סאדיזם וניצול בקהילה.

סאדיזם וניצול בקהילה.

פלייפול • 9 בדצמ׳ 2017

בקהילה הבדסמית מקובלים יחסי סאדו-מאזו. הסאדיסט נהנה להכאיב, והמזוכיסט נהנה מהכאב, כאשר הכאב יכול להיות גופני או נפשי. הכלל החשוב הוא ששני הצדדים מפיקים עונג ביזארי מהעניין: סאדיסט שנהנה מסבל של זולתו, ללא הדדיות, אינו בדסמי או שולט, אלא סוציופאת, או סתם חרא של בן אדם.

מקרה אחר הוא ניצול והתעללות אמנם בהסכמה הדדית, אך לא תמיד ברורה לי טיב ההסכמה: לעיתים נראה כאילו צד אחד מנצל ומפיק הנאה מחולשה או ליקוי נפשי של השני, לשם ניצול ציני גרידא, או הנאה סאדיסטית של ממש.

משיטוט בבלוגים, לא חסרים טיפוסים כאלו כאן בכלוב, משני הסוגים, אך הם כמעט אף פעם לא נענים בביקורת, גם כאשר הם חושפים ברבים את העונג שהם מפיקים באופן חד-צדדי מסבל וניצול של זולתם, וחושפים נפש מכוערת ורקובה.

היכן לדעתכם נמתח הגבול בין דקדאנטיות ופרברסיה למוסר לקוי, או היעדר מצפון? האם הכל לגיטימי בעולם הבדסמי? האם כל ביקורת אינה לגיטימית, בבחינת "לא מתאים לך החום-צא מהמטבח", או שיש מקום גם להבעת סלידה ממעשים, דיעות והתנהגויות, אפילו באתר הכלוב?

הביעו דעתכם!

free littel kitten​(פמית נשלטת) • 9 בדצמ׳ 2017

בהחלט שיש להביע סלידה.
קבלה ללא נתינה גרמת לכול מי שעוסק בבדסמ להראות רע בעיני מי שהתנסה ונכווה.

TheMentor​(שולט) • 9 בדצמ׳ 2017

אני חושב שניתן להגדיר בפשטות שמי שלוקח לשם הלקיחה - עשוי לפגוע הרבה יותר מאחד שהלקיחה שלו נובעת ממניעים של נתינה.

Sugarush • 9 בדצמ׳ 2017

פלייפול, תודה.

היד • 9 בדצמ׳ 2017

וואו! שאלת שאלה מאוד מאוד מאוד מורכבת.
קודם כל אגיד לך שביקורות יש כאן בשפע (על הכל) ולא תמיד מוצדקות.
לא תמיד את מציגים מעניינות הביקורות.
לא תמיד מה שנכתב זה באמת ההוייה עצמה, כלומר לא בהכרח מה שנכתב זה מה שקורה.
אי אפשר לדעת באמת מה קורה בין שניים גם אם אחד מספר כאן.
אבל מה שבפועל אתה שואל, לעניות דעתי, זה מה זה בעצם בדס"מ? מה ההגדרה שלו? ועל זה תקבל המון תשובות.

