוא לא נותן לי להתרחק. אין לי אוויר. ברגע האחרון הוא יוצא לי מהגרון, מאפשר לי לנשום. אני לוקחת נשימה עמוקה והוא חוזר לדחוף את איברו לתוך הגרון שלי ושוב עד הקצה, כשכבר כמעט לא נשאר לי אוויר ורק אז הוא יוצא מגרוני.
'רצית לנסוע באוטובוס… '
אני מהנהנת
'ואיך תחזרי לרכב שלך?'
'תיקח אותי חזרה'
' יש לך כסף לכרטיס?'
'לא. לא נשאר לי כסף'
'אז איך תשלמי?'
אני פותחת את הפה ושולחת לשון אל האיבר שלו. הוא מתרחק ממני, לובש חזרה את מכנסיו. לרגע אני מופתעת.
'בואי נראה מה יש לך להציע' הוא אומר מרים אותי לעמידה וחושף את המעטפת פותח את השמלה. מגלה את תחתוני התחרה השחורים שלבשתי.
'התלבשת לכבודי' הוא מחייך. מסית את התחתונים הצידה ודוחף אצבעותיו לתוכי. אני נאנחת. הוא לובש אותי על ידו, האצבעות בתוכי מנגנות אותי. אגודלו על הדגדגן שלי והוא פורט עליו במעגלים. לפעמים המגע קצת חזק ואני מנסה להתרחק אבל הוא לא מאפשר לי . יד אחת בתוכי , יד שניה על הגב שלי לא מאפשרת לי לזוז. עכשיו זה הוא שמפעיל אותי, מוציא מגרוני קולות שעולים מתוכי פנימה. עולים מהרחם עד למעלה, מתגלגלים אל הגרון. אני מרגישה את האורגזמה נבנית בתוכי, עוד אצבע נשלחת פנימה. והוא מלטף אותי מבפנים. אין כלום בחוץ, יש רק יד שמפעילה אותי. וכשאני ממש כבר שם האגן שלי מתחיל לנוע על היד שלו. הוא שולף אותה מתוכי. קריאת תסכול בוקעת ממני. הוא מחייך.
'לא כל כך מהר מתוקה. בואי'
הוא לוקח אותי לספסל האחורי של האוטובוס. משעין אותי על הספסל ומרים את השמלה תורידי את התחתונים' הוא מורה לי. האוטובוס כולו חלונות. אני מסתכלת מסביב לראות אם מישהו רואה. חושך בחוץ ואני מקווה שאף אחד לא רואה מה קורה בתוך האוטובוס החשוך. אני מסירה את התחתונים ושוב הוא משעין אותי על הספסל. הוא שולח יד ופותח את החזיה. 'תורידי' אני מנסה להוריד את השמלה והוא עוצר אותי. 'לא, עטיפת המתנה שלי נשארת. רק את החזייה' אני מורידה את הכתפיות והחזייה נושרת מעלי. הוא שולח יד קדימה וצובט לי פיטמה. הוא צובט חזק 'אייי' אני אומרת. 'ששש, תספגי' הוא לוחש לי. ואני סופגת . הכאב החד נשלח אלי פנימה ואני מרגישה איך אני נרטבת יותר ויותר. עכשיו הוא מנגן עלי מבחוץ, מלטף ומועך, צובט ומרגיע. אני נותנת לכאב לעטוף אותי, מרגישה את הגוף שלי נענה לו. לכאב. לעונג. אני שומעת את הרוכסן של המכנסיים שלו נפתח. מנסה להסתובב והוא לא נותן לי 'את לא זזה' הוא אומר לי. מרים את השמלה, מפשק את רגליי ובבת אחת הוא בתוכי. כולו. אנחה של עונג עולה מגרוני. הפה שלו נצמד לאוזן שלי
'אני רוצה לשמוע את העונג שלך'
הו, אתה תשמע. ועוד איך. רק תאפשר לי ואני משמיעה את העונג שלי כמעט כמו זו שדברה כאן בטלפון מקודם.
היד שלו נצמדת אלי מקדימה, האצבע שלו על הדגדגן שלי והוא חודר לתוכי , אני ממריאה. מרחפת על גלי העונג מרגישה קרובה כל כך קרובה, הקולות שבוקעים ממני מבהירים לו שממש עוד קצת אני גומרת. כאב חד מוריד אותי, מנחית אותי למטה. הוא צובט לי את הדגדגן בכוח. אני מנסה לברוח והוא לא מאפשר לי.
