Adasha
|
לפני 5 שנים •
13 בנוב׳ 2019
למדתי להרגיש
ולפעמים כשאני שם
אני בחוץ מול הים והרוח נושבת, אני פותח את הפה אבל אין לי מילים , לוקח נשימה עמוקה אבל אין אוויר שם, אין. מסתכל על הגלים מתנפצים אל החוף, מכרסמים את החול. לאט לאט, מתקדמים וכובשים עוד פיסה שם בחוף. אבל הם עד מחר בבוקר ,הם יחזירו הכול. החול יספוג מתייבש ויחזור לעצמו. ואצלי הלב כבר מזמן הוא מלא מוצף עמוס וגולש לבחוץ , שם בפנים אצלי הגלים רק מתחזקים מציפים מקומות שמעולם לא היו רטובים. פתאום אני שם לב שיש לי שם בפנים דברים חדשים: צער וכאב, אושר וצחוק, פתאום הרגשות שם עוצרים לחוש. והמקום הוא עצום גדול וגודל, כן כשאני חושב שזהו די, אין עוד איפה.. פתאום אני ממצמץ והופ האחסון גדל. ואני שדברים אלו היו לי זרים , לפתע הפכו לחלק חשוב בחיים. כשהם שם , אז אני מלא ומרגיש וכשהם לא, אז יש ריקנות ומחסור. כן גם לעצב יש כאן מקום בדיוק כמו לצחוק ולאושר. ולחוש .. להרגיש.. לאתגר את המח והלב זה משהו שאוכל לנקוף רק ל... מאז התפתחתי גדלתי למדתי והפנמתי. אני רואה טועה ומתקן מתבונן וחווה רוצה ומבקש.. עוד .. ועוד.. ועוד.. |
|
6
|
OR1977
|
לפני 5 שנים •
14 בנוב׳ 2019
מקסים
|
|
2
|
hrgiger
|
לפני 5 שנים •
14 בנוב׳ 2019
אתה מרגש.
|
|
3
|