שירה מהעבודה

שירה מהעבודה

slave2b • 3 באוק׳ 2018

"תקשיב. קצת בעיה בזמן האחרון. אתה יודע המחירים עפים למעלה, ההוצאות גדלות וההכנסה שלנו קבועה אז חשבתי על זה קצת. וחייבים לעשות משהו שיהיה קצת יותר נוח. נמאס לי לחשוב פעמיים על כל בגד שאני קונה. אז ברור שצריך קצת שינוי.."
תליתי בה מבט שואל.. אני מכיר את מיכל מספיק כדי לדעת שכשהיא מתחילה דיון בטון הזה, זה אומר שאין דיון "למעשה. היא המשיכה, אני לא מתכוונת לעבוד שעות נוספות. זה לא בא בחשבון."
"כמובן שלא" עניתי. קיבלתי מבט נוזף. הייתה טעות לדבר.
"ואני גם לא רוצה שאתה תיקח עוד משרה, גם ככה אתה בקושי מספיק לחזור מהעבודה ולעשות את המטלות שלך. אין שום הגיון בזה שתעבוד יותר ואז נצטרך עוזרת לצחצח פה." שתיקה..
"ברור שלא" אמרתי. לך תדע מתי אתה אמור לענות ומתי לא..
"אז חשבתי על זה לא מעט. והחלטתי שפשוט נשכיר אותך.."
עכשיו ברור לי שכדאי לשתוק.
"חשבתי" היא המשיכה "לפרסם באחד הפורומים האלו באינטרנט שאני משכירה אותך לשימוש. ויש לי כבר כמה רעיונות, מה אתה חושב?"
"אני לא בטוח שזה רעיון כזה טוב, כי.."
"מזל שזה לא ממש משנה מה אתה חושב" היא חתכה אותי. "אני חושבת שזה רעיון מצוין. למה אתה לא מתלהב ממנו? אתה לא רוצה שיהיה לי קצת יותר נוח? שאני אוכל לקנות מה שבא לי בלי לחשוב על כל שקל? יש לך רעיון אחר איך להכניס כסף הביתה?"
"רעיון מצוין, במחשבה שנייה רעיון מצוין"
"אני שמחה שאתה חושב ככה. אל תדאג, אני לא הולכת להשתגע או משהו כזה. נתחיל ממשהו סולידי. חשבתי לפרסם עבד נקיון. קצת כמו עוזרת אבל יותר משעשע"
היא בחנה את המבט המודאג שהיה מרוח על הפנים שלי.
"נו אל תהיה כבד, יהיה כיף. תחייך.. וגש לסיים עם הכביסה, נשאר לך עדיין דברים בסל, הם לא ישטפו את עצמם.."

עברו כמה ימים. היה שקט, קיויתי שהרעיון נגנז או שלא נמצאו קונים לסחורה..

יום רביעי מיכל נכנסה לבית כולה צוהלת.. "שומע? יש לנו לקוחה ראשונה. נשמעת טחונה. והיא גם מאוד נחמדה. דיברנו כמה דקות בטלפון. סיכמנו ששישי בבוקר אנחנו אצלה. תתכונן."
"מי זו? איפה היא גרה, איך את יודעת שהיא לא מכירה אותי?" מיכל ירתה בי מבט קטלני מהסוג שמבהיר לי שלא כדאי להמשיך בקו הזה.
"אתה קצת מתבלבל נראה לי, זה שאני נחמדה לא משנה את המהות של המערכת יחסים הזו. החוק הוא מאוד פשוט, אני אומרת אתה עושה. ביום שזה לא יתאים לך, קח את הדברים וצא מהדלת." היא תלתה בי מבט שואל "אז זה היום זה היום שבו אתה מחליט שלא בא לך יותר?"
"לא, זה לא היום" עניתי בטון כנוע.
"לא חשבתי ככה." היא אמרה בקול מקפיא. "לא מעניין אותי מי זו. מעניין אותי שהיא משלמת. ומה שצריך לעניין אותך זה שהיא תהיה מרוצה ותמליץ עלינו הלאה."
ההבנה שמיכל ממש רצינית בנסיון לייצר הכנסה נוספת בצורה הזו התחילה לשקוע. קשה לומר שהייתי מאושר.

יום שישי הגיע מהר מידי.. מיכל קמה בבוקר כשכולה התרגשות. תזדרז בעשר אנחנו אצלה. ויש לך עוד לסיים פה את השטיפה של הבית, ואתה חייב להתרחץ לפני והתארגן שלא תבוא מסריח.

נכנסים לאוטו. מיכל מקלידה את הכתובת, ואני מתחיל לנווט בעקבות ווייז, מגיעים לשכונה רדומה ברמת גן. אני מחנה, ושנינו יוצאים מהרכב. "תזכור, אתה נותן את ההכי טוב שלך. אל תביך אותי שם. אני מקווה שזו תהיה הראשונה מתוך הרבה, שלא תעיז לפשל" המבט שהיא נותנת לי, לא משאיר הרבה מקום לספק, זו מיכל המלכה מדברת ולא מיכל החברה. מה שמכניס אותי בשניות למצב כנוע.

מתקרבים לבית, מיכל מצלצלת בדלת, על האינטרקום כתוב רק מילה אחת "שירה" אני מנסה לנחש מי יפתח את הדלת. "כן?" מגיעה התשובה מהאינטרקום. "זו מיכל והעבד נקיון, דיברנו בטלפון" האזכור האגבי שלי כעבד נקיון גורם לתחושה משונה.
"תעלי" אנחנו נכנסים ומתחילים לעלות מגיעים לקומה, הדלת נפתחת ואני מקבל גל קור וקופא במקום.
בדלת עומדת שירה, את שירה אני מכיר מצויין, לפני שבע שנים, באחד ממקומות העבודה הקודמים שלי שירה הייתה חלק מצוות פיתוח שניהלתי. כמו הרבה סטארטפים בתחום כשהמצב החל להיות בעייתי נדרשנו על ידי ההנהלה לדלל כוח אדם, שירה הייתה תוכניתנית צעירה, ולכן הייתה הראשונה בצוות שפוטרה. היא הייתה מאוד מתוסכלת מהסיטואציה כשהסברתי למה היא נבחרה הראשונה ללכת, התגובה שלה הייתה שהיא קרעה את התחת בחודשים האחרונים על מנת לתרום ולהשתפר מקצועית אבל בכל זאת היא הראשונה ללכת.

ועכשיו אני עומד מול שירה, ושירה עומדת מולי, בוהה בי.

על מיכל אפשר לומר הרבה דברים, אבל אי אפשר לומר שהיא לא רגישה לניואנסים בחדר, "הכל בסדר שירה?" היא שואלת. אני רואה את שירה חושבת. אני יכול לדמיין מה עובר לה בראש. היא מריכה להחליט אם להמשיך או לוותר.עוברת עוד שנייה של שתיקה מעיקה, ואז העננה שמכסה את פניה של שירה מתפזרת, היא מחייכת, "לא הכל בסדר, בואי כנסי בבקשה"

אני ממש נטוע במקום ונדרשת דחיפה קלה של מיכל להעיר אותי ואנחנו עוברים את הדלת.
"ואוו, בית ממש יפה יש לך שירה, הוא מאוד גדול, את גרה כאן לבד?"
"כן, אני קניתי אותו לא מזמן, רק מתרגלת אליו עדיין.."
"שירה, אכפת לך אם אני אחליף מילה עם העבד שנייה, זו הפעם הראשונה שלו, אני רוצה לוודא שהוא מוכן בשבילך" שירה לא מצליחה לעצור את החיוך הרחב שמתפרש על פניה, "פעם ראשונה את אומרת, גם שלי, אז יהיה ממש מעניין, אבל כמובן, קחי אותו לחדר לשיחת עידוד אם צריך אני אמתין לכם"

מיכל כמעט דוחפת אותי לחדר הסמוך וסוגרת את הדלת מאחוריה. "מה נסגר?"
"אני מכיר אותה, היא עבדה אצלי פעם ופיטרתי אותה, אנחנו לא יכולים להישאר כאן, אנחנו חייבים ללכת"
מיכל אוחזת לי את הזרוע ומקרבת את הפנים שלה אלי, "אנחנו לא חייבים לעשות כלום" היא לוחשת בכעס "אנחנו נשארים פה, ואנחנו עושים מה שאני רוצה שאנחנו נעשה. ואם עוד פעם אני אשמע אנחנו, היא תשמע אותך צורח. אני מובנת?"
"כן", "כן מה זבל?" עכשיו אני יודע שאני בצרות. "כן גבירתי"
"אני שמחה שאנחנו מבינים אחד את השנייה, עכשיו תקשיב לי טוב, לא מעניין אותי שאתה מכיר אותה. מצידי שתהיה קרובת משפחה שלך.אתה נותן עבודה. אתה לא מבייש אותי. אחרת יהיו תוצאות."
"כן גבירתי"
"צא החוצה" יצאנו החוצה,
"אני מתנצלת על ההתנהגות שלו, אני מבינה שאתם מכירים, אני מקווה שזה לא מפריע לך."
"לא, זה בסדר מבחינתי, אם זה בסדר מבחינתו"
"תגיד לשירה כמה אתה שמח להיות כאן."
"אני מאוד שמח להיות כאן שירה, זה בסדר מבחינתי, טוב לראות אותך שוב"

שתיקה.

"אז שנתחיל ? כמה שעות את צריכה? זה מאה לשעה של נקיון. במאה שקל כמובן כלול ניקיון מלא כשהוא נשאר רק בתחתונים, וכמו שהסברתי לך מעל זה כל שירות מיוחד יש מחיר נוסף. את לא חייבת להחליט עכשיו את יכולה תוך כדי"
"ארבע שעות יספיקו נראה לי, את נשארת איתנו?"
"כמובן, מאחר שזו פעם ראשונה של שניכם אני אהיה פה."
"אז נתחיל ונתקדם לאט לאט.."
"גש, תתארגן, ותחזור לכאן עם המטאטא תתחיל לטאטא את הבית."
אני ניגש לאמבט מוצא את המטאטא. ומתחיל להתפשט..
כמה שניות אחרי זה הבגדים שלי מקופלים בצד, ואני נותר עם חוטיני שחור. אני לוקח את המטאטא ונשימה עמוקה ויוצא לסלון,
שירה בוהה בי בהפתעה. ואז פשוט פורצת בצחוק.. "חשבתי שאת מתכוונת שהוא יהיה עם איזה בוקסר כאלו או משהו.. אוי,, זה קורע.."
מיכל ניגשת אלי ובכמה משיכות מהירות מוודאת שהתחתון אכן יהיה עמוק בתוך התחת שלי.
"קדימה תתחיל מהסלון, ותתקדם."
אני יכול להרגיש את האויר הקר סביב התחת החשוף שלי.. אני מתקדם מודע מאוד לנוכחות של שירה שם מאחורי מביטה בי. אני מתחיל לטאטא בתנועות החלטיות ומתקדם.
"אוי, זה משהו. אכפת לך אם אני אצלם?" אני שומע את שירה שואלת, אני מתכווץ.
"אין בעיה" עונה מיכל "תמונות זה עוד חמישים שקל, להוסיף לך?"
"בטח, תמונות שלו במצב הזה שוות כל שקל.." שירה קמה להביא את הטלפון. אני מנצל את ההזדמנות ומסובב את הראש למיכל, עם מבט שואל בעיניים, "את הולכת לתת לה לצלם אותי?" אני לוחש.
"סתום, אני הולכת לתת לה לעשות מה שבא לה כל עוד היא משלמת" היא מסננת "עכשיו תחזור לעבוד ואני לא רוצה לשמוע אותך"
שירה חוזרת, ואז אני מתחיל לשמוע את הציקצוק המלחיץ של המצלמה של הטלפון. אני שומע אותה משנה מיקומים מאחורי, לא מעיז לסובב את הראש, גם כדי לא לעצבן את מיכל וגם מכיוון שכל עוד הראש שלי מופנה לצד השני אולי אי אפשר לזהות אותי בתמונות.. מנסה להתרכז בתנועות המכניות של הטאטוא ולהתנתק מהסיטואציה.
"שנייה שנייה, לאן אתה רץ? תעשה יסודי, תטאטא גם מתחת לספה" מיכל מצווה. אני מתקרב לספה. כדי להכניס את המטאטא ברווח הצר אני צריך עכשיו להתכופף.
ברור לי לגמרי מה זה יעשה לחוטיני, ולנוף שנשקף לשירה. אני מנסה בצורה מעוותת להחזיק את המטאטא רחוק על מנת להתכופף כמה שפחות. ובכמה תנועות מהירות אני מעביר את המטאטא ברווח הזה.
"אממ. לא, לא נראה לי."אני שומע את מיכל. "אני רוצה שתרד על ארבע ותסתכל טוב טוב מתחת לספה שטיאטאת שם הכל."
אני מבין שאין לי ברירה, מכיר את מיכל מספיק טוב כדי לדעת שזה העונש על ההיסוס עם התמונות.
אני יורד על ארבע לאיטי מוריד את הראש ומביט מתחת לספה.
התחת שלי עכשיו מפוסק לגמרי. החוטיני לא יכול להסתיר את החור שלי והביצים שלי מתחילות לזלוג החוצה מהתחתון.
שירה עכשיו ממש מתקרבת. אני יכול לשמוע אותה מאחורי..
"יואו תראי את התחת שלו.. מה את מכריחה אותו לגלח את החור?" צקצקוק של תמונה. "מה פתאום לגלח? זה משאיר קוצים לא נעימים, הוא מוריד בשעווה" עונה לה מיכל.
"מדהים, זה נראה שגם הביצים שלו מגולחות.." ושוב המצלמה מצקצקת הפעם ממש קרוב אלי..
"גם שעווה" עונה מיכל. "נו יש שם משהו?"
"לא הכל נקי" אני עונה ומתחיל להתרומם.
"אפ אפ אפ, לא אמרתי שתקום, תישאר שם עד שאומר לך לקום. וכשאתה מדבר אלי תסתכל אלי"
אני מסובב את הראש למיכל, ומוצא את עצמי מביט מקרוב בשירה עם הטלפון שנמצאת חצי מטר מאחורי.
אני מביט בה כשהיא מרימה את הטלפון.. מכוונת אותו לתחת הפעור שלי כשאני על ארבע עם הראש מסובב לאחור כדי לענות למיכל..
"תחייך בוס" והמצלמה מתקתקת. "יופי של תמונה, אתה ממש פוטוגני, אבל החור שלך יצר מטושטש, ננסה שוב? תחייך בשבילי?"
אני קצת המום מתחושת החשיפה המטורפת. "שמעת את הלקוחה, היא משלמת על התמונות. תחייך" מיכל מסננת.
אני מחייך, ושירה מצלמת שוב. מביטה בטלפון, "הפעם החור יצא מושלם, רוצה לראות, בוס?"
שירה מראה לי את הטלפון. התמונה ברורה וחדה, שירה צילמה אותי מאחור, התחת שלי מפוסק בגלל הכריעה שלי על הרצפה. החוטיני השחור מכסה חלק מחור התחת שלי, הביצים מבצבצות בין הרגלים שניסיתי לסגור שנייה לפני שהתמונה צולמה. הפנים שלי מציצות אחורה מעבר לכתף. עם חיוך דבילי. אין ספק שזה אני.
"תראי שנייה" שירה מסובבת את הטלפון למיכל שבוחנת את התמונה..
"אנחנו יכולים קצת יותר טוב מזה" מיכל ניגשת אלי בשני צעדים, בועטת קלות ברגליים שלי..
"תפסק קצת, עוד, יופי.. עכשיו רואים יותר טוב.. תישאר מפוסק, הלקוחה רוצה חור של תחת בתמונה. רגע אחד.." היא מתכופפת ומסיטה את החוטיני מעט ימינה ככה שהוא לא מכסה על חור התחת שלי בכלל עכשיו.
"עוד שנייה אחת.." היא מוזיטה את היד ומזיזה מעט את התחתון כך שחלק ניכר מהביצים המגולחות שלי מבצבץ החוצה. "הרבה יותר טוב. תשאיר את הפיסוק הרחב הזה. ותוריד קצת את החזה לכיוון הרצפה.. כן יופי.. ככה התחת ממש מפוסק.. מה את אומרת שירה? רוצה לצלם שוב?"
"בטח, רק שיסתכל עלי שוב ויחייך" אני לא מחכה, מסובב את הראש לשירה ומחייך.
"בוס, לא נעים לי להגיד, אבל אתה נראה קצת מופקר ככה עם התחת פתוח.. אני ממש שמחה שאתה בסדר עם זה שאני מצלמת אותך." מיכל נותנת לי מבט מתרה "בטח שאני בסדר, את הלקוחה"
"כיף לשמוע, אז תחייך ונצלם שוב" אני לא מחכה ומחייך והמצלמה מתקתקת שוב ושוב.
"תראי לי" מיכל מבקשת, שירה מוסרת לה את הטלפון. זה הרבה יותר מוצלח. גם רואים מצוין את הפנים שלו ואת החיוך. וגם פה ממש תפסת את החור שלו. ואם מגדילים קצת אז רואים את הביצים שלו, מגולחות. ממש אחלה תמונה."
"חבל שאי אפשר לפסק לו את התחת קצת יותר. היה יכול להיות יותר מצחיק."
"אני לא חושבת שאפשר, הוא פיסק ממש חזק את הרגליים, זה יחסים לא רע. אפשר לבקש ממנו לפסק את התחת עם הידיים אם את רוצה."
"מה באמת? זה בסדר? בוס, אתה תפסק את התחת בשבילי, כדי שתצא תמונה מצחיקה?"
מיכל מחייכת אליה, "בטח, בשביל עוד 20 ש"ח הוא ישמח לדגמן בשבילך איזה תנוחה שתרצי. בשביל 50 ש"ח הוא ישמח להוריד את התחתון בשבילך"
"אין בעיה, תוסיפי לי חמישים, אבל שניה לפני שהוא מוריד את התחתון אני רוצה תמונה של החור שלו מפוסק בטירוף.זה יותר מצחיק עם החוטיני האדיוטי הזה.."
מיכל פונה אלי. "שמעת אותה, ידיים אחורה, תחת מפוסק, אני רוצה לראות את החור שלך פתוח. וכשאני אומרת פתוח אני רוצה לראות אותו מפוסק ממש."
זו לא הפעם הראשונה שהתבקשתי לפשק את התחת מול מיכל. בדרך כלל היא עושה את זה כדי לבדוק את הגילוח שלי, אני לוודא שאני נקי לפני שהיא משתעשעת עם החור תחת שלי. אני יודע בדיוק מה היא רוצה.
אני מושיט את הידיים אחורה מגשש עם האצבעות עד שהן קרובות לחור התחת ואז מפסק את התחת והחור עד לסף כאב.
"ענק, פשוט ענק.. בוס, אל תזוז. ותסתכל אליי, ותחייך. תפסק קצת את הרגליים שנראה קצת ביצים, יופי.. בוס, זה מושלם.. עכשיו נעשה סרטון קצרצר. תגיד למצלמה איזה כיף לפתוח את התחת בעבודה בבית של שירה.."
אני מגמגם שנייה, האפשרות של סרטון לא עלתה לי לראש בכלל. אני מעיף מבט אל מיכל מחפש את האישור שלה, והיא נדה עם הראש.
אני מסתכל למצלמה. "איזה כיף לפתוח את התחת בעבודה בבית של שירה.." אני אומר.
שירה מצחקקת. "ענק, מי האמין שהבוס יפתח את התחת בשבילי, איך שדברים מסתדרים. פעם אני פתחתי את התחת בשבילך עבדתי כמו משוגעת כולל שישי ושבת, ולא הערכת את זה, ופיטרת אותי. עכשיו אתה פותח את התחת בשבילי.. אבל אני רוצה שתדע בוס, שאני דווקא מאוד מעריכה את זה."
"אתה יכול לשחרר את התחת בוס, ואני חושבת שעכשיו הגיע הזמן שתאבד את החוטיני המזעזע הזה. נראה מה יש לך להציע כמו שאמרת לי בראיון עבודה.. "
אני משחרר את הידיים ומתחיל להתרומם. "לא, אני מעדיפה שתישאר שם, פשוט תוריד ותחזור לאיך שהיית."
אני מושיט ידיים ומוריד את התחתון. משחרר את הביצים שלי ואת הזין, בתנועה חלקה אחת התחתון יורד.
אני מייד סוגר את הרגליים. מנסה להסתיר כמה שאפשר משירה. מקווה שאולי הסיטואציה שלי ערום לחלוטין מולה תביך אותה גם.
"לא לא, תחזור לאיך שהיית. תפסק רגליים תישאר על ארבע ותחזור להציץ מתחת לספה, אולי יש שם אוצרות" שירה מגחכת.
אני מפסק את הרגליים, עכשיו הביצים שלי תלויות בין הרגליים הזין שלי שמתקשה גם הוא חשוף אל מול שירה. מיכל מתכופפת וקוטפת את התחתון שלי שזרוק על הרצפה ומכניסה אותו לתיק שלה.
"כנראה שלא נצטרך את זה יותר היום" היא אומרת.
"היית רצינית לגבי זה שאין לו שיער בכלל על הביצים. או על התחת." "כן, שעווה כל שבוע והוא מקפיד. אחרת הוא חוטף"
"חוטף" שירה אומרת בטון מהורהר חוזרת כהד אחרי מיכל. "אפשר לראות את הביצים והזין שלו יותר מקרוב? כאילו,אני יכולה גם לגעת?" מיכל מביטה בה "בדרך כלל זה עוד מאה, אבל בגלל שלקחת עד עכשיו את כל החבילות, תהיי סבבה אם אני אעשה לך את זה ב 40 ש"ח?"
"בטח, אחלה מחיר," בלי לחכות שנייה שירה מושיטה את היד שלה למטה ומעבירה אצבע מלטפת על הביצים שלי. אני נרתע קלות מהמגע הקר של האצבע. באמת חלק.. הרבה יותר כיף ככה. המגע שלה כבר לא מרפרף אלא הופך להיות יותר יציב וחזק, האצבעות מטיילות על הביצים שלי עד שהיד שלה נסגרת מסביב לשק.
"בוס, לא נעים, פתאום שירה מחזיקה אותך בביצים. נכון?" אני מפנה את הראש לאחור, וקולט ששירה ביד אחת מחזיקה את הביצים שלי ובשנייה מחזיקה מצלמה ומצלמת את השניות האחרונות, "תענה לה" מיכל אומרת "כן שירה, את מחזיקה אותי בביצים"
"הרבה השתנה מאז שאתה גרמת לי לפתוח את התחת בשבילך, מדדת כמה אני שווה, והחזקת אותי מהביצים, כשהחלטת על העתיד המקצועי שלי. עכשיו אני מחזיקה אותך בביצים, מודת כמה אתה שווה " שירה זורקת מבט בוחן על הזין הקשה שלי, "ואתה זה זה שפותח את התחת בשבילי, מהפך מושלם, מה אתה אומר בוס?" מיכל תולה בי מבט שואל "כן שירה את צודקת, אני מצטער, אבל תביני שנייה, זה.." אני לא מצליח להשלים את המשפט. שירה מחזקת את האחיזה שלה בביצים ואני משתתק עם הכאב שעולה.
"אני לא מתעניינת בתירוצים, מה שקרה קרה ותתמודד עם מה ההשלכות, לא ככה אמרת לי?" "כן, כמובן" אני נאנק מהכאב.
שירה משחררת את היד, "תשמעי, קצת לא נעים לי להעיר, כי את הלקוחה, והוא באמת הגזים, אבל אנחנו לא מאפשרים ללקוחות להכאיב לו. זה מחוץ לתוכנית כרגע." אני נושם לרווחה. מיכל החלטה לשים לטירוף הזה קצת גבולות.
שירה משירה מבט אל מיכל "אמרת קודם שהוא חוטף כשהוא לא מתנהג כמו שצריך לא?"
"כן, אבל אני אחראית על זה" מיכל עונה. "אם הוא לא יהיה בסדר אני אטפל בזה."
"אז גם אני רוצה. לא בדיוק יודעת איך עושים ומה, תדריכי אותי ואני גם אעשה"
"תעשי מה?" שואלת מיכל "אחטיף לו" שירה לוחשת.
אני יכול ממש לראות את מיכל חושבת, "סבבה, זה עוד 250 ש"ח, אבל אני קובעת את הגבולות של מה את יכולה לעשות ומה לא."
"אז אני אוכל להכאיב לו קצת?"
"מותק, את תוכלי לגרום לו לצרוח, אני רק אשגיח שלא תפגעי בו במהלך הדרך, בכל זאת אני צריכה אותו תקין ללקוחות הבאות"
"קניתי" שירה אמרה בטון החלטי.
שירה פנתה אליי.
"בוס, זוכר שחודשיים לפני שפיטרת אותי קראת לי למשרד ואמרת לי שאני חייבת להשתפר, אחרת אני בחוץ? זוכר שכל כמה ימים הייתי מגישה את העבודה שלי לבחינה.. ואתה זוכר כמה לא היית מרוצה. וכל פעם הייתי חוטפת מחדש?וכל פעם אמרת לי, שירה זה חייב לעלות רמה אחרת לא נוכל להשאיר אותך פה. עבדתי כמו משוגעת, ניסיתי להשתפר וכל פעם חטפתי, עד שפיטרת אותי.. אז אני לא יודעת אם ידעת מראש שאתה הולך לפטר אותי וסתם ניסית לגרום לי לעבוד קשה יותר כל הזמן עד שאלך. או שאולי באמת חשבת שאני לא מספיק טובה. אז אני רוצה להגיד לך שבניגוד אליך, אם תעשה את המטלות בבית כמו שצריך ותתנהג בסדר אז אני מבטיחה לא להחטיף לך בביקורת סתם ככה . אני לא באה מראש עם החלטה. אבל כמו שאמרת לי אז בזמנו, כדאי שממש תשתדל להתרפס על עצמך כי אחרת יהיו השלכות שלא אני ולא אתה נאהב.

המשך יבוא..

עלוב החיים • 4 באוק׳ 2018

מעולה

מפית​(אחר) • 4 באוק׳ 2018

לא רע

bigdawg​(נשלט) • 5 באוק׳ 2018

עושה חשק לנקות.