שירה מהעבודה 2

שירה מהעבודה 2

slave2b • 4 באוק׳ 2018

המשך לסיפור...

"אולי נלך למטבח, לשתות קפה וניתן לו קצת לעבוד, מה את אומרת?"
"בטח, למה לא, המטבח זה לשם, אבל המכונת קפה הטובה היא למטה בגינה, בואי נשב שם.."
מיכל פונה אליי, "קום, תמשיך לטאטא פה את כל הסלון ותכין אותו לשטיפה."
אני מתרומם לאט, ולוקח את המטאטא. "אני שמחה לראות שאתה ממש מתלהב לעבוד בשבילי" אומרת שירה ומצביעה על הזין העומד שלי. קליק, עוד תמונה שלי עומד בסלון עם זין קשה ומטאטא ביד.
"זה הולך להיות אחד האלבומים החביבים עלי" אומרת שירה ומסתובבת לכיוון המדרגות.
מיכל עוקבת אחריה ואני יכול לשמוע אותן מפטפטות עד שהקול שלהן נעלם..
אני מתחיל לטאטא את הסלון העצום. מקפיד להיות יסודי. מקפל את השטיחים ומטאטא מתחתם, נכנס לקצב של עבודה שאולי יסיח את דעתי מכל מה שקורה, מה לעזאזל היא תעשה עם התמונות שלי? היא יכולה עכשיו לפרסם אותם בכל מקום. איך הגעתי לסיטואציה המטורפת הזו? על מיכל אני סומך, את שירה אני בקושי מכיר. וככל שהמחשבות רצות לי בראש אני שם לב שאפילו לשנייה לא עוברת לי המחשבה של להתלבש ולעצור את הטירוף הזה. גל של קור מכה בי, אולי אם אני אלך באמצע זה דווקא ידרבן את שירה לפרסם את התמונות. אני חייב לסיים עם זה כמו שצריך. שהיא לא תתרגז.
אני שומע נקישות של עקבים על המדרגות. מביט לכיוון המדרגות. זו מיכל, והיא לבד.
"תקשיב" היא כולה זורחת "הולך לנו ממש מעולה, היא ממש טחונה, מסתבר שהיא התחברה לאיזה שני חברה אחרי שפיטרת אותה והם שלושתם עשו אקזיט. היא ממש מחבבת אותי, התחברנו. יש לנו כימיה. וחוץ מזה, עד עכשיו עשינו איזה שמונה מאות שקל.. זה המגפיים שרציתי.. הולך פיצוץ. אתה ממש מצוין, מתנהג יופי, רק תמשיך ככה ונעשה עוד כסף.. אני אמצא על מה לחייב עוד.. "
"מיכל," אני מנסה לעצור את שטף הדיבור שלה. "מה היא תעשה עם התמונות שלי? שאלת אותה?"
הפנים של מיכל מתקדרות "לא שאלתי, וזה לא ענייני, היא שילמה על זה. ואגב, אני לא בטוחה שההיסטוריה המשוטפת שלכם גרמה לה לאהוב אותך מאוד. אז כדאי שלא תרגיז אותה. לטובתך אני אומרת."
היא עושה הפסקה קלה ובוחנת אותי..
"למה אתה תמיד חייב להרוס? במקום להתלהב איתי שזה מצליח לנו? אולי מגיע לך קצת לחטוף.. שתעריך כמה אני רכה איתך. תסתכל על הזין שלך, עומד כמו טיל, במקום להגיד לי תודה שיש לך הזדמנות להיות במצב הזה, יש לך רק תלונות." מיכל לא משקרת, הזין שלי מתוח כמו טיל.
"אני חושבת שהיא די רצינית לגבי העניין של להכאיב לך, ואני ממש ממש מציעה לך לא לתת לה סיבה. נראה לי שהיא הרבה פחות רכה ממני. ואני חייבת לומר שאתה לא ממש גורם לי לרצות לעצור אותה, עם איך שאתה מרגיז אותי. אולי אפילו קצת להיפך.. כדאי שתסיים, אני יורדת להביא אותה. נחזור עוד כמה דקות"
מיכל מסתובבת בהפגנתיות וממהרת למדרגות ואני נותר לסיים לטאטא את הסלון. אני חוזר לתנועות המונוטוניות של הטאטוא מנסה להפסיק לחשוב..
אחרי עוד כמה דקות אני מסיים את המעבר. חושב אם פיספסתי משהו. מנסה להתרכז במה שצריך לעשות. מטייל קדימה ואחורה. והדקות עוברות.. לקרוא להן? להגיד שסיימתי? מחליט שזה לא רעיון טוב להפריע להן. אז אני אמתין.. שם את המטאטא בצד ונעמד לידו. עוברות עוד דקה או שתיים. מרגיש לא נוח. אולי יותר נכון לחכות להן על ארבע. אולי שירה תהיה יותר מרוצה. יורד על ארבע עם הפנים למדרגות, עוד דקה שנראית כנצח עוברת. בעצם, שירה נהנית מאוד לראות את התחת המפוסק שלי, גורם לה להרגיש שאני יותר מושפל ככה, כנוע. אולי עדיף שכשהיא תעלה היא תראה את התחת שלי. אולי זה יעבור יותר טוב.. מסתובב על הברכיים מפנה את התחת למדרגות. מוודא שהרגליים מפוסקות. עוד דקה עוברת ועוד אחת. ניקיתי טוב? אני חושב. זורק מבט לאחור, אין לי יותר רעיונות למה לעשות. זה הכי טוב שיכולתי.
עוד דקה עוברת, נו מה איתן? מיכל אמרה שהן מיד באות. עבר מלא זמן.
מרגיש אידיוט עם התחת באויר ככה. והרגליים מפוסקות. אולי אני אקום אני חושב.
שניה אחרי זה הידיים שלי מגששות לאחור.. מפסקות את חור התחת. ממש רחב. איזה אפס פחדן - עוברת לי מחשבה בראש. אבל האצבעות לא מרפות, התחת מפוסק לרווחה.

קול של עקבים נשמע במדרגות. אני מחזק את האחיזה של האצבעות שמפסקות את החור. גל של ריגוש שוטף אותי..

"תראי אותו." אני שומע את שירה. שנייה אחרי זה אני שומע את מיכל מצחקקת.
"כן. באמת תראי אותו."
אני שומע את העקבים מתקרבים אלי. ויכול להרגיש שהן קרובות אלי, לא מעיז להסתכל.
"סיימת?" שואלת מיכל
"כן, סיימתי את כל הסלון"
"אז מה? ואז חשבת שאולי תנוח לך פה? במקום להמשיך לנקות?" אני שומע את שירה, בקול מקפיא. "תקשיבי, אני לא מתכוונת לשלם על החצי שעה הזו. שהוא יושב לי פה, תסלחי לי, עם אצבעות בתחת ולא מנקה לי את הבית. זה לא בדיוק הוגן. איזה מן עסק את מנהלת?"
"את צודקת" אני שומע את מיכל מתחילה להתנצל.
"אני יודעת שאני צודקת"
"וברור שאני לא מתכוונת לחייב אותך על הזמן הזה." משתרר שקט מתוח. שירה מביטה במיכל במבט חוקר.
מיכל מבינה ונכנעת. "ומעבר לזה, אני מתכוונת להראות לו שזה לא מקובל שהוא לא עבד ובמקום זה ישב עם אצבע בתחת כמו שקראת לזה."
"אני אשמח לראות את זה" שירה אומרת בקול קר.
מיכל שקטה, אני יכול להרגיש שהיא חושבת מה יהיה נכון לעשות. אני קופא לא זז. מבין שכל מה שאעשה רק יחמיר את המצב.
"אם החלטת לחכות עם אצבע בתחת. אז תעשה את זה כמו שצריך. תכניס את האצבע לתחת. עמוק." היא אומרת בקול קר.
אני משתנק. מיכל מעולם לא התענינה יותר מידי בתחת שלי. למעשה אני בתול. אני מהסס. מרגיש את השקט המתוח סביבי. להכניס משהו לתחת מול מיכל ומול שירה נראה לי כמעט בלתי אפשרי. עוברות עוד שנייה או שתיים, והלחץ של השקט עושה את שלו.
אני מזיז את האצבע, מגשש אחרי החור שגם כך פתוח לרווחה. ומתחיל להחדיר אותה. אני מצליח להכניס את האצבע עד אמצע הדרך. בלי סיכוך כל מילימטר מורגש וכואב.
"אוקי, יופי, יחסית לבתול בתחת זה ממש יפה" אני שומע את מיכל "מרוצה שירה?"
"זו התחלה נחמדה. אבל אני לא בטוחה שזה מספק אפילו לבתול. אני חושבת שאם הוא יושב פה כל כך הרבה זמן ומחכה במקום לעבוד, בטוח היה לו מספיק זמן להכניס את האצבע עד הסוף, לא?"
מיכל שקטה שנייה, "כן, את צודקת במחשבה שנייה." היא פונה אליי, "עד הסוף"
אני מתחיל להכניס את האצבע קצת יותר. נאנק עם כל מילימטר שהיא נכנסת, קצת מגזים עם התגובות שלי, חושב שאולי אם אני אראה שזה כואב לי, הן יוותרו.
שירה כורעת לצידי. מניחה יד מנחמת על הגב שלי, מביטה מקרוב במאמצים שלי להכניס את האצבע.
"בוס, זה כואב מידי?" אני מסובב את הראש ומביט בה, היא מסתכלת לי ישר בעיניים.
אני מראה לה שכואב לי. מעוות את הפנים עם כל לחץ קטן של האצבע לבפנים. ומהנהן, "כן כואב" היא מעיפה מבט שוב על החור שלי שעוטף את האצבע. אני מנסה להראות לה שאני מנסה לדחוף את האצבע קצת יותר. ומקפיד לשדר אנקת כאב עם כל לחיצה של האצבע לבפנים.
שירה מחזירה מבט רך לפנים שלי, אני מתחיל להרגיש שזה עובד, היא לא תמשיך אם היא תראה שכואב.
"אני רואה שמאוד כואב לך." היא אומרת בקול רך, אני נרגע ומרפה את הלחץ.
לפתע היא מושיטה את היד שלה, עוטפת את היד שלי ולוחצת בחוזקת על האצבע מחדירה אותה בכוח עד הסוף. בגלל העוצמה וההפתעה של הלחץ הפעם קריאת הכאב שאני פולט היא ממש לא משחק.
שירה לא מוותרת, היא ממשיכה להביט בפנים שלי ולוחצת. דואגת שכל מילימטר מהאצבע יסיים בתחת שלי.
"אני שמחה לעזור בוס, כי אתה בתול וחדש בזה, אחרת היית נתקע עם זה המון זמן. אתה רואה שאני יותר נחמדה מאיך שאתה היית? כשאני הייתי צעירה ונתקעתי עם משימות לא עזרת לי לסיים, השארת אותי להתמודד."
היא מתרוממת. ושתיהן עומדות מאחורי מביטות בתחת שלי שעוטף את האצבע שלי.
"שלא יוציא אותה עדיין" שירה אומרת.
אני משאיר את האצבע בפנים. קליק, שוב הקול של המצלמה. קליק נוסף והפעם ממש מקרוב.
"חבל שלא צילמתי את התהליך, היה די מצחיק לראות את הפנים שלו כשעזרתי לו.."
"היה גדול" מיכל אומרת. "הוא ממש היה בטוח שאת מוותרת לו."
"נראה שממש נוח לו עם האצבע בתחת לא?", "כן" עונה לה מיכל.
שירה מסתובבת אליה. "אני לא חושבת שהוא למד מזה משהו. מצטערת לומר לך, וגם אני לא הספקתי לצלם כלום. אז בגדול, לא בטוחה שזה כל כך מוצלח הנסיון פיצוי הזה. ואני עדיין מרגישה שניסו לחייב אותי על חצי שעה על כלום"
"את רוצה שנעשה את שוב ותצלמי הפעם?" מיכל שואלת. אני מתכווץ.
"אממ.. לא, כל הקטע היה הפעם הראשונה וההפתעה שאירגנתי לו. עכשיו זה סתם יהיה שידור חוזר, והוא עדיין לא ילמד כלום, אבל יש לי רעיון אחר."
"אני אשמח לשמוע."
"אני חושבת שהוא צריך ללמוד שבעולם העסקים, אם אתה מרמה ותופסים אותך אתה נדפק ואוכל חרא בגלל זה."
מיכל ממתינה ששירה תסיים, אבל שירה שותקת. לאט לאט ההבנה מזדחלת למיכל.
"את רוצה שהוא כאילו.."
"לא כאילו, אני רוצה שהוא ילמד שאם הוא מנסה לרמות הוא יאכל חרא בגלל זה, אני חושבת שזה מאוד סימבולי, וגם מאוד מאוד מלמד, את לא חושבת?"
"אני.. "מיכל מגמגמת
אני בפניקה מוחלטת. היא לא יכולה לאפשר את זה, היא פשוט לא יכולה.
"תראי" שירה ממשיכה "אני יודעת שזה לא את שניסית לרמות, זה פשוט העובד שלך. אבל אסור לך לשרוף את השם של העסק שלך בגלל עובדים שסרחו. הוא רימה, שהוא יאכל חרא. מאוד פשוט."
"צודקת" מיכל לוחשת. אני לא מאמין שהיא מאפשרת את זה. אבל זה פשוט קורה.
מיכל פונה אלי, "תוציא את האצבע, ותכניס אותה לפה. ותדע שאתה אוכל חרא בגלל שניסית לרמות לקוחה"
"שנייה, זה ממש מצריך סרטון" שירה מגחכת.
"רגע.. מתחילים. אני אקרא לסרט הזה, שירה מאכילה את הבוס חרא. בוס, אתה חושב שזה שם מתאים? תסתכל למצלמה ותענה."
"כן אני חושב שזה שם מצוין"
"תסביר למצלמה למה אתה הולך לאכול חרא בשביל שירה.."
"אני ניסיתי לרמות את שירה ולא לעבוד כמו שצריך ועכשיו אני לומד שמי שמרמה אוכל חרא בגלל זה."
"מושלם בוס. עכשיו תוציא את האצבע לאט לאט שנראה - יופי, כשמצלמים מקרוב, זה ממש מדהים איך החור שלך נמתח אחורה לא מוכן לוותר על האצבע שבתוכו. לאט אמרתי! איך זה מרגיש?" המצלמה קופצת לפנים שלי
"זה לא נעים וקצת כואב" אני לוחש חזרה.
"בוס, אתה כמעט חמוד שאתה מתבייש." שירה חוזרת ומצלמת מקרוב את המסע של האצבע החוצה.
"נראה לי שכולנו יודעים לאן האצבע הזו הולכת" היא צוהלת..
אני יכול לראות את מיכל מתקרבת גם היא בסקרנות, מביטה לראות איך אני אתמודד עם השלב הבא.
"פה גדול, אצבע בפנים, לא לסגור את הפה אני רוצה לצלם אותך מלקק אותה.."
אני פותח את הפה מקרב את האצבע לאט לאט מוציא מעט את הלשון.
שתי הבנות מביטות עלי בסקרנות. אני מהסס, שירה נועלת מבט איתי. המבט שלה פלדה קשוחה, ברור לי שהיא לא תוותר.
הלשון נוגעת באצבע. אני יכול לשמוע את מיכל משתנקת "לא האמנתי שהוא יעשה את זה"
שירה מתעלמת ממנה.
"תלקק כמו שצריך, שהאצבע תבריק."
המצלמה של הטלפון תקועה לי אל מול הפרצוף ואני מתחיל להניע את הלשון וללקק כמו שהתבקשתי.
"אז איך זה בוס? איך זה ללקק חרא בשביל שירה?"
אני מפסיק ללקק לשניה "מגעיל", שירה ומיכל פורצות בצחוק.
"מילא מה שאמרת, אבל אם היית רואה את הפרצוף שלך, בוס, היית נקרע. אתה נראה כל כך מסכן ככה." היא מחייכת מולי, מביטה לי בעיניים, משתהה שנייה "תחזיר את האצבע לפה" אני פותח את הפה ומחזיר את האצבע ומתחיל בלי לשים לב למצוץ אותה.
"תראי אותו" מיכל אומרת מוקסמת "לא האמנתי שהוא יעשה את זה"
"כן, האמת, גם אני לא" עונה שירה, וסוגרת את המצלמה.

המשך יבוא => אני מקווה
אשמח לתגובות, הארות בקשות..

romrich • 5 באוק׳ 2018

אתה כותב ממש יפה, מחכה להמשך!

bigdawg​(נשלט) • 5 באוק׳ 2018

שוקל להחליף מקצוע.
נראה שמרוויחים טוב, וסיפוק בעבודה.

Lady Guinevere​(שולטת) • 5 באוק׳ 2018

מעולה, איזה כיף לשירה! מחכה להמשך...

שיאון • 5 באוק׳ 2018

מדליק ביותר , סקסי , מפחיד
מה שירה הולכת לעשות בתמונות ?