לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ונוס בפרווה

↑ ↓
שנאוצר​(נשלט)
לפני 6 חודשים • שישי, 10 בינואר 2020, בשעה 20:11

ונוס בפרווה

שנאוצר​(נשלט) • שישי, 10 בינואר 2020, בשעה 20:11
אני מתכנן לקנות בקרוב
למי שקרא ומבין, ישנה הוצאה או תרגום מומלץ יותר בעברית?
קוקו הכלבלב
לפני 6 חודשים • שישי, 10 בינואר 2020, בשעה 23:31
קוקו הכלבלב • שישי, 10 בינואר 2020, בשעה 23:31
יש בעברית , לא זוכר באיזו הוצאה
יש חופשי באנגלית להורדה באינטרנט.
סווריןן
לפני 6 חודשים • שבת, 11 בינואר 2020, בשעה 09:35
סווריןן • שבת, 11 בינואר 2020, בשעה 09:35
נדמה לי שקיים רק תרגום אחד לעברית בהוצאת גוונים. באנגלית יש תרגום שכולל גם מסה של גי'ל דלז בשם 'קור ואכזריות' אם אני זוכר נכון.
שנאוצר​(נשלט)
לפני 5 חודשים • שני, 10 בפברואר 2020, בשעה 15:19
שנאוצר​(נשלט) • שני, 10 בפברואר 2020, בשעה 15:19
כתבתי פה לפני חודש בדיוק שאני מתכוון לקנות את הספר. עכשיו סיימתי אותו והוא בהחלט נהדר.
מדהים שספר שנכתב לפני 150 שנה מצליח להיות רלוונטי כל כך להיום. זה ספר שמדבר על מה מרגיש נשלט, מזה להיות נשלט. לפחות ברמה הרגשית אמוציונלית תשוקתית. גיבור הספר הופך עצמו לעבד של אהבתו מתוך התשוקה הרבה שהוא מרגיש כלפיה, וככל שהיא אכזרית כלפיו כך הוא אינו מצליח להתנתק ממנה. הספר דן בסכסוך הפנימי שלו כגבר נשלט. הוא באמת אוהב, הוא באמת נמשך ובאמת באמת סובל באותו הזמן. השנאה העצמית וההרגשה האיומה שהפטישים לעיתים הביאו או מביאים לחלקינו בחיינו, תוך כדי הטנגו שתחושות אלו יוצרות בנו עם התשוקה המינית שלעיתים כובשת אותנו. גברים בכלל ונשלטים בפרט.
נאמר באינטרנט שהספר לא ארוטי. נכון הוא לא ארוטי כמו 50 גוונים של אפור, אבל הוא כתוב מצויין וזורם ובהחלט מחרמן. גם בסופו של יום מדובר בקלאסיקה ספרותית. הספר מציג שליטה פיזית, מנטלית, כניעה פוט פטיש סוג של קקהולד ועוד.
בהחלט ברור אחרי הקריאה שלו למה הM מהbdsm נקרא על שמו של הסופר.
הייתי ממליץ לכל נשלט שרוצה להיות מחובר לעצמו קצת יותר לקרוא את זה, וגם לשולטות.
חבל שאי אפשר להעלות פה תמונות, נורא רציתי לשתף עמוד יפה ממנו.
    התגובה האהובה בשרשור
סווריןן
לפני 5 חודשים • שני, 10 בפברואר 2020, בשעה 16:33
סווריןן • שני, 10 בפברואר 2020, בשעה 16:33
בתור מי שבחר בסוורין בתור הניק שלו, אני מתחבר לההערכה שלך ליצירה הזו. עם זאת, יש לה מגבלות, ויש בסוורין משהו בכייני בעיני. יש גם משהו מאוד חלקי בהצגת נקודת המבט שלה. אבל יש משהו בכניסה למשחק וברצינות שבו הוא משוחק שמאוד חזק בעיני.

אבל אני ממליץ על יצירה טובה יותר בעניין זה, של הווארד ג'קובסון, בשם The Act of Love. הוא סופר טוב יותר והחדירה הנפשית בכתיבתו משכנעת יותר.
שנאוצר​(נשלט)
לפני 5 חודשים • שני, 10 בפברואר 2020, בשעה 20:23
שנאוצר​(נשלט) • שני, 10 בפברואר 2020, בשעה 20:23
ותודה על ההמלצה אני אבדוק, ואני גם מסכים שיש משהו טיפה בכייני מדי בדמות שלו.
אגב ספרים בעברית. התרגום היה אחלה אבל לא מבין למה הכריכה נראית כמו פיגוע טרור אסתטי. לא רק בספר הזה, בכל הוצאה שהיא בעברית אל מול שאר העולם.
Bagel
לפני 5 חודשים • רביעי, 12 בפברואר 2020, בשעה 12:49
Bagel • רביעי, 12 בפברואר 2020, בשעה 12:49
ספר מאכזב אם לומר את האמת וגם מאוד שמרני. המסקנה שמאזוך מגיע אליה - בלכתך אל האישה אל תשכח לקחת את השוט. הספר כולו נועד להראות לעולם שאין שום סיכוי ביחסי פאמדום בעולם האמיתי וכל אדם צריך להזהר מאוד מהתגשמות הפנטזיות שלו. המאזוכיסט חולם על אישה במעיל פרווה ועקבים מתעללת בו ובסוף מה שהוא מקבל זה גבר זר שמצליף בו ואז גונב לו את האישה.

חנוך לווין גם כותב על פאמדום מתוך עמדה של כשלון ודכאון אבל הוא לפחות סופר ממעלה ראשונה, שלא כמו מאזוך.
סווריןן
לפני 5 חודשים • רביעי, 12 בפברואר 2020, בשעה 19:04
סווריןן • רביעי, 12 בפברואר 2020, בשעה 19:04
"המאזוכיסט חולם על אישה במעיל פרווה ועקבים מתעללת בו ובסוף מה שהוא מקבל זה גבר זר שמצליף בו ואז גונב לו את האישה."

בייגל, תקרא אותו קצת יותר בנדיבות: סוורין של מזוך כל הזמן רומז לה שהוא רוצה שיהיה לה מאהב (תוך הבעת פלצות שבשום אופן אל לה לעשות זאת...).

באשר לחנוך לוין, גם אני חושב שהוא סופר טוב יותר. הבעיה אצלו היא המנעד הרגשי המוגבל והקודר. הוא לא באמת מאמין שאנשים אוהבים זה את זה (עם או בלי קשר לשליטה). למזוך יש קשת רגשית מלאה יותר. הוא פחות מוכשר מלוין, אבל הוא גם פחות חלול.
thhIyghst
לפני 5 חודשים • רביעי, 12 בפברואר 2020, בשעה 21:34
thhIyghst • רביעי, 12 בפברואר 2020, בשעה 21:34
האזנתי לאאודיובוק בגיל 17 בערך, אז ייתכן שאני לא זוכרת אותו בצורה המדוייקת ביותר; אבל התחושה העיקרית שהתגבשה אצלי לגבי סוורין הייתה שהוא בעצמו ובכוונה תחילה חיבל בקשר התקין וה'ונילי' שיכול היה להיות לו עם וונדה - בסירובו להתנהג כמו 'גבר', או פשוט כאדם עם עמוד שדרה, ובהתרפסותו המכוונת הוא דיי כפה עליה/ ליהק אותה לתוך התפקיד שבה הוא רצה שהיא תהיה; ואח"כ עוד התלונן על כך. הוא לא באמת ראה *אותה*, אלא יותר השתמש בה כקנבס נוח להקרין עליו את מה שהיה רוצה לראות מולו.

זה קצת "הרצחת וגם ירשת" כזה בעייני, ולא פעם פגשתי נשלטים שמתנהגים כך.

מה דעתכם/ן?