ואולי ההתחלפות היא במהות, גם אם לא בפועל?

ואולי ההתחלפות היא במהות, גם אם לא בפועל?

FlowerKitty​(אחרת) • 14 ביולי 2018

הדיון שמתקיים כאן בימים האחרונים תחת הכותרת "סוויצ'ופוביה" מעורר בי המון מחשבות. אני רוצה לחלוק אותן כאן, וזה כולל לא מעט חשיפה אישית, אני מקווה שתהיו נחמדים ותזרמו איתי
אני עושה בדס"מ בפועל רק איזו חצי שנה, אפילו קצת פחות, וכן רק בצד אחד. נוח לי ונעים לי בצד של השליטה כרגע (אי אלו ניסיונות קלושים לטעום קצת מהצד השני נגמרו מהר מאוד ב"נההה, זה בכלל לא כיף ככה"), אבל גם לא פוסלת שום דבר באופן עקרוני. בכל זאת, למרות שלכאורה "בחרתי צד", אני מרגישה שמבחינתי החוויה של השליטה מכילה בתוכה גם את הצד השני. זה מתקשר לי לדיון שהיה כאן לפני זמן מה תחת הכותרת "האם יש עונג ראשוני בשליטה?"
אני לא מתכוונת לפתוח פה מחדש את הפלפולים העקרוניים על מה ראשוני ומה משני, אל דאגה מעניין אותי לנסות לפענח את החוויה שלי, ולשמוע איך נראות ומרגישות חוויות של אחרים בהקשר הזה. ובניגוד למה שקרה בדיון הסוויצ'ופוביה, הייתי רוצה שלא תיכנס לכאן יותר מדי שיפוטיות שסוגרת אנשים מלדבר על החוויות שלהם (כפי שזאלופון הבחין וניסח שם בצורה כ"כ מדוייקת) ויוצא שהורגת את הדיון...

למה אני מקשרת את הנושא הזה לשאלת העונג הראשוני לעומת המשני? כי אני מרגישה שחלק מאוד גדול ומהותי מהעונג שיש לי בשליטה קשור בלחוות באמצעות הזדהות את מה שאני עושה לצד הנשלט. לפני זמן מה נתקלתי בפוסט הזה של אוריאן אוהבת שדיבר אליי מאוד (תקראו, זה לגמרי שווה את זה) - https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=760832&blog_id=91009 במיוחד המשפט הזה: "אני מרשה לעצמי לעשות לגוף שלו את כל הדברים הזנותיים והמשפילים שאני לא מסוגלת לעשות לשלי מתוקף אהבתי לגופי".
כאמור, בדס"מ התחלתי לעשות רק לפני כמה חודשים, אבל מחשבות ופנטזיות בכיוון תמיד היו לי. הפתיע אותי למצוא את עצמי השנה מחליקה לתוך תפקיד השולטת, מרגישה שנוח לי ומתאים לי בתוכו כל כך. תמיד חירמנו אותי סיפורי פנטזיה לא PC מבחינת תו התקן הפמיניסטי, כאלה שסובבים סביב כפייה מינית שבסופה הגיבורה נכנסת לזה לגמרי ורק מתחננת לעוד. תמיד גם הייתי מאוד אמביוונלטית לגבי הפנטזיות האלה - זה אומר שאני רוצה להיות במקום הזה? תמיד הרגשתי שבמציאות זה לא יהיה נכון בשבילי, אפילו מסוכן (גם במסגרת בדס"מית עם הסכמה מראש והכל). הרגשתי שאצלי (בבקשה אל תיקחו את זה למקום של שיפוטיות לגבי אחרות. רק על עצמי לספר ידעתי) הריגוש מהתרחישים האלה יותר מדי קשור למקומות של בושה במיניות שלי שנובעת מהשפעות חברתיות. הרי אחד הדברים שנשים הכי מבויישות עליהן בחברה שלנו הוא ההשתוקקות, הרצון להיות מינית ולהיחדר שלא במסגרת זוגיות "נורמלית". באיזשהו מקום אלו פנטזיות שעוסקות בענישה שמאפשרת להיות במקום הכי אסור עד הסוף - ההשפלה היא תמיד סביב כמה את שרמוטה. זה יכול להיות שיחרור ותיקון - כשאת שם במקום הכי נמוך את גם הכי חופשייה להשתוקק עד הסוף, להיות חשופה ולחשוף את ההשתוקקות, באמצעות ההשפלה לנצח את האיסור, את הטאבו, להגיע אל מעבר. אישית אני תמיד הרגשתי שבפועל זה לא יהיה נכון בשבילי. אלה תמיד פנטזיות שהיו חזקות אצלי בתקופות פחות טובות מבחינה נפשית, תמיד מלוות באמביוולנטיות ובהרגשה שזה לא מגיע ממקום טוב אצלי. כנראה בגלל זה נמנעתי מלהיכנס לבדס"מ בפועל בתחילת שנות העשרים שלי, ובתכלס אני שמחה על זה. הספיקו לי סטוצים (והרבה) מבחינת הסוג הזה של הריגוש, של לרצות ולהשתוקק ולהיות מינית במופגן ועם זרים ובפומבי וככה.

