קטע מסיפור סוויצ'י קצר שנקרא 'שבוע שבוע' והמבין יבין

קטע מסיפור סוויצ'י קצר שנקרא 'שבוע שבוע' והמבין יבין

הפולניה​(אחרת) • 4 באפר׳ 2004

בקטע שלפניכם קולט סוף סוף הגיבור למה החבר האהוב שלו ששולט בו רוצה גם לפעמים להשלט.

בערב, כשהוא הרכין את ראשו וניסה שוב למצוץ לי דחפתי אותו מעלי בקוצר רוח. "לא רוצה, עזוב אותי כבר מציקן אחד ! תוריד ממני את הידים שלך !" הוא נפל מהמיטה ונשאר לשבת על התחת, בוהה בי במבט מופתע, "אבל מאמי..." אמר בקול אומלל.
מאמי ? באמת, איזו חוצפה ! יש גבול לכל דבר !
העפתי לו סטירה והסתלקתי משם בריצה, מרגיש נבגד ואומלל. נכנסתי לסבך היבש של הסוף, מגשש את דרכי בין העשבים היבשים עד שהגעתי לאבן גדולה שהייתה מונחת על שפת הברכה והתישבתי עליה.
היה כבר כמעט לילה, עוד מעט יחשיך לגמרי. הייתי חבוי בין הקנים הגבוהים, מביט במים הכהים והמנצנצים שריצדו ברוח הקלילה הנושבת, מחבק את ברכי ובוכה חרש.

מוריס התגנב מאחורי כל כך בשקט עד שלא חשתי בו עד לרגע שבו הניח את כף ידו על פי והידק את ראשי אל חלציו.
זו הייתה הפעם הראשונה שבה עשינו סקס בחוץ. אחר כך גיליתי שגופי מכוסה עקיצות של יתושים, אבל בזמן מעשה הייתי כל כך מרוכז בתענוג שהסב לי עד שלא חשתי בעקיצות.
בלי להגיד לי מילה, מתון מתון, בתנועות רגועות ובטוחות הוא פשט מעלי את חולצתי, השכיב אותי על הסלע, ישבני כלפי מעלה, הוריד את מכנסי עד לברכי וחבט בעכוזי בחגורה הצבאית שלו העשויה בד נוקשה.
בשלב הזה כבר ידעתי להבדיל, בלי להסתכל, רק לפי התחושה, בין חגורת עור לחגורת בד, ובין חבטה של כפכף גומי לבין חבטת כף ידו.
זה היה נהדר - מצד אחד חשתי על בטני וירכי את מגעו של הסלע המחוספס והחמים עדיין מחום השמש, ומצד שני רוח לילה קרירה חלפה בליטוף קליל על גבי ועורפי. רעש הקקפוניה המטורפת של קרקורי הצפרדעים בלע את קול החבטות על ישבני והכל התערבל יחד לתערובת אחת מרגשת ונפלאה.
כשהוא הניח לחגורה והחדיר את אברו לתוכי בתנועה אחת חדה וחזקה שרמזה לי על כעסו הרגשתי איך הכאב החד והצורב מפריח אותי מתוך גופי ומשלח אותי לרחף מעל לבסיס המנומנם, משלח אותי מעלה מעלה אל שמי הלילה הבהירים והמכוכבים.

חזרתי לעצמי רק שעה אחר כך, שוכב על מיטתו של מוריס שישב לצידי מביט בדאגה אוהבת בפני.
הושטתי יד והנחתי אותה על לחיו. ניסיתי להגיד לו שאני אוהב אותו, אבל המילים לא בקעו מגרוני, רק שפתי נעו. הוא הבין בכל זאת וחייך.
"כן." אמר וליטף את פני, "גם אני." ואז החליק למיטה ונשכב לצידי, מכרבל את גופי בתוך גופו. "תקשיב לי עכשיו בבר." אמר בקול חרישי, מדבר אל תוך עורפי. "תקשיב טוב ואל תגיד כלום עד שאני אגמור לדבר. קודם כל אני מצטער שלא יצרתי אתך קשר בשבוע האחרון. אני יודע שהיית אומלל ושהתגעגעת אלי, גם אני התגעגעתי, אבל הייתי חייב בבר ... הייתי מוכרח ... "
סוף סוף שב אלי קולי האבוד. "מה היית מוכרח מוריס ?"
"הייתי חייב לנוח." אמר בפשטות, "הייתי כל כך עייף בבר, פשוט נחתי."
"איפה נחת ? בבית שלך ? איפה אתה גר ?"
הוא נאנח. "אני גר בדירה שכורה בדרך פתח תקווה. סתם דירה קטנה ומכוערת עם נוף לכביש ראשי מסריח ומרעיש ליד הקריה. מקום מגעיל. אף אחד לא מכיר אותי, אני לא מכיר אף אחד. שבוע שלם לא עשיתי כלום. נחתי, קראתי ספרים, ראיתי טלויזיה, לא דברתי עם אף אחד. חשבתי ללכת לסרט או לנסוע לפתח תקווה לראות את אחותי, אבל בסוף לא עשיתי כלום. הייתי סחוט מעייפות."
"טוב, אנחנו לא חייבים לעשות סקס כל הזמן. אפשר גם סתם ... סתם להתחבק ו..." ניסיתי להשמע בוגר ושקול, "אנחנו עובדים נורא קשה במטבח, גם אני חוזר עייף מאוד בערב. לא חייבים להזדיין כל יום." שיקרתי.
רציתי אותו כל יום וכל הזמן, אבל הוא הרי מבוגר יותר ואולי הוא צריך כבר פחות סקס חשבתי.
מוריס גיחך כאילו קרא את מחשבותי. "אתה אולי לא צריך סקס כל יום אבל אני כן, אתה יודע איך אני בבוקר." אמר והחל מעביר את ידו על שיפולי בטני, מרפרף על סבך השיער שצמח שם, סמיך ועבה וכהה.
בטח שידעתי איך הוא בבוקר, קם עם זקפה גדולה ותובענית ולא נרגע עד שהוא גומר.
הזין שלי שעד אז נח בשקט החל להזדקף מבין התלתלים השחורים. מוריס ליטף אותו קלילות, כאילו מבלי משים, ומשם ירדה ידו אל הביצים שלי, חופנת אותם בעדינות, "וגם בערב, אני חוזר מחוק מהעבודה ואז אתה מתפשט לידי ומיד אני שוכח את העייפות שלי ושוב רוצה אותך." גילה לי, "אבל ... אתה תמיד רוצה שאני אחליט עליך, שאני אשלוט בך, וזה נורא מעייף בבר. אני אוהב את זה, אבל אחרי שבוע אני פשוט גמור. לא בגלל הזיונים אלא בגלל ה ... המה שמסביב."
בסדר, הוא לא עייף מסקס, אז מה הוא עשה לבד כל השבוע ?
"אז כן עשיתי סקס כשלא היינו יחד ?" נפלטה לי שאלה טיפשית. "עם מי ?"
הוא פרץ בצחוק. "לא ידעתי שאתה קנאי בבר ?"
"למה ? רק לך מותר ?" התחצפתי.
הוא קינא לי והיה רכושני כלפי, מבחין בכל תשומת לב ידידותית מידי שהעניקו לי חברי לעבודה. מעיר לי וגם מעניש אותי כשלדעתו ההתגוששויות הידידותיות שלנו היו מוגזמות מידי. אני מודה שיזמתי השתוללויות עם אבי ועם צורי בכוונה כשהוא היה בסביבה רק כדי לגרום לו לכעוס ולהגיב אחר כך כשהיינו לבד בחדר.
מובן שהכל היה בצחוק. רק צורי היה משלנו וגם הוא היה יותר מידי בארון מכדי לעשות משהו בנדון. היה גם תורן אחד מתחזוקה שאהב לטפוח על עכוזי, אבל למרות שתמיד חייכתי אליו וחיבבתי אותו למוריס לא היה מה לדאוג. מעולם לא עלה בדעתי לבגוד בו. הרגשתי שאני שייך רק לו וזה מצא חן בעיני.

הוא התעייף מהסברים, הפך אותי אליו והחל מנשק את כתפי, נשיקות שמהר מאוד הפכו לנשיכות עדינות, ואז החליק למטה והכניס את אברי לפיו, וכשהוא גדל והתקשה לשביעות רצונו הוא נשכב לצדי על בטנו וציווה עלי לזיין אותו.
עשיתי זאת בהיסוס, חושש להכאיב לו, אבל הוא קיפל את ברכיו, מבליט לעומתי את עכוזו השרירי והחלק והורה לי לשמן אותו באצבעותי ואז להניח את ידי על כתפיו ולחדור לתוכו.
כבר עשיתי זאת בעבר עם בחור מזדמן שפגשתי בקולנוע ולקחתי לדירתי. הייתי הראשון שלו ולמרות שניסיתי להיות עדין הכאבתי לו מעט.
הייתי בטוח שזאת לא הייתה הפעם הראשונה של מוריס וגם לא הפעם השניה או השלישית. הוא היה מנוסה הרבה יותר ממני, זה היה ברור, אבל רק עכשיו הבנתי עד כמה יותר מנוסה.
למרות חששותי הראשוניים זה היה זיון איטי ומענג. אחרי שחדרתי אליו מוריס שתק והניח לי לקבוע את מהלך הענינים ולהפתעתי אהבתי את המצב החדש שנוצר.
אחרי כמה דקות החלפתי תנוחה והשכבתי אותו על גבו, מרים את רגליו על כתפי כך שיכולתי לראות את פניו ולנשק את פיו. שלא כמו תמיד בזמן הזיונים שלנו הפעם היו עיניו עצומות וגופו רפוי כאילו החליט להפקיד את גופו בידי. זה היה מעט מפחיד, אבל מרגש. הרגשתי שאני אחראי על שנינו והרגשתי עונג עצום כשהוא ציית לפקודתי וגמר לפני, צועק מרוב הנאה.
"אל תזוז." פקדתי עליו ממשיך לזיין אותו ולתמהוני הוא המשיך לשכב תחתי בצייתנות, ממתין עד שגם אני אגמור.

אחר כך הוא גילה לי שבזמן שלא הייתי איתו הוא התגעגע אלי, אבל כשעשה ביד הוא פינטז איך אני שולט בו.
"אתה לא מתעצבן מזה שאני נותן לך הוראות ?" שאלתי, חש מין התכווצות של בהלה בבטני.
"לא בבר אני דווקא אוהב את זה, מידי פעם. לשלוט על מישהו זו עבודה קשה. אי אפשר לדרוש מבן אדם שיעבוד רצוף כל כך הרבה שעות. כמו שאני נח מהמטבח ככה אני רוצה לנוח גם מלהחליט עליך."
"אז אתה שוב רוצה להשאיר אותי לבד שבוע שלם ?" נבהלתי.
"לא חייבים. אם תסכים להתחלף איתי נוכל להיות יחד גם בזבוע חופש."
"אבל אני לא יודע איך לעשות את זה." נבהלתי, "אני לא אדע מה לעשות. אתה תצחק ממני מוריס. מה פתאום שאני אתן לך הוראות ? ואני לא מסוגל להרביץ לך. אני שונא אלימות."
מוריס צחק. "באמת ?" שאל בלעג, "ממתי ?"
"אתה לא מבין. התכוונתי שאני ... אני .... "
זה היה מביך, אבל איכשהו הצלחתי להסביר לו שאני אוהב לחטוף ממנו, אבל שבשום פנים ואופן לא ראיתי את עצמי מפליק על ישבנו או מכאיב לו.
"תראה בבר, לא חייבים להכאיב. לכל אחד יש את השיטה שלו לעשות דברים." אמר מוריס בקור רוח, "הסתדרת לא רע כשזיינת אותי, נכון ?"
"כן אבל ..."
"גם אני אהבתי מה שעשית, שהפכת אותי ואמרת לי מתי לגמור. לא צריך להיות חזק פיזית כדי לשלוט, צריך רק להכנס למצב רוח המתאים. אתה מבין ?"
פני האומללות עוררו את רחמיו והוא משך אותי אליו בחיבוק. "אל תפחד. נעשה את זה בהדרגה. אם לא תצליח אז לא."
"אבל אז שוב תעזוב אותי לבד כל השבוע הבא."
"הסברתי לך, אני חייב לנוח בבר. אני בן אדם לא מכונה. אני אבוא אתך לחיפה ואגור אצלך רק אם אתה תהיה הבוס, אחרת אני אשרף, אתה מבין ?"
"כן." לחשתי, מניח את ראשי על חזהו. "אני מבין."
"אז אתה מסכים ?" דחק בי.
הסכמתי, בטח שהסכמתי, הייתי מוכן לעשות הכל רק כדי לא לחזור על הזוועה של עוד שבוע בלעדיו.
"אתה בטוח שאתה רוצה לנסות ?" שאל כשצעדנו יחד לכיוון שער הבסיס.
"לא, אבל בשבילך אני אנסה. רק תזכור שאני לא יכול להיות כמוך מוריס."
בטח שלא, אני יודע שאתה לא כמוני, יש לך סגנון משלך, אתה רק צריך לגלות אותו."
וככה יצא שאת שבוע החופש הבא שלנו ביליתי יחד עם מוריס בדירתי הקטנה ברחוב טבריה מחפש אחרי סגנון השליטה שלי.

QriS​(מתחלף) • 5 באפר׳ 2004

חג שמח ויפה פולניה