'עוד לא'
מה עוד לא? מה?? אני רוצה לצרוח. אבל הוא שוב מענג אותי ואני שוב נסחפת פנימה אל תוך העונג. הוא נכנס ויוצא מתוכי מהר יותר, חזק יותר האצבע שלו על הדגדגן שלי , הפעם אני מבינה שהקולות שלי בעוכריי הם, אני מנסה לא לגנוח בקול, לא להאנח. שלא ישמע שלא ידע. הוא יוצא מתוכי בבת אחת. לאאא ! אני אומרת. הוא מפליק לי על הישבן. מסובב אותי אליו , מסתכל בעיניי ושואל – מה אמרתי לך שאני רוצה לשמוע?'
'את העונג שלי'
'ומה את עושה עכשיו?'
אני שותקת, מנסה להשפיל את המבט. הוא אוחז בסנטר שלי ונועץ בי מבט.
'תעני'
'אני מנסה לא לגנוח בקול רם'
'כי?'
אני מרגישה את הדם זורם אל הפנים שלי. מרגישה את המבוכה הנוראית. אני מסמיקה. העיניים שלו חודרות אותי ולא מרפות. אני נושכת את השפתיים.
'אתה לא נותן לי לגמור' אני לוחשת
יד נשלחת אל החזה שלי וצובטת פיטמה. חזק. 'לא שמעתי'
הכאב חד. אני מרימה את קולי 'אתה לא נותן לי לגמור'
'נכון. ואם את רוצה לגמור את תבקשי. יפה. אולי אסכים. אבל אם אני אומר שאני רוצה לשמוע את העונג שלך אז את תעשי את זה, אחרת תשלמי. הבנת?'
אני מהנהנת והאצבעות שלו מתהדקות שוב על הפיטמה שלי. 'לא שמעתי'
'כן, הבנתי' אני אומרת.
הוא מסובב אותי שוב עם הפנים לספסל. מסיט שוב את השמלה וחודר לתוכי כאילו לא עצר מקודם. ושוב היד על הדגדגן שלי. ושוב הוא מרים אותי לגבהים ואני לא מצליחה להתאפק, הקולות שעולים ממני הם בכלל לא משהו שעובר דרך הגרון שלי או דרך המודעות שלי, הם עולים מתוכי ומתגלגלים החוצה. אני קרובה כל כך קרובה. הוא עוצר.
'מה את רוצה'
'אני רוצה לגמור'
'אז תבקשי'
'בבקשה אני רוצה לגמור'
האצבעות שלו שוב בתוכי. האגודל על הדגדגן , שלוש אצבעות בתוכי ואצבע אחת מגרה בעדינות את החור מאחור. הוא לובש אותי. מנגן עלי שוב עם האצבעות שלו. 'תגמרי' הוא אומר לי.
ואני מרגישה את כולי מתפרצת אליו. נהמה עמוקה עולה מתוכי ופורצת החוצה. אני מרגישה כאילו כל האוטובוס רועד איתי. ואולי כל הרחוב שומע אותי. שום דבר לא עוצר את הנהמה הזו. וכשסוף סוף היא נרגעת הוא מוציא את היד שלו מתוכי וחודר אלי שוב. במגע הראשון שלו בתוכי אני גומרת שוב. מרגישה כאילו זה לא נגמר העונג רק הולך ומתעצם . אני מתכווצת עליו ואז אני שומעת את הנהמה שלו מצטרפת שלי. הוא ממלא אותי.
הוא לא יוצא מתוכי. מחבק עוטף , מרים אותי. מתיישב ואני ישובה עליו. נרגעת. הידיים שלו מחבקות אותי. הוא מנשק לי את העורף, מלטף. ואז הוא לוחש לי 'זה היה עבור כרטיס בתוך העיר. פעם הבאה תשלמי על נסיעה בינעירונית'
    התגובה האהובה בשרשור
Nutella
לפני שנה • חמישי, 14 בדצמבר 2017, בשעה 12:00
Nutella • חמישי, 14 בדצמבר 2017, בשעה 12:00
יפה מאוד
טלי35​(שולטת)
לפני שנה • חמישי, 14 בדצמבר 2017, בשעה 13:41
טלי35​(שולטת) • חמישי, 14 בדצמבר 2017, בשעה 13:41
נהדר (: