מקופלת(נשלטת){Blue eyed }
|
לפני 19 שנים •
11 במאי 2004
אין דבר מיקרי
בסופו ובתחילתו של דבר,
הכל בעיניי המתבונן. כשאנחנו נכנסים לסיטואציה, יש לנו לפחות שתי דרכים לפרש אותה. אני חדשה באתר ולא מכירה את הנפשות הפועלות. הבנתי שזה לא מקרה ספציפי ולכן מתייחסת בכלליות ולא באופן אישי! 
אנחנו יכולים לבחון מצב כזה ולומר שהשני איבד בנו עניין. שהשני כבר לא מרגיש ממני את ההתלהבות. את החיבה, את הפרגון. את המשיכה, ההשקעה שהוא חש אלינו בעבר. הוא כבר מסופק מדי. ואני מצידי נתתי הכל. נגמר לו ממני. מצד שני אנחנו יכולים לחשוב בצורה קצת אחרת: פעם התרגשתי. פעם, התרגשתי כשהיו מתרגשים ממני. מתבשמים בשבילי. מחכים לי. וזה גרם לי לסיפוק. היום, כבר אין בי את ההתרגשות הזו. אני כבר לא חש את אותן התחושות שהיו כ"כ נעימות לי. נגמר לי. לא חשוב באיזה צד אנחנו נמצאים אנחנו חייבים לזכור שההנאה היא דו-כיוונית. עם כל הרצון לרצות ולספק, אסור לשכוח לבדוק עד כמה אני מסופק בעצמי. כל אחד והסיפוק שלו, לכל אחד מהצדדים יש סיפוק מדברים שונים. שגרה היא לא דבר רע. מונוטוניות זה דבר רע. זה שאדם נפגש בתחושות שכאלו (או כל תחושה אחרת) זה לא סתם. אם אדם מספיק מודע לעצמו הוא ידע לשבת ולהעביר את הכדור אל עצמו ולחשוב - למה אני מרגיש ככה או אחרת? איפה זה נפגש בי בתחושות כאלו ואחרות? יא איזו כבדות יצאה בסוף. מקופלת. |
|
|
|
אריאנה(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
12 במאי 2004
עניין של השקפה/תפישה
כקודמיי גם אני נוגעת בהגדרות כמו "שיגרה" ו"שלמוּת"
יש לפחות שתי דרכים לתפוש מושגים אלה, ואתחיל מן המר אל המתוק: א. תפישה שלילית: "שעמום" - אוקיי, הגענו לשלמות. מכאן והלאה אין הרבה מה לחדש, ואז נכנסים לשיגרה מסויימת, מוכרת, לא מפתיעה, לא מאתגרת, אפורה. הסשנים כבר לא נמשכים שעות, כבר לא מגוונים, עייפות החומר מעיבה על מצב הרוח ומוציאה את החשק לשפר משהו בתחום, מה שמוריד את רמת האדרנלין ו- חוזר חלילה. ב. תפישה חיובית: "הבנה" - בסדר העדיפויות שלנו נמצאת המערכת הזוגית הקבועה שאותה אנו רוצים לשמֵר לטווח הארוך. מתוך כך אנו מבינים, יודעים מנסיוננו ומנסיונם של אחרים, שיש רמה מסויימת של שלמות שכאשר מגיעים אליה, אין הרבה מה לחדש - והמשפט "השמיים הם הגבול" אולי גוֹבֵל בקלישאה. כבר הספקנו להתרגש בפעם הראשונה מכל קוּנְץ אפשרי [ניסינו כבר את כל התנוחות האפשריות], החיים הופכים למסגרת נוחה ונעימה של מחווֹת הדדיות ושנינו יודעים בדיוק את נקודות "התורפה" של הצד השני. אם נתפוש את הידיעה הזו, את ההבנה הזו, באופן חיובי [קרי, "הגעתי אל המנוחה והנחלה, כעת נותר לי רק להנות מכל רגע של שארית חיי המשותפים עם בן/בת זוגי"] - הבנה זו תשמש כמנוף להעלאת מצב הרוח. כי באמת, ביננו [שששששש אל תגלו את הסוד], במערכת יחסים לטווח ארוך מגיעים לשלב שאין יותר הפתעות. אבל, תתעודדו, יש תקווה - תמיד אפשר לשדרג הפתעות ישנות, אם חשוב לנו להישאר יחד, בשלמות הזו שהשגנו ביחד. והכי חשוב - אם טוב, אז למה לוותר? למה לחַרֵב את מה שכבר הושג? למה לא להתמכר לשלווה הזו בכייף? כמובן שפיתוח האינדיווידואל, בתוך הזוגיות, הוא פיתרון הכרחי נוסף. |
|
|
שפינוז_
|
לפני 19 שנים •
12 במאי 2004
בלי להתפלסף יותר מידי
אני מסכים עם כל מה שכתבה סתוה ואכן מנסיון מגיעה שיגרה שהיא הורגת אבל...רק שלא תתפרק הממלכה הכתומה אתם יותר חזקים ונאורים מזה אני מכור לטלנובלה!!!! |
|
|
Tamashi Nawa(שולט)
|
לפני 19 שנים •
13 במאי 2004
אל דאגה
הכתומים לנצח!!!!
|
|
|
בטי בום(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
13 במאי 2004
אביסון אהובי הכתום ??
הממלכה יציבה כהרגלה , אממה ??
את הפרצוף שלך לא ראיתי איזה חודש , מחדל !!!!!!!! |
|
|
תאיר(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
15 במאי 2004
הוא מחכה שהפרצוף שלו יחזור להיות בצבע אחיד
   
|
|
|