נשלטים........... מה אתם מרגישים כאשר אתם רואים אשה נשלטת?

Gabi Daniel • 20 ביולי 2018

לפותח השרשור יש את הזכות לומר שבעיניו משהו לא בסדר בתמונה.
לכל אחד יש את הזכות לתקוף אותו על זה.
יש לו את הזכות להיפגע שתקפו אותו.
יש לכל אחד את הזכות לתקוף אותו על זה שהוא נפגע.
לכל אחד יש את הזכות לתקוף אותי על כך שאני מנסה להצדיק את כולם וזכותי להיפגע או לא.
אבל זאת מהותו של דיון לא?

אז לעניין הדיון אענה על מה שאני מרגיש כנשלט כשאני רואה נשלטת:
האמת שאני לא מרגיש כלום.

הרי יש שתי אפשרויות אחת – שהיא סובלת מבעיה נפשית וזאת הדרך שלה להתמודד. השנייה – שהיא בשליטה מלאה ועושה מה שטוב לה. אני חושב כך גם על גברים ואני חושב כך גם על כל נטייה התנהגותית וכמובן שיש את כל אפשרויות האמצע. בקיצור, רק עצם העובדה שאשה נשלטת אין בה מספיק כדי שארגיש משהו. אילו הייתה השאלה – מה אתם מרגישים כשאתם רואים אדם שעושה משהו בכפייתיות ועדיין מרגיש אומלל? אז הייתי עונה שאני מרגיש צביטה בלב ושמשהו בתמונה לא בסדר.

lumen​(נשלטת) • 20 ביולי 2018

כשאני רואה נשלט... ליבי נחמץ
איך זה בכלל נורמלי ? לראות גבר מושפל וכנועה שזה כזה.. ממש ניראה לי נגד הטבע...
איזה בזבוז
*איך זה נראה מהצד השני*

Shpitzi​(נשלט) • 20 ביולי 2018

זה קצת כמו לשאול מה אתה מרגיש כשאתה רואה מישהו בכביש עם רכב כמו שלך.
אין תחושה מיוחדת מלבד הזדהות, בכל צד יש אנשים שהם כמוך.

קנקן​(אחר) • 20 ביולי 2018

כלומר, כמו הדעה שהבעת בפוסט שלך?

נימפומניה ריגשית​(שולטת){מצרפתמקרים} • 20 ביולי 2018

לגבי ההערה של כותב הפורום:
אתה בפורום הבנות על הבנים- כך שהגיוני לחלוטין שהבנות יגיבו ויעלו עלייך (על.....)
והפורום לעיניי כולם כך שהגיוני שתקבל דעות מנוגדות או מנשים.

ולתגובה על מה שאמרת:
א. כשולטת ואישה אני לא יכולה לענות לך איך גבר ונשלט מרגישים.
אבל.... כאדם... בשר אנושי ועם פועם הייתי מצפה שאדם יביט באדם כהיותו אדם ולא על פי איבר מינו, זתומרת זה פחות קריטי אם היא אישה- קרי נשלטת או נשלט...
אם החיבור הנכון עבורו הוא להיות נשלטת אתה כנשלט לדעתי אמור להבין אותה ולהתחבר לתחושות שלה, הרי אתה גם נשלט....
כבני אדם... שניכם שואפים לאותו המקום.
מכאן אין פה בכלל צורך להשוואה של אישה או גבר. אם כאדם הבחירה שלה היא להיות נשלטת זו זכותה...

ב. אני יכולה להבין שהמשיכה שלך היא לראות עוצמה נשית וחוזקה... זה מסמל בעינייך סקסיות ושליטה. שוב זאת בחירה שלך, גבר אחר יכול להביט באישה בצורה שונה, או שווה.
אני לא חושבת שאם אישה היא נשלטת היא פחות נשית או חזקה מאשר שולטת.

ג. ולא בהכרח בהקשר לדיון שנעשה פה
יש מגמה לאחרונה להסתכל על תמונות של בדסמ ״קיצוני״... דם... חתכים... הצלפות... וכו׳ כמשהו אלים.... כ״תמונה לא נכונה״
ואנחנו קצת שכחנו שאנחנו באתר בדסמיים לא אתר שדוגל באלימות/ הטרדות מיניות/ פגיעה באדם להזיק לו... אלא בלהעניק כאב שנכון, מתאים ובריא לאדם שמולך... בהסכמה!!!
לכן, אם אותה נשלטת מצאה לנכון לקבל את הכאב שהוענק לה כמתאים ונכון לה
אין לנו את הזכות לעמוד מהצד ולהגיד
״זה לא נכון!״ ״זה פסול״ ״אוי וייי לאן הגענו״.

עוץ הגדול​(נשלט) • 20 ביולי 2018

דייקתי לחלוטין.
הדוגמה של שדה מחזקת דברים קודמים שאמרתי בעבר על כך שאת מחלקת את העולם לאנשים שראויים להגנה ואלה שלא.
בהזדמנות אחרת אולי ארחיב קצת יותר לגבי התחושות שלי.

Mary Jane • 20 ביולי 2018

לא. לא כמו הדיעה שהבעתי בדבריי.
ואסביר שוב:

הבעת דיעה לגבי משיכה מינית של אדם, שמעדיף כחול, אדום או אפילו צהוב (שומו שמיים, צהוב) ועושה זאת מבלי לפגוע או לסכן אף אדם - אינה בעלת ערך, היינו, היא סתמית, חסרת חשיבות, ואף מיותרת - שכן כפי שניתן לראות דומה כי יש כאן רכיב של הקטנת הזולת ואיזה ״צער״ של חסידי אומות עולם על מי ששונה מהם במשיכתו המינית, כשבאותה הנשימה היה ניתן בקלות רבה מאוד ״להצטער״, גם כן באותה מידה של צדיקות, על נטייתם של המצטערים, האל ירחם עליהם וימצא למצוקתם ולעיוות שבנפשם מזור, ויפה שעה אחת קודם...

ובפשטות: מה נשלט חושב על נשלטת. נו באמת. למי אכפת מה הןא חושב.

לא הבעתי כאן רחמים על אחרים, לא טענתי, אף לא במשתמע, שהם, כקבוצה, מסכנים ו/או זקוקים לעזרה או לתיקון (הרי זה מה שעולה מאותו ״צער״). אני חושבת שזו המשמעות העמוקה של הכרה בשונות של הזולת ובמניפה של צרכים, רצונות והעדפות.

שדה​(שולטת) • 20 ביולי 2018

מרי ג׳יין,

כתבת: "ובפשטות: מה נשלט חושב על נשלטת. נו באמת. למי אכפת מה הןא חושב."

אולי לי אכפת? למה לזלזל? אם לך לא אכפת, למה לא פשוט להמשיך הלאה? למה לנסות למנוע את הדיון הזה עבור אלו שאכפת להם ממנו? אני לא מבינה את התכלית של עבודת השיטור הזו.

אני חושבת שאת לוקחת את המילים המועטות של israelislave ועושה מאמץ פרשני עליאי כדי להוציא אותו הכי גרוע שאפשר. לי זה די ברור שבצער שלו לא היתה התנשאות או דה-לגיטימציה, אלא ניסיון גולמי לבטא תחושה כלשהי. אני גם חושבת שהוא כבר הסביר זאת.

אם הבת שלי תחזור בתשובה כשתגדל, אחוש צער וצביטה בלב. כמובן, אפשר לצלוב אותי על אמירה כזו, להגיד שאני עושה דה-לגיטימציה לחיים דתיים, ושאיני מכבדת את הבחירות של הבת שלי. אבל גם אפשר להבין את העולם הרגשי שממנו מגיעה אמירה כזו. וגם אפשר לבקר אותה מבלי לצלוב אף אחד.

אני לא מקבלת את ההסבר שלך ביחס לדיון ב"סוויצ'ופוביה", אבל נניח לזה.

כשמנהלים שיח רגשי פתוח, שבו אנשים חושבים אגב כתיבה ודיון, אי אפשר לדרוש מכולם ללכת על ביצים ולחשב כל מילה שהם כותבים. לא חייבים להשתתף בשיח כזה, אבל אם יש משהו באמת חסר תכלית הוא השיח הנזפני והמתקרבן שכל כך נפוץ פה. שיח מאשים, ופאסיב-אגרסיבי, שתמיד מחפש איך א׳ עשה דה-לגיטימציה לב׳, ותמיד מעביר לשם את כל משקל הכובד.

Mary Jane • 21 ביולי 2018

״שיח רגשי פתוח״ - אלו הם רגשותיי בנושא והנה אני מביעה אותם, באותה הלגיטימיות.
לכנות זאת התקרבנות - זו התקרבנות של ממש.

בכוח המוח{Aion} • 21 ביולי 2018

אני עונה לך על זה בעקבות התגובה האחרונה שלך שם את ממקמת את הטענה לדה-לגיטימציה בשיח קורבני, ומכך אני מסיקה שלא הבנת את הטענה שלי.

גם האנאלוגיה שהבאת בדוגמה על כך שאת עשויה להביע צער על כך שביתך תחזור בתשובה אינה מדויקת, כי יתכן שאת מאוד מקבלת את הרעיון הדתי והחיים על פיו, אבל רק מוטרדת מהשינוי שזה יצור בחיים שלך, ואז זה - אולי - רק הבעת רגש, ולא דה-לגיטימציה לצורת החיים הדתית.

אבל, אם תפתחי פוסט בפורום דתי, ובו תשתפי שאת חשה צער על האנשים שחיים חיים דתיים, ושמשהו מרגיש לך בזה לא נכון ומתחמץ לבך עליהם, והיית מזמינה רק חילונים כמוך להגיב ( וכשהיו מגיבים אחרים, היית אומרת מפורשות שדעתם לא נדרשת והם נדחפים לפוסט), הרי שהיית עושה דה- לגיטימציה לחיים הדתיים, גם אם לא פתחת את הפוסט במודע כדי לייצר דה-לגיטימציה, וגם אם לכאורה רק רצית לשתף בתחושות הכאב הרגשי שלך.

כי, תחשבי לרגע, מהיכן מגיעה התחושה הזו? מהאויר? נחתה עליך? היא אינה יושבת על אדנים של תפישת עולמך? היא לא קורמת עור וגידים בגלל הדרך בה את בוחנת ושופטת צורות חיים? אין בה רכיב מושכל שעליו וממנו נוצר הרגש? שני את החלקים הללו, וגם רגשותייך ישתנו בקשר לחוויית החיים הדתיים. ומדוע את חושבת שלגיטימי לכתוב כזה דבר בפורום דתי? כי יש לך אמונה משל עצמך שלאותם אלה שעשו את אותה הבחירה לחיות כך אין את ההבנות הנכונות, הנאורות, שאת מחזיקה. אולי אפילו כי את רוצה להציל אותם, ואם הם יחזרו בשאלה אמיתית וישתנו לחילונים אמיתיים, יש בהם כאלה שהיית שמחה להכניסם לחוג מכריך או מאהבייך.


ועוד סיבה חשובה: מדובר בדרכים שאינן יכולות, לכאורה, לחיות אחת לצד השניה בהרמוניה, כי הן מתנגדות ומתנגשות אחת לשניה, ולכן גם דתיים וגם חילוניים רואים בדרך הנגדית כדרך שאינה ראויה ואינה לגיטימית לחיות בה, ואף מאיימת ממש על דרך חייהם. עד כאן האנאלוגיה שלך והתיקון הקטן שבא בעיקבותיה.

האבחנה שלי בנוגע לדה-לגיטימציה בשרשור הזה אינה מגיעה משיח קורבני. נראה לך שלי או לאיזו נשלטת אחרת אכפת מדעותיו של פותח השרשור, בנוגע לנשלטות שלה? אני מזכירה לך שנשלטות רבות אינן מוכנות לבחון קשר עם מתחלף, רק כי בתוך ההגדרה הזו מסתתר גם חלק נשלט. אני רוצה להזכיר לך גם את השרשור בנוגע לשאלה אם נשלטים הם נשיים, בו הגיבו לא מעטים כי כך הדבר.

למעשה, אם אני צריכה למפות את מדרג הלגיטימיות של ההגדרות הכלוביות, אני לא אהיה חד משמעית במיקום של שולטים נשלטות ושולטות, אבל ברור שנשלטים, מבחינת הלגיטימיות כאן ובעולם הונילי, הם בתחתית הרשימה גם בעיני עצמם. אם יתגלה בעבודה שאתה שולט, זה יהיה פחות נורא מאשר אם יתגלה שאתה נשלט. שולט נתפס (הרבה פעמים בטעות, כן?) כזכר אלפא נחשק, נשלט נתפס כגבר נשי, שירותי וכנוע. אנשים רבים לא יודעים לבצע את האבחנה בין תשוקה לחוויה מסוימת לבין זהות עצמית, ומבלבלים בניהם. הבלבול הזה קיים גם בתפיסת האדם הבדסמי את עצמו, כאילו הטייטל (שולט או נשלט וכו) יש בו כדי ללמד על תכונות האופי, כפי שראינו בשרשור הזה.

עכשיו, מה מחזק את אין האונות (הרעיונית) של הנשלט? הנשלטת, עם הצרכים שלה בנוגע לזכר שולט. היא למעשה מניחה על השולחן את הדיסוננס. לנשלט נוח להאמין שנשים עוצמתיות וחזקות (מאליו מובן שכל אותן הנשים האלה הן שולטות) יבחרו בו ובשכמותו, ושכל מי שמעדיפה להיות נשלטת היא פגועת נפש או פגועת נסיבות. כל הסבר אחר יצריך אותו להתעמת עם שלל התפיסות הפנימיות שלו, ובעיקר לגבי עצמו. היוצא מכך, שהדה-לגיטימציה שנעשית לנשלטות, עוזרת לו לטמון את המודעות העצמית שלו בחול. גם הפניה רק לנשלטים מחזקת זאת - שימי לב שהעניין לא נפתח לשיח כללי, אלא לחיזוק אג’נדה מסויימת בקרב נשלטים, כי יש להם לכאורה, אינטרס משותף בכך.

כל מה שאני כותבת לא חי בעולם של מודעות בהכרח, מבחינת הנשלט, אבל זה שהוא לא מודע לכך שזה מה שהוא עושה, לא משנה את העובדה שזה הנרטיב הפנימי שלו.