עבד משועבד{עבד}
|
לפני 3 שנים •
20 באוק׳ 2020
לא חשוב אם מדובר בתלונת אמת או בתלונת שווא.
בשני המקרים הוא צריך להרחיק את עצמו לפני שיש תלונה. אם הוא לא מסוגל ,אז במצב של תלונת אמת ירחיקו אותו ובתלונת שווא גם ירחיקו אותו . ואם לא יאמינו לאשה ולא ירחיקו אותו אז הוא ימשיך לחיות באותו בית עם אחת שמתלוננת עליו תלונות שווא. בשני המקרים תהיה פרידה במוקדם או במאוחר. דבר נוסף, להפרד זה דבר פשוט שלא מצריך בית משפט. פשוט ,לאחר שהושגה הפרידה צריך להתנהג כאילו נשואים למרות הגירושים. |
|
|
ממתקינקי
|
לפני 3 שנים •
20 באוק׳ 2020
יולי Yuli כתב/ה: דרקן, איך הסקת שרק אשה יכולה להיות קורבן? מה פספסתי?
כמובן שגם תלונת שווא אחת היא יותר מידי, אבל השאלה אם משהו מהווה תופעה נרחבת או אירוע חריג וחד פעמי - רלוונטית לדיון, כי אנחנו מדברים פה על היחס של החברה לתופעות ועל נהלים (שאמורים להיות מותאמים למצב בשטח ולא לתרחיש דמיוני ולא סביר). אם יש אירוע חריג וחד פעמי אז יש לטפל בעבריין באופן פרטני. אם יש תופעה נרחבת אז יש צורך בדיון ציבורי ושינוי נהלים ומהלכים יזומים לתיקון העוול. הרבה מהטענות נגד אי-הפללה של תלונות שווא נשענות על ההנחה שמדובר בתופעה נרחבת. תסתור את הנחת הבסיס - ואז תוכל לבטל את תקפות הטענה. זה מה שכולם פה עושים - מנסים לשמוט את הקרקע זה תחת טיעוניו של זה. מי שתומך באי-הפללה יטען שהיא לא תופעה בפני עצמה אלא היא פתרון יזום לבעיה גדולה יותר, גדולה גם בתפוצה וגם בכך שהיא עולה בחיי אדם, ושמספר התלונות השקריות מספיק זניח כדי שנכיל את זה for the greater good. מי שתומך בהפללה יטען שתת-דיווח הוא לא תופעה כה מהותית ושלא מדובר במצב חירום ששווה להקריב משהו בשביל לתקן, או שתלונות שווא הן תופעה נרחבת שדורשת שיח ציבורי והקצאת משאבים, וכך אלה ואלה הופכים את השאלה המספרית לנתון שרלוונטי לתמיכה/סתירה של הטיעון שלהם. ושניהם מתמקדים בשיטת שמיטת הקרקע יותר מאשר בטענות פוזיטיביות. זה לא כל כך פשוט מכיוון שלרוב מי שבוחן דברים כאלה ומציג ממצאים בא עם אג׳נדה להציג את הדברים באופן המשקף ממילא את מטרותיו. למשל, בדיקה כמה תלונות הוגשו על תלונת שווא במשטרה היא דמגוגיה כזאת. אם לא הוגשו תלונות, סימן שזה לא קורה. כמספר התלונות, כך מספר המקרים. בעבר, נהגו בדמגוגיה דומה לגבי אלימות במשפחה, אונס או הומוסקסואליות. במיוחד בציבורים שבהם היה דגש על השתקת פיות, ה״עובדות״ הראו ששם אין אלימות במשפחה, אין אונס ואין הומוסקסואליות. השאלה היא עד כמה יש אינטרס לטאטא בעיות מתחת השטיח במין תואנה מגוחכת שיש בעיות גדולות יותר לדון בהן. עצם החשיבות החברתית התומכת באנשים להתלונן על כך שפגעו בהם מעידה על כך שהרבה אנשים בוחרים לא להתלונן, מפני שהם מאמינים הרבה פעמים בצדק, שהמערכת תעשה כלום עם התלונה שלהם. וכמו שכתבתי על הנושא בעבר, אנשים נוהגים להתייחס לבעיות רק כאשר הן מתגלגלות לפתח ביתם. כשזה קורה להם באופן אישי, או למישהו יקר להם, אז פתאום הסטטיסטיקה פחות מעניינת אותם ויש פחות התייחסות של ״עד שלא תראה לי מספרים גדולים, מבחינתי זה זניח״. הדברים הללו לוקחים זמן, והם מתקדמים בצעדים קטנים. לאט לאט יותר מקרים צצים, לאט לאט מבינים שזאת לא תופעת שולית, זניחה, שכדאי להתעלם ממנה. |
|
|
|
ממתקינקי
|
לפני 3 שנים •
20 באוק׳ 2020
מתהפך כתב/ה: לא חשוב אם מדובר בתלונת אמת או בתלונת שווא.
בשני המקרים הוא צריך להרחיק את עצמו לפני שיש תלונה. אם הוא לא מסוגל ,אז במצב של תלונת אמת ירחיקו אותו ובתלונת שווא גם ירחיקו אותו . ואם לא יאמינו לאשה ולא ירחיקו אותו אז הוא ימשיך לחיות באותו בית עם אחת שמתלוננת עליו תלונות שווא. בשני המקרים תהיה פרידה במוקדם או במאוחר. דבר נוסף, להפרד זה דבר פשוט שלא מצריך בית משפט. פשוט ,לאחר שהושגה הפרידה צריך להתנהג כאילו נשואים למרות הגירושים. גם זה לא כל כך פשוט. לרוב תלונות השווא הללו מתבצעות בכוונה כ״אמבוש״. לעתים רבות אחרי שהצד הפוגע (זה שמעליל) עושה זאת בצורה מתכוננת ובקור-רוח לאחר התייעצות עם הגורמים הרלוונטים. תלונת שווא היא תלונת שווא, היא מהלך קר-רוח ומתוכנן שנועד לפגוע כמה שיותר ולערער כמה שיותר את הצד השני. כי צד מעורער עושה טעויות ומסתבך עוד יותר. כי על צד מעורער ניתן להפעיל יותר מניפולציות. כי צד מעורער נוטה יותר לויתורים והתקפלויות. ברמה הטקטית זה אכן נותן המון יתרון, ולא סתם עורכי-דין מייעצים זאת. לכן, רוב הפעמים עונות לקריטריון ״אם הוא לא מסוגל״, וכפי שציינת כבר ההנחיה זהה. הייתה תלונה, במקום להיות צודק עליו להיות חכם ולהרחיק את עצמו ממקום האירוע. אבל זאת לא עצה שנגישה לאנשים במצבים כאלה. עורך-הדין שרוצה להסלים את המצב ודאי שלא יורה לאדם כזה להרחיק את עצמו, מפני שיש ניגוד אינטרסים בין הכיס של עורך-הדין לבין פתרון הסכסוך בדרכי נועם. במקרים כאלה, עורך הדין מפסיד אז כמה עשרות אלפי שקלים לפחות. הלך הרוח הכללי בחברה המזרח-תיכונית שאנחנו חיים בה לצערי רחוק מכך שהגישה הזאת תהיה נורמה חברתית: אם יש עימות, מחל על כבודך, והרחק את עצמך משם. בתרבות שבה מי שצועק הכי חזק, מקבל הכי הרבה, הנורמה הזאת גם לא תשתרש בקרוב. הלוואי שאני טועה. |
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 3 שנים •
20 באוק׳ 2020
יולי Yuli כתב/ה: דרקן, איך הסקת שרק אשה יכולה להיות קורבן? מה פספסתי?
כמובן שגם תלונת שווא אחת היא יותר מידי, אבל השאלה אם משהו מהווה תופעה נרחבת או אירוע חריג וחד פעמי - רלוונטית לדיון, כי אנחנו מדברים פה על היחס של החברה לתופעות ועל נהלים (שאמורים להיות מותאמים למצב בשטח ולא לתרחיש דמיוני ולא סביר). אם יש אירוע חריג וחד פעמי אז יש לטפל בעבריין באופן פרטני. אם יש תופעה נרחבת אז יש צורך בדיון ציבורי ושינוי נהלים ומהלכים יזומים לתיקון העוול. הרבה מהטענות נגד אי-הפללה של תלונות שווא נשענות על ההנחה שמדובר בתופעה נרחבת. תסתור את הנחת הבסיס - ואז תוכל לבטל את תקפות הטענה. זה מה שכולם פה עושים - מנסים לשמוט את הקרקע זה תחת טיעוניו של זה. מי שתומך באי-הפללה יטען שהיא לא תופעה בפני עצמה אלא היא פתרון יזום לבעיה גדולה יותר, גדולה גם בתפוצה וגם בכך שהיא עולה בחיי אדם, ושמספר התלונות השקריות מספיק זניח כדי שנכיל את זה for the greater good. מי שתומך בהפללה יטען שתת-דיווח הוא לא תופעה כה מהותית ושלא מדובר במצב חירום ששווה להקריב משהו בשביל לתקן, או שתלונות שווא הן תופעה נרחבת שדורשת שיח ציבורי והקצאת משאבים, וכך אלה ואלה הופכים את השאלה המספרית לנתון שרלוונטי לתמיכה/סתירה של הטיעון שלהם. ושניהם מתמקדים בשיטת שמיטת הקרקע יותר מאשר בטענות פוזיטיביות. זאת לא מסקנה שלי, אלא ניתוח של הטיעון של noblesavage. להיפך, אני מתנגד לרעיון הזה. אני לא נכנס לסטטיסטיקה, כי אין לי נתונים, אז אני לא מדבר על היקפים, אבל הטענה שלי היא שנשים *בהחלט* יכולות להיות התוקפן, או חלק שווה בסכסוך, כמו גם קורבן. יענתו, נשים וגברים הם בני אדם, גם אם יש מאפיינים קצת שונים. אני מתנגד לרעיון של אי הפללה, כי פשוט לא נכון בעיניי לעשות ככה דברים. הרעיון, כמו שאני שמעתי אותו מח"כ שקידמה אותו (לא זוכר מי, מצטער), הוא שככה נסיר מנשים את הפחד להיחקר כשהן מתלוננות, פחד שעשוי למנוע מהן להגיש תלונה. זה משהו שצריך להיות מטופל ברמה של הנחיות למשטרה, לא של חוק, לדעתי. החוק צריך להיות עיוור למין, אלא אם יש סיבות ייחודיות מאוד, ואני לא רואה כאלה במקרה של תלונות שווא. מה שאמרתי על מספר התלונות התייחס לצורה שבה זה הוצג בטיעון אליו הגבתי, לפחות כמו שאני הבנתי אותו. כשאת מציגה את זה כך - כן, יש חשיבות להיקף התופעה. צריכים נתונים מדויקים על תלונות שווא וגם דרך לבדוק תת-דיווח, אתגר בפני עצמו. בינתיים, אף אחד לא הביא נתונים כאלה (ולא, דיסוננטוש, להביא נתון אחר ולטעון שהוא תלונות שווא, בלי הסבר, לא נחשב), אז זה יותר דומה למשיכת חבל מאשר לדיון. |
|
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 3 שנים •
20 באוק׳ 2020
ממתקינקי כתב/ה: יולי Yuli כתב/ה: דרקן, איך הסקת שרק אשה יכולה להיות קורבן? מה פספסתי?