Sharoman​(אחר) • 9 בדצמ׳ 2017

זאת באמת נקודה נורא חשובה גם אם העלו אותה כבר מספר פעמים קודם.
לצערינו אנחנו רואים, כל פעם מחדש, כמה בעלי נפש רכה או עדינה מכופפים את עצמם בכח לרצונם של אלו שמגיעים במסווה של שולטים/ות, מובילים/ות, מקדמים/ות או מחזקים/ות שלמעשה לא יותר מאשר אנשי אגו עלובים, סוציופתים או פסיכופתים שמחפשים רק לשעשע את עצמם קלות מבלי להבין או אפילו לדעת את רבדיו העמוקים של העולם ההדס"מי.
קל ופשוט כל כך להגביה את עצמך כשאתה עומד מול אדם כפוף והאנשים האלה מחפשים רק את הכפיפות הזאת לעצמם, כשעשוע.
אין בהם ולו זכר של אכפתיות כלפי הזולת, לא מעניין אותם שמולם בעצם עומד אדם בדיוק כמותם, הם לא חושבים אפילו על יכולת הספיגה המרשימה של הנשלטים/ות שלהן/ם שיהיו מוכנים להכיל עבורם, הכל.
כל שמעניין אותם היא תחושת הפסודו-עליונות שלהם, השמירה עליה והטיפוח שלה.
בפעול סקלת הרגשות שלהם היא כמעט ואפסית ואין להם שום רצון לשדרג אותה.
פעם אחר פעם אנחנו רואים פרופילים שבהם גבולות נקבעים ע"י השולט/ת, בלוגים שבהם מפורסמים סיפורי בכי של נשלטים/ות זרוקים/ות כי לא הצליחו לעמוד בדרישות חד צדדיות ולא מתגמלות מצד השולטים שלהם/ן.
כבר אין לנו את הכח להגיב ולנסות ללמד או להוציא מכאן בכח את אותם אנשים שחושבים את עצמם אלילים בעולם של בני תמותה.
במיוחד כשהיום כל ילדה בת 19 חושבת את עצמה למלכה ראויה לשירות וכל דביל עם זין וחצי שריר רואה את עצמו כסולטן עותומני עם הרצון של נשים לרגליו.
אנשים כאלה מקבלים את הכח שלהם מחלשי אופי או בעלי תמימות יתרה שמחפשים באמת ובתמים את הצד השני שלהם שרק יאהב ויוקיר אותם בתור מה שהם ועם כל האהבה שיש להם לתת בתמורה.
לצערי, לא משנה כמה פעמים נחזור על שרשורים כאלה נמשיך לעשות בדיוק את אותן טעויות.

Lucky Charm​(שולט) • 10 בדצמ׳ 2017

בדיוק.

Lucky Charm​(שולט) • 13 בדצמ׳ 2017

איפה נמתח הגבול? הגבול כבר קיים, ומוגדר תחת חוקי הטרדה מינית ושכניהם. אני חושב שהשאלה היא עד כמה "אתי" עבור שולט או שולטת להגזים, וכמה להגזים. אין לזה נוסחה, שני הצדדים צריכים לתקשר טוב, במיוחד הצד השולט. תקשורת היא מפתח - גם ברגעי אקסטרים צריך לתקשר עם הנשלט/ת ולוודא שהוא/היא בסדר. אגב, מה שנראה מוגזם ולא אתי מהצד בעיני אחד, יכול להיות פנטזיה בעיני אחר.

Red stormy • 16 בדצמ׳ 2017

יש התעללות ויש בדס"מ.
בדס"מ צריך לקרות מתוך מקום של הסכמה ורצון הדדים, שפיות ועם בטיחות.
יש אנשים שמנצלים את העולם של הבדס"מ וקוראים לעצמם שולטים/ות ופוגעים בנשלטים וגורמים לנזקים עצומים.

לקחת מישהי/ו במצוקה/במצב נפשי לא יציב שלא יכול לתת הסכמה חופשית(מחלות וכו) ו"לשלוט" בו ולעשות לו ובו דברים זה פלילי ולא מוסרי.

לשבור גבולות זה מזעזע.

ולהתעלל ממקום של רוע ופגיעה באחר זה מזעזע.

לצערי אני נפלתי על כאלה שניצלו מצוקה מאוד גדולה שלי, בנקודת זמן שבירה וחלשה ובמסווה של עזרה רמסו אותי, שיבשו לי את החשיבה, מחקו אותי, פגעו בי ובסוף עודדו אותי להתאבד ונעלמו והפיצו שמועות כשאני מאושפזת בבית חולים כי ניסיתי להתאבד בעידודם.
(העידוד היה רק של מישהי אחת אבל הם זוג ושניהם היו שם אז מנוחות פונה ברבים).

זה לא שליטה, זאת התעללות ואלימות.
זה מזעזע וצריך לגנות אנשים כאלה ומקרים כאלה.

ולהרבה אנשים קל להאשים כאלה שנפגעו בטענות שהיא "חולת נפש משוגעת" ומלא שיט אחר.

אז נכון אני סובלת מptsd מורכב , ויחד עם זאת היו לי קשרים בריאים, הדדים וטובים גם בתחום של השליטה.

פשוט יש אנשים שמחפשים טרף קל כדי לנצל ולפגוע כי זה יותר קל לפגוע נגיד במישהי עם פוסט טראומה או בדיכאון .

אחד שמבין​(נשלט) • 16 בדצמ׳ 2017

הכל נכון.
צריך למתוח גבולות לניצול וריסוק האחר.
ברור שיש קשר בין עוצמת הקשר וחוסנו, לבין המקומות שאפשר לשוטט בהם בנבכי נפשו של האחר.
ברור שיש אחריות לצד השולט.
אבל כל זה לא מסיר אחריות מהנשלטים.
תנסו ללכת עם שלט מנצנץ על הראש "אני פראייר" במרכז תל אביב או במרכז ניו יורק או פריז או כל עיר גדולה אחרת בעולם ותראו לאיזה רמות של שפל מוסרי אנשים מסביב מגיעים. יש אנשים שחיים מזה, והם חיים טוב.
מי שנכנס לעולם הבדסם חייב להכיר את הסיכונים, ולקחת אחריות על עצמו. בדיוק כשם שמטייל בארץ זרה חייב ללמוד את הסיכונים שיש במקום ולהתנהל לפי כללי זהירות בסיסיים.

יש פה בעיה אמיתית, אנשים מגיעים עם פנטזיות. המפגש בין עולם הפנטזיה לעולם המציאות הוא לא משהו שכולם יודעים להתמודד איתו. וזה נושא לפוסט בפני עצמו.
בסופו של דבר כדי שיהיה ניצול צריך שני צדדים צד רע וצד טיפש.
במהלך שנותי בבדסם פגשתי המון אנשים רעים, אבל היה נדיר שמישהו רע הצליח לנצל מישהו חכם או מנוסה. וחכם זה לא מישהו שעשה דוקטורט, אלא מי שעבר ומתנהל על פי העצות המוכרות שנמצאות כמעט בכל פורום בדסמי באינטרנט וגם פה.

וכן, מי שנכנס למערכת בדסמית עם בעיות נפשיות, ללא מנגנוני הגנה, וללא הכרות מעמיקה ואמון מוחלט, הוא לא חכם בלשון המעטה. PTSD מגביל את האדם בתפקוד בתחומים רבים, בעיקר בתחום הקשרים הבינאישיים, על אחת כמה וכמה קשרים בדסמיים שהם מורכבים יותר וקשים יותר לעיכול לנפש האדם. לכן, יש אחריות גדולה על מי שסובל מ PTSD לדעת לבנות לעצמו מנגנוני הגנה, שהבסיסי שבהם הוא שיתוף של מישהו כמו פסיכולוג או איש מקצוע אחר או מישהו מיוחד שאפשר לסמוך עליו שידע לעזור לסמן את הברקסים. ולא, אני לא מכיר את הסיפור הספציפי שעלה פה. ואני לא מתייחס אליו בכלל. אלא באופן מאוד כללי לנושא הזה של אנשים עם בעיות נפשיות כלשהן שמגיעים לבדסם.

וכן, מי שלא מסוגל להיזהר מהחום שיברח מהמטבח. שלא יחטוף כוויות ויתחיל להאשים את כל העולם.

ותאמינו לי שהרבה יותר קל פשוט ונכון ללמד את הפראייר להיזהר, מאשר לנסות לתקן את המנצל הרע והמושחת.