שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אישתי מרשה לי

↑ ↓
טלי35​(שולטת)
לפני 7 חודשים • שני, 17 בדצמבר 2018, בשעה 18:47

אישתי מרשה לי

טלי35​(שולטת) • שני, 17 בדצמבר 2018, בשעה 18:47
"אישתי מרשה לי" הוא כותב.
ואני צוחקת.

אפשר לראות את הציניות והלעג שלי נוזלים מכל אות: "היא מרשה לך להיות צעצוע מין שלי? לחזור ממני אחרי לילה שלם? עם הריח שלי עליך? נושא על הגב ועל הזרוע את הסימנים שלי? היא מרשה לך להיות תחתי אם ארצה? מעלי אם ארצה?
לזיין אותך בכל חור אפשרי?
לבעול, לקחת בכח. לחבק בעדנה.
לדהור מעליך"?

רגעי ההקלדה שלו גורמים לי לחייך. אני יודעת מה התשובה הרי.
אבל אז... מופיעה המילה "כן"
שוב הוא מקליד, והלב שלי קצת מחסיר פעימה.

כי הוא מתאר את הכניעה.
את ההתמסרות האולטימטיבית בעיניי:
"אישתי מרשה לי" ואני... מוקסמת. "היא בטוחה בקשר שלנו והיא מאפשרת לי לחוות ולעשות מה שיעשה לי טוב".

"ומה שיעשה לי טוב זו את" הוא ממשיך "להיות שלך. לראות אותך מחייכת, לתת לך את מה שאת רוצה"

שיט.

אני רוצה את אישתך.
    התגובה האהובה בשרשור
טלי35​(שולטת)
לפני 7 חודשים • שני, 17 בדצמבר 2018, בשעה 18:50
טלי35​(שולטת) • שני, 17 בדצמבר 2018, בשעה 18:50
הוא לא מפסיק להציע ובסוף אני משתכנעת.
יושב מולי פרצוף יפה בסך הכל, מקליד היטב (כולל אותיות אית"ן) ובעיקר - נשוי לאישה שאני מוקסמת ממנה יותר ויותר בכל רגע.
אם היא נותנת לו את כל זה בלי כל מאמץ - מה עוד היא תתן?

בית קפה שקט. הוא יושב מולי, מדבר ושותק ועוד קצת שותק.
מפורר באצבעות עצבניות את הסוף של העוגה ומשחק בכוס של הקפה ואני? חושבת על אישתו.
מחכה בבית. יודעת שהוא פוגש עכשיו אישה אחרת. דומיננטית....אישה שהוא מוקסם ממנה ומכח שיכול להיות לה עליו. והכל בהסכמתה.

יש הרבה נשואים שכותבים לי פה שהיו רוצים שהנשים שלהן ישלטו עליהן ומסיימים באכזבה שהיא כנראה נשלטת.
"אני אבוא לקפה אצלכם" אני זורקת לו פתאום. "אני רוצה להכיר אותה. נשב, נדבר. נראה".

הוא מרים את הראש, מופתע ולא ממש מבין אבל משהו כמו שעתיים אחר כך אני מקבלת הודעה - "מוזמנת בכיף לקפה ועוגה".

(שיט, אני בשוק שהיא הסכימה. אם היא מכינה לי עוגה במיוחד אני...)

אני נכנסת לבית שלהם. הוא נעים וביתי ובוהק בריחות של אפייה ונקיון.
גם היא.

על השולחן ממתינה עוגת גבינה פרורים (הוא קורא את הבלוג שלי, מגניב) יין וברור שהתאמצו לקראתי.
אני מחייכת ושואלת: "מי האופה?" והוא מכיר לי את אישתו. אני מחמיאה מכל הלב - "גם יפה וגם אופה אה?"

כיף לשבת איתם. אנחנו מתחברות מהר. השיחה קולחת והיא דואגת שהקפה שלי בחוזק הנכון.
אני לא סומכת על אנשים בטח לא עם הקפה שלי - והיא עשתה אותו מצויין. כאילו הקפידה במיוחד.
היא מחייכת וקצת מסמיקה כשאני אומרת לה איזה כיף הכל וכמה נעים לדבר איתה.

רק בשביל הכיף שלי וכדי לבדוק חשד שמנקר בי אני מבקשת ממנה לחמם לי אותו טיפה.
יש רק חצי כוס ומרוב שהשיחה קולחת - התקרר. היא אומרת שאין בעיה וחוזרת מהמטבח עם אחד חדש.
אני מכירה את המבט הזה - הבט הלהוט לרצות. היא מעיפה בו מבט מבסוט כשאני מחמיאה לה שוב.

בניגוד אליו - שמההתחלה רציתי ושיחקתי את המשחק - כשאני מדברת איתה אין לי שום מניפולציות. אני פשוט אני והיא מתוקה ומקסימה אותי יותר ויותר.
הוא יושב בצד, מתוח כולו. זה נחמד לי ואני מידי פעם משלבת אותו בשיחה ואז מושיבה חזרה "על המדף". (החפצה מ'כפתלי).

כשאני מבקשת ממנו למזוג ולהגיש לי כוס יין , היד שלי נוגעת בשלו והוא נרתע.
הכוס נופלת והכל נשפך עלי.
(אני בכלל לא אוהבת יין אדום)

אני נכנסת למקלחת (ברור) ושומעת אותם מתלחשים.

כשאני יוצאת, המכנסיים הלבנות שלי במייבש (נחשו מי הכניסה?) ואני נועצת בשניהם מבט ישיר ושואלת בשקט:

"אז איך אתם שניכם מתכננים לפצות אותי על מה שקרה כאן?"
טלי35​(שולטת)
לפני 7 חודשים • שני, 17 בדצמבר 2018, בשעה 18:55
טלי35​(שולטת) • שני, 17 בדצמבר 2018, בשעה 18:55
כשאת באה לבית של רווק הספה לרוב קטנה כזו ומצוקמקת.
אני... מחייכת לעצמי כשאני נזכרת כמה כיף אפשר לעשות על ספה כזו.

יש לכם ספה מהממת, רכה. של נטוצי. כזו שקונים כשמתחתנים ורוצים שהכל יתאים להכל.
השטיח תואם גם הוא כמובן. שאגי אפור בהיר והוא זרוק עכשיו בצד, מבוייש עם כתמי היין עליו.
הרצפה חשופה, שולחן הזכוכית הקטן בצד והמגב ביד שלה. הוא אומר לי "אל תלכי בבקשה" והקול שלו רוטט.

"אני לא יכולה ללכת כמו שאתה רואה" אני עונה לו. "המכנסיים שלי בכביסה".
"אז שבי, בבקשה ממך. את רוצה אולי עוד קפה?"

"יהיה לי קר ברגליים בלי השטיח" אני עונה לו ומוסיפה - "לך תהיה שטיח". הוא טס ונשכב על הגב על הרצפה.
"הרגליים שלי חשופות" אני ממשיכה "למה שאתה תהיה לבוש?" זה הטון הכי ענייני ולא מתגרה שיש והוא? ממהר להתפשט ונשכב על הגב.
היא מחליפה מבטים ממנו אלי ושוב אליו והוא כבר עירום, השטיח.

אני מתיישבת, מניחה עליו רגליים. והמבט שלי תקוע על כמה טיפות יין שהיא פספסה.
אני משחקת בהן עם אצבעות הרגל שלי. מורחת את היין שעל הרצפה ומביאה אותן מעל הפה שלו. הוא מתאמץ להגיע, מרים את הראש בזווית לא הגיונית.

אני מחייכת, מופתעת כשהוא אומר לי בלהט שלא פגשתי כבר הרבה זמן - "תקחי אותי. אני רוצה להיות שלך. בבקשה אלילה".
במקום לענות לו אני פונה אליה "בואי לשבת, השטיח נעים" אני מזמינה אותה והיא נעמדת לידי ולא יודעת מה לעשות.
"אני אתן לו לנשק לי את הרגל אם תשבי לו על הפנים" אני מסבירה והוא מסתכל עליה בתחנונים:
"בבקשה בייבי, שבי עלי"
היא מתיישבת בזהירות ואני מראה לה איך לפשק את הרגליים מעליו, ברך מכל צד.
זה נראה כאילו היא כורעת בפניי וכשאני מציינת את זה בקול רם שניהם מסמיקים קצת. היא מבושה והוא מגירוי.

אני אומרת לה לשבת גבוה כדי שלא יהיה לו קל ללקק ושתינו מחייכות.

היא... קצת גונחת כשהלשון שלו נוגעת לא נוגעת בה ואני בועטת בו קלות בביצים "תשקיע שטיח אבל תדאג שהיא לא תגמור" הוא נאנק ואז היא נאנקת.

"הייתי רוצה לגעת לך בחזה" אני מביעה את הרצון שלי והיא פותחת את החולצה.
אני קצת מופתעת מהקלות בה היא נענית אבל לא מראה את זה כלפי חוץ.

היא לא מבינה למה אני לא נוגעת והשטיח מפסיק ללקק ואומר לה "בייבי את צריכה לבקש. היא אוהבת שמבקשים"
בייבי לא מסוגלת לבקש. והוא מביט בה במבט מתחנן. "בייבי. היא תלך, אני כל כך רוצה... רק את יודעת כמה אני זקוק לדבר האמיתי"

רואים שהיא לא מבינה מה קורה ואני אומרת לה להתקרב אלי.
ככה היא מתנתקת מהלשון של השטיח ואני מושיבה אותה על הזין שלו. שעומד חזק.

תדמיינו את זה איתי - כי זה מטריף:
אני - יושבת על הספה.
הוא - שוכב למרגלותיי כמו אצל גניקולוג - על הגב, עירום, רגליים על הספה
והיא? יושבת עליו. החזה שלה חשוף ונהדר וקרוב אלי ואני מחכה שהיא תבקש ממני לגעת בה.

בייבי אומרת לי בשקט "את יכולה לגעת בי בחזה" ואני ממתינה. בקושי. "בבקשה?" היא מוסיפה ואני שולחת יד.

חזה של אישה זה דבר מדהים ורך.
אני מלטפת את העיקול המהמם הזה לאט לאט, מתקרבת לפטמה ולוחצת, צובטת. משהו בעיניים שלה משתנה עם הכאב והיא נעה באי נוחות.
הזין שלו בתוכה כל הזמן והתנועות שלה כנראה לוחצות בנקודה רגישה.
אני מחייכת, מסיטה מעט את היד הצובטת והיא מקרבת אלי את השד שלה בתנועה בלתי מודעת.

"את כל כך יפה ורכה" אני אומרת לה, "אני מתה לנשוך אותך בדיוק פה" האצבע שלי מתווה שביל מתגרה על השד שלה והיא גונחת מהמגע שהפך רך ומלטף. "תנשכי" היא אומרת. "תגידי בבקשה" השטיח מוסיף ואני בועטת בו. חזק הפעם. "שטיחים לא מדברים" היא נרתעת ואומרת "אל תכאיבי לו".

"זה בסדר בייבי" הוא נאנק מנסה לגרום לה לרצות אותי.. מושיט אליה יד ועוד אחת.
"אני רוצה את זה כל כך בייבי. תני לה... תבקשי. אני לא רוצה שהיא תלך. תני לה מה שהיא רוצה" הידיים שלהם שלובות עכשיו.

אני יושבת בשקט. בטוחה שבייבי תזרוק אותי עוד שניה מכל המדרגות המעוצבות שלהם אבל היא נושמת עמוק, עוצמת עיניים ואומרת:
"בבקשה, תנשכי אותי".

הידיים שלו מלטפות אותה בהכרת תודה. הוא עולה מהישבן למעלה, ליטוף ארוך על גוף מוכר - וחופן את השדיים שלה. מגיש לי אותן כמו מנחה.

אני מחזיקה את עצמי עוד שניה והיא מקרבת את עצמה אלי עוד קצת. מרצונה הפעם.
הפה שלי מתקרב לפטמה שלה, אני נושפת,
מלקקת
ונועצת שיניים.

היא מיילללת ומרשה לי עוד

אשכרה אומרת "בבקשה" ו"כן את יכולה עוד".
ואני נושכת כמו שאני אוהבת. לעומק. חזק.

נהמות העונג שלי נוגעות בו עמוק. מחלחלות פנימה והזין שלו זז בתוכה.
אני מרגישה שאני לא יכולה להפסיק. מחר היא תהיה מסומנת כולה בשטפי דם והמחשבה הזו מגרה אותי בטירוף.
בסוף אני מפסיקה והיא נעמדת. נושמת. בבירור צריכה משהו שירגיע אותה מכל הסיטואציה.

אני נותנת לה לנשום, מלטפת אותה ומחייכת אליה "היית נהדרת" ותוך כדי מרשה לו לנשק לי את הרגל.
בשניות הוא על הברכיים מתענג על הפרס שקיבל בגללה. מנשק ואומר "תודה אלילה. תודה"

אני מסתכלת עליו, הוא מרוכז בלק האדום ברגליים שלי וממשיך להתחנן "תקלרי אותי. תעשי אותי שלך. תצליפי בי. אני רוצה. אני צריך"

אני מסתכלת עליה והוא אומר "היא מסכימה. היא מבינה. אישתי מרשה לי. נכון בייבי? את מבינה נכון?"

אני עדיין שותקת ומביטה בה.
הוא מיישיר אלי מבט. רציני עד כאב: "אני מבקש להיות שלך. אני אעשה הכל. בבקשה אלילה"

שניה של שקט ואז אני מגיבה...

"אני רוצה שהיא תרד לי"

בשקט שמשתרר בחדר אני רואה את המבט שלו עוזב לאט את כפות הרגליים שלי ומופנה אליה... מתחנן

"בייבי..."
עקר הבית​(נשלט)
לפני 7 חודשים • שני, 17 בדצמבר 2018, בשעה 18:56
עקר הבית​(נשלט) • שני, 17 בדצמבר 2018, בשעה 18:56
טובים השנים מין האחד
sex slava emi​(לא בעסק)
לפני 7 חודשים • שני, 17 בדצמבר 2018, בשעה 18:59
sex slava emi​(לא בעסק) • שני, 17 בדצמבר 2018, בשעה 18:59
סשן חלומות

של זוגות כנועים

שיש להם את האומץ

לשלוח את ההודעה הראשונה

ולחוות משהו של פעם בחיים .
הכתיבה שלך מעבירה
את זה מהוירטואלי למציאות

ואני רואה אותך ואותם
כמו הייתי זבוב על הקיר