כמובן שגם תלונת שווא אחת היא יותר מידי, אבל השאלה אם משהו מהווה תופעה נרחבת או אירוע חריג וחד פעמי - רלוונטית לדיון, כי אנחנו מדברים פה על היחס של החברה לתופעות ועל נהלים (שאמורים להיות מותאמים למצב בשטח ולא לתרחיש דמיוני ולא סביר). אם יש אירוע חריג וחד פעמי אז יש לטפל בעבריין באופן פרטני. אם יש תופעה נרחבת אז יש צורך בדיון ציבורי ושינוי נהלים ומהלכים יזומים לתיקון העוול. הרבה מהטענות נגד אי-הפללה של תלונות שווא נשענות על ההנחה שמדובר בתופעה נרחבת. תסתור את הנחת הבסיס - ואז תוכל לבטל את תקפות הטענה. זה מה שכולם פה עושים - מנסים לשמוט את הקרקע זה תחת טיעוניו של זה. מי שתומך באי-הפללה יטען שהיא לא תופעה בפני עצמה אלא היא פתרון יזום לבעיה גדולה יותר, גדולה גם בתפוצה וגם בכך שהיא עולה בחיי אדם, ושמספר התלונות השקריות מספיק זניח כדי שנכיל את זה for the greater good. מי שתומך בהפללה יטען שתת-דיווח הוא לא תופעה כה מהותית ושלא מדובר במצב חירום ששווה להקריב משהו בשביל לתקן, או שתלונות שווא הן תופעה נרחבת שדורשת שיח ציבורי והקצאת משאבים, וכך אלה ואלה הופכים את השאלה המספרית לנתון שרלוונטי לתמיכה/סתירה של הטיעון שלהם. ושניהם מתמקדים בשיטת שמיטת הקרקע יותר מאשר בטענות פוזיטיביות. זה לא כל כך פשוט מכיוון שלרוב מי שבוחן דברים כאלה ומציג ממצאים בא עם אג׳נדה להציג את הדברים באופן המשקף ממילא את מטרותיו. למשל, בדיקה כמה תלונות הוגשו על תלונת שווא במשטרה היא דמגוגיה כזאת. אם לא הוגשו תלונות, סימן שזה לא קורה. כמספר התלונות, כך מספר המקרים. בעבר, נהגו בדמגוגיה דומה לגבי אלימות במשפחה, אונס או הומוסקסואליות. במיוחד בציבורים שבהם היה דגש על השתקת פיות, ה״עובדות״ הראו ששם אין אלימות במשפחה, אין אונס ואין הומוסקסואליות. השאלה היא עד כמה יש אינטרס לטאטא בעיות מתחת השטיח במין תואנה מגוחכת שיש בעיות גדולות יותר לדון בהן. עצם החשיבות החברתית התומכת באנשים להתלונן על כך שפגעו בהם מעידה על כך שהרבה אנשים בוחרים לא להתלונן, מפני שהם מאמינים הרבה פעמים בצדק, שהמערכת תעשה כלום עם התלונה שלהם. וכמו שכתבתי על הנושא בעבר, אנשים נוהגים להתייחס לבעיות רק כאשר הן מתגלגלות לפתח ביתם. כשזה קורה להם באופן אישי, או למישהו יקר להם, אז פתאום הסטטיסטיקה פחות מעניינת אותם ויש פחות התייחסות של ״עד שלא תראה לי מספרים גדולים, מבחינתי זה זניח״. הדברים הללו לוקחים זמן, והם מתקדמים בצעדים קטנים. לאט לאט יותר מקרים צצים, לאט לאט מבינים שזאת לא תופעת שולית, זניחה, שכדאי להתעלם ממנה. מה שאתה כותב הוא מאוד בעייתי. נכון, ברגע שמשהו קורה לאדם קרוב, אנחנו שוכחים מססטיסטיקה ונוקטים עמדות על בסיס רגש. וזה בדיוק מה *שלא* צריך להנחות אותנו כחברה, בטח שלא את הרשות המחוקקת ואת המשטרה. מה שצריך להנחות אותנו הוא מחקר טוב בנושאים האלה. אני לא יודע למה אתה טוען שאין, אם בדקת או לא. לא תמיד באים מאג'נדה, וכאשר באים עם אחת - זה כמעט תמיד מתגלה בבדיקה קפדנית של המחקר; אוכלוסיית המחקר מוזרה, השאלות מגמתיות, החלטות משונות בניתוח הנתונים, מסקנות שלא באמת נשענות על התוצאות. כמו-כן, יהיו מחקרים עם אג'נדה הפוכה. בגלל זה, מטא-אנליזות הן לרוב הכלי הטוב ביותר, ניתוח מרוכז של כל המחקרים בתחום מסוים, בתקופה מסוימת. כל עוד אין לך את המספרים, אני מציע פשוט לעודד את אלה שחושבים שנעשה להם עוול לדפוק על השולחן. לפנות לחברי כנסת, עמותות, חוקרים באוניברסיטה, להגיש תלונות על שוטרים, לערער בבית המשפט, להוציא הכל לאור. ממדי התופעה יגלו את עצמם, בין אם הם קטנים או גדולים. אבל, החלפת אנקדוטות בינינו לא תביא אותנו רחוק, ואולי אפילו מזיקה. אם מישהו/י מכירים מחקרים בנושא, תביאו. |
|
|
לילית חדשה
|
לפני 3 שנים •
20 באוק׳ 2020
ממתקינקי כתב/ה: זה לא כל כך פשוט מכיוון שלרוב מי שבוחן דברים כאלה ומציג ממצאים בא עם אג׳נדה להציג את הדברים באופן המשקף ממילא את מטרותיו. למשל, בדיקה כמה תלונות הוגשו על תלונת שווא במשטרה היא דמגוגיה כזאת. אם לא הוגשו תלונות, סימן שזה לא קורה. כמספר התלונות, כך מספר המקרים. בעבר, נהגו בדמגוגיה דומה לגבי אלימות במשפחה, אונס או הומוסקסואליות. במיוחד בציבורים שבהם היה דגש על השתקת פיות, ה״עובדות״ הראו ששם אין אלימות במשפחה, אין אונס ואין הומוסקסואליות. בראש ובראשונה הנתונים האלה נאספים על ידי גופי המדינה ורק לאחר מכן על ידי גופים חברתיים שונים שמתנחים אותם לפי האג'נדה שלהם. השאלה היא למעשה מאיפה מגיעים הנתונים. במקרה של תלונות שווא, זו לדעתי לא דמגוגיה לטעון שאם אין תלונות אז אין מקרים. שהרי הטענה שמדובר בתלונת שווא היא היא התגובה לתלונה המקורית. זה לא שצריך להתגבר על קהילה שמרנית, דחייה חברתית או פחד מהצד השני. ממתקינקי כתב/ה: וכמו שכתבתי על הנושא בעבר, אנשים נוהגים להתייחס לבעיות רק כאשר הן מתגלגלות לפתח ביתם. כשזה קורה להם באופן אישי, או למישהו יקר להם, אז פתאום הסטטיסטיקה פחות מעניינת אותם ויש פחות התייחסות של ״עד שלא תראה לי מספרים גדולים, מבחינתי זה זניח״. הדברים הללו לוקחים זמן, והם מתקדמים בצעדים קטנים. לאט לאט יותר מקרים צצים, לאט לאט מבינים שזאת לא תופעת שולית, זניחה, שכדאי להתעלם ממנה. צריך להפריד בין הסתכלות ברמה המערכתית לבין הסתכלות ברמה האישית. ברור שמה שנוגע לנו אישית יהיה יותר משמעותי. אבל ברמה המערכתית יש צורך להתסכל על התמונה בראייה רחבה יותר- מבחינת מספרים, שינויים, השוואה לתחומים אחרים וכו'. בהסתה הורית אין אלמנט לטובת הילדים. אבל השאלה לדעתי, היא במה דברים אמורים ומאיפה הם מגיעים. ורק ימים יגידו מה תהיה התוצאה של כל פעולה שלנו. |
|
|
|
ממתקינקי
|
לפני 3 שנים •
20 באוק׳ 2020
״במקרה של תלונות שווא, זו לדעתי לא דמגוגיה לטעון שאם אין תלונות אז אין מקרים.
שהרי הטענה שמדובר בתלונת שווא היא היא התגובה לתלונה המקורית. זה לא שצריך להתגבר על קהילה שמרנית, דחייה חברתית או פחד מהצד השני.״ דעתך אינה רלוונטית מפני שאינך גבר שהוגשה נגדו תלונת שווא, אין לך מושג מה מכלול השיקולים של אדם כזה, הגם לא טרחת לבחון זאת מפני שזה הרבה יותר קל להנפיץ דעה ולנמק אותה. כאשר את מבינה שלאמא של הילדים שלך יש את הכוח להרוס לחלוטין את הקשר שלך עמם, ולשלוח אותך לחקירות משטרה ומעצרים *בלי שעשית כלום* וכאשר את יודעת שהמשטרה תעשה מהתלונה שלך נייר טואלט, את ממילא לא רואה טעם בהגשת תלונה. את מאוד לא מודעת לכוח שיש לאמא מסיתה שלא בוחלת אמצעים, ועד כמה כן יש פה אלמנט של פחד מהצד השני. אם תחפשי את הסיפורים, תראי שנשים שהחליטו להעניש את האבות ״דרך הילדים״ נחלו הצלחה גדולה בכך. חשבי על עצמך מבקרת את ילדייך אך ורק במרכז קשר ולזמן קצוב. לא יהיה לך אולי אף פעם יותר חוויה טבעית נורמלית עם ילדייך. מעכשיו ועד להודעה חדשה, זה יהיה הקשר שלך עם ילדייך. במקביל יש לך אויבת ש 24/7 מרעילה ילדים קטנים שאת השטן. חודש אחרי חודש את תגלי שהילדים שלך פשוט למדו לשנוא אותך. מבחינתם נטשת אותם, וכל דבר רע שמספרים עלייך הוא האמת לאמיתה. אין להם את הכלים להבין מה אמת ומה שקר. אסור לך להתקשר אליהם. אסור לך לגשת אליהם בתום הלימודים. כל מעשה כזה הוא הפרה של צו בית משפט, והוא יסבך אותך עוד יותר. מרגע שהרשויות גיבשו עלייך סטיגמה, כל מעשה שתעשי, כל פעם שתכעסי או תרימי את הקול שלך, זה רק יוכיח שאת אכן אדם שמסוכן לילדים. את כל הקשר שלך מול ילדייך תאלצי לשחזר באמצעות מאבקים משפטיים. זה משהו שאני לא מאחל אפילו לשונאים שלי. |
|
|
|
ממתקינקי
|
לפני 3 שנים •
20 באוק׳ 2020
מי שמאמין שהמערכת מיזמתה האישית תעשה מחקר לבירור האמת, ולפעולה אמיצה למען הצדק חי באשליות קשות.
לולא עמותות שמנהלות מאבק עיקש בעוולות חברתיות במשך שנים רבות, דרך תורמים ומתנדבים רבים המערכת לעולם לא הייתה מזיזה עט מצד אחד של השולחן לשני. בחייאת. אנחנו מדברים על מדינת ישראל. |
|
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 3 שנים •
20 באוק׳ 2020
ממתקינקי, אתה כל כך צודק. הרי אתה מספיק מבוגר לזכור את הימים שבהם אדם יכול היה להתקשר לרשויות, לטעון שהשכן חולה נפש, והיו לוקחים את השכן להסתכלות.
וזה עדיין ככה, נכון? כי המערכת לא משתנה, נכון? לא רק שזה לא ככה, היום בתי החולים לפגועי נפש עושים הכל כדי שתלך למיון רגיל ולא תבוא אליהם, רק כדי לא לאשפז מישהו בלי הצדקה. המערכת כן לומדת וכן מתפתחת, בכל מקום בעולם (די כבר עם הטענה שישראל היא איזה מקום קסום). אפילו צה''ל מתפתח. הבעיההיא, שמערכות הן איטיות ומסורבלות. אז כן, לחץ חיצוני בהחלט מקדם עניינים. ואני חושב שלגיטימי להפעיל כזה, כמו שכתבתי למעלה. אבל, להגיד שהמערכת לא תשתנה לעולם? אני מצטער, זה פשוט לא נכון. |
|
|
|
לילית חדשה
|
לפני 3 שנים •
20 באוק׳ 2020
ממתקינקי כתב/ה: דעתך אינה רלוונטית מפני שאינך גבר שהוגשה נגדו תלונת שווא, אין לך מושג מה מכלול השיקולים של אדם כזה, הגם לא טרחת לבחון זאת מפני שזה הרבה יותר קל להנפיץ דעה ולנמק אותה. כאשר את מבינה שלאמא של הילדים שלך יש את הכוח להרוס לחלוטין את הקשר שלך עמם, ולשלוח אותך לחקירות משטרה ומעצרים *בלי שעשית כלום* וכאשר את יודעת שהמשטרה תעשה מהתלונה שלך נייר טואלט, את ממילא לא רואה טעם בהגשת תלונה. את מאוד לא מודעת לכוח שיש לאמא מסיתה שלא בוחלת אמצעים, ועד כמה כן יש פה אלמנט של פחד מהצד השני. בוא תאיר את עיני. באמת, לא צינית. נמציא סיפור- התחתנו, יש לנו ילדה, התגרשנו ולצורך זה הגשתי נגדך תלונה על אונס. למותר לציין שגם בסיפור המומצא האונס לא היה ולא נברא. אתה עכשיו צריך להתגונן. איך תעשה זאת? לא תטען שהמצאתי את הכל? וראוי לציין שתלונות שווא מוגשות גם על ידי גברים. ממתקינקי כתב/ה: אם תחפשי את הסיפורים, תראי שנשים שהחליטו להעניש את האבות ״דרך הילדים״ נחלו הצלחה גדולה בכך סיפור מקרה כבודו במקומו מונח אבל הוא סיפור מקרה. יש גם לא מעט מקרים אחרים עם סיפורים שונים לגמריי שמציירים תמונה שונה לגמריי. תמיד תמיד צריך לברר את המקרה לחלוטין כדי לקבוע מה יש שם באמת, כן גם אם זה כולל לחקור אבא/ אמא על תקיפת הילדות/ים. תסכים איתי שאם יש תלונה על אלימות כלפי הילדים ראוי לברר אותה עד תום לפני שנטען שמדובר בהסתה? ממתקינקי כתב/ה: מי שמאמין שהמערכת מיזמתה האישית תעשה מחקר לבירור האמת, ולפעולה אמיצה למען הצדק חי באשליות קשות. לא מדברת על מחקרים, אלא על נתונים. ואלו קיימים במערכת. אם אתה או אני נרצה לקבל תמונה לגבי נושא כלשהו- נצטרך לפנות אל הגוף המתאים במערכת. גם אם היא לא עושה כלום לשנות את המצב (ואני לא מסכימה עם הטענה הזו)- היא עדיין אוספת, ומחזיקה את הנתונים. ברוב המקרים גם יש את הפילוח והעיבוד של הנתונים. |
|
|