שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

המרחק שבין כמיהה לגעגוע

↑ ↓
Adasha{טלי35}
לפני 11 חודשים • ראשון, 13 באוקטובר 2019, בשעה 23:26

המרחק שבין כמיהה לגעגוע

Adasha{טלי35} • ראשון, 13 באוקטובר 2019, בשעה 23:26
כמו גל המתקרב אל החוף
עוד ועוד
מגיע וחוזר ולא מוותר.

כמו משב של רוח הנושבת וחוזרת
מניעה ודוחפת,
לא מרפה והודפת וסוחפת.

כמו השמש החמה
מאירה את החשכה ,
מחממת את האוויר אחרי הלילה הקריר

ואני יושב וחושב בוחש ומתבונן ומבין .
כי אני ממש ככה אני .
נמשך אליך וסופג עוד ועוד ועוד.
לא יכול להרפות וולא רוצה להפסיק


לידך אין מספיק אור,
לידך אין מספיק אוויר.

כשאת שם, את מחשיכה את השמש,
סופגת את החמצן.

ובלעדיך.. אין אור אוויר קפה ומאפה.
ריק וכואב,
חשוך ועצוב.

אבל איתך בשבילך עבורך ובשבילי..
הלב פועם ,
מתרגש
רוצה ומתמסר
מעניק ומקבל
נותן ומשתף
כואב ומכאיב
אוהב ומאושר

השקיעה יפה אך משעממת בלעדיך,
הזריחה מהממת אך תפלה שכאינך שם.

את - את העיקר התפל הקינוח והמתאבן.

את ,
פשוט את .
    התגובה האהובה בשרשור
תופת צופים
לפני 11 חודשים • שני, 14 באוקטובר 2019, בשעה 00:33
תופת צופים • שני, 14 באוקטובר 2019, בשעה 00:33
אתה כותב עליה כל כך יפה.
ואליה.
ואותך.
neter​(נשלטת)
לפני 11 חודשים • שני, 14 באוקטובר 2019, בשעה 08:43
neter​(נשלטת) • שני, 14 באוקטובר 2019, בשעה 08:43
ככה בדיוק אני הוגה בו, שכשהוא נוכח, זה מבטל את השמש והאויר
טלי35​(שולטת)
לפני 11 חודשים • שני, 14 באוקטובר 2019, בשעה 19:25
טלי35​(שולטת) • שני, 14 באוקטובר 2019, בשעה 19:25
ואו זה... יפה ממש.

(: