השולט אור(שולט)
|
לפני שנה •
16 ביוני 2022
מפקדת הבסיס
כחלק מהחזרה לכלוב, מפרסמת שוב את כל חלקי הסאגה שנכתבה כפנטזיה בדס"מית על ידי.
בת 32 התענגתי על תפקידי כמפקדת בסיס הטירוניות. נהנתי הנאה סמויה, לראות את החיילות נמתחות ומכריזות על בואי: "סגן אלוף תמר נכנסת לחדר. ה-ק-שב." בדרך כלל ראיתי אותן לראשונה כשהן ירדו מהאוטובוסים בבואן לבסיס. רובן מפוחדות ונרגשות, חלקן רואות בצבא מפלט מבית הרוס או מחיי רחוב, ומיעוטן מחפשות בו את עתידן. מהאוטובוסים הן נגררו אל מגרש הט"סים, עמוסות בקיטבגים ובחבילות מהבית, ולבושות במדים שעוד לא הספיקו לעבור התאמה בבית לגזרה. מהמסדר הראשוני בו בירכתי אותן בבואן לבסיס, הן היו מתחלקות לכיתות ומובלות על ידי המ"כיות שלי אל מגוריהן הזמניים. כל ערב נהגתי להצטרף לישיבות הסגל. מקשיבה לדיווחי המ"כיות על היום שעבר, על בעיות שהתגלו ובעיקר, על חיילות שלא הצליחו להתאקלם. מתוכן, נהגתי לחפש לי את המורדות. אלה שחושבות שהן יכולות לשחק בצבא כבשלהן. מבין המורדות, לקחתי לי תמיד אחת שהפכה לזו שתתן דוגמה אישית לכל השאר. המשך יבוא... |
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני שנה •
16 ביוני 2022
פרק א'
"תמר, הגיע הזמן לעשות משהו עם גילי." התלוננה באוזניי רונית המ"מ. "הבחורה פשוט לא מתאימה לצבא. היא כבר עלתה לשלושה משפטים אצלי. פעם אחת על נטישת עמדת שמירה, פעם שנייה על נטישת נשק ללא שמירה, ופעם שלישית על נטישת המסדר באמצע תרגילי הט"ס. יש לבחורה אישו עם נטישה." "מה את אומרת?" חייכתי, "למה שלא תתני לי את התיק האישי שלה? דרך אגב, איזה עונשים היא קיבלה?" "ריתוק לבסיס, אבל גם הפעם היא לא איכזבה ונטשה את הריתוק לטובת אפטר שהיא ארגנה לעצמה." "נוטשת מתמידה." "מאוד." רטנה רונית, "עכשיו היא מרותקת לחדרה עד שאקרא לה אלייך, והפעם היא תחת שמירה." אני מעיינת במשך כמה דקות בתיק האישי של גילי. קודם כל אני מביטה בתמונתה. היא בחורה נאה. אני לא יכולה לראות איך היא נראית מעבר לכתפיה, אבל עד לשם אני מביטה בבחורה מתולתלת, שטנית, בעלת עיניים שובבות חומות, וחיוך טיזרי. לפי המבחנים שהיא עברה היא בעלת איי קיו גבוה מהממוצע. הצבא היה שמח אם היא הייתה מוותרת על נטייתה לנטוש ובוחרת במקום לבנות לה בו קריירה. "תביאי אותה אליי רונית." אני פוקדת. בזמן שהיא יוצאת להביא אותה אני נשענת לאחור בכסאי, מדליקה לי סיגרייה ונרגעת לקראת מה שאני מקווה שיתגלה כאילופה המענג של גילי. נקישה על הדלת. "יבוא." אני קוראת. הדלת נפתחת. רונית נכנסת ראשונה, נעמדת דום, מצדיעה, אחריה נכנסת גילי. בעודי יושבת אני עונה לרונית בהצדעה ונועצת את מבטי בטירונית שעומדת מולי באדישות מפגיעה. "תצדיעי למפקדת הבסיס." פוקדת עליה רונית. "לא נמאס לכם מהמשחקים האלה בצבא?" עונה לה גילי. "תצדיעי או שתעלי לעוד משפט על זלזול בסמכות." "הכול זה משפטים אצלכם. אין בכם טיפת הומור." מתלוננת גילי. היא מזדקפת ומצדיעה לי. עכשיו כשהיא מולי אני יכולה לראות כמה היא נאה. הצילום מאוד לא החמיא לה. מטר ו-65 ס"מ ואפילו המדים לא מצליחים להסוות את קימוריה. אני לא עונה להצדעתה ובמקום אני מביטה ישר אל עינייה. המבט שלי לא מתפשר בקשיחות שבו. הוא קר, שותק. היא עונה למבטי במבט חצוף, מאלצת את עצמה שלא לעפעף מולי. אנחנו שותקות. רונית עומדת בדום מתוח מולי. משמשת לה דוגמה חיה לתוצאות האילוף שלי. בהדרגה אני רואה חשש קל עולה בעינייה של גילי. "סגן רונית, תודה. את יכולה להשאיר אותנו לבד." אני פוקדת. "כן המפקדת." מצדיעה רונית ויוצאת מהחדר במהירות. אני נשענת לאחור ועדיין איני מסירה את עיניי מעיניה של גילי. "שבי." אני אומרת לה. היא מתיישבת בכסא שמול שולחני. לרגע היא נשארת מתוחה בו ואז היא מניחה לגופה להשתחרר לישיבה נוחה יותר כשידה האחת שעונה על שולחני. אני קמה. היא שוב נמתחת בכסאה. "עומדות בפנייך שתי דרכים לסיים את הטירונות הזו." אני אומרת וצועדת לאט עד שאני נעמדת מאחוריה. "הדרך של הצבא או הדרך שלי. בכל מקרה את תסיימי את הטירונות פה ובהצטיינות יתרה." "בחלומות." אני שומעת אותה מפטירה בזלזול. זה הולך להיות מענג אני חושבת כשהחיוך שחלק מפקודותיי למדו לחשוש ממנו, מתפשט על פניי. "עד היום זכיתי בשני אותות הוקרה." אני מספרת לה, "זכיתי בהם כי בחמש שנות פיקודי על הבסיס הזה לא הייתה חיילת אחת שלא סיימה את הטירונות, אלא אם כן דובר בבעיית בריאות. בדקתי את התיק שלך, את בחורה בריאה, ואני מבטיחה לך שבימים הקרובים את תתחילי להתאמץ בשבילי כפי שלא התאמצת בחייך." "אין לי שום כוונה לסיים את הטירונות המזויינת הזו ובטח שאין לי שום כוונה להצטיין בה. אז מבחינתי את יכולה להתחיל להתרגל לעובדה שאני עומדת לשבור לך את השיא." ענתה גילי בחוצפה שהבנתי שמאפיינת אותה. "קשה לך עם סמכות? יש לך בעייה איתה?" אני שואלת ומתיישבת מולה על השולחן כשרגלי סמוכה לרגליה. "לא קשה לי, אני פשוט שונאת שאומרים לי מה לעשות. במיוחד כשמדובר במישהי שגדולה ממני במקרה הטוב בכמה חודשים ושנדמה לה שבזכות הקורס שהיא עברה היא יותר טובה ממני." "לא תצטרכי מעכשיו להתמודד עם בנות גילך. מהיום את כפופה ישירות אליי. את תקבלי את הפקודות שלך ישר ממני, ואת תענשי על ידי אם לא תצייתי לפקודות שאתן לך." אני מבהירה לה. "מה זאת אומרת?" היא תמהה. "עם מי את מדברת?" אני שואלת בנוקשות. "עם המפקדת של הבסיס." "איך את פונה אל מפקדת הבסיס כשאת מדברת איתה? "מה זאת אומרת?" "איך את פונה אליי? מהי הפנייה הראוייה אל המפקדת שלך? "המפקדת?" "יפה חיילת, את לא לגמרי איטית בתפיסתך. אני מצפה שכל משפט יסתיים בפנייה הזו כשאת מדברת איתי. ברור?" "כן המפקדת." היא עונה. היא נראית לי מבולבלת מעט מהטון הקשוח שאני נוקטת בו פתאום מולה. אני לוחצת על לחצן האינטרקום ומיד נפתחת הדלת ורונית נעמדת בפתח. "תעבירי את החפצים של החיילת הזו אל מגוריי הוי-איי-פי" אני מורה לה. היא יוצאת בשתיקה. "מגורי הוי-איי-פי?" שואלת גילי. אני מחייכת. "ככה אני קוראת למגורים שהקצאתי למאולפות הפרטיות שלי. את עומדת להפוך לאחת מהן." "מה?... על מה את מדברת? מה פתאום מאולפות? מי את חושבת שאת?" זועמת גילי. הגיע הזמן להבהיר לה שכדאי שהיא תתיישר לפי הפקודות שלי או שיכאב לה. אני מתרוממת מישיבתי על השולחן ומטיחה את כף ידי בפניה בסטירה שמזעזעת אותה. "איך אמרתי לך לפנות אליי?" אני שואלת בשלווה. "בת זונה..." היא צועקת ומזנקת עליי. זו לא הפעם הראשונה בה אני נאלצת להבהיר למאולפת את יתרוני עליה. בתוך שניות היא שוכבת על הרצפה כשברכי הימנית לוחצת על צווארה עד לתחושת חנק, ידי השמאלית אוחזת בכוח בשערה ומקבעת את עיניה מול עיניי, וידי הימנית אוחזת במפרק ידה השמאלית באחיזה שמשתקת אותה מכאב. "גמרת לגנוח כמו כלבה לא מחונכת?" אני מחייכת כשאני מטיבה את אחיזתי בה. "מה את עושה? אסור לך לגעת בי..." היא מנסה להשתחרר ועוצרת את תנועתה בגניחת כאב. "אני?... אני מאלפת אותך, ואת תאולפי." אני מבהירה לה. הדלת נפתחת ורונית עומדת בפתח. אני רואה אותה מבליעה חיוך קטן כשהיא מביטה בשתינו. "המפקדת הכול מוכן." היא מודיעה לי. "טוב מאוד." אני עונה לה בחיוך משלי. אני מתרוממת מעל גילי וממשיכה לאחוז בשערה ובמפרק ידה, כך שגם כשהיא עומדת היא מרותקת למקומה. "קחי אותה סגן, דאגי לשכן אותה במגוריה, ו... היא לא ישנה הלילה. בתמורה לנטישת עמדת השמירה את תשמרי שהיא לא תישן דקה אחת הלילה. אסור לה לשבת או לשכב. אם צריך התיזי עליה בכל פעם שהיא תתיישב מצינור המים של הכיבוי. ברור?" "ברור המפקדת." מצדיעה לי רונית בחינניות ומיד היא נפנית לתפקידה ומחליפה אותי בלכידת פרק ידה של גילי באחיזת הריתוק. "אההה" אני שומעת את גילי גונחת ומתעלמת. "בבוקר תביאי אותה אליי לפני הארוחה. היא צריכה להרוויח את ארוחת הבוקר שלה. בואי נראה כמה היא תמשיך לזלזל בסמכות אחרי הלילה הזה." אני מסיימת את פקודותיי לרונית ומתיישבת בכסאי. "ועכשיו תעיפי את הטירונית הזו מהחדר שלי. בזבזתי עליה מספיק זמן." המשך יבוא... |
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני שנה •
16 ביוני 2022
פרק ב'
כל מי שמשרתים אצלי בבסיס יודעים שכדאי לא לעצבן אותי בבוקר לפני שהתקלחתי, שתיתי כוס קפה, עישנתי לפחות סיגרייה אחת וקראתי לי בשקט את כותרות העיתונים. הבוקר הוא הזמן הפרטי שלי עם עצמי. זמן של שקט לפני שאני עולה על מדי מפקדת הבסיס. אלא שהבוקר ציפתה לי השכמה מסוג שונה. כזו שהעלתה ברקים לעיניי ברגע בו פקחתי אותן. צריף הוי-איי-פי שהחרמתי לשימושי, ממוקם במרחק של 50 מטרים ממגוריי. בארבע ושלושים בבוקר התעוררתי למשמע קולה של גילי שהחליטה לשיר בקולי קולות "לא, לא, לא תנצחו אותי, לא מנצחים אותי כל כך מהר..." התקשרתי מיד אל רונית שענתה לי עייפה מהרגיל אחרי שהיא השגיחה כל הלילה על הסוררת הקטנה. "מה זה צריך להיות?" שאלתי מיד כשהיא ענתה. "היא עומדת במרכז הצריף, כולה רטובה מההשפרצות שהיא ספגה בכל פעם שהיא התיישבה, ושרה." היא ענתה. "ומה את עושה בנדון?" "מה שתאמרי לי לעשות המפקדת." "רונית, מה את חושבת שאני הייתי עושה במקרה כזה?" אני שואלת ומרגישה את חמתי בוערת. "היית מענישה אותה המפקדת." ממהרת רונית לענות כשהיא מזהה את הטון העצבני. "יש לך שלושים שניות להשתיק אותה ובשבע את תביאי אותה אליי." אני מסיימת את השיחה בטריקת טלפון ומסתובבת בזעף לצד השני כדי להמשיך לישון. בתוך כמה שניות השתרר שוב שקט ובמהרה נרדמתי שוב. בשש התעוררתי אל שגרת הבוקר שלי, כשאני זוכרת היטב את זיופיה של גילי. בשבע נשמעה נקישה על הדלת. לפקודתי היא נפתחה ורונית הופיעה בה כשהיא גוררת אחריה את גילי. פרצתי בצחוק כשקלטתי איך רונית השתיקה אותה. ידיה של גילי היו אזוקות לאחור ואל פיה נתחב תחתונה של רונית. אחד מאלה שקניתי לה לפני שנה וחצי. "סגן שלי, שאלתי את עצמי מה קרה לתחתונים הללו." צחקתי וניגשתי אל רונית. "בואי הנה זנזונת שלי, מגיע לך צ'ופר על המקוריות." אחזתי בשערה הגולש והבהיר והצמדתי אותה אליי לנשיקה ארוכה. מדי פעם העפתי מבט אל עיניה הנדהמות של גילי שננעצו בנו פקוחות לרווחה כשעיגולי עייפות אפורים מסביבן. "ארצה." פקדתי על רונית והנחתי לה לגלוש לעבר כפות רגליי ולהניח את ראשה לצד נעליי. "את רואה טוראית, בתוך השבועיים שנותרו לטירונות שלך, את תלמדי לציית בדיוק כך." אמרתי לגילי בשעה שליטפתי את שערה של רונית. "מותר לך." אמרתי לה והתענגתי על הדרך בה שפתיה פילסו מיד דרך אל קרסוליי, לנשק ולהעריץ. התענגתי מספר דקות על התחושות ואז החלטתי שדי. "קומי זנזונת, הגיע הזמן שתלכי לישון. יש לך שלוש שעות ואז את מתייצבת כאן. תודיעי לאחת הבנות שתבוא להחליף אותך בתפקיד ושאף אחת לא תפריע לי עד אז. ברור?" רונית נישקה על פעם אחת את רגליי וקמה ממקומה בחוסר רצון מופגן. "ברור המפקדת." היא ענתה. הזדקפה לדום מתוח, הצדיעה ויצאה מהחדר. "ועכשיו, הגיע הזמן לטפל בך." אמרתי לגילי כשנשארנו לבד. ניגשתי אליה והוצאתי מפיה את תחתוניה של רונית. חייכתי כשראיתי אותה שואפת אוויר בחדות. "נעים לנשום שוב בקלות?" היא לא ענתה. "את עייפה חיילת?" שאלתי. "ברור." ענתה. "את יודעת, ברור לי שאת מנסה להרגיז אותי כשאת שוכחת למלא את הפקודות שקיבלת רק אתמול. אבל את לא מבינה שאת תיענשי על כל שיכחה שכזו. למשל עכשיו זכית בסטירה על כך ששכחת לומר ברור המפקדת. ואת תגלי במהרה, שהעונשים שלי רבים ומגוונים. אני מבטיחה לך שעד הלילה תעדיפי פשוט לבצע את הפקודות שלי כלשונן." הבהרתי לגילי ומיד סטרתי לה בהמשך לדבריי. "אני ברורה?" שאלתי. הבטתי אל עיניה, רואה את העלבון ואת השנאה שבהן. היא לא ענתה. "אני יכולה להמשיך בזה עד בלי סוף. ואת?" שאלתי וסטרתי לה שוב. דמעה התגלגלה על לחיה. "שאלתי אם זה ברור?" חזרתי ושאלתי. "כן המפקדת." היא ענתה. "יפה. אני שמחה שהבהרנו את הנקודה הזו." הסתכלתי עליה. מדיה היו רטובים ולמרות שהיינו באמצע האביב, היה קצת קריר מדי להמשיך ולהחזיק אותה בהם. לקחתי מספריים מהשולחן שלי, ניגשתי אליה והתחלתי לגזור ממנה את המדים. היא לא העזה לזוז. "יש לך גוף יפה זנזונת קטנה." חייכתי והבטתי בה לבושה בתחתון וחזייה. "אבל למה להסתיר אותו?" המשכתי וגזרתי ממנה גם אותם. "מה את עושה?" היא שאלה נדהמת. סטרתי על פניה בלי לומר מילה. לרגע היא שתקה, מעכלת את הסטירה הנוספת ואת משמעותה. "מה את עושה המפקדת? למה את מפשיטה אותי?" "אמרתי לך אתמול, יש את הדרך של הצבא עליה ויתרת, ויש את הדרך שלי. בדרך שלי את תהפכי לא רק לחיילת מצטיינת אלא גם לזנזונת צייתנית." "המפקדת לא, בבקשה, אני... אני..." "את מה?" "המפקדת, בבקשה לא, אני בתולה." "אל תדאגי זנזונת. אני לא אקח את מה שלא תתחנני לתת לי." צחקתי. "ועכשיו הגיע הזמן להאכיל אותך. את רכוש הצבא וצריך לשמור על רכוש הצבא. את לא חושבת?" ניגשתי אל שולחני עליו המתינה צלחת מכוסה. הסרתי את הכיסוי וחשפתי חביתה ולידה גבינות מסוגים שונים וסלט. "את רעבה זנזונת?" "כן המפקדת, מאוד." "אז בואי, תאכלי." חייכתי והנחתי את הצלחת על הרצפה. מזגתי שוקו לקערה והנחתי אותה לצד הצלחת. "תאכלי, זה שלך." "אבל הידיים שלי קשורות וזה על הרצפה." היא מלמלה. "ברור זנזונת, צריך לחנך אותך. מעכשיו את תאכלי רק ממה שיוגש לך על הרצפה. כשתהיי ראויה לשבת ליד שולחן ולאכול עם סכין ומזלג זה יינתן לך. אבל הדרך ארוכה. בואי מתוקה שלי, אני לא רוצה שתישארי רעבה." אמרתי וליטפתי את הלחי שספגה קודם את הסטירות. ראיתי אותה נאבקת ברצון לאכול, מול גאוותה שלא התירה לה לרדת על ברכיה מולי. אבל העייפות והרעב ניצחו. לאט היא ירדה על ברכיה והחלה לאכול מהצלחת שמולה. "תגמרי הכול מהצלחת כמו ילדה טובה." הוריתי לה והתיישבתי מולה, משכלת רגליים במרחק קטן מראשה. "ועכשיו לשתות, אני לא רוצה שתתייבשי." פקדתי. בהיסוס היא החלה ללקק את השוקו מהקערה שמולה. "את כלבה טובה בבסיסך." שיבחתי את מאמציה. היא לא ענתה, רק כתפיה שחו מעט. הוצאתי מפתח מכיסי ושיחררתי את ידיה מהאזיקים. היא מיהרה לשפשף את המפרקים שהאדימו מעט לאחר שהיא הייתה כבולה באזיקים מאז ארבע וחצי בבוקר. "את רואה, כשאת מצייתת יש בונוסים." הסברתי לה. "אבל בונוסים אפשר לקחת ועונשים קל לתת." "כן המפקדת היא מילמלה כורעת עדיין לצדי. "את זוכרת ששרת לי הבוקר שיר השכמה?" הזכרתי לה. "כן המפקדת." "מצאה חן בעיני השירה שלך, רק שהיה חסר בה משהו, נשמה אני חושבת." הרהרתי בקול. ראיתי אותה שולחת מבט חושש לעברי. "אני חושבת שאנחנו צריכות לעבוד על פיתוח הקול שלך. לא הייתי רוצה להזניח את כישורייך המיוחדים." המשכתי מבחינה ברטט של פחד שעבר בה. "קומי זנזונת." פקדתי וניגשתי ופתחתי את מגירת השולחן שלי. כשחזרתי ונעמדתי לידה אחזתי בידי שני מצבטי פטמות אליהם חוברו משקולות וכמה אטבים. "לא תתנגדי לשיעור בפיתוח קול. נכון?" "למה את מתכוונת המפקדת? אני מתנצלת, אני לא אפריע יותר בלילה, הייתי עייפה, כעסתי..." היא מיהרה להתנצל כשהיא הבחינה באביזרים שבידי. "את לא צריכה להתנצל זנזונת. ההתנצלות היא לאנשים שלא עומדים מאחורי מעשיהם. את הרי מורדת שיש מאחורי מעשיה אמירה של ממש." קטעתי אותה. "המפקדת בבקשה..." היא לא ניסתה עוד להסתיר את פחדה מפניי. הדמעות נזלו על פניה. "ילדה מתוקה שלי." אמרתי לה ואספתי אותה אל בין זרועותיי, "אני יודעת שאת פוחדת עכשיו ובצדק, את הולכת להיענש על זה שהפרעת לי לישון. אבל את תיענשי ותדעי שמגיע לך העונש הזה. ואת תספגי אותו בגבורה. כשאת מפשלת אצלי את נענשת. בכל פעם שתפשלי תאמרי לי בעצם שאת מבקשת שאחנך אותך. הבטחתי לך שהחינוך יתחיל, והוא התחיל - אתמול. היא נאחזה בי בבכייה, התרפקה אל חיבוקיי ואל הליטופים שליטפתי אותה. בשלב מסויים הושבתי אותה על ברכיי וניענעתי אותה עליהן כפי שמרגיעים ילד בוכה. חיכיתי שתירגע ואז העמדתי אותה שוב על רגליה ונעמדתי מולה. "עכשיו את עומדת לשיר לי." אמרתי לה בשקט, "ואת תשירי כפי שלא שרת מעולם." אחזתי בשדה הימני והצמדתי אליו את אחת המשקולות. היא הרימה מיד את ידה כדי להסיר אותו אולם לכדתי אותה בידי. "לא לזוז." ציוותי. היא קפאה. אחזתי בפטמתה השמאלית, מתחתי אותה מעט מתעלמת מגניחתה וחיברתי גם אליה משקולת. "לא לזוז." חזרתי בשקט. "כואב לי." היא גנחה. "ברור שכואב זנזונת, זה עונש לא בילוי בפאב." הבהרתי ומשכתי משיכה קלה במשקולות. "ועכשיו את תשירי, וכל פעם שתזייפי אני אצמיד אטב אל שפתיי הכוס שלך." "אסור לך לעשות לי את זה." היא יבבה, יודעת שאין בכוחה למנוע את מעשיי. "לא יקירתי, אסור לך להפריע למפקדת שלך לישון." תיקנתי אותה. "ועכשיו את תתחילי לשיר את אותו השיר ששרת הבוקר." "אני אתלונן עלייך." איימה כשהדמעות חונקות את גרונה. "בעוד שבועיים תוכלי לצאת מכאן כשתסתיים הטירונות שלך. אז תוכלי כמובן לבחור להתלונן." חייכתי וליטפתי את לחייה, מנגבת את דמעותיה. "ועכשיו זמרת שלי, את תשירי לי." "לא, לא לא תנצחו אותי..." היא החלה לשיר בקול שבור. "לא ככה." נזפתי בה, פישקתי ברגלי את רגליה וחיברתי אטב ראשון אל שפתי כוסה. "את יכולה לשיר הרבה יותר טוב. אני יודעת." "לא, לא לא תנצחו אותי..." היא שרה והפסיקה בקול צעקה כשחיברתי אטב נוסף. "נסי לשיר ברגש..." הצעתי. "לא, לא לא תנצחו אותי... לא המפקדת בבקשה..." התחננה כשחיברתי אטב שלישי ורביעי. נעמדתי מאחוריה מצמידה אותה אליי. "קשה לך לשיר ככה זנזונת שלי?" שאלתי והעברתי את ידיי בליטוף על גופה. לאט ליטפתי אותה מרגישה איך היא משחררת את המתח מגופה ונשענת עליי לנחמה. "את תתנהגי יפה מעכשיו טירונית שלי?" שאלתי וליטפתי את הפטמות האחוזות במצבטים. "כן המפקדת." היא לחשה בתשובה, ידיה מונחות רפויות לצד גופה. ליטפתי באצבעותיי את האטבים שעל כוסה. שמעתי את גניחת הכאב שלה ואת נקישתם אלו באלו. בעדינות הרחקתי אותם אלו מאלו והנחתי לאצבעותיי לחדור ביניהם אל הכוס שהיה מכוסה פלומה עדינה. הרגשתי את נשימתה מואצת כשליטפתי את שפתי הכוס שלה. "את אוהבת שעושים לך את זה זנזונת שלי?" "אף פעם לא עשו לי את זה המפקדת." היא ענתה מתנשפת. הסרתי את האטבים ולצעקת הכאב שלה מיהרתי ללטף את העור שהדם חזר לזרום בו. "הכאב תכף יעבור." לחשתי לאוזנה ונישקתי את עורפה, מתענגת על ריחו. הנחתי לאצבע אחת לחדור את שפתי הכוס שלה וגיליתי כבשן של רטיבות לוהטת. "את זנזונת טובה ורטובה." חייכתי כשחשתי אותה נעה כנגד ידי. היא גנחה פעם אחת ואז נשכה בשיניה את שפתיה למנוע מהגניחות את חירותן. "את לא תפריעי לי לשמוע אותך גונחת." אמרתי והנעתי בידי השנייה את המשקולות שהיו מחוברות לפטמותיה. הצעקה שלה הייתה מיידית כמו גם הרטיבות שהרטיבה את כל היד ששיחקה בפנים שפתי הכוס שלה. סובבתי אותה אליי והבטתי אל עיניה. זיהיתי בהן הפתעה וחרמנות אבל לא הייתה בהן שנאה עכשיו. "את משתפרת." חייכתי וקירבתי אליה את ראשי לנשיקה. נקישה על הדלת. "זו רונית המפקדת." שמעתי את קולה של הסג"מית האהובה עליי. "הכנסי." הוריתי לה. הדלת נפתחה ורונית עמדה בפתחה מאוששת לאחר השינה הקצרה שהיא ישנה. "קחי אותה לחדר שלי." פקדתי עליה, "שימי עליה קולר נעול וחברי אותו בשלשלת לסורגי החלון. תני לה מרחב פעולה של שני מטרים. הניחי שטיח על הרצפה שהיא תוכל לישון וקערת מים. את ארוחת הצהריים היא תאכל בחדר מצלחת שתונח על הרצפה. בשש בערב האכילי אותה שוב, קחי אותה להתקלח ואז החזירי אותה למקומה ליד הסורג. שם היא תמתין לי עד שאסיים את עבודתי. את שארית האילוף היא תעבור בביתי מעכשיו." "כן המפקדת." מיהרה רונית לאשר את פקודותיי. הסרתי את המשקולות משדיה של גילי. צעקת הכאב שלה נבלעה בין שפתיי שמיהרו לינוק את הפטמות הכואבות. "את תהיי זנזונת טובה ותנוחי. כי אני מתכוונת להמשיך לאלף אותך כשאחזור." הודעתי לה. "כן המפקדת." ניגשתי והסרתי את המעיל הצבאי שהיה תלוי בלשכתי, והלבשתי אותה בו. "קדימה חיילת, עופי לי מהעיניים." ציוותי והתיישבתי לעבוד. ההמשך בקרוב... |
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני שנה •
16 ביוני 2022
פרק ג'
התחלתי את יום עבודתי במצב רוח מרומם. ידעתי שגילי נמצאת בידים טובות אך תקיפות ושרונית תקפיד על מילוי כל פקודותיי. פתרתי בעיות שצצו, סיירתי בבסיס כדי לבדוק במו עיניי שהדברים נעשים כרצוני, שפטתי שתי חיילות לריתוק לשבת הקרובה לאחר שהן סירבו להתעורר... בקיצור, יום סטנדרטי של מפקדת בסיס טירוניות. בשמונה וחצי סיימתי את ישיבת הצוות היומית, איחלתי לכולן לילה טוב והלכתי אל מגוריי. אני אוהבת את דירת שני החדרים בה אני מתגוררת בבסיס. את החדר הגדול יותר הפכתי לחדר שינה מאובזר היטב ובחדר הקטן ממנו אני משתמשת כדי לארח את חבריי. מצאתי את גילי ישנה מכורבלת עירומה על השטיח. הבטתי בה למשך כמה דקות, מתענגת על הפנטזיות שהחלו לרוץ במוחי למראה גופה הרך. כשהדלקתי סיגריה היא התעוררה. "מה השעה?" שאלה מנומנמת. "השעה להתעורר ולהתכונן להמשך האילוף שלך." עניתי. זה עורר אותה סופית. היא התיישבה שעונה על הקיר, רגליה משוכות אל חזה וידיה מחבקות אותן. שתקנו. מידי פעם היא הרימה את ידה אל הקולר הכבד שעטף את צווארה, מנסה להרפות את אחיזתו בה. סיימתי את הסיגריה וקמתי. "אני הולכת להתקלח זנזונת שלי, ואז ניכנס למיטה. היה לי יום ארוך." לקחתי את הזמן שלי במקלחת. הסתבנתי, חפפתי, גילחתי את רגליי ואזורים אחרים כשאני מפזמת לחן שקט. ידעתי שהיא יושבת בחדר השינה ומנסה לדמיין מה אני מתכננת לה בהמשך הערב. יצאתי מהמקלחת כשרק מגבת עוטפת את גופי וניגשתי אליה. היא ישבה באותה התנוחה בה הנחתי אותה לפני המקלחת, אלא שהפעם ראשה היה מורכן בתבוסה. שיחררתי את השלשלת מהסורג ומשכתי איתה בקולרה. "אחריי על ארבע." פקדתי, "צריך שתתחילי להתרגל למקומך מולי." הובלתי אותה על פני החדר, מאלצת אותה לעצור בכל פעם שעצרתי, לזרז את צעדיה כשמשכתי בשלשלת בחוזקה, ולהאט לקצב של זחילה כמעט כשבחרתי בזאת. אני פוסעת והיא לצדי על ברכיה, מתאימה את מהירות זחילתה להליכתי. כששבעתי רצון מהקצב, נעלתי את השלשלת מסביב לרגל המיטה. "כל כמה זמן את מתקשרת להורים שלך?" שאלתי אותה. "כל יומיים המפקדת." היא ענתה. "ומתי דיברת איתם לאחרונה?" "שלשום המפקדת." ליטפתי את לחייה ואת שערה. "את תדברי איתם עכשיו, לידי, ותספרי להם כמה טוב לך פתאום בצבא." הוריתי והבאתי מהחדר השני את חפציה. היא פשפשה בקיטבג שלה ושלפה ממנו את הטלפון הנייד שלה. "אל תאכזבי אותי." הזהרתי אותה, "עוד לא זכית לטעום את טעמו של הכעס שלי." "כן המפקדת." היא מלמלה. ההורים שלה לא היו בבית. היא השאירה הודעה שהיא עייפה והולכת לישון, ושהיא תנסה להתקשר מחר. כשהיא סיימה כיביתי את הטלפון שלה והחזרתי אותו ואת הקיטבג לחדר השני. נשכבתי על המיטה. "בואי לפה זנזונת." פקדתי. היא עלתה למיטה בתנועות מגושמות והתיישבה עליה בקצה המרוחק ממני. "את צריכה שאמשוך בקולר שלך כדי שתביני כמה קרובה אליי את צריכה להיות כשאני פוקדת עלייך לבוא לפה?" שאלתי. "לא המפקדת, סליחה." שמעתי אותה ממלמלת ומיד פורצת בבכי. "הנה זנזונת, מיד." פקדתי שוב והפעם בטון נוקשה. היא זחלה על המיטה לעברי ונשכבה לצדי מנסה להרחיק ממני את גופה. נפנתי אליה, אחזתי בגופה ומשכתי אותה אליי. "לא המפקדת, בבקשה לא, אני אעשה מה שתרצי, בבקשה..." התחננה בבכי מר. "שקט ילדונת." היסיתי אותה. קירבתי אותה אליי ועטפתי את כל גופה בחיבוק עדין ומגן. "את לא צריכה לפחד ילדה שלי, אמרתי לך שלא אקח את מה שלא תתחנני שאקח." לחשתי אל אוזנה והנחתי לשפתיי להחליק על שערה ועל פניה. נישקתי אותה בעדינות, חוקרת בשפתיים רכות את תווי פניה - עיניה, אפה, לחייה. לאט בכייה שכך. ליטפתי את שערה, גבה ופניה. ראיתי אותה נרגעת לאיטה. "את ילדה טובה נכון קטנה שלי?" שאלתי כששפתיי מרחפות על שלה. שמעתי את נשימתה נעתקת. "את הקטנה המתוקה שלי. את לא רוצה להיות ילדה רעה, פשוט אף פעם לא אילפו אותך. את לא יודעת אחרת." המשכתי לרפרף על פניה מתעכבת לזמן רב יותר על השפתיים שנפשקו אל שפתיי. כשהעמקתי את הנשיקה הרגשתי בידה עולה לאורך גבי ומלטפת אותו. "נעים לך ילדה שלי?" שאלתי והנחתי לידי ללטף את בטנה, "את אוהבת שהמפקדת שלך נוגעת בך ככה?" "כן המפקדת." שמעתי אותה גונחת בשקט אל אוזני. העלתי את ידי אל שדיה, מרפרפת מעליהם, מלטפת בעדינות. ראיתי אותה מצטמררת תחת מגעי, שפתיה נפערו לגניחות חרישיות. "איך את יותר אוהבת זנזונת קטנה שלי?" שאלתי והנעתי את אצבעותיי על פטמתה, "ככה? או ככה?" חיזקתי בהדרגה את האחיזה בפטמה שלה, לרגע מלטפת ואז צובטת קלות, וחזק יותר. חפנתי את שדה בכף ידי בעדינות ואז בסיבוב ובלחיצה. "אההה... אההה..." שמעתי את גניחותיה בכל פעם שחיזקתי את האחיזה. "את אוהבת שכואב לך זנזונת קטנה שלי?" שאלתי והפעם צבטתי בחוזקה את השד. "כן... כן... המפקדת..." היא צרחה כשכל גופה מתפתל מולי. "נעים לזנזונת הרעבה שלי..." לחשתי והנחתי את שפתיי על פטמתה. האנחות שלה הפכו לעמוקות יותר. הנעתי את שפתיי ואת לשוני כנגד הפטמה, מניחה לעצמי לינוק אותה מידי פעם בעדינות ואז בחוזקה. הגוף שלה השתולל כנגד גופי. יכולתי לראות בבירור שהמגע חדש לה. שאיש מעולם לא נגע בשדיה. "זה מספיק." עצרתי אותה פתאום כשאני אוחזת בכתפיה ומרחיקה את גופה משלי. לרגע היא עוד התפתלה על המיטה ואז עצרה את תנועתה. "זה מספיק לך ללילה אחד." הבהרתי לה. התיישבתי על המיטה, אחזתי בקולרה ומשכתי אותה לעבר קצה המיטה. קיצרתי את השלשלת שלה, כך שהיא תוכל לשכב אך ורק ליד רגליי על המיטה ונשכבתי מולה. "תסתכלי עליי." אמרתי לה, "אני עומדת להראות לך את מה שתידרשי לעשות למעני מחר בבוקר. את תישני מהלילה על המיטה ליד רגליי. זה יהיה המקום הקבוע שלך אלא אם כן אחליט אחרת. את מחורמנת זנזונת קטנה וכך ראוי שתהיי כשהמפקדת שלך נוגעת בך, אבל את לא תעזי לאונן. אם תאונני תיענשי בעונש חמור. זה ברור?" "כן המפקדת." ענתה גילי בלחישה. "ועכשיו תסתכלי. בבוקר את תעשי את זה באצבעותייך ובלשונך." פקדתי עליה ונשכבתי לאורך המיטה מפשקת מולה את רגליי. "את רואה את הכוס הזה?" שאלתי והנחתי את אצבעותיי על הכוס שלי, "זה המקדש שלך מהיום, ואת השפחה שלו. את תדאגי לענג את הכוס שלי ברגע שאדרוש זאת, את תנקי אותו בלשונך לאחר שאשתין או אגמור, ואת תאהבי את זה קטנה שלי, כי בנשמתך את זנזונת קטנה ועמוק בפנים, את רוצה להיות הזנזונת הפרטית שלי." התחלתי לאונן מתעלמת ממנה. לאט הנעתי את אצבעותיי מעל הדגדגן שלי, דואגת לפתוח לרווחה את הכוס שלי מול עיניה שידעתי שלא זזות ממנו. הנחתי לה להריח את הרטיבות שעלתה בי לאחר הטיפול בה. ידעתי שגם היא מאוד רטובה, אבל מהרטיבות שלה העדפתי להתעלם עכשיו. החדרתי אצבע ארוכה לתוכי, ושמעתי אותה גונחת יחד איתי כשדפקתי את עצמי מולה. דמיינתי איך אני דופקת אותה ומזיינת את הכוס הבתולי שלה עם הזין שמונח במגירה שלצד המיטה. המחשבה הזו יחד עם האצבעות שלי הטריפה אותי ובתוך שניות גמרתי מתנשפת. "לילה טוב זנזונת." אמרתי לה והסתובבתי כדי להירדם. "לילה טוב המפקדת." שמעתי אותה לוחשת בתשובה כשכיביתי את האור. |
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני שנה •
16 ביוני 2022
פרקים ד' - ה'
התעוררתי לפנות בוקר מנענוע רגלי בעדינות ולא על ידי. "שמת לב שזה הבוקר השני ברציפות שאת מעירה אותי?" שאלתי אותה. "סליחה המפקדת," התנצלה גילי במהירות, "אני עומדת להתפוצץ מרוב פיפי. אני חייבת להשתין, בבקשה." ואללה, שכחתי לקחת אותה להשתין בלילה. העפתי בה מבט נוזף והתרוממתי לאיטי, משחררת את צווארה מהשלשלת שמחוברת לקולר שעליו. אחזתי בקולר ומשכתי בו קלות. "קדימה כלבונת, בזריזות." צעדנו לשירותים. היא התיישבה על האסלה ואני נעמדתי מולה מביטה בה. "קרה משהו?" היא שאלה. "לא, אני מחכה שתשתיני זנזונת שלי." "אבל, אני לא יכולה ככה." "אוקיי, אז בחזרה למיטה." אמרתי ואחזתי שוב בקולרה. "לא בבקשה, אני חייבת להשתין. אני פשוט לא יכולה כשאת מסתכלת עליי." "את תתרגלי להרבה דבריים שלא היית רגילה אליהם עד היום. אחד מהם הוא שאת שייכת לי. את לא תסתירי ממני דבר." חייכתי ונשענתי על הקיר שמאחוריי. היא ישבה שם עירומה על האסלה נאבקת בצורך להשתין ובבושה מפניי. ניגשתי אל הכיור ופתחתי את ברז המים. "זה עוזר זנזונת קטנה שלי?" היא גנחה בייאוש ומיד שמעתי איך השתן מתחיל לצאת ממנה. ניגשתי אליה והנחתי את ידי מתחת לסנטרה, מרימה את פניה אליי. "זה שלי זנזונת. השתן שלך והבושה שלך שייכים לי מעכשיו, ואת לא תמנעי אותם ממני כשאדרוש ממך למסור לי אותם." לחייה האדימו. "כן המפקדת." היא לחשה באישור ושלחה את ידה אל נייר הטואלט. "לא לגעת." פקדתי. "המפקדת?" שאלה בתמיהה. "הכוס שלך שייך לי. את לא נוגעת בו בלי לקבל אישור קודם." הבהרתי לה. "אוקיי," היא חייכה במבוכה, "אני יכולה לנגב המפקדת?" "לא, את לא." עניתי מתענגת על הפתעתה ולקחתי מידיה את נייר הטואלט. "תפתחי רגליים." ציוויתי. "ברגע זה." הוספתי כשראיתי את תדהמתה. לאט היא הרחיקה את ברכיה זו מזו. כשאני מביטה עמוק אל עיניה, החדרתי את ידי האוחזת בנייר אל בין רגליה וניגבתי לה את הכוס לאט ובעדינות. "אני צריכה לפקח אישית על נקיון הרכוש שלי." חייכתי ונשקתי לשפתיה. "ועכשיו עופי למיטה, תכף אצטרף אלייך." היא טסה מהשירותים במהירות שגרמה לי לצחקק כשהתיישבתי בעצמי על האסלה להשתין. חזרתי לחדר השינה. היא התכרבלה בפינת המיטה, וכיסתה עצמה עד לעיניה. יש קסם בילדה הזו, חשבתי משועשעת. "קר לך קטנה שלי?" שאלתי. "קצת המפקדת." עלתה תשובתה מתחת לשמיכה. "אז נצטרך לחמם אותך קטנטונת." צחקתי ונשכבתי על המיטה. "בואי הנה ילדה יפה שלי, בואי למפקדת האישית שלך." ראיתי אותה זוחלת אליי מתחת לשמיכות וצחוקי גבר. "את יכולה לבחור בין להישאר שם מתחת לשמיכה ולפנק את המפקדת שלך בלשונך ובין יציאה ממנה אל שפתיה של המפקדת שלך." אמרתי. בשניות ראיתי את ראשה מבצבץ ליד ראשי. "בואי הנה תינוקת." חיבקתי אותה אליי, "את לא תתחילי להתבייש מפניי, לא אחרי שאת מעירה אותי יומיים ברציפות." "סליחה המפקדת." היא צחקה וקברה את ראשה בבית שחיי. חיבקתי אותה אליי חזק. "את מתוקה במיוחד בבקרים ילדונת." לחשתי אל אוזנה, "נראה לי שאשמור לי אותך להשכמות שלי. אבל עכשיו את נרדמת ובעוד שעתיים נקום יחד לבוקר חדש של אילוף. ככל שאת יודעת להטריף בחן שבך, אל תחשבי לרגע שתצליחי להניע אותי מהחלטתי... ששש..." הנחתי אצבע על שפתיה כשהיא החלה לענות, "אף מילה ילדה שלי. עכשיו את עוצמת עיניים וישנה מחובקת בזרועותיי." חיבקתי אותה אליי ובתוך דקות אחדות שמעתי את נשימתה הופכת לרגועה כשהיא נרדמה. באופן מפתיע נרדמתי גם אני במהירות. פרק ה' פקחתי את עיניי בשבע בבוקר במיטה ריקה. חיפוש מהיר העלה שגילי נעלמה מהדירה מותירה מאחוריה את חפציה. כנראה שהיא לא רצתה שהם יכבידו עליה. בתוך דקות הקפצתי את רונית אליי לדירה. "תתקשרי לש"ג ובררי אם היא יצאה מהשער. אין בגדר שלנו פרצות. אם היא לא יצאה מהשער היא בבסיס. אני רוצה שכל הטירוניות יתארגנו בחוליות חיפוש. אתן תהפכו את הבסיס הזה בחיפושים אחריה, ויש לכן שעה אחת כדי להביא אותה אל חדרי. ברור?" "ברור המפקדת." הצדיעה רונית וטסה מדירתי למלא את פקודותיי. אחוזה בזעם מקפיא לבשתי את מדיי ויצאתי אל לשכתי, להמתין שם להבאתה של גילי אליי. מבעד לחלון שמעתי את החיילות מתרוצצות ומחפשות, ואת רונית מחלקת להן פקודות בקול רועם. לא הייתה פינה בבסיס שלא נסרקה. ב-07:52 נפתחה דלת חדרי ורונית עמדה בה אוחזת בזרועה של גילי באחיזת צבת. "איפה היא הסתתרה?" שאלתי. "באפסנאות." ענתה רונית. "חכי לי בחדר המזכירה," פקדתי, "ותני לכל הבנות ארבע שעות חופשיות כפרס על מציאתה בזמן." "כן המפקדת." נענתה רונית ויצאה מהחדר. עמדתי מול גילי שנעצה בי מבט מתריס. "יש לך מה לומר לי זנזונת?" שאלתי. "כן המפקדת. אני רוצה לומר לך שאני אברח ממך בכל פעם שרק אוכל לברוח." ענתה גילי. "אולי נדמה לך שבאיך שאת נוגעת בי קנית אותי, ואולי נדמה לך שאת יכולה לעשות בי כרצונך, אבל את יודעת מה? לא מנצחים אותי כל כך מהר." "יפה לך פוזת המורדת." עניתי בחיוך מבשר רעות. "את רוצה לברוח? את זקוקה לפעילות? אני כבר אספק לך אותה." "רונית." צעקתי ומיד נפתחה הדלת. "תכיני את הג'יפ שלי, אנחנו יוצאות למסע טירונות קטן. ורונית, אני רוצה חבל באורך עשרה מטרים בג'יפ וג'ריקן מים." רונית יצאה במהירות ואני התיישבתי על כסאי. "שבי." הצעתי לגילי, "כדאי שתאגרי כוחות לקראת מה שצפוי לך היום." גילי התיישבה על הכסא מולי, ושתינו שתקנו עד לשובה של רונית. "הג'יפ מוכן המפקדת." הודיעה לי רונית עם שובה. "החוצה." פקדתי על שתיהן, "רונית את נצמדת אליה ושומרת שהיא לא תיעלם." התיישבנו בג'יפ. אני ליד ההגה ורונית וגילי מאחור. פתחתי בנסיעה מהירה, צופרת בקוצר רוח לש"ג ופוקדת עליו לפתוח את השער. שלושה ק"מ מהבסיס חתכתי אל דיונות החול שהשתרעו לכל עבר. העמקתי לנסוע לתוכן ואז עצרתי. "רדו." שתיהן ירדו. "רונית את החבל." פקדתי. קשרתי קצה אחד של החבל לפגוש הג'יפ ואת קצהו האחר ליפפתי מסביב לפרקי ידיה של גילי. "רצית לברוח? רצית אקשן? את תקבלי. הקצב הוא של חמישה ק"מ בשעה. אם לא תרוצי מהר מספיק תאכלי הרבה חול." אמרתי ובלי להמתין לתגובתה עליתי בחזרה אל הג'יפ והתיישבתי במושב שליד הנהגת. "רונית תנהגי ושמרי על מהירות קבועה." דרשתי מהסג"מית שלי. החיוך נעלם מפניה של גילי כשהג'יפ החל לנוע. בשניות הראשונות היא צעדה לצדו בהליכה מהירה אולם בתוך כמה רגעים היא החלה לרוץ כדי לשמור על הקצב ולרוץ לצדו של הג'יפ ולא מאחוריו. שובל האבק שהותרנו מאחורינו הסביר את החלטתה הנבונה. רבע שעה ראשונה עברה עלינו בשתיקה. רונית נהגה ואני ישבתי והבטתי בגילי המזיעה בריצתה. "עלי עם הג'יפ על הדיונה הגבוהה הזו." הוריתי לרונית והצבעתי על דיונה לימיננו, "שתתאמץ קצת הזנזונת." "את קשוחה איתה תמר." מלמלה רונית בשקט, "אפילו איתי לא היית כל כך קשוחה, ולי הגיע." "אין לי בעיה עם מורדות." עניתי לה מביטה בגילי שהחלה להאט את ריצתה בעלייה הקשה, "אבל יש לי בעייה קשה עם מי שמפירות את אמוני." "לא תתני לה צ'אנס?" שאלה רונית. "את מתחילה ללמד אותי איך לאלף?" קטעתי אותה. "לא המפקדת, לא אותך." נסוגה רונית במהירות וחזרה לנהוג בשתיקה. "חוץ מזה." חייכתי אליה וליטפתי את לחייה, מנסה לשבור את המועקה שהתפשטה ברכב, "את תמיד היית הזנזונת המצטיינת שלי. היית להוטה לשרת. גם היא להוטה אבל יש לה אגו שלא מניח לה להתמסר. את האגו הזה אני צריכה לאלף, ואיתה זה יקרה רק אם אשתמש ביד קשה." "סליחה שהתערבתי." נישקה רונית את ידי. "קטנה שלי," נאנחתי, "את ילדה טובה בעצמך. בואי הלילה אל המגורים שלי, מזמן לא התענגתי עלייך." "בשמחה המפקדת, גברתי." נצצו עיניה של רונית. שמעתי גניחה מחוץ לרכב ומבט מהיר הראה לי שגילי בדיוק נפלה ושהיא נגררת בעקבות הג'יפ. "תמשיכי עוד חמישים מטרים ועצרי." פקדתי על רונית. הוצאתי מהג'יפ את ג'ריקן המים ופסעתי אל גילי שנשארה לשכב על החול מאובקת כולה. "זהו, נגמר לך?" שאלתי ובלי לחכות לתשובה פתחתי את מכסה הג'ריקן והתחלתי שופכת על ראשה וגופה מים. זעקת זעם פרצה מפיה כשהמים פגעו בפניה. היא התרוממה על ברכיה והחלה לקום. "אני ארצח אותך, את לא תשפילי אותי, את מבינה?" היא צעקה אליי. סטרתי על פניה בעוצמה שהטיחה אותה בחזרה אל החול ופניתי ממנה בחזרה אל הג'יפ, לוקחת איתי את הג'ריקן. "תתניעי וממשיכות." הוריתי לרונית. המשכנו בנסיעה עוד כארבעים דקות. בכל פעם שגילי נפלה פקדתי על רונית להאט את קצב הנסיעה אולם לא לעצור. גילי נאלצה לשוב ולהתרומם ולרוץ, עד שבנפילה האחרונה שלה היא לא קמה עוד. עצרנו את הג'יפ וניגשתי אליה. "הספיק לך? שאלתי עומדת מעליה בחולות. היא הייתה עסוקה בלנסות לירוק את החול מפיה, דבר שמנע ממנה מלענות לי. "אני מבינה שלא הספיק. אוקיי, אני יכולה להמשיך בזה עד הלילה." אמרתי ופניתי אל הג'יפ. "לא." שמעתי אותה צועקת בצרידות. "לא מה?" שאלתי בלי לטרוח להפנות אליה את מבטי. "אל תמשיכי, בבקשה." עלתה הצעקה הצרודה. "את תמלאי את פקודותיי?" "כן." "אני מבינה שהאילוף שלך צריך להתחיל מאפס. כן מה?" "כן המפקדת." לחשה גילי. "אני לא שומעת אותך זנזונת." צעקתי ונפנתי אליה. "כן המפקדת, אני אמלא את הפקודות שלך." צעקה גילי וירקה עוד קצת חול. חזרתי אל הג'יפ. "השקי אותה, שחררי אותה מהחבל והעלי אותה אל הג'יפ. אנחנו חוזרות לבסיס." הוריתי לרונית והצתתי סיגריה. |
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני שנה •
16 ביוני 2022
פרק ו'
"קחי אותה למגורים שלי, רחצי אותה וכבלי אותה בחזרה אל הסורג." פקדתי על רונית כשהגענו לבסיס. "תני לה לשתות הרבה מים אבל בלי אוכל עד לארוחת הצהריים. שימי דלי לידה כדי שהיא תוכל להשתין. ורונית, תעיפי ממנה את הבגדים. אני לא רוצה לראות אותה לבושה. היא עוד לא הרוויחה את זה" "כן המפקדת." מלמלה רונית ולקחה איתה את גילי. השעה הייתה כבר תשע, הגיע הזמן שאתחיל לעבוד היום. בשש בערב חזרתי לדירתי. מאחר שלא היו אירועים מיוחדים בבסיס באותו היום, הודעתי למ"כיות שאת ישיבת הצוות תעביר רונית. רציתי הביתה, לנוח ולהתארגן קצת לקראת בואה של רונית אליי הלילה. נכנסתי, נעלתי את הדלת ושיחררתי את גילי מהשלשלת שריתקה אותה למקומה. "תשטפי את דלי הצרכים שלך זנזונת." פקדתי עליה וניגשתי להתקלח. לאחר המקלחת זרקתי עליי חלוק משי שחור, הלכתי למטבח והכנתי בו ארוחת ערב קלה לשתינו. מזונה של גילי הונח בצלחת על הרצפה ליד החלון אליו רותקה כל היום. אני התיישבתי לאכול בסלון מול הטלוויזיה. לאחר כחצי שעה של מנוחה חזרתי אל חדר השינה. גילי המתינה לי שם כשהיא יושבת עירומה על השטיח עליו היא בילתה את היום. הצלחת שלה הייתה ריקה. התיישבתי על המיטה מולה. "בואי הנה, שבי לרגליי." פקדתי עליה. גילי התקדמה לעברי והתיישבה ליד רגליי בכעס שניכר בכל תנועה שלה. "תקשיבי לי זנזונת." אמרתי וליטפתי את שיער ראשה, "אנחנו יכולות להמשיך במשחק ההכנעה שלך עוד הרבה זמן. אבל בינינו, זה הרי נוגד את האינטרסים שלך. מתוקה שלי, את לא באמת רוצה להילחם בי ואת מתה שאקח אותך ושאעשה בך כרצוני. אז אולי הגיע הזמן שתניחי את האגו שלך בצד?" "האגו שלי?" התפוצצה גילי מזעם, "את כל כך מלאה באגו שנדמה לך שאת יכולה לשחק באנשים כרצונך והם פשוט ישתפו פעולה, ואפילו יאהבו את זה. מי אמר לך שזה מה שאני רוצה?" "תורידי את הטונים." הוריתי לה בנימת אזהרה. "סליחה, אבל את משגעת אותי ביומרנות הזו שלך." המשיכה גילי בטון שקט יותר. "בואי נבדוק יחד את הדברים." הצעתי. "אין לי בעייה." "תסבירי לי זנזונת יפה שלי, למה בשעה בה היית לבד והסתובבת ברחבי הבסיס, לא התקשרת להורים שלך שיבואו להציל אותך?" "איך את יודעת שלא התקשרתי?" פרצתי בצחוק. "נו באמת ילדונת, הרי אם היית מתקשרת הם היו פה כבר לפני שעות. יכולת להיחלץ מידיי, יכולת אפילו לגרום לכך שאעצר. למה לא התקשרת אליהם?" "כי ריחמתי עלייך, לא רציתי להרוס לך את הקריירה." "ריחמת עליי יותר מאשר דאגת לעצמך? זה לא נשמע לי הגיוני." המשכתי בדבריי מתענגת על נסיונותיה להיחלץ מהם. "את הרי יודעת שאני מתכוונת לאלף אותך, את גם יודעת שבסופו של דבר תתחנני שאקח את כולך כולל את בתולייך. את מתה מפחד. ובואי לא נשכח שאת מורדת שמסרבת להישבר. לא הגיוני לי ילדה שלי, שלא תתקשרי לבקש עזרה ברגע שאת יכולה להתקשר. זה בהנחה שאת באמת רוצה להיחלץ מידיי." גילי השתתקה. שתקתי איתה, מעניקה לה את הזמן להתמודד עם הדברים שאמרתי. דקות ארוכות עברו ואז החלטתי שדי. "אני לא מתכוונת להמשיך ולהעניש אותך על מה שעשית זנזונת יפה שלי. קיבלת את העונש שלך בחולות. במקום עונש, הלילה את תצפי במה שאני יכולה להעניק לך. בעוד רגע אחבר אותך שוב לסורג ואת תעבירי את הלילה הזה בצפייה בי וברונית יחד. את מבינה, פעם רונית הייתה מורדת כמוך, אבל אילפתי אותה והפכתי אותה לשפחה שלי. מאז הספקתי לשחרר אותה ויש לה חיים מלאים ומאושרים, אבל מדי פעם אני מזמינה אותה ללילה בחברתי. הלילה את תראי מה זה אומר להשתייך לי." "מה זאת אומרת שאצפה בכן, המפקדת?" השתוממה גילי. חייכתי ונשקתי לשפתיה. "זאת אומרת שאת תביטי בסשן בו אתענג על מי שהייתה השפחה שלי ולא תעזי לגעת בעצמך תוך כדי. אני רוצה אותך קשובה לעצמך תוך כדי. קשובה לגוף הקטן והחרמן שלך. תני לגוף שלך לספר לך למה את באמת זקוקה." התרוממתי על רגליי ולקחתי את גילי בחזרה אל השטיח. חיברתי את השלשלת שלה לחלון והתקשרתי אל רונית. "שלושים שניות היית כאן." פקדתי. "כן המפקדת." נענתי על ידה והנחתי את האפרכסת. זה הולך להיות לילה מרתק, חשבתי בעונג. |
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני שנה •
16 ביוני 2022
פרק ז'
מיד עם כניסתה לדירתי הסירה מעליה רונית את המדים ומיהרה לכרוע על ברכיה מולי. "שלום גברתי." בירכה אותי. "שלום שפחונת שלי." עניתי וליטפתי את לחיה, "קומי ובואי איתי לחדר השינה." צעדנו יחד. בכניסה אל חדר השינה סימנתי לרונית להמתין לי ליד המיטה וניגשתי אל גילי. העמדתי אותה על רגליה וקיצרתי את השלשלת שמחברת אותה אל הסורג, כך שלא תהיה לה ברירה אלא לעמוד לאורך כל הסשן. "זנזונת קטנה ומרדנית שלי, הלילה תראי דברים שלא לימדו אותך בספרים הרומנטיים שאוננת עליהם כמתבגרת." אמרתי לה, "הלילה אני מתכוונת להכיר לך את השפחה שבך." "ואם אני לא אוהב את מה שתראי לי?" שאלה גילי. "אני מבטיחה לך שתאהבי. אבל אם לא תרצי אחרי הלילה הזה להיות שלי, אחתום אישית על מסמכי השחרור שלך מהצבא." "עשינו עסק המפקדת." חייכה אליי גילי. לא יכולתי לעמוד בפיתוי והצמדתי את שפתיי אל שלה לנשיקה ארוכה וחושנית. שפתיה התנגדו לרגע לשפתיי ואז נפשקו מולן. רכותן גרמה לגניחת תאווה להימלט מגרוני. "אחחח... את טעימה, קטנה שלי." הדקתי אותה אל גופי בחיבוק. "אני הולכת לטמטם אותך ילדונת, אחרי הלילה לא יהיה לך ספק למי את שייכת ומה את צריכה." נפנתי אל רונית שהמתינה לי בסבלנות הראויה לשפחה מנוסה. "זנזונת מתוקה שלי." חיבקתי אליי את גופה המתמסר, "התגעגעתי לגוף הסקסי הזה שלך. יותר מדי זמן לא הרגשתי אותו צמוד לשלי." "המפקדת, את רק צריכה לתת לי את הפקודה ואני לרגלייך." העבירה רונית את שפתיה על צווארי, יונקת בעדינות את הבשר שמעל לווריד שפעם בו. "כבר כמעט שכחתי כמה השפתיים שלך מנוסות." ליטפתי את שיערה והצמדתי את שפתיה אל שלי. "לא זכרתי כמה את מכירה את הנקודות שמענגות את גברתך." "אף פעם לא שכחתי גברתי." לחשה רונית ונגסה בתום הנשיקה בעדינות בכתפי. "נבדוק את זה הלילה יקירה שלי." העברתי את אצבעותיי בשערה השופע ואחזתי בו, נושאת את פניה לנשיקה נוספת. "זו הבטחה או הבטחה?" "זו הכי הבטחה שיש." צחקתי, "אבל בואי נראה אותך עובדת בשבילה." אוחזת בשערותיה של רונית משכתי אותה אחריי אל מקום עמידתה של גילי. "ידיים למעלה, צמודות לשלה." פקדתי ומיהרתי לאזוק את ידיה של רונית אל ידיה של גילי. שתי הנימפות היפות שלי עמדו עכשיו צמודות זו לזו, שד אל שד, כוס אל כוס, שפתיים אל שפתיים. לקחתי חבל לידי והתחלתי ללפף אותו מסביבן, מצמידה אותן היטב זו לזו. "הערב אתן גוף אחד." הבהרתי להן. כשיכאב לאחת - השנייה תחוש את כאבה ותסייע לה להתגבר עליו. מותר לכן להסתובב ולהחליף מקום מול השוט שלי, מותר לכן להתחכך זו בזו, ואין לי ספק שתתחככו זוג חרמניות שלי, אבל אסור לכן לגמור בלי רשות. ברור?" "כן המפקדת." שמעתי מיד את תשובתה של רונית בקול שהכרתי כבר כבוער מחרמנות. גילי לא ענתה. לא ציפיתי ממנה לתשובה. היא כאן כדי ללמוד את מה שהיא עוד לא יודעת. התכופפתי וקשרתי את רגליהן אלה לאלה בפישוק. העברתי את החבל מתחת ומעל לישבנים הלבנבנים שבהקו מולי. הרחקתי את פלג גופן העליון לרגע רק כדי לקשור לכל אחת מהן לחוד את השדיים, ואז השלמתי את הידוקן זו לזו, בליפוף החבל סביב פלג גופן העליון. כשסיימתי את הקשירה הן עמדו צמודות זו לזו בלי יכולת לזוז. "יפה לכן מראה התאומות הסיאמיות." חייכתי והנחתי את כפות ידיי בין רגליהן. גילי הזעיפה כלפיי את פניה אבל היא לא יכלה להתכחש לרטיבות שגיליתי בכוס שלה. "את חושבת שהזנזונת שקשורה אלייך מגורה?" שאלתי את רונית ודחפתי את האצבעות הרטובות מהכוס של גילי אל פיה. רונית מיהרה לבלוע את הרטיבות. היא ליקקה את אצבעותיי וינקה אותן. "היא מגורה גברתי, אין לי ספק בזה. היא גם מתחככת בכוס שלי מהרגע שקשרת אותנו." שמחה רונית לאשר את דבריי. "להתחכך הרשיתי." חייכתי והוצאתי את אצבעותיי מפיה. "תפתחי ת'פה זונה קטנה." פקדתי על גילי ודחפתי אל פיה ללא שהות את אצבעות היד ששיחקה בכוס הלוהט של רונית. "את צריכה להתרגל לטעם. אני לא מכירה שרמוטות מוצלחות שלא יודעות לאכול כוס. היום תתאמני על הכוס של השרמוטה שצמודה אלייך." גילי כמעט נחנקה. היא מיהרה להניע את ראשה ולהוציא את אצבעותיי מפיה. משכתי בשערותיה בחזקה וכשהיא צעקה מכאב מיהרתי לדחוף את האצבעות בחזרה אל פיה. "את תלקקי את כל מה שאתן לך לאכול." הבהרתי לה. ראיתי דמעות של זעם מצטברות בעינייה, אולם לא התכוונתי להניח לה לשקוע ברחמים עצמיים. שוב הורדתי את ידי אל הכוס של רונית שהגיר כמויות של נוזלים לכבוד גברתו, משכתי שוב בשערה של גילי ואילצתי אותה לפעור את פיה ולקבל אותי לתוכו. "ללקק הכול כמו הזונה הטובה שאני יודעת שאת." פקדתי והיבטתי במבט לא מתפשר אל עיניה כשהיא הוציאה את לשונה וליקקה. "ילדה טובה." שיבחתי אותה וליטפתי את ראשה. "ועכשיו מספיק עם המנה הראשונה של ארוחת הערב שלך, צריך להשאיר מקום למנה העיקרית. וכמו שאומרים אצלנו בצבא - נפתח לך ת'תיאבון וגם ת'תחת, בסדרת הצלפות קצרה." לקחתי את שוט הזמש לידיי. "שימו לב בנות. בשלב הזה לא עומדת לרשותכן מילת ביטחון. אתן תשמרו זו על זו. כשיכאב לאחת תפקידה לשנות מיקום עם השנייה. בנוסף, כשאפקוד עליכן - להתחלף, אתן תסתובבו וזו שחטפה תתחלף בזו שנשענה בגבה אל הקיר. ברור?" "כן המפקדת." ענו הקולות, מצד רונית בריגוש גלוי ומצד גילי בחשש. "יפה. אז נתחיל." ישבנה של רונית רטט כשהשוט נחת עליו בהצלפות ראשוניות לא כואבות במיוחד, כאלה שתפקידן לחמם את העור ולהכינו להצלפות הרציניות באמת. בהדרגה חיזקתי את עוצמת ההצלפות. ראיתי אותה מניעה את גופה אל השוט וממנו, נצמדת אל גילי תוך כדי. הבטתי באצבעותיהן שהשתלבו אלו באלו ובצבעו של עורו של ישבנה שהחל מאדים. "להתחלף." פקדתי. גילי נראתה המומה כשרונית החלה להניע את רגליהן הכבולות אלו לאלו. בתוך שניות רונית הייתה בגבה אל הקיר וישבנה של גילי בהק מולי. ההצלפה הראשונה שפגעה בישבנה הוציאה ממנה צעקת הפתעה. "שקט כלבונת, עוד יגיע הזמן לצרחות." דרשתי והמשכתי להצליף. שמעתי אותה מייבבת ביבבות שהכילו יותר פחד מכאב. "אל תילחמי בכאב." שמעתי את רונית מסבירה לגילי את מה שלימדתי אותה לפני שנה, "תני לעצמך לנשום אותו, תרפי את השרירים." אמרה, הרכינה אליה את ראשה ונצמדה אל שפתיה בנשיקה ארוכה וחושנית. היבבות של גילי נפסקו למרות ההצלפות כשהיא התמכרה לטעמן מתקתק של שפתיה של רונית. המשכתי להצליף בישבנה ומדי פעם עליתי אל כתפיה. כשראיתי שהיא מתחילה להירגע, החלפתי את שוט הזמש בשוט העור. "להתחלף." דרשתי. פתאום נראה שגילי לא מיהרה כל כך להחליף מקום עם רונית. שוב רונית עשתה את רוב העבודה שבלסובב אותן. "נעים זנזונת?" שאלתי את גילי בחיוך זדוני. במקום לענות לי היא קברה את ראשה בכתפה של רונית. ציחקקתי בשקט. "זה בסדר זנזונת שלי, את לא חייבת לענות. עד לסופו של הסשן הזה את תתחנני לעוד." אמרתי והתחלתי להצליף ברונית עם שוט העור. בעשרים הדקות הבאות הצלפתי בשתיהן במגוון השוטים שלי. בשוט העור, ברשעון ובשוט הרכיבה. שוב ושוס דרשתי מהן להתחלף ולספוג את מה שהענקתי להן. לפעמים הן התחלפו מיוזמתן כשפעם זו בוכה ופעם זו. פעם רונית מנחמת בנשיקותיה ופעם גילי אוספת אותה אל שפתיה ברוך ובתשוקה. "הגיע הזמן לחמם קצת את העניינים." הכרזתי. הדלקתי נר באורך כחצי מטר והנחתי אותו ניצב בין שתיהן, אחוז היטב בין שדיהן ובין החבלים שעטפו אותן. "כדאי שלא תזוזו יותר מדי." הזהרתי אותן בחיוך. ידעתי שרונית שמטורפת על שעווה שנוזלת עליה, לא תהסס להרעיד אותן במטרה לזכות בכמה טיפות של חום שינשרו עליה. גילי לעומתה הביטה מפוחדת בנר. חזרתי להצליף בהן אבל הפעם הרבה יותר חזק. בכל הצלפה שנייה קפצה אחת מהן בכאב וגרמה לשעווה לטפטף על שדיהן. צעקות הכאב המפוחדות של גילי הפכו לאיטן לגניחות עונג והתערבבו באלו של רונית. "הכלבונת שלי אוהבת שחם לה?" התעניינתי כשהפסקתי לרגע כדי לנשק אותה. "מאוד, זה טוב." שמעתי את גניחתה. "את רוצה עוד כלבונת טובה?" "כן." "כן מה כלבונת שלי? איך כלבונת טובה עונה לגברתה?" "כן גברתי, בבקשה, זה משגע." גנחה גילי כששלחתי את ידי אל הכוס שלה לבדיקת רטיבות. "מה משגע כלבונת? אני לא מבינה אותך." היתממתי. "מה שאת עושה לי, בבקשה אל תפסיקי, את משגעת אותי." התחננה גילי. "מתוקה מיוחמת שלי, את הרי לא מבקשת שאתעלם מצרכיה של השפחה רונית." אמרתי והחדרתי את ידי השנייה אל רונית שהגיבה בגניחות עונג משלה. גילי גנחה מחורמנת והניעה את אגנה מול היד שלי. "זונה קטנה שלי." פניתי אל רונית, "הכוס שלך בוער ממי, מזמן לא ראיתי כזה כבשן." "גברתי משגע אותי מה שאת עושה לי ולה. מטריף אותי להרגיש אותך ואת הכוס שלה שנצמד אליי." ענתה רונית. "יש לה כוס מדליק? היא תהיה שרמוטה טובה זונה שלי?" "מצטיינת גברתי." גנחה רונית כשהעמקתי לחדור לתוכה. שתיהן זזו על האצבעות שלי ושכחו לרגע את הנר שביניהן. גילי קפצה כשהשעווה נשרה עליה שוב. "קצת חם, אני יודעת." ניחמתי אותה בחיוך, "נראה לי שהגיע הזמן לקרר אתכן קצת." ניגשתי אל המקרר, הוצאתי מהמקפיא קוביות קרח וחזרתי ופיזרתי אותו עליהן. שתיהן קפצו בצרחות, ורק ידיהן הכבולות לסורג מנעו מהן נפילה לרצפה. "מה קרה בנות? לאן אתן קופצות?" צחקתי. "זה קר גברתי." צעקה רונית. "ברור שזה קר. זה קרח." הבהרתי. "זה מקפיא לנו את הציצים." המשיכה גילי את צעקותיה של רונית. "אי אפשר שזה יקרה." אמרתי ולקחתי לידי את הנר. "אני כבר אדאג לחמם אתכן. אל חשש." צחקתי והתחלתי להזליף שעווה על שדיהן, על גבן ועל כתפיהן. התענגתי על מראה שתי הכבולות שהתפתלו מולי, וניסו להחלץ מהחום הצורב ומהקור המקפיא, כשאת ניסיונות ההיחלצות מלוות צעקות כאב וגניחות תאווה. הן היו מוכנות. כיביתי את הנר והתחלתי להתיר אותן מהחבל. שיחררתי את ידיהן מהשלשלת שהשתלשלה מהסורג ופקדתי עליהן לרדת על ארבע. רונית מיהרה לרדת לרצפה, גילי הזדקקה לסטירה שהבהירה לה שלא אקבל ממנה לא. "שימו לב כלבות." אמרתי להן. "אני עוברת למיטה. הכלבה רונית תראה לי שהיא לא שכחה איך יורדים לגברתה. הכלבה גילי תילמד על הכוס המיוחם של הכלבה רונית איך יורדים לאישה. אני אשען כנגד הקיר וחצי אשכב. השוט בעל הרצועה האחת נשאר אצלי ביד. והוא מכאיב יותר מכל שוט שאי פעם הרגשתן. רונית את תשכבי בין הרגליים שלי ותלקקי טוב טוב את הכוס שלי. אם לא תעשי עבודה טובה כפי שאני יודעת שאת מסוגלת לעשות, תצטערי על היום שנולדת. ואת כלבונת." אמרתי ותפסתי בשערה של גילי נושאת אליי את פניה, "את תישארי על ארבע על הרצפה ותלקקי את הכוס של הכלבה שתלקק אותי. עוד לא הרווחת את הזכות ללקק את הכוס של גברתך. אבל אם לא אשמע את רונית משתוללת וגונחת בגללך, תיענשי קשות מהשוט שלי, שיגיע אלייך בקלות גם כשאני שוכבת. ברור כלבות?" "ברור גברתי." ענו שתיהן. נשכבתי על המיטה. רונית מיקמה את עצמה במהירות בין רגליי ופתחה את רגליה מול גילי שנשענה במרפקיה על המיטה ונשארה כורעת כשברכיה על הרצפה. "תתחילי ללקק אותה כמו הכלבה המיוחמת שאני יודעת שאת." פקדתי על גילי ושיחררתי אל גבה הצלפה אחת של השוט. היא צעקה בכאב ומיהרה לקבור את ראשה בין רגליה של רונית שגנחה בעונג. "טוב לך כלבונת?" שאלתי את רונית. "יש לה לשון מהסרטים." גנחה רונית בתשובה. "אז בואי נראה אותך עכשיו מתחרה בלשון הזו." פקדתי ומשכתי את ראשה אל בין רגליי. הלשון שלה שמעולם לא איכזבה, עשתה פלאים גם הפעם. לא יכולתי שלא לגנוח כשהיא החדירה אותה עמוק אל תוך הכוס שלי ואז יצאה לסיבוב דגדגן. "כן כלבונת, בדיוק ככה." אמרתי, "תלקקי את כל מה שגברתך נותנת לך ללקק. תראי לי כמה את רעבה אל גברתך." הרגשתי את רונית מתפתלת מול לשונה של גילי בתוכה. כשהיא העיזה לשכוח לרגע מהכוס של גברתה והתמכרה ללשונה של גילי, הרמתי את ראשה במהירות והעפתי לה סטירה שזיעזעה את פרצופה. "שכחת את מקומך שפחה?" שאלתי. "סליחה גברתי." היא גנחה ומיד קברתי את פניה שוב בכוס שלי. "את לא מעיזה לגמור בלי רשות ממני." פקדתי עליה. יכולתי להרגיש כמה היא קרובה לגמור לפי הקצב בו נעה הלשון שלה בכוס שלי. ידעתי שהיא עושה לי בדיוק את מה שגילי עושה לה, וזה הבטיח ליקוק מעולה מגילי לי - כשאחליט שהיא מוכנה. "כן כלבה טובה, תלקקי טוב." עודדתי את שתיהן ודחפתי את הכוס שלי כנגד לשונה של רונית. "בספירה לחמש את תגמרי איתי כלבה." פקדתי על רונית. העפתי מבט אל גילי שעל הרצפה וראיתי שידה חומקת אל בין רגליה. הצלפה מהשוט שלי הטיסה את ידה בחזרה למיטה. "שלא תעיזי לגמור זונה קטנה." אמרתי לה כשהיא הרימה מולי פרצוף רטוב. "כן גברתי." היא לחשה וקברה שוב את פרצופה בכוס של רונית, והפעם מיוזמתה. האגן של רונית השתולל על המיטה. שמעתי אותה גונחת מתוך הכוס שלי. "חמש." ספרתי והנעתי את הכוס שלי על לשונה. "ארבע כלבונת, תכיני את הכוס שלך כדי שגילי תוכל ללקק גמירה של כלבה כמוה." "שלוש... שתיים... אחת... תגמרי כלבה, תגמרי עכשיו." פקדתי והתפוצצתי אל הפה של רונית. שמעתי אותה צורחת אל תוך הכוס שלי כשהיא גמרה אל פיה של גילי שליקקה הכול כנדרש ממנה. הגמירה של רונית והלשון שלה שלא נחה לרגע בכוס שלי, גרמו לי לגמור שוב. הנחתי לרונית לגמור שוב יחד איתי ואז ציוויתי על שתיהן להפסיק ללקק. "בואי, שכבי לידי שפחונת מתוקה שלי." הזמנתי את רונית אל המיטה. "את יכולה לשכב על השטיח שליד המיטה, גם ככה הוא הופך למיטה שלך מהלילה." הודעתי לגילי, מחייכת מול העלבון והחרמנות שראיתי בעיניה. רונית מיהרה להתכרבל לידי, טומנת את פניה בשדיי ומתרפקת עליי. ליטפתי אותה, הצתתי לעצמי סיגריה ועישנתי בשלווה. כולנו שתקנו בחדר ורק נשימותיה המיוסרות והמחורמנות של גילי הפריעו את השלווה. כשסיימתי את הסיגריה, נישקתי את רונית על לחייה, קמתי מהמיטה, ניגשתי לגילי וכרעתי לידה. "אז מה שלומך זנזונת?" התעניינתי ודחפתי אל הכוס שלה אצבע. "למה את לא עונה לי זונה קטנה? את לא יודעת שאת חייבת לענות לכל שאלה של גברתך?" הוספתי לשאול והכנסתי אליה אצבע נוספת מרגישה היטב בקרום הבתולים שלה שסוגר לי על האצבעות וברטיבות שניגרת ממנה. התחלתי לשחק לה בדגדגן במקביל. "אני חושבת שאיבדת את הלשון." אמרתי כשכל מה שקיבלתי ממנה בתשובה לשאלותיי היו אנחות תאווה מוטרפות וגוף משתולל. "טוב את לא חייבת לענות לי." אמרתי והוצאתי ממנה את אצבעותיי. "לא..." היא צעקה, "בבקשה לא." "מה מותק? אני לא מבינה מה שאת רוצה." ליטפתי את פניה. "בבקשה גברתי, תחזרי לשם." התחננה גילי. "לאן ממי? למיטה ליד רונית?" "לא, אל הכוס שלי. בבקשה תמשיכי." "שאני אבין, את אוהבת את מה שאני עושה לך? את רוצה שאעשה לך עוד? את רוצה להיות השפחה שלי זנזונת קטנה?" שאלתי והרמתי אליי את פניה. "כן, בבקשה, זה כל כך טוב. בבקשה תעשי אותי הזנזונת שלך." התחננה גילי. "ואת תצייתי לפקודותיי?" הקשתי. "כן, אני מבטיחה, אני אציית." התחייבה גילי. "טוב זונה קטנה. אז אקח אותך. אבל לא הלילה. מחר בבוקר את תחזרי על ההתחייבויות שלך כשאת לא מחורמנת. ואם עדיין תבקשי שאקח אותך - אעשה אותך לשלי. עד אז את תשני הלילה על הרצפה כשרונית תישן לידי. ואת לא תברחי יותר, כי לברוח מעכשיו זה לברוח מעצמך. ברור?" "כן גברתי." ענתה גילי. שלחתי אליה את ידי והיא נישקה אותה. "לילה טוב זנזונת שלי, ושלא תעיזי לאונן הלילה." אמרתי ונישקתי את ראשה. "לילה טוב גברתי." ענתה לי גילי. כיביתי את האור, חזרתי למיטה ועטפתי את רונית בחיבוק אוהב כל אותו הלילה. |
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני שנה •
16 ביוני 2022
פרק ח'
התעוררתי בשבע לניחוחות נפלאים של שקשוקה וקפה שהוגשו לי אל המיטה על ידי רונית וגילי. בשעה שגילי חזרה אל המטבח להביא את הסלט הטרי שהיא הכינה, התיישבה רונית מאחורי ועיסתה את כתפיי כשאני נשענת עליה. "ממממ... אני מזמינה את השירות הזה בכל בוקר." התענגתי על הפינוק. "אני לשירותך גברתי." דיגדגה רונית בלשונה את אוזני. גילי חזרה מהמטבח נושאת קערת סלט וצלחת גבינות ואני נפנתי לארוחתי. "מה אתכן בנות?" שאלתי. "בלסנו כשהכנו." ענתה רונית, "אנחנו כאן כדי לשרת אותך הבוקר." "חשוד מאוד." קבעתי. גילי חייכה אליי בביישנות, לקחה לידיה לחמניה, פרסה אותה ומרחה עליה שכבה נדיבה של חמאה. "אנחנו תמימות וזכות." ענתה לי רונית. "כמובן, לא חשבתי אחרת." צחקתי. "חשבנו לפנק את המפקדת קצת." הסבירה רונית, "וזה אומר שאחרי הארוחה את תכנסי למקלחת ואנחנו נסבן אותך, אחר כך תשתמשי בשתינו או באחת מאיתנו לעינוגי בוקר ואז תצאי ליום עבודתך." "ואת כל זה החלטתן לבד?" המשכתי לצחוק. "לא לבד גברתי, יחד." צחקה רונית. "יש לי מילה בתכנית שלכן?" "ברור גברתי, את יכולה לבחור איך תגמרי הבוקר." "שפחונת, תזכירי לי אם לימדתי אותך את הביטוי שליטה מלמטה?" "כן גברתי." צחקה רונית, "אבל גם לימדת אותי ליזום לפעמים סיטואציות שיענגו אותך. אז לפני שתתחילי לקטר לי שאני מקלקלת לך את המאולפת החדשה, תרשי לעצמך להשתחרר קצת וליהנות. בסך הכול, תמיד תוכלי להעניש אותי על היוזמה. לא?" "את בלתי נסבלת מתוקה שלי, והשקשוקה שלך אלוהית. אני לא יכולה לנהל איתך מו"מ כשאני אוכלת ממנה." שמעתי אותה מצחקקת לעצמה כשאצבעותיה חזרו לעסות את כתפיי וכשאצבעותיי שלי חזרו לטבול את הלחמנייה בשקשוקה. לאורך כל הארוחה גילי שתקה. מדי פעם היא חייכה או הסמיקה, אבל רוב הזמן היא התמקדה בשירותי. לא פניתי אליה בשאלות. היה לי ברור שרונית היא שיזמה את בוקר הפינוק הזה והחלטתי להעניק לה את פסק הזמן לו היא זקוקה כדי להתחיל להרגיש רגועה בתפקיד החדש אותו היא החליטה לקחת על עצמה. לאחר הארוחה הובלתי לחדר האמבטיה בו הובילה רונית את סיבוני ואת חפיפת ראשי וגילי בעיקר השתדלה לא להפריע לעשייתה הנמרצת והתכליתית. כשאני שבעה ורגועה הן הובילו אותי בחזרה אל חדר השינה, הושיבו אותי על המיטה וכרעו בפניי על ברכיהן. "גברתי, איך נוכל לענג אותך הבוקר?" שאלה רונית. הסתכלתי עליהן חושקת בשתיהן. ידעתי שגילי כבר כמעט מוכנה, אבל רציתי לקחת אותה בפעם הראשונה בצורה אחרת, אינטימית יותר. כזו שתבהיר לה את מעמדה מולי ומהצד השני תעניק לה חוויית ביתוק בתולים שהיא לעולם לא תשכח. "בואי הנה גילי." פקדתי עליה. היא זחלה אליי והשעינה את ראשה על ירכי. "אני יודעת זנזונת קטנה שלי כמה את משתוקקת שאקח אותך. ואני אקח אותך, ממש בקרוב." אמרתי כשאני מניחה יד מתחת לסנטרה ונושאת את עינייה אליי. "אבל לא ברגע זה. את ואני עוד צריכות לנהל שיחה אחת בגובה העיניים לפני שתהפכי לשפחה שלי. לכן, גם הבוקר, למרות החרמנות שלך מהלילה, את תישארי לכרוע על השטיח בזמן שאני אשתמש מול עינייך ברונית. זה ברור?" "כן המפקדת גברתי." ענתה גילי. "תזחלי אל המקום שלך." פקדתי. מיד כשהיא הגיעה אליו החזרתי את עיניי אל רונית. "עשית אותי גאה בך הבוקר כלבונת שלי." אמרתי לה, "ועכשיו את עומדת לשרת את גברתך עם התחת שלך. גשי לשולחן, הישעני עליו, פשקי את רגלייך ואת ישבנייך לכבודי וכדאי שתרפי ת'שרירים, כי עשית את המפקדת שלך חרמנית על החור שלך על הבוקר." בלי להוציא מילה מפיה זחלה רונית עד לשולחן. היא נעמדה, פישקה את רגליה, הושיטה את שתי ידיה לאחור, אחזה בישבניה ופישקה אותם מולי כשהיא משכיבה את פלג גופה העליון על השולחן. היא הייתה מחזה מרהיב. הבטתי בה כמה רגעים, ואז שלחתי את ידי אל מגירת השידה שצמודה למיטתי, הוצאתי ממנה את הזין, הלבשתי אותו עליי ועליו קנדום. שמעתי את גילי עוצרת את נשימתה כשקמתי וניגשתי אל רונית כשבידי ג'ל סיכוך. שותקת מרחתי על הכניסה לישבנה ועל הזין את הג'ל, מיקמתי את עצמי מולה בין רגליה, והתחלתי להכניס אל ישבנה את הזין. "תשחררי ת'תחת זונה שלי." פקדתי עליה כשהרגשתי את שרירי פי הטבעת שלה מתהדקים על הזין. "כן גברתי." היא גנחה. התחלתי לנוע בתוכה בתנועות קטנות שהלכו והעמיקו. מצדו השני של החדר שמעתי את אנחת התאווה של גילי הצופה. בלי להעיף בה מבט נוסף החדרתי את מלא אורכו של הזין לישבנה של רונית. צרחת העונג שלה הייתה עזה, ומייד לאחריה היא התחילה לנוע איתי. רונית הסירה את ידיה מיישבניה והניחה אותן על השולחן, מייצבת את עצמה מול חדירותיי העזות. אחזתי באגן הירכיים שלה, מושכת אותו אליי עם כל חדירה לתוכה. עמוק וחזק רציתי לגמור בתוכה. "את לא גומרת איתי זונה, את רוצה לשמש ואת תשמשי. את הזונה שלי ואת כאן כדי שאשתמש בך ולא בשביל העונג שלך. את תסתובבי חרמנית היום ותרגישי את התחת שלך מתכווץ כל פעם שתזכרי באיך שדפקתי אותך." סיננתי הוראות מבין אנחות התאווה שפרצו מפי ומפיה. "תסתכלי טוב גילי, כי זה מה שאעשה לך בתוך כמה ימים." ציוויתי על הטירונית שלי. אחזתי ביד אחת בשערה של רונית, משכתי אליי את צווארה ושיקעתי בה את שפתיי ושיניי. "אני גומרת בתוכך זונה קטנה שלי." נהמתי וחיזקתי את חדירותיי. "את השרמוטה שאילפתי בשביל הגמירות שלי." הרגשתי איך הזין ממלא אותה, מעמיק לתוכה. הרגשתי כמה החור שלה פתוח בשבילי. השרמוטה הפרטית שלי שכבה על השולחן וקיבלה אותי עמוק בתוך התחת שלה. הידיעה שאני יכולה לעשות בה כרצוני הטריפה אותי וגמרתי. מתנשפת יצאתי ממנה. הסרתי את הזין והשלכתי אותו אליה. "נקי אותו זונה, יכול להיות שאחליט להשתמש בו הלילה על הזונה השנייה." פקדתי. בלי להעיף בה או בגילי מבט נוסף ניגשתי להתלבש. רונית נשארה שעונה כמה דקות מתנשפת על השולחן, ואז היא התרוממה ממנו, אספה את הזין מהרצפה וניגשה לשטוף אותו. "בואי הנה." פקדתי על גילי. "נעלי לי את הנעליים." גילי ניגשה אליי, אחזה בנעליי הצבאיות והמבריקות והעלתה אותן על רגליי. "שרמוטה." פקדתי על רונית שחזרה מהמקלחת, "תראי לה איך מצחצחים את הנעליים של המפקדת." רונית מיהרה לכרוע לצדנו, הציבה את ראשה מעל לנעלי הימנית והחלה מבריקה אותה בלשונה. "קחי בלשון ת'נעל השמאלית." פקדתי על גילי. ראיתי את ההיסוס חולף על פניה. רגע של מבוכה ושל תחושת השפלה. "ברגע זה." הוספתי. היא הנמיכה את ראשה אל נעלי השמאלית, ושלחה לאט את לשונה אליה. בתוך שניות היו שתיהן עסוקות בליקוק הנעלים עד להברקתן. "זה מספיק." הודעתי להן. "רונית, את לוקחת לך יום חופש מהעבודה הסדירה שלך ומבלה את היום הזה יחד עם גילי בניקוי הדירה הזו עד ליסוד. אני אחזור לפה בארבע. אני רוצה לראות ארוחה מוכנה, שני סטים של צלחות וסכו"ם, את גילי עירומה ומוכנה כאן לכבודי כפי ששפחה צריכה להיות מוכנה לכבוד גברתה - את תלמדי אותה. ואת לא תהיי כאן. אני וגילי נשוחח ואז אחליט מה קורה איתה הלאה. "ברור גברתי, רצונך ייעשה." ענתה רונית במהירות. בלי להוסיף מילה נישקתי את שפתיה ואז את שפתיה של גילי, ויצאתי לפקד על הבסיס שלי. |
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני שנה •
16 ביוני 2022
פרק ט'
כשניכנסתי בארבע לדירה, קיבלו את פניי ריחות נעימים של מרק בטטה ושל עוף בתנור. גילי המתינה לי עירומה על ברכיה בפתח הדירה. "אני נכנסת להתקלח, בעוד חמש דקות את יכולה להניח את צלחות המרק על השולחן. צלחת בשבילי וצלחת בשבילך. אנחנו נשב ונדבר." הודעתי לה וניגשתי להסיר את בגדיי בחדר השינה. התקלחתי במהירות. לא רציתי למתוח עוד את גילי שחיכתה כל היום לשיחה הזו. בתוך דקות מועטות ניגשתי לשולחן כשאני לבושה בחלוק המשי השחור שלי. גילי עמדה מאחורי הכסא שלה. התיישבתי במקומי וסימנתי לה להתיישב במקומה. העלתי כף ראשונה של מרק והתענגתי על הטעם. "מרק מצויין, את הכנת?" שאלתי. "כן גברתי, לפי מתכון שרונית הביאה לי." ענתה גילי. "איך עבר היום שלך ילדונת?" חייכתי אליה. ""ניקיתי ובישלתי ובשאר הזמן חשבתי על השיחה שלנו." "ומה חשבת?" "פחדתי בעיקר." "ממה פחדת ילדה שלי?" שאלתי, "חשוב לי שתאמרי לי בדיוק מה שמפחיד אותך." גילי הניחה את כף המרק שלה בתוך הצלחת, השפילה לרגע את עינייה, חשבה על המילים שהיא רוצה לומר ונשמה עמוק. "אתמול התחרמנתי ממה שעשית לרונית ולי." היא אמרה, "זה שיגע אותי. הרגשתי שאני הכי רוצה שתתנהגי אליי ככה, אבל קשה לי לחשוב עליי מלקקת לך את הנעליים כמו שליקקתי הבוקר. אני לא מבינה מה גרם לי לעשות את זה ומהצד השני, מפחיד אותי לדעת שזה מה שאני רוצה לעשות." היא עצרה כדי לנשום לרגע בין המשפטים והמשיכה. "אף אחד בחיים לא התנהג אליי ככה, אף אחד לא השפיל אותי ככה ומה פתאום אני מתחרמנת מזה? אני סוטה? אני פסיכית? אני לא מבינה למה אני רוצה לשרת אותך. כל היום כשעשיתי את מה שפקדת שאעשה חשבתי עלייך נכנסת לכאן. חשבתי עלייך נהנית מהניקיון ומהאוכל, ועשה לי כל כך טוב לחשוב על זה שתיהני ממה שעשיתי לך. אבל אז התעצבנתי על עצמי, כי מה פתאום חשוב לי פתאום שתאהבי את מה שאני עושה? "ומה עשית כשהתעצבנת?" המבט של גילי נקבר עמוק בצלחת שלה. "אוננתי." היא ענתה וסומק כיסה את לחייה, "אבל אז נזכרתי שאסור לי לגמור, וזה עצבן אותי אבל גם חירמן אותי עוד יותר, אבל הפסקתי." הבטתי בה לרגע, רואה את השדיים עולים ויורדים במהירות בקצב הנשימה המרוגשת שלה, וחזרתי והרמתי בידי את הכף, מעלה את המרק המשובח אל פי. "תמשיכי." הוריתי לה. "את מבינה, אם מישהי אחרת הייתה מריצה אותי בחולות כמו שאת הרצת אותי, או משפיטה אותי כמו שהשפטת הייתי הורגת אותה. אבל כשאת עושה לי את זה אני רק רוצה עוד. וזה שאני רוצה מפחיד אותי. אני לא רוצה להיות הסמרטוט שלך." "רונית נראית לך סמרטוט?" התעניינתי. "זהו, זה מה שעוד יותר מבלבל אותי. אני יודעת שהיא הייתה השפחה שלך. כשהיא מדברת עלייך העיניים שלה מתמלאות באושר, ואני יודעת כמה היא רק רוצה לשרת אותך בכל צורה שתבחרי לתת לה לשרת. ואז אני מסתכלת עליה ומול החיילות היא קשוחה ובוסית, ומפקדת אמיתית. זה לא מסתדר לי, אני לא מבינה מה קורה פה." ענתה גילי בטון מיואש ומבולבל. "מעולם לא ניסיתי להפוך את רונית לסמרטוט." הסברתי לה, "יש הבדל בין להיות השפחה שלי ורק שלי, לבין ההתנהגות שלה בחוץ מול העולם כולו. אני בחיים לא אקח לי שפחה שהיא סמרטוט, כזו שכל אפס היה יכול להשפיט. השפחות שלי היו תמיד נשים שהערכתי, ונשים שכל מי שבא איתן במגע מעריך. אני לא רוצה אותך כי אני יכולה להפוך אותך לאפס. אני רוצה אותך כי יש לך אופי ושכל, ואת פשוט זקוקה למישהי שתראה את התכונות הנפלאות שיש בך, ותראה גם את המורדת שכל כך רוצה את זו שתקח אותה לידיים. "את מבינה ילדה שלי, אני שומעת אותך מבפנים." חייכתי אליה, "כל החיים היית ילדת שמנת - כזו שעשתה בדיוק את מה שרצית לעשות. לא הציבו לך גבולות ולא לימדו אותך שעל טעויות משלמים. ואת מתה שילמדו אותך. מהרגע הראשון בחנת אותי. רצית לראות אם אני מספיק חזקה כדי לסלק את מסווה המורדת ולגלות מתחתיו את הילדה שאת באמת. הילדה שרוצה שיקחו אותה ושלא ישאלו איך ומה. הילדה שרוצה לדעת שהגבירה שלה תהיה קשוחה איתה אבל הוגנת. הילדה שתדע שאצל הגבירה שלה היא יכולה להתכרבל לחיבוק. כל החיים שלך רצית שיחבקו אותך כמו תינוקת ושישמרו עלייך, אבל כולם כל כך האמינו לפוזה החזקה שלך ולפוזה של המורדת העוקצנית, שאף אחד לא העלה על דעתו כמה את ציפור קטנה בפנים - כזו שזקוקה לקן שישמור עליה. "ומהצד השני במיטה את חייבת לדעת שמשתמשים בך. את לא יכולה לסבול את המחשבה שתתני את עצמך בקלות. צריך לעבוד קשה כדי שתשתייכי. מילות אהבה רכות לא יכולות לעשות לך את זה. את צריכה לדעת שהגבירה שלך לא תאכל את המשחקים שלך. את צריכה לדעת שבמיטה את משרתת, את חפץ, את חור לשימושי." כשדיברתי על הצורך שלה בהגנה ראיתי את גופה מתרכך. עכשיו ראיתי אותו נמתח במתח עצור ובריגוש. "אני מתכוונת לקחת אותך הלילה." אמרתי לה. "כרגע ליד השולחן הזה, את יושבת מולי עירומה, אבל בעלת זכות לומר די. הבטחתי לך את זה אתמול - לא אקח אותך בניגוד לרצונך, למרות שאת מתה שאעשה את זה. יש לך את הזכות לומר לי עכשיו "המפקדת, אני רוצה להשתחרר מהצבא", מסמכי השחרור שלך נמצאים אצלי בתיק שבחדר השינה ואני מעניקה לך את הזכות ללכת. אבל אם תישארי את הופכת מרגע זה לשפחה שלי. את תצייתי לכל הוראה שלי וכשלא תצייתי - תיענשי. עכשיו את תאמרי לי - את רוצה להיות השפחה שלי או שאת רוצה להשתחרר?" "מה אם אני רוצה לנסות להיות? תשחררי אותי אם ארצה ללכת?" שאלה גילי בחשש. "תביאי מהתיק שלי את המסמכים." פקדתי עליה. "אבל..." "עכשיו!" גילי קמה מהשולחן, ניגשה לחדר השינה והביאה את מסמכי השחרור שחיכו בתיק שלי. "תביאי לי עט." מיד כשהיא הביאה לי את העט, חתמתי על מסמכי השחרור שלה. "קחי את זה." פקדתי עליה. "אני לא רוצה ללכת, בבקשה המפקדת, אל תגרשי אותי." דמעות זלגו על לחייה. "אני לא מגרשת אותך." חייכתי אליה, "אני נותנת לך את מסמכי השחרור שלך מהצבא וממני. תוכלי להשתמש בהם מתי שתרצי. את תשמרי עליהם אצלך, וכשתחליטי ללכת - את חופשיה לקום וללכת. את אפילו לא זקוקה יותר לחתימה שלי." "אז אני יכולה להישאר?" בכתה גילי מולי. "בואי הנה." הוריתי לה. כשהיא נעמדה לידי אספתי אותה אליי והנחתי אותה על ברכיי כמו תינוקת. "ברור שאת יכולה להישאר קטנה שלי." לחשתי לה ונישקתי את לחייה, "מי עוד מכינה מרק טעים כמוך?" הצחוק שהתערבב בדמעות שלה פרץ ברגע שהיא כרכה את זרועותיה מסביב לצווארי. נעמדתי כשאני נושאת אותה בזרועותיי, אימצתי אותה אליי בחיבוק עז וכיסיתי את פניה ואת שפתיה בנשיקות. "את חייבת להפסיק לבכות ילדה." לחשתי בקול צרוד, "את לא יודעת כמה שהדמעות שלך מחרמנות אותי." נשאתי אותה אל חדר השינה, הנחתי אותה על המיטה ונשכבתי מעליה. "הלילה אני אעשה אותך לשלי." אמרתי לה, "והלילה לא יהיה כמעט כאב. יהיה פיתוי ואני אקח את כל מה שאני רוצה לקחת, אבל הלילה, בפעם הראשונה שבה יחדור לתוכך הזין שלי, אני אהיה עדינה אלייך במיוחד." עצומת עיניים היא השיבה לנשיקותיי בנשיקות מתוקות מדבש. הנחתי ללשוני ללטף את שפתיה. יכולתי להרגיש איך הן נפתחות אליי מהוססות עדיין ולא מורגלות להשיב. "השפחה שלי תלמד הלילה איך לענג את גברתה." הסברתי כששפתיי מלחכות את לחייה ואת צווארה, בשעה שידי הימנית החלה ללטף את בטנה בעדינות ובנחישות של מי שיודעת שהגוף הזה נמצא כאן לעינוגה. הנחתי לאצבעותיי לרפרף על פטמותיה והתענגתי על הצמרמורת שעברה בכל גופה. "הילדה שלי אוהבת שאני נוגעת לה בפטמות?" התעניינתי. "כן גברתי." שמעתי את תשובתה בקול חנוק שניסה להסוות את האנחה שעלתה מגרונה. "הילדה שלי לא תקח ממני את האנחות שלה." הסברתי וצבטתי קלות את פטמתה. האנחה שלה עלתה מרוגשת ושקטה. "כן קטנה שלי, את אוהבת את מה שגברתך מלמדת אותך." נישקתי את פטמתה ברוך וינקתי אותה בקצב איטי. ידיה של גילי התהדקו על ראשי, דוחפות אותו אליה בלי שהיא תהייה מודעת לתנועותיה. ככל שינקתי את פטמותיה החל גופה לנוע בתנועות גליות על המיטה. "טוב לילדה שלי?" התעניינתי. "כן גברתי." שמעתי את התשובה המתנשפת. כשאני ממשיכה לשחק בלשוני ובשיניי בפטמותיה ובעור צווארה, הנחתי לידי ללטף בתנועות בטוחות שלעיתים רפרפו ולעיתים לשו את בטנה ואת ירכיה. "את ילדה טובה, ואת תראי לי היום כמה את ילדה טובה." אמרתי ולאט התחלתי ללטף את פנים ירכיה, מאלצת את העונג שלה לפשק בפניי את רגליה. "אני מתביישת גברתי." שמעתי את לחישתה. "את תתני לי את הבושה שלך היום ואת הבתולים שלך." עניתי וחזרתי לנשק את שפתיה, הפעם בעוז. השפתיים שלה נפתחו מגלות מול לשוני את לשונה שנגעה בשלי בחשש ומיד נסוגה, ושוב נגיעה רכה של לשון חששנית ומרגשת. "את שלי ילדה ואת תתני לי את כל מה שארצה לקחת." נהמתי כשידי סחטה את שדה ואנחתה פרצה אל פי. "אל תזוזי." פקדתי עליה. הנעתי את שפתיי לאורך גופה, עוברת על העור הרך שעל זרועותיה, בטנה, ירכיה, פטמותיה, צלעותיה... עצרתי את מסען של שפתיי מול הכוס שלה, מתענגת על הריח המחורמן שעלה מבין ירכיה. נישקתי את שפתיי הכוס שלה, סוחטת ממנה צווחות עונג קטנות ומופתעות. בעדינות פישקתי את ירכיה ונשכבתי ביניהן. "היום תלמדי מהו עונג." אמרתי לה והנחתי את לשוני על דגדגנה. הצרחה שלה הייתה מיידית ואז השתררה דממה כשהיא טבעה בים התחושות שגרמתי לה לחוש. לאט עליתי לאורך הכוס שלה בשפתיי ובלשוני, חוקרת כל קפל בתוכו ומתענגת על טעמיה. "מותר לך להתענג אבל אסור לך לגמור בלי רשות." הרמתי את ראשי מבין רגליה כשתנועותיה נעשו נסערות וכשיכולתי לחוש בפעימות הלב שלה על הדגדגן. ידעתי שהיא נמצאת במרחק של שנייה אחת מהגמירה, אבל לא רציתי שהיא תגמור - עדיין. זזתי ממנה לרגע והעלתי עליי את הסטרפ-און שהונח על השידה שליד המיטה. "את תגמרי היום בפעם הראשונה מהזין של גברתך." הסברתי לה. "את תגמרי היום בלי סוף, עד שלא תוכלי יותר, אבל קודם כל מהזין שלי." כבר לא ראיתי חשש בעיניה כשהיא הביטה בי, רק התמסרות ותשוקה בלתי נשלטת. "את רעבה לזין של גברתך ילדונת?" שאלתי אותה, "הילדה שלי רוצה להפוך לזונה של גברתה? לזונה של אישה?" "גברתי בבקשה..." היא התפתלה מולי. "מה בבקשה זנזונת שלי? אני לא מבינה אותך... תגידי לגברתך מה את רוצה." "בבקשה תעשי בי מה שאת רוצה." התחננה הילדונת הרטובה שעל מיטתי. "אז למה לא אמרת זנזונת שלי? את לא צריכה לסבול." חייכתי והחדרתי את אצבעי אל בין שפתיי הכוס שלה. הכוס שלה בער מולי. היא זזה על המיטה חסרת אונים מול טירוף התשוקה שהיא הרגישה. ליטפתי את הכוס שלה מספנים ומבחוץ, ולאט החדרתי את אצבעי לתוכה. "תיפתחי מולי זונה יפה שלי, אני אעשה ממך זונה ראויה היום." הנעתי את אצבעי לאט פנימה במעגלים קטנים ששיגעו את שתינו. אותי שרציתי לחדור עמוק יותר ואותה שרצתה שאעשה בדיוק את זה. האנחות שלה בקעו מפיה חסרות שליטה. כל גופה התפתל מולי על המיטה, ורק בקושי עצרתי את עצמי מפני חדירה מהירה מדי לתוכה. "אני הולכת לזיין אותך עכשיו זונה שלי." לחשתי לאוזנה ונשכבתי מעליה. "תפתחי בשבילי את הכוס שלך." רגליה נפתחו והיא עטפה את רגליי בהן. "זה קצת יכאב לרגע, אבל אל תפחדי, אני מבטיחה שתהני." "אני לא פוחדת גברתי, בבקשה, תכנסי אליי." שמעתי את תשובתה המורעבת. "לאט ילדה, קודם תתרגלי לתחושה של הזין על הכוס שלך." חייכתי. אחזתי בידי את הזין והנעתי אותו לאורך הכוס שלה. "אההה." שמעתי אותה גונחת. "כן זונה שלי, הילדה הזונה שלי רעבה לזין." אמרתי, "תראי לגברתך כמה את רעבה..." היא זזה בתיאום מושלם עם תנועות הזין שעל הכוס שלה. ראיתי אותו נמרח בנוזלים שניגרו ממנה. היא הייתה מוכנה. לאט התחלתי להחדיר אותו לתוכה. כשהרגשתי במחסום הבתולים נעצרתי, חזרתי מעט לאחור והנחתי את שפתיי על שפתיה לנשיקה ארוכה וסוחפת. כשידיי בשערה ושפתיי טורפות את שפתיה נעתי לאט בתוכה, מניחה לה להתרגל לתחושת הזין שמתחיל למלא אותך. "מותר לך לגמור מעכשיו כמה שתרצי בלי לבקש רשות." גנחתי כשהרגשתי את זרועותיה ואת רגליה עוטפות את גבי. הכוס שלה הטריף אותי. "מהלילה תהיי זונה טובה, זונה פתוחה כמו שזונה צריכה להיות." אמרתי לה והחדרתי את מלוא אורך הזין לתוכה. שמעתי אותה צועקת לרגע ומיד גונחת שוב בתאווה כשנסוגתי מעט לאחור והבאתי את ראש הזין שוב לפתח הכוס שלה. ושוב חדרתי לאט, מניחה לה לחוש בפעם הראשונה בחייה מלאה. "את שלי ילדונת, את הילדה שלי מעכשיו." גנחתי מול אנחותיה והגברתי את קצב החדירות שלי לתוכה. בתוך שניות התחלנו לנוע בתיאום, כאילו כל חייה היא זויינה. "גברתי, אני גומרת, גברתי אני אוהבת אותך..." שמעתי אותה זועקת כשגופה הטלטל מתחתיי. "אני אוהבת אותך ילדה שלי, בואי אליי, בואי אל גברתך." ציוויתי והרגשתי את הגמירה שלי מטפסת במעלה גופי. "בואי אליי קטנה שלי, את שייכת לי, את שייכת לזין שלי ולכוס שלי, את הזונה של הזין שלי... בואי אליי, בואי אל גברתך, תגמרי איתי..." זיינתי אותה עכשיו כמטורפת, מניחה לתשוקה שהצטברה בי אל הילדה הזו להתפוצץ סוף סוף. הרגשתי את ציפורניה ננעצות בגבי כשהיא צרחה את שמי וגמרה כשהתפוצצתי איתה. חיבקתי אותה אליי בכל הכוח, יצאתי מתוכה והצמדתי אותה אליי, כשבבת אחת היא פרצה בבכי מיד לאחר הגמירה שלה. "תבכי ילדה שלי, אני איתך, אני שומרת עלייך." נישקתי את עינייה ואת דמעותיה. "אני לא יודעת למה אני בוכה..." היא התייפחה אל כתפי. "את בוכה כי בפעם הראשונה את מרגישה בבית." עניתי מכרבלת אותה אליי. "אבל היה לי כל כך טוב..." "ברור שטוב לך. איך יכול להיות לך רע כשגברתך משתמשת בך?" צחקתי וליטפתי את שערה. "אמרת שאת אוהבת אותי?" היא שאלה. "ברור שאני אוהבת אותך." צחקתי שוב, "אני מטורפת עלייך קטנטונת, אחרת לא הייתה הופכת אותך לשלי. אני משוגעת עלייך. עוד לא הייתה לי שפחה ששיגעה לי את הנשמה כמוך." היה נפלא לראות את הבכי הופך לחיוך מאושר. חיבקתי אותה אליי למשך דקות ארוכות. "עכשיו תכנסי מתחת לשמיכה." פקדתי עליה, "וגברתך תביא לך ולה את העוף שבתנור. ואחר כך... אחר כך אשתמש בך לאורך הערב והלילה. את תלמדי לא רק מהו עונג. את תלמדי איך לענג את גברתך כמו שפחה ראויה" |
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני שנה •
16 ביוני 2022
פרק י'
העוף בשזיפים היה פריך ונפלא. שכחנו מגינונים מיותרים ואכלנו בידיים את המעדן שגילי הכינה. ארוחת העונג כללה ביס מהעוף, ביס מהשפתיים שלה, ביס נוסף מהציץ שהציץ מתחת לשמיכה וקרץ אליי, מריחת רוטב העוף על שדיה ואכילתו מגופה, התקפי צחוק בלתי נשלטים של שתינו ומצעים סתורים. "בואי להתקלח." הוריתי לה כשסיימנו את הארוחה, "את טעימה בטירוף גם בלי רוטב שזיפים עלייך. בואי ננקה אותך קטנטונת." נכנסנו יחד למקלחת. לקחתי לידיי את הסבון ואת השמפו והתחלתי לסבן אותה. לא היה סיכוי שהצחוק שתקף את שתינו במיטה ייפסק, כששוב ושוב היא התעקשה להימלט מידיי המסבנות וחיככה את שדיה ואת כל גופה בשלי. "אבל המפקדת, צריך לסבן גם אותך." צחקה גילי, חטפה מידי את הסבון ושלחה ידיים בחוצפה אל אזורים אינטימיים בגופי. "ככה זנזונת? נדמה לך שאת תעשי את מה שבא לך?" צחקתי גם אני ושלחתי את ידי אל שערה. נשימתה נעתקה כשהצמדתי אותה אל הקיר בנשיקה לוהטת. בשנייה בה הרגשתי את ידה שאחזה בסבון נכרכת מסביב צווארי, שלחתי את ידי, חילצתי ממנה את הסבון והצמדתי את שתי ידיה שלובות מעל ראשה אל הקיר. "את מתחננת שאתעלל בך זנזונת שלי." צחקתי. "אני גברתי? אני למדתי רק היום מהשפחה שלך לשעבר, שתפקידה של השפחה לשרת. אני ממלאה את תפקידי ובנאמנות." סיימה גילי את דבריה בהדגשה. "תכף נראה כמה למדת." צחקתי שוב, "אבל מכיוון שאת מתעקשת שלא להניח לי לסבן אותך מרצונך החופשי, אאלץ לעשות זאת - בכפוף לנאמר בחוקי הצבא כמובן - תחת לחץ פיזי מתון." שלחתי את ידי אל חלוק הרחצה שלי שהיה תלוי על הקיר, שיחררתי ממנו את חגורת הבד ומיהרתי לכרוך אותה מסביב לפרקי ידיה. "מעכשיו חוקי המשחק משתנים." הרצנתי בבת אחת, "עד עכשיו השתעשענו, אבל הגיע הזמן שאלמד את הזנזונת שלי איזה ציפיות יש לגברתה משפחה ראויה." "למה את מתכוונת?" שאלה גילי. "אני מתכוונת לעשות בך ככל העולה על רוחי." עניתי, "אני מתכוונת להשתמש בך הלילה, לזיין לך ת'צורה ולגמור לך בכל החורים, להכאיב לך כי זה מה שבא לי לעשות לך, ואת כלבונת שלי, תספגי את כל מה שאבחר לתת לך הלילה, ומהלילה ואילך. "את מבינה," המשכתי, "התפקיד שלך הוא לשמש אותי בדרך בה אבחר להשתמש בך. את תשכבי, תזחלי ותצייתי לכל גחמה שלי. ואם לא תצייתי בצורה שתשביע את רצוני - תיענשי, לא כי אכעס אלא כי התפקיד שלי הוא לאלף אותך שפחונת שלי. את צריכה לדעת שהגבירה שלך לא מוותרת לך, כי את לא יכולה להתמסר לגבירה חלשה. את צריכה לדעת שאני חזקה ממך ושאקח ממך את מה שארצה בלי שום התחשבות ברצונותייך. וזה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות." שיחררתי את ידה השמאלית מהחגורה. העברתי את החגורה מעל למוט וילון המקלחת ומיהרתי לקשור את ידה שוב. עכשיו ידיה היו כבולות מעל לראשה. "מרגע זה ועד שנגיע למיטה את סותמת את הפה כלבה. על כל מילה שתוציאי תיענשי עם חגורה אחר כך" הבהרתי לה. גילי שתקה. ראיתי את עורה מצטמרר מריגוש ומחשש. עכשיו התעלמתי ממנה. כיוונתי אליי את זרם המים, חפפתי את שערותיי, הסתבנתי ולקחתי לי את הזמן בשטיפת הסבון מגופי. כשסיימתי פניתי אליה שוב. היא עמדה בקצה האמבטיה רועדת מקור. שלחתי את ידי אל שערותיה ומשכתי אותה לכיווני. כיוונתי אליה את זרם המים וראיתי איך גופה מפשיר מתחתיו. מזגתי שמפו לידי והחלתי לחפוף לה את הראש. ראיתי אותו נוזל על פניה ואל עיניה אבל התעלמתי. גילי עצמה עיניים. לקחתי סבון והתחלתי לסבן אותה בתנועות נמרצות, מחדירה את ידי אל בין רגליה וחופרת סבון אל פי הטבעת שלה. שמעתי יבבה חרישית פורצת מפיה כששתי אצבעות מסובנות שלי חדרו עמוק לישבנה. חבטה עזה על הישבן השתיקה את היבבה. שטפתי ממנה את הסבון ואת השמפו, סגרתי את המים ויצאתי מהאמבטיה. עמדתי והתנגבתי מביטה בה מתחילה לרעוד מקור. שיחררתי את ידיה מהכבילה וזרקתי לעברה מגבת פנים קטנה. "תתנגבי." פקדתי. קפואה מקור היא עמדה וניסתה להתנגב. כשראיתי את הרעד גובר הסרתי חלוק מגבת מהמתלה ועטפתי אותה. "גברתך קובעת מעכשיו את כל מה שעובר על הגוף שלך," לחשתי לאוזנה, "ואת תלמדי להודות על חסדים קטנים. עכשיו עופי למיטה." גילי רצה למיטה. הלכתי בעקבותיה מתעכבת רק כדי לאסוף בדרך אביזרים שהחלטתי שישמשו אותי. "בואי אליי כלבונת שלי." אמרתי ושלחתי אליה את זרועי כשנשכבתי לצדה. היא מיהרה אל בין זרועותיי והטבתי את השמיכות שכיסו אותנו. "תינוקת שלי," לחשתי לאוזנה, "הקטנה שלי רוצה להתמסר לגבירה שלה היום? הקטנה שלי רעבה ללקיחה של הגבירה שלה?" גילי קברה את ראשה בשתיקה בבית השחי שלי. "ספרי לי איך הרגשת במקלחת." פקדתי בשקט. "שנאתי אותך." היא ענתה, "רציתי לצעוק עלייך שאין לך זכות להקפיא אותי ככה, שקר לי. רציתי לקלל אותך מרוב שהיה לי קר." "ולמה לא קיללת קטנה שלי?" גילי שתקה לרגע. "ידעתי שתענישי אותי." היא ענתה. "נכון קטנה שלי, אני אעניש אותך בכל פעם שתנהגי בחוצפה."אישרתי, "למי שייך הגוף שלך תינוקת?" שוב זכיתי לשתיקה מצדה. שלחתי את ידי ואחזתי בכוח בפטמתה מוחצת אותה בין אצבעותיי. גילי צרחה בכאב. "שאלתי למי שייך הגוף הזה תינוקת?" חזרתי על שאלתי בקול סבלני. "לך גברתי, לך, בבקשה, זה כואב." התפתלה גילי. "ברור שזה כואב מתוקה שלי, כואב לך כי אני בוחרת שיכאב לך." עניתי והסטתי את ידה שנשלחה לעצור בידי שסובבה את פטמתה. גילי השתוללה במיטה מנסה להרחיק את גופה מגופי. התיישבתי מעליה וסטרתי בידי השנייה על פניה. "אל תזוזי זונה. לא את קובעת מתי יכאב לך ומתי יהיה לך נעים. רק אני קובעת." הבהרתי וחיזקתי את אחיזתי בפטמתה. "אהההה... בבקשה גברתי, אני לא יכולה עם הכאב הזה..." צעקה וייבבה גילי. "את תירגעי." עניתי ולא שיחררתי. "במקום להילחם בכאב שאני מעניקה לך את תלמדי לקבל אותו. ועכשיו תשכבי בשקט ותנשמי עמוק את הכאב." ראיתי אותה נושכת את שפתה התחתונה כשהיא ניסתה להרגיע את התפתלויותיה ולנשום בשקט. "בדיוק ככה." לחשתי לה. הרכנתי את שפתיי אל פטמתה והחלפתי את האחיזה המכאיבה בליטוף שפתיים רך. ברגע שהיא נרגעה נשכתי בכוח את הפטמה גורמת לה שוב לצרוח מכאב. "כן קטנה שלי, אמרתי לך שיכאב לך בשבילי. הכאב שלך מענג אותי. הכאב והידיעה שאת שלי, ושאני יכולה לעשות בגוף הזה מה שבא לי." הסברתי לה וריתקתי את גופה מתחתיי כשההתפתלויות שלה נעשו עזות. "אני לא אוהבת שכואב לי ככה." היא יבבה. "את תאהבי את מה שאחליט שתאהבי." עניתי אדישה לדמעות שהתחילו לזלוג מעיניה. "ועכשיו את יכולה לבחור בין לרחם על עצמך ולהיות נורא מסכנה לבין להיות הזונה הקטנה ששתינו יודעות שחיה בתוכך. אני מתכוונת להתנהג אלייך במיטה כמו אל זונה. את תהיי השרמוטה שלי, הכלבה שלי, החפץ שלי והחור שלי. אני אשתמש בך כרצוני ואת יכולה לבחור בין לבכות לבין לגנוח. רק דבר אחד את לא יכולה לבחור - את לא יכולה לומר לכוס שלך לא להרטיב כשאני משתמשת בך, כי הכוס של הזונה הקטנה שלי מנותק מהאגו שלה, והכוס שלך אוהב את מה שאני עושה לך." מתנשפת גילי הביטה בי ואז ברגע היא צרחה, הפעם מהעונג שטלטל את גופה, כשבבת אחת החדרתי אצבע עמוק לתוך הכוס שלה. הרגשתי שאני מחדירה אותה אל כבשן שמבעבע בנוזלים שניגרים ממנו. "את רואה זונה שלי, הגוף שלך אומר לי בצורה הרבה יותר ברורה מהפה שלך מה הוא צריך." הסברתי לה והנעתי את אצבעי בתוך הכוס שהיה עכשיו פתוח לאחר שרק שעה קודם ביתקתי את בתוליה. "זה לא יעזור לך, אני שונאת אותך. אני שונאת את איך שאת מתנהגת אל הגוף שלי כאילו שאת יכולה לעשות בו הכול. קודם אהבתי את מה שעשית לי הרגשתי שאת אוהבת אותי, אבל עכשיו את מכאיבה לי כל כך." "לא אכפת לי שתשנאי אותי." חייכתי והמשכתי לחפור בתוכה, "להפך, זה יהפוך את ההכנעה שלך להרבה יותר מעניינת. את זוכרת? רק לפני כמה שעות בחרת להפוך לשפחה שלי. גם אחרי הלילה תוכלי לקום מחר ולעזוב את הבסיס ואת הצבא. אבל הלילה את תלמדי קודם איך להיות השפחה שלי." גילי בכתה מזעם אבל לא יכלה להפסיק להתפתל על אצבעותיי. לאט שככו הדמעות ואנחות תפסו את מקומן. "כן קטנה מיוחמת שלי, תראי לגברתך כמה את רעבה אליה." עודדתי את ההתפתלויות שנגרמו לה עכשיו מעונג. שלחתי את ידי השנייה אל הפטמה שכאבה לה עדיין ומתחתי אותה לאט אבל בכוח. גילי נאנחה לא יודעת למה להקדיש יותר תשומת לב - לפטמה הכואבת או לכוס הנחדר שלה. "טוב לך קטנה שלי?" שאלתי. "כן גברתי." היא גנחה בתשובה. "את זוכרת מה את צריכה ללמוד הלילה?" "לא גברתי." "את צריכה ללמוד הלילה לשרת את גברתך. הגמירות שלך מישניות מעכשיו." הסברתי והוצאתי ממנה את אצבעותיי. לרגע האגן שלה המשיך לנוע בטירוף מחפש אותי בתוכו. לאט התנועות שלה נרגעו והיא פקחה את עיניה. חייכתי אליה. היא עוד לא הכירה את החיוך הזה שלי שמבשר לשפחות איתן אני חולקת את מיטתי, שהגיע זמן כאב והשפלה. קמתי מהמיטה. אספתי מהשידה ליד ארבעה זוגות של אזיקים ואזקתי את ידיה ואת רגליה בצורת צלב אל רגליי המיטה. "את עומדת לקבל קינוח לארוחת הערב." אמרתי לה. "מה זאת אומרת גברתי?" שאלה גילי בחשש. "זאת אומרת שאני מתכוונת להתיישב לך על הפרצוף קטנה שלי. את תעשי הכרה עם נוזלי הכוס שלי." "אבל חוץ מאתמול בלילה עם רונית בחיים שלי לא עשיתי דבר כזה." "הרבה דברים לא עשית עד היום, אבל את פה כדי לשרת אותי." הסברתי. "אבל, אני לא חושבת שאני אוהבת ללקק כוס." ניסתה גילי להיחלץ מהסיטואציה החדשה. "אבל, זה לא מעניין אותי." צחקתי. התיישבתי מעליה בפישוק. "תתחילי ללקק שפחה וכדאי שתעשי עבודה טובה." פקדתי עליה, "לא תלקקי כמו שצריך והכאב יצטרך ללמד אותך." הלשון של גילי נשלחה מהוססת אל הכוס שלי. גלים של חום עברו בי כשהיא החליקה על הדגדגן המגורה שלי. נגעה בו לרגע ואז מיהרה לצאת לי מהכוס. האנחה שהתחילה לעלות מבטני גוועה ברגע. "הזהרתי אותך שפחה שלי שאם לא תעשי עבודה טובה יכאב לך." אמרתי לה. "כנראה שאת ממש זקוקה לכאב כדי לתפקד." "לא גברתי..." התחילה גילי להתחנן לרחמיי אולם דבריה נבלעו בזעקת כאב כשהצמדתי זוג מצבטים אל פטמותיה. "עכשיו נראה לי שתתפקדי יותר טוב." אמרתי וחזרתי לשבת על פניה. הגוף שלה התפתל מתחתיי מיוסר אבל הלשון שלה יצאה מבין שפתיה אל הכוס שלי. התחלתי לרכב לה על הפה, מתחככת בלשון ובשפתיים שנעו מתחתיי. "כן כלבה טובה, ככה כלבה אמיתית מלקקת את הכוס של גברתה." גנחתי בעונג ואחזתי בשערה מטיבה את תנוחתה מול הכוס שלי. "אני אלמד אותך להיות זונה אמיתית, זונה של אישה." שמעתי אותה משתנקת מתחתיי. לרגע התרוממתי כדי לתת לאוויר לזרום אל ריאותיה ומיד חזרתי לשבת על פניה. "תלקקי טוב כלבה טובה." עודדתי אותה, "הכוס שלי הוא המקום שלך. את שייכת לו ואת תלמדי לשרת אותו. תלקקי כלבה טובה, אני גומרת לך לפה ואת תבלעי הכול. כן כלבה שלי, כן חור טוב שלי. תראי לי כמה טוב את משרתת את גברתך." הלשון של גילי השתוללה לי בכוס. אם לפני רגע הייתי צריכה לאלץ אותה, היה ברור עכשיו שהמקום הנמוך בו היא נמצאת מטריף אותה. "אני אגמור לך בפה וכשיתחשק לי אני אשתין לך בפה ואת תבלעי את כל מה שגברתך תעניק לך ותודי לי." גנחתי וזיינתי את שפתיה. "אני גומרת כלבה שלי, תלקקי הכול ושלא תעיזי להפסיק עכשיו." משכתי את פניה של גילי את הכוס שלי מהדקת את אחיזתי בשערה ודופקת לה את הפה בתנועות עזות. ועוד תנועה ושוב, ואני מרגישה את הלשון שלה מלקקת את הנוזלים שלי, חודרת לי לתוך הכוס עמוק, בולעת את כולי... התפוצצתי עליה. "אחחחח... כן זונה שלי, ככה את תשרתי את גברתך." גנחתי והרגשתי איך אני ניגרת לה לתוך הפה. לרגