Adasha
|
לפני 5 שנים •
13 באוק׳ 2019
המרחק שבין כמיהה לגעגוע
כמו גל המתקרב אל החוף
עוד ועוד מגיע וחוזר ולא מוותר. כמו משב של רוח הנושבת וחוזרת מניעה ודוחפת, לא מרפה והודפת וסוחפת. כמו השמש החמה מאירה את החשכה , מחממת את האוויר אחרי הלילה הקריר ואני יושב וחושב בוחש ומתבונן ומבין . כי אני ממש ככה אני . נמשך אליך וסופג עוד ועוד ועוד. לא יכול להרפות וולא רוצה להפסיק לידך אין מספיק אור, לידך אין מספיק אוויר. כשאת שם, את מחשיכה את השמש, סופגת את החמצן. ובלעדיך.. אין אור אוויר קפה ומאפה. ריק וכואב, חשוך ועצוב. אבל איתך בשבילך עבורך ובשבילי.. הלב פועם , מתרגש רוצה ומתמסר מעניק ומקבל נותן ומשתף כואב ומכאיב אוהב ומאושר השקיעה יפה אך משעממת בלעדיך, הזריחה מהממת אך תפלה שכאינך שם. את - את העיקר התפל הקינוח והמתאבן. את , פשוט את . |
|
|
hrgiger
|
לפני 5 שנים •
13 באוק׳ 2019
אתה כותב עליה כל כך יפה.
ואליה. ואותך. |
|
|
Qcandy(נשלטת)
|
לפני 5 שנים •
14 באוק׳ 2019
נפלא
|
|
|
neter(נשלטת)
|
לפני 5 שנים •
14 באוק׳ 2019
ככה בדיוק אני הוגה בו, שכשהוא נוכח, זה מבטל את השמש והאויר
|
|
|
טלי35(שולטת)
|
לפני 5 שנים •
14 באוק׳ 2019
ואו זה... יפה ממש.
(: |
|
|