היום אני מרגישה, בדומה למה שאוריאן תיארה שם בבלוג, שהמקום של השולטת מאפשר לי לחוות באופן עקיף את המקומות האלה בצורה שנכונה לי. אני מרגישה בכל מקרה *גם* קצת מתחלפת, מבחינת מהות החוויה, כי השליטה מאפשרת לי לחוות בו-זמנית את שני הצדדים, דרך ההזדהות. הריגוש שבלהשפיל קשור גם לתחושת הכוח והחופש וליכולת לשים מישהו בכל מיני מצבים ופוזיציות שנו, הם מחרמנים וגם לרגש המאוד עמוק הזה של "אני רואה אותך שם במקום הכי נמוך והכי מושפל והכי חשוף, אני נהנית להביך אותך ולהתענג על זה, אני רואה אותך שם ובכל זאת זה לא דוחה אותי בכלל, אני רואה אותך שם ורוצה להיות שם, רואה אותך שם ונשארת". זה מקום רגשי שאני מרגישה בו בשני הצדדים בו זמנית, מרגישה שהוא טוב ועוצמתי ומרפא גם בשבילי.

Anonymousz​(נשלט){זאב אלפא} • 14 ביולי 2018

תיאור יפה ודיי מדוייק לדברים שעברו לי בראש לעיתים.
אם בייקום מקביל הייתי בתפקיד השולט, זה אכן היה בדיוק מהמקום של הנושא שהעלת כאן.

Re: ואולי ההתחלפות היא במהות, גם אם לא בפועל?

lori{ע_מ} • 14 ביולי 2018

קראתי פעמיים ואני לא בטוחה שהצלחתי להבין את הכל אבל התחברתי שם למשהו אחד:



אני אכתוב לך משהו מאצלי ותראי אם זה בכלל רלוונטי למקום שלך, וגם אם לא, זה בסדר (:

אני מניחה שכמו הרבה, חייתי עם הנושא הזה בבושה מאוד גדולה המון שנים. מילדות בעצם.
כשרק הגעתי לאתרים האלה ונחשפתי לכל הנושא הזה במדיה אחרת (חוץ מספרות כתובה) מצד אחד קצת הוקל לי, יש עוד אנשים שמתחברים למקומות כאלה, זה לא עד כדי כך סוטה. היה לי ברור מהרגע הראשון לאיזה צד אני שייכת. אבל מצד שני הבושה עדיין היתה חלק מאוד גדול מאיך שאני תופסת את זה אצלי, את הנושא של להשלט וכך התחברתי לאתרים והצגתי את עצמי כשולטת.
לא התחברתי לזה אבל זה הרגיש לי יותר נכון, פחות מביך, פחות חשוף ויותר ״מגן עליי״. כמה חודשים טובים אם אני זוכרת נכון.
לקח לי עוד יותר זמן, בעזרת פרטנרים מתאימים למצוא עד הסוף את המקום הנשלט שלי.

כתבת בסוף על איך את רואה את זה כשאת עם מישהו, שאת רואה אותו שם, במקום שפינטזת עליו בעצמך ואת מתענגת על זה ונשארת. אז אני שואלת אותך, ואת כמובן לא חייבת לענות אבל אני אשמח, אם הפנטזיות שלך היו להיות במקום הזה, את לא רוצה להצטרף לשם במקום לחוות באופן עקיף?

FlowerKitty​(אחרת) • 14 ביולי 2018

לורי, נראה לי שההתחלה לא מובנת מספיק כי בטח לא ראית את דיון ה"עונג ראשוני/משני" המדובר. אם אני לא טועה היית בהפסקה מהאתר בזמנו (זוכרת שיצא לי לראות תגובות מעניינות שלך בפורום והתאכזבתי כשהקלקתי על השם בתקווה להגיע לבלוג והיה "פרופיל לא קיים" ). הנה קישור לדיון המדובר: https://thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=39419&start=0&postdays=0&postorder=asc&highlight=

והתשובה לשאלה שלך היא ש... לא. לא מרגישה צורך כזה, מרגישה שהמימוש ה"עקיף" שלו (שהוא רק רובד אחד ממה שיש בשליטה מבחינתי. פשוט בו התמקדתי כאן) באמת מספק את הצורך הזה אצלי. אני יודעת שאסוציאטיבית "עקיף" יכול להתפרש כרגש מיד שניה או איזשהו חיקוי דהוי, אבל לא ככה אני חווה את זה. תיאור מדוייק יותר לחוויה שלי יהיה שבכל מקרה שני הצדדים, השולט והנשלט, נתפסים ונחווים אצלי כמו שני צדדים של אותו המטבע.

מעניין אותי לשאול נשלטות ונשלטים כאן איפה אתם מרגישים שאתם חווים גם את הצד השני באופן עקיף (אם בכלל). נגיד, כמעט כל הנשלטים מדברים על תשוקה חזקה מאוד לרצות את השולט/ת, לעשות הכל כדי לשמח, לענג ולעמוד בציפיות של השולט/ת. יש כאן מישהו שמרגיש שבאופן עקיף זה כמו לדאוג לעצמו, נגיד?

FlowerKitty​(אחרת) • 14 ביולי 2018

והנה עוד פוסט שדליתי מתהומות הנשייה של הכלוב* שמתאר דברים דומים למה שאני מנסה להעביר פה: https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=203694&blog_id=4032

מן הסתם לא חותמת שם על הכל. אבל מזדהה עם הרבה מאוד.

*כן, אני קוראת את כולכם שנים אחורה עכשיו, משלימה חומר. שמתם לב פתאום לאיזו קפיצה חדה ולא מוסברת בצפיות אצלכם בבלוג תוך כמה שעות? מאוד יכול להיות שזאת אני! ראו הוזהרתם. או הוקרפתם.

Netrunner​(נשלט) • 14 ביולי 2018

אמ;לק -
הפוסט שלך זה כמו זה - רק הפוך

FlowerKitty​(אחרת) • 14 ביולי 2018

רק שיש דברים שלא מתאמלקים טוב כי זה לא זה.

עכבר​(מתחלף){Yaara-g} • 15 ביולי 2018

אני חושב שיש בכל יחסים יסוד של הידהוד שמתקיים ברמת התלות והרצונות. זה גלוי יותר ביחסים בדסמיים: אני רוצה שהיא תרצה לשלוט בי. בעצם אני רוצה לשלוט בה שתשלוט בי. במובן הזה אני חושב שיש יסוד סוויצ'י גם ביחסים הכי ברורים וחדים וטוטאלים שיש. ואפילו ביתר שאת. כשמכניסים יסוד סוויצ'י גלוי זה דווקא מערפל את זה. ברמה האישית, אני בכלוב (און אנד אוף) 12 שנה. היה לי הרבה זמן להתבשל על אש קטנה, לארוב בצללים ולקרוא בלוגים. בהחלט אני מזדהה עם בושות מסויימות ורצון לקחת את הצד השני, הקורקטי יותר עבורי. על זה יש שכבות של גירוי מהבושה, ועוד כל מיני טוויסטים מעניינים של הנפש. זה קצת בלאגן, וזה הופך את תהליך ההתרה ליותר כיפי.

אפורי​(מתחלף) • 15 ביולי 2018

הזדהות עם הנשלט זה משהו אחד, אני רוצה להציע משהו אחר - אולי יש גם משיכה לדבר עצמו, לכאב ולהשפלה בצורתם הגולמית, מעצם התקיימותם בסיטואציה. זה לא בהכרח עומד בפני עצמו, כי הרי תמיד זה תלוי בקיומם של יחסים בדסמיים כלשהם (אחרת אנחנו נהנה סתם ליפול ברחוב, או לראות מישהו נופל ברחוב), כך שזה לא תנאי מספק.
ואולי - עוד משהו חלופי - זה יושב על מקומות שונים? כשאני שולט וכשאני נשלט אני ממש יכול להבחין שהמנגונים שפועלים הם שונים, יש דברים שאני חווה בתור נשלט שבכלל לא יעניין אותי לגרום למישהי כנשלטת שלי, ולהפך.

ntrng • 16 ביולי 2018

מה קורה פה, אלוהים, כמה דיונים מחכימים ומעוררי הזדהות ומרגשים יש פה פתאום.

אני מזדהה מאוד עם מה שכתבת, מההגעה לבדסמ דרך סיפורי מעשה ולא דרך רצון לחוות צד מסויים בדינמיקה, ועד הנשלטות שמתעוררת בתקופות חלשות נפשית, כשהנפש לא מצליחה להעמיד התנגדות לקול הקטן בראש שטוען שאנחנו לא משהו.

אני חושב שמהדיונים האחרונים עולה משהו מעניין שעומד בסתירה לפוסט שקישרת אליו עם הפוסט-בדסמ. התזה בפוסט הארוך והעתיק הזה שאלוהים יודע מאיפה חפרת הוא שאין נטיות בדסמיות שונות, רק אחת: סוטה. מכאן יש פשוט "מעשים", והחיבה שלנו למעשים לא מלמדת כלום על מה מבעבע במעמקי הנפש שלנו. מלבד העובדה שאנחנו סוטים, כמובן.

אבל אולי בעצם אפשר לחלק אותנו, בהכללה גסה, לשלוש נטיות בדסמיות: אנשים שנהנים לשלוט באחרים, אנשים שנהנים להשלט -- אלו אנשים שהעונג שלהם הרבה יותר מיידי, הוא נגזר ממה שקורה *להם* באותו הרגע -- ואנשים שהעונג שלהם מגיע מהסיטואציה, שמתחיל לא במפגש אלא משנים של הפיכה בפנטזיות, ושעבורם התפקיד בסיטואציה משני לעובדה שמדי פעם אתה יכול למלמל לעצמך, "אני לא מאמין שסוף סוף אני עושה גאנג-באנג בטבע עם שמונה סודנים (ושמצאתי מישהי שגם לה זה נעים)". כל הזרמים הבדסמים השונים משתמשים באותו סט של מעשים, אבל הם מפיקים מהם הנאות שונות.

אם זה המצב -- יכול להיות שלא רק נשלטות חד-תפקידיות מרגישות אכזבה וחוסר ביטחון כשהן מגלות מתחלף (סליחה בעד הביטוי הגרוע הזה, צריך למצוא אלטרנטיבה), גם לאנשים שהם יותר כמונו יש אכזבה כזאת כשהם פוגשים חד-תפקידיים ומגלים את הצליל הלא הרמוני שחד ורב תפקידי מנגנים יחד. ואם זה המצב, לורי פתרה את זה יפה בדיון הקודם: "אל תתפשרו", היא אמרה.

אני גם מזדהה מאוד עם האמירה שנשלטות מרגישה חשופה ומסוכנת יותר כשהיסודות הילדיים שלה קשורים לבושה וכשכל כך הרבה פעמים מאותתים לנו שהסטייה שלנו לא תתקבל בברכה אצל כל אחד. ובעניין הזה: בכוח, המלכה של כולנו, אמרה בדיון הקודם משהו שמאוד ריגש אותי: "תחושת החשיפה הזו, מול הצד השני, היא תחושה מדהימה, בעיקר אם היא מגיעה עם קבלה והכלה של החלק שנחשף, גם אם הוא לכאורה לא פוטוגני ולא מקובל". כלומר -- כמה מדהים זה להרשות לעצמך להיות מי שאתה מול מישהו שחושב שמי שאתה נפלא ומושך ובדיוק כמו שצריך.

"Everybody is somebody's fetish".