דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 5 שנים •
1 ביולי 2019
מהי תקיפה בעינינו
חברים,
עזבו בצד את ירון לונדון. חייל, שידע שאני גיי, דחף את הm16 כנגד התחת שלי בטירונות. זה היה בתור לחדר אוכל. הייתי לבוש. והרגשתי את הסתרשף לוחץ לי על התחת תוך כדי שהוא צוחק. הסביר לי חבר פה באתר שלא הותקפתי מינית. הסיבה היחידה שמישהו, לדעתו, יקרא לזה תקיפה מינית, היא כי אנחנו חיים בעידן בו נסמכים על "תחושה שהותקפתי", וזה עצוב. לא עצוב מה שהחייל עשה לי. עצוב שאנשים קוראים למעשה הזה תקיפה מינית. (אתם מוזמנים לקרוא במקור בשרשור על ירון לונדון). מהי תקיפה מינית עבורכם/ן? קצת me too. הותקפתם/ן מינית מתישהו? האם זה רק מגע באבר מין, או שהתקיפה היתה אחרת? אשמח אם תשתפו |
|
|
עוץ הגדול(נשלט)
|
לפני 5 שנים •
1 ביולי 2019
באופן חד משמעי מדובר בתקיפה מינית.
טירונות היא גם ככה תקופה לא פשוטה לאנשים מסוימים, אין לי ספק שזה רק העצים את ההשפלה. |
|
|
Sm Art{☆Sm}
|
לפני 5 שנים •
1 ביולי 2019
כל דבר ה "חודר "למרחב הפרטי שלנו ,ויש בו יכולת פגיעה בנפש ,או גוף שלנו ,משמעו" תקיפה בעלת השלכה מינית"
אתה פתחת פה "תיבת פנדורה ",רצינית,ואני ארחיב בהמשך . על המימדים וההשלכות מרחיקות הטווח ,של כל סוגי התקיפה למיניהן .... |
|
|
שמעון רביזדה(אחר)
|
לפני 5 שנים •
1 ביולי 2019
בשורה התחתונה, זה מגע מיני שלא בא לנו בטוב.
פעם מישהי תוך כדי עבודה נתנה לי סטירה די חזקה בישבן כשהתכופפתי ואמרה ״איזה ישבן דורש!״ חייכה והמשיכה לדרכה, אבל היא היתה יפה ממש וגם ככה היה בא לי עליה אז לא עשיתי מזה עניין ודווקא נהנתי מזה. לעומת זאת: אם אישה שלא בא לי עליה בכלל או גבר היו עושים לי דבר כזה - לא הייתי עובר על זה בשתיקה. |
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 5 שנים •
1 ביולי 2019
כמעט כל בת ששירתה בצהל יכולה לספר לך איך תקפו ואו הטרידו אותה מינית.
אחד המפקדים שלי ניצל עייפות קשה מצידי וניסה לאנוס. ואני לא היחידה שהוא עשה לה את זה. עצוב שבחברה שלנו יש עדיין לגיטימציה למעשים כאלה. |
|
|
|
Sm Art{☆Sm}
|
לפני 5 שנים •
1 ביולי 2019
פילגש בגבעה
ציטוט מה ויקיפדיה . איש משבט לוי הגר בהר אפרים, לקח פילגש מבית לחם יהודה. האישה מרדה בו, וברחה אל בית אביה שבבית לחם, שם שהתה במשך 4 חודשים[1]. לאחר מכן, הגיע אליה האיש לשכנע אותה לחזור. לאחר שהות של כמה ימים בביתו של אביה, שניסה להשאיר אותם עוד ועוד שם (ייתכן שחשש מהסכנות שבדרך, חשש שאכן התאמת), יצאו האיש, פילגשו ונערו לעת ערב על דרך ההר צפונה לכיוון עירם. כשהגיעה שעת החשכה, היו הם ליד יבוס, היא ירושלים, שעוד הייתה עיר יבוסית. האיש סירב לעצת נערו ללון ביבוס, בנימוק ש"לא מבני ישראל הנה" (שופטים, י"ט, ט'-י"ב), והמשיך בדרכו במטרה ללון באחת מערי בנימין - גבעה או רמה. ...... הם המשיכו ברכיבתם, והשמש שקעה כאשר היו ליד גבעה, שם ישבו ברחוב וחיכו, לשווא, שיהיה מי שיאסוף אותם ללון בביתו. רק איש זקן שבמקור מהר אפרים, שהגיע מהשדה, הסכים להכניסם הביתה, להאכילם ולהשקותם. בעודם בסעודה, הקיפו את הבית אנשי העיר, ודרשו להוציא את האיש החוצה במטרה לאונסו או להתעלל בו. המארח התחנן לפניהם שלא יעשו זאת לאורחו, ויעץ שבמקום זאת, הוא יוציא אליהם את בתו הבתולה ואת פילגשו של האורח. על אף סירובו של ההמון, הוציא האורח את פילגשו בכוח החוצה, שם התעללו בה בני העיר כל אותו הלילה. לפנות בוקר שילחו אותה, והיא נפלה מתעלפת על פתח הבית. כאשר קם האיש בבוקר, פתח את דלתות הבית לצאת לדרכו וראה את פילגשו מוטלת על הסף. הוא אמר לה לקום וכשראה שאינה מגיבה (ככל הנראה מתה כבר), לקח אותה לביתו. שם ביתר את גופתה לשנים עשר נתחים, ושילחם לכל חלקי הארץ.... פרשנות לסיפור לדעת רוב הפרשנים, הסיפור בא לבטא כי התקופה בה לא הייתה מלוכה בישראל הייתה רעה מאוד: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (שופטים כא כה). מעטים מן הפרשנים המודרניים, דווקא רואים בסיפור מעשה חיובי, המתאר את אחדות ישראל במלחמתו בעוול. לשיטתם, המילים "אין מלך בישראל" הושתלו בסיפור מאוחר יותר, ואין הן משקפות את כוונתו המקורית של הסיפור [דרוש מקור]. פרופ' יאירה אמית, בהתבססה על הדמיון הרב בפרטים שבין פרשת פילגש בגבעה לחייו של שאול המלך, מציעה פרשנות לפיה הסיפור "הושתל" בספר שופטים על מנת להכין את הקורא למפלת בית שאול המובאת בהמשך הספר, ותפקידה לעצב דעה קדומה נגד שאול.[3] פרשנות נוספת מסבירה שהסיפור הזה נכתב ושובץ בסוף ספר שופטים כדי להראות לנו מהו הסיפור האחרון של תקופת 'אין מלך בישראל', ועלינו להשוותו לסיפור הראשון של תקופת 'יש מלך בישראל' - הלוא הוא סיפור מלחמת שאול בנחש העמוני. בסיפור ההוא נחלצו כל ישראל לסייע לאנשי יבש גלעד, לעומת סיפור פילגש בגבעה ששם הלכו והשמידו את העיר ההיא. הרעיון המבוטא מפרשנות זו הוא השוואה בין המוסר שתקופת המלכים נותנת לחיים ולהיסטוריה לעומת השפל המוסרי והברבריות של תקופת השופטים. סיפור זה זהה בפרטים רבים (אף סגנוניים) לסיפור סדום ומהווה סיפור ראי שלו. אורחים המגיעים ללון בבית מארח לאחר הזמנתו, המארח המתאזרח בעיר כאשר מוצאו ממקום אחר, אנשי העיר המנסים לתקוף את האורחים מינית, ניסיונו של בעל הבית להגן על אורחיו בהצעת בנותיו, דחיית ההצעה בידי התוקפים, ובסופו של דבר השמדתם של האנשים הרעים, אם בידי שמים ואם בידי אדם. הדמיון לסיפור סדום, מהווה תוכחה של הכותב |
|
|
ימה(נשלטת)
|
לפני 5 שנים •
1 ביולי 2019
אני מצטערת לשמוע את מה שחווית. ומצטערת גם שנתקלת בכזו בורות לאחר שסיפרת את הסיפור שלך.
אין ספק שהחוויה הסובייקטיבית שלך כנפגע היא רלוונטית מאוד, אבל במקרה הספציפי הזה גם על פי חוק מדובר בתקיפה מינית. מעשה מגונה למי שמעוניין לגשת לספר החוקים (סעיף 348 בחוק העונשין) "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים" ואין ספק שהכוונה שלו היתה לבזות אותך תוך כדי שימוש במיניותך. בתשובה לשאלה מה נחשב *בעיני* כעבירת מין, אני נותנת משקל מאוד גדול לחוויה הסובייקטיבית של הנפגע/ת. ברור שלא כל מעשה של פגיעה פוגש את הרף הפלילי, או לצורך העניין צריך לפגוש בו. אבל כאן כבר עולה שאלה פילוסופית יותר. האם הדבר היחיד שעומד לנגד עניינו הוא הרף הפלילי? האם אנחנו לא רוצים להציב בחברה שלנו נורמות חברתיות-מוסריות שבהם הרף גבוה יותר? ובכלל איזה עוד מנגנונים מלבד החוק הפלילי אנחנו יכולים ו/או רוצים להפעיל? |
|
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 5 שנים •
1 ביולי 2019
תקיפה מינית תלויה בתחושות של הנפגע.
במקרה שתיארת שבו מישהו דחף לכיוון התחת שלך את הסתרשף של הנשק שלו, הכוונה לבזות, לפגוע, להשפיל היתה ברורה לך, גם אם לא היתה שם חדירה. כך שהתחושה שלך שהכניסה למרחב האישי שלך לא היתה בדיחה מוצדקת לחלוטין. לשון החוק די ברורה והיא כוללת גם ביזוי מיני ולא רק ניסיון לנצל מינית. וגם בתחום שלנו, מונחים כמו SSC ו-RACK שמים דגש על הסכמה מודעת של כל השותפים/ות. בתקיפה, בין אם על רקע מיני ובין אם כל סוג אחר של תקיפה הדאגה לבטיחות הפיזית והנפשית שלך איננה בכלל על המפה של התוקפ/ת. ובחלק מהמקרים של תקיפה, התוקפ/ת אינם מסוגלים לשלוט בעצמם או לעצור אם יתבקשו על ידי מי שאיתם. |
|
|
|
israelislave
|
לפני 5 שנים •
2 ביולי 2019
דרקן ראהל(נשלט){משוייך} - ממשיך בדרכיך הנלוזות להסית נגדי?
השכל - הרבה לפני ה"תחושה הסובייקטית" של "הקרבן" בודקים את כוונת ה"תוקף"
מחשבה פלילית לפי סעיף 19 לחוק העונשין[1] מחשבה פלילית (בלטינית משפטית (אנ'): Mens Rea) היא היסוד הנפשי הנדרש להתקיימות העבירה הפלילית. סעיף 20 לחוק העונשין מגדיר מהי מחשבה פלילית. תוכן עניינים 1 מקור הדרישה למחשבה פלילית 2 הקשיים בדרישת המחשבה הפלילית 2.1 הקושי התאורטי 2.2 הקושי המעשי 3 דרישת ההוכחה של המחשבה הפלילית 4 עצימת עיניים 4.1 חריגים לכלל "עצימת עיניים" ולמחשבה פלילית 5 עקרון המזיגה 6 הערות שוליים מקור הדרישה למחשבה פלילית בשנת 1995 נכנס לתוקפו תיקון מספר 39 לחוק העונשין. חשיבותו של התיקון נובעת בעיקר מהעובדה שהחליף את החלק הכללי (סעיפים 1-34 לחוק בוטלו, ובמקומם נכנסו סעיפים חדשים)[2]. אחת התכליות העיקריות של תיקון 39 הייתה לצמצם את נוכחות הגישה התועלתנית שרווחה ערב התיקון במשפט הישראלי, ולתת את הדגש על הגישה הדאונטולוגית, כחלק מההשפעה האנגלית על מערכת המשפט בישראל[3]. הצורך בהוכחת יסוד נפשי להוכחת עבירה פלילית מקורו בהשפעה של תאוריות גמול. עיקר הדגש של התפיסה הגמולית הוא על אחריות שנובעת מאשם[4], על הבחירה, מתוך רצון חופשי, להתנכר לערכים המוגנים בחוק. על כן, על מנת להחזיר את האיזון שהופר בביצוע העבירה, יש להראות כי הנאשם אכן בחר לפגוע בערך מוגן. הקשיים בדרישת המחשבה הפלילית הקושי התאורטי כיצד ניתן לטעון שהמחשבות שעוברות במוחו של פלוני זהות למחשבות שראוי שיעברו במוחו, בעת עשיית פעולה כלשהי? הקושי נובע מהתפיסה של המשפט הפלילי את הציבור כיצורים רציונליים, הנותנים דין וחשבון על כל מהלך ופעולה, המקיימים דיאלוג פנימי בינם לבין עצמם טרם עשיית כל פעולה ופעולה. זאת בעוד שבמציאות, רוב המעשים שלנו הם אגביים, נעשים בלי תשומת לב[5]. הקושי המעשי כיצד ניתן להוכיח מבחינה עובדתית את מחשבותיו של פלוני בעת שעשה את המעשה? הקושי נובע מהתפיסה של המשפט הפלילי להוכחת היסוד נפשי כאל הוכחה של עובדה בעולם בעוד שמבחינה מעשית אין יכולת להוכיח את הדבר מבחינה ראייתית. על כן, לשם הוכחת היסוד הנפשי, מתבססים על חזקות משפטיות{{הערה|בג"ץ 2534/97 ח"כ יונה יהב ואחרים נ' פרקליטת המדינה ואחרים, ניתן ב-15 ביוני 1997, פ"ד נא (3) 1.. דרישת ההוכחה של המחשבה הפלילית 1. עבירות התנהגותיות- דרישה להוכחת מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה[6]. 2. עבירות תוצאתיות- דרישה להוכחת רכיב חפצי בנוגע לתוצאה: 2.1. כוונה- עשיית מעשה במטרה לגרום לתוצאה האסורה בחוק. ניתן להוכיח כוונה גם דרך כלל הצפיות הקבוע ב20(ב) לחוק העונשין. 2.2. פזיזות 2.2.1. אדישות לקרות התוצאה. 2.2.2. קלות דעת- נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען. הקושי בהגדרת מצב נפשי זה - מצד אחד הנאשם לא חושב שהתוצאה יכולה להתממש אך מצד שני הוא מקווה למנוע אותה. קושי זה הביא את הפסיקה לבחון את עומק המודעות ורוחב המודעות (מידת ההסתכנות בהתרחשות התוצאה) של הנאשם בביצוע המעשה[7]. יש הגורסים כי ככל שרוחב המודעות ועומק המודעות מצומצמים יותר הרי שמדובר ברשלנות. מנגד, ככל שהמודעות רחבה ועמוקה יותר ניתן להחיל את כלל הצפיות ולטעון כי הייתה כוונה לקרות התוצאה[8]. עצימת עיניים הרעיון של "עצימת עיניים" נוצר במשפט המקובל כדרך להתמודד עם עבריינות מתוחכמת - עבריינים שיודעים מהן הדרישות הבסיסיות של המשפט הפלילי, יודעים שאם הם יהיו מודעים הם יורשעו, ולכן מתרחקים מהעבירה ומהנוגע לה בצורה מכוונת ומודעת. על מנת להילחם בתופעה זו, נקבע כי בחירה מכוונת להתעלם מעובדות שוות ערך למודעות[9]. כלומר, במשפט המקובל עצימת עיניים הוא כלל שדרוג אחריות, מ"פזיזות" ל"ידיעה". הקושי בהשתלת רעיון עצימת העיניים במשפט הפלילי הישראלי נובע מהיחס השונה של שיטות המשפט למחשבה הפלילית - בעוד במשפט המקובל ישנן שלוש דרגות של מחשבה פלילית - כוונה, ידיעה ופזיזות - במשפט הישראלי ישנן שתי דרגות בלבד - "מודעות" או "חוסר מודעות". יש הגורסים כי השתלת כלל "עצימת העיניים" במשפט הישראלי, על אף השוני הנ"ל בין שיטות המשפט, הביאה למצב בו רף הדרישה למחשבה פלילית הוא הנמוך ביותר מכל מדינה מערבית אחרת[10]. חריגים לכלל "עצימת עיניים" ולמחשבה פלילית בעבירות בהן חלה אחריות קפידה אין צורך בהוכחת עצימת עיניים, ולא בהוכחת כוונה פלילית. מדובר בין היתר בעבירות תנועה, גרימת זיהום אוויר או רעש, חלק מסעיפי חוק איסור הלבנת הון, אי תשלום שכר מינימום ועוד. מאז 2004 אין צורך בהוכחת מחשבה פלילית או עצימת עיניים גם בעבירת הפרת אמונים לנוכח פסיקת שופטי בית המשפט העליון בהרכב מיוחד, שקבעו כי[11] "הפרת האמונים אינה דורשת מחשבה פלילית מיוחדת. היא מסתפקת בעקרון הכללי של מודעות... מודעות לטיב הפיזי של המעשה, ולא למשמעותו הנורמטיבית". אין אפשרות להרכיב את הכלל של עצימת עיניים על גבי כלל הצפיות – חשד לא יכול לשדרג למודעות ברמה של קרבה לוודאי[12]. ישנן עבירות ששוללת במפורש שימוש בכלל (סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון) עקרון המזיגה במשפט קיים עקרון המזיגה (הידוע גם כעקרון הנביעה/היעדר סימולטניות) העוסק ביחס בין ההתנהגות למחשבה הפלילית, כאשר הדרישה של המשפט הפלילי היא שהיסוד הנפשי יוליד את היסוד העובדתי, כלומר, שמתוך מחשבה פלילית יבוצע המעשה האסור. העיקרון מבקש למנוע הרשעות מקריות - אנחנו מבקשים להרשיע רק אדם שהמעשה הפלילי שביצע נבע מהמחשבה הפלילית. הוא משמש בעיקר כטיעון סניגוריאלי. ישנם שני מצבים עיקריים בהם מתקיים עקרון הסימולטניות - מקרים בהם המחשבה הפלילית קודמת למעשה - כאשר בית המשפט נוטה לדחות טענה זו על ידי ראיית שלל המעשים כרצף אחד. מקרים בהם המעשה קודם למחשבה הפלילית - בית המשפט נוטה לדחות טענה זו על ידי קביעה כי כל ההתרחשויות סביב המעשה נחשבות כמעשה אקטיבי אחד שבשלב מסוים מצטרפת אליו המחשבה הפלילית. אולם, למרות הקושי בהוכחת טענה זו, עקרון זה שימש כהגנה במקרים רבים, כשהבולט בהם הוא פס"ד ורטר[13]. יוסי ורטר, עיתונאי, השיג תשליל שמקורו בפעולות חקירה מאת סניגורית, ופרסם את התמונה שמקורה בתשליל. השופט ברק זיכה אותו בשל כך שלא הוכחה מזיגה בין היסוד הנפשי למעשה, שכן כאשר השיג את התשליל לא הייתה כוונה. |
|
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 5 שנים •
2 ביולי 2019
קודם כל נעלבתי. הבטחת להתעלם ממני, ואז אתה כותב? מאכזב.
שנית, לא הזכרתי זהות, הצגתי עמדה. ולא ביקשתי מאנשים להגיב לסיפור שלי או לעמדה המוזכרת. ביקשתי שישתפו את ההבנות שלהם והניסיון שלהם. אז, למיטב ידיעתי, לא ניסיתי להתנגח בעמדה (אם כי ברור מהכתוב שהיא מזעזעת בעיניי) ובטח ובטח שלא התנגחתי בבעל העמדה. אני לא עורך דין. אולי אתה מבין לחלוטין את הכתוב, מודה שאני לא. מה שכן הבנתי, ובהחלט ייתכן שהבנתי לא נכון, אם הוא ידע בדיוק מה הוא עושה, היתה כוונה. הוא ידע שאני הומו, הוא ניסה כמה פעמים ללעוג לי (קשה מאוד) ואז עשה מה שעשה. הוא לעג, במכוון, להומוסקסואליות שלי וניסה לפגוע בי דרך נגיעה באיבר אינטימי, לעיני כולם. ואחרי שהוא שאל אותי כמה יעלה לזיין אותי כמה ימים קודם, יש בסיס סביר להאמין שהוא חשב על התחת שלי בקונטקסט מיני. לכל זה יש בית משפט. שם יכולתי לתבוע אותו, ושופט היה מכריע. אתה רוצה להגיד לי שבעיניך זה לא התנהגות אלימה? זו לא התנהגות שמטרתה להשפיל ולהעליב? ואם בפינת עישון הוא ביקש לדעת כמה אני לוקח לזיון, כי אולי יאספו כסף וכל המחלקה תטחן אותי, אז הוא עצמו קבע שלדחוף לי משהו לתחת זה אקט מיני. אז איך זה לא הטרדה מינית או תקיפה מינית או לא חשוב השם, פגיעה רעה וגועלית באדם אחר דרך המיניות שלו? אם היית יוצא מהדאנג'ן, וגבר שראה אותך מלקק רגליים למלכה בפנים היה מכריח אותך ללקק לו את הרגל, זו לא תקיפה מינית? עזוב תלונות, עזוב להרביץ לו. המעשה עצמו - האם זו לא פגיעה סביב מין? ובזאת סיימתי. מטרת השרשור, מבחינתי, היא לשמוע אחרים (לאו דווקא את החוק) ולא לדוש במשהו שקרה לפני שנים ופתרתי אותו טוב מאוד. אם אתה רוצה להסביר מהי תקיפה מינית בעיניך, יאללה, שתף. אם אתה רוצה לחלוק את הסיפור שלך, עוד יותר טוב. תודה |
|
|