פאם פטאל
|
לפני 5 שנים •
23 במרץ 2020
מה אתם עושים כשכואב
אומרים שאין כמו חכמת ההמונים
אני אשמח לשמוע מה אתם/ן עושים/ות כשכואב בלב כשמרגישים חוסר אונים ויודעים ששום דבר שתעשו או תגידו לא ישנה בבקשה אל תכתבו שהזמן מרפא אצלי מניסיון הוא רק מעצים |
|
4
|
|
המלקה החרדית(שולטת)
|
לפני 5 שנים •
23 במרץ 2020
אני הולכת לישון
בוכה קצת ועולה לישון יש אחרים ששותים/מעשנים וכו חיבוק 🤗 |
|
4
|
Butterfly Effect
|
לפני 5 שנים •
23 במרץ 2020
אם כואב לי בלב אני בוכה, אין יותר מידי מה לעשות אם אין מוצא.
בכי זה דבר שמשחרר לחץ אצלי. אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור. הזמן לא מרפא את הכאב, אבל הוא כן נותן אופציה להשלים איתו. אפילו עם חלק ממנו. |
|
2
|
Netrunner(נשלט)
|
לפני 5 שנים •
23 במרץ 2020
אני כל כך שונא את "הזמן מרפא", מבין אותך.
אני מצטרף לזאת שמעלי, אין פיתרון קסם לדברים האלה ואני מקווה שהמילים שלנו מנחמות אותך, אפילו קצת. אם אפשר לבכות - בוכה, כותב, מוציא את כל הרגשות האפשריים, אוכל שיט מנחם (גלידה, צ'יפס), עושה פעילויות פיזיות שעוזרות להוציא את הכאב או לפחות משכיחות אותו באופן זמני - אפילו הליכה פשוטה של חצי שעה עוזרת, ריצה, יוגה, אם אפשר גם מכון כושר (אי אפשר עקב המצב). לשתף עם האנשים הנכונים, שמבינים אותך. מה שחשוב לדעתי זה לקבוע סדר יום, זה הכי חשוב, בעיקר עכשיו עם הקורונה. כשאין תעסוקה למוח ואין רוטינה קל מאוד לתת למחשבות להשתלט עלייך. תשבצי לך דברים שאת אוהבת לעשות במהלך היום, אפילו אם זה רק להסתכל על השמיים הכחולים, על העצים וללכת קצת -- הרגל טוב וקל. וככה כל יום - כמה דברים שעושים טובים על זה, לא באופן חד פעמי. |
|
9
|
FoxyBoxy
|
לפני 5 שנים •
24 במרץ 2020
בוכה
מוציאה את זה על החברה הכי טובה שלי קצת ואז הולכת לישון חיבוק~ |
|
0
|
LotusFlower(נשלטת)
|
לפני 5 שנים •
24 במרץ 2020
אני דווקא לא מהאנשים שהולכים לישון, זה עושה לי עוד יותר עצוב.
לי תמיד עוזר לשים מוזיקה שאני אוהבת באוזניות ולעשות סיבוב הליכה. בכללי מוזיקה עושה לי שמח בלב |
|
3
|
Red stormy
|
לפני 5 שנים •
24 במרץ 2020
נותנת לעצמי לכאוב.
להדחיק רגשות ותחושות בדרכ גורם להם לצוף אחר כך, מעדיפה לתת מקום לכאב, לתחושות שלי, להיות לצידן אם על כמה שזה קשה ומפחיד . בסוף עובר אה, ולהיות בחמלה אל עצמי, ודברים שנעימים לי, שוקו/קפה/לבכות/מוזיקה כל מה שיכול לעזור לי ברגעים כאלו |
|
5
|
davy jones(אחר){אהבת חינם}
|
לפני 5 שנים •
24 במרץ 2020
אני בדרך כלל משתדל לפנות זמן , יוצא לים ונותן את כל מה שיש לי בחתירה עד אפיסת כוחות .
ואז זה מתבטא כשאני חוזר הביתה אני בדרופ טוטאלי .. וממשיך כך מדי פעם, תוך כדי שאני מתמקד בטוב . תמצאי לך איזה ספורט שממש עושה לך טוב ומשאיר לך חיוך אחרי , נותן לך תחושת שיחרור גם אם לפרק זמן קצר אחרי. תתמקדי במה שעושה לך טוב ותפני לעצמך זמן |
|
1
|
האנשה עצמית(אחר)
|
לפני 5 שנים •
24 במרץ 2020
מה שאצלי עובד זה שני דברים..
1. להכיר תודה על מה שהיה. לא לבטל, לא להצטער, לנסות שלא להילחם. 2. לחזור לפרופורציות, זה נכון שאינטימיות וקשר שבו אנחנו מבינים באמת אחד את השניה ולהיפך הם נדירים. ויש לזכור ש... אנחנו לא מתגעגעים לאדם האחר אלא לאיך שאותו אדם גורם לנו להרגיש. החור שיש בלב הוא כי הפכנו את האדם האחר למשמעותי מאוד (לא מדיי), נתנו או הפכנו אותו למפתח של אותו מנעול שמאפשר לנו להרגיש טוב ולאהוב את עצמינו. ובהרבה מקרים - זה קורה מכיוון שאנחנו נתנו לו את המקום הזה בין אם אותו אדם ראוי ובאמת הביא איתו משהו שאין לנו ממילא בפנים, בתוכינו ובין אם חלקים ממנו הם פרי הדמיון שלנו. בשני המקרים - המפתח הוא עשיה ולא משנה של מה. לעשות למען עצמך. ללמוד משהו, לתת משהו, גם אם זה מרגיש מלאכותי. לעשות. לא להישאר במישור המחשבה והגעגוע בלבד, אלא להוסיף לצידו עשייה, חוויות נוספות. והאהבה העצמית שלך תגבר ותחזור. בהצלחה, זה מאוד לא קל, זה חרא. וזה בסדר. |
|
6
|
|
dominica(נשלטת)
|
לפני 5 שנים •
24 במרץ 2020
מחליפה כאב בכאב.
|
|
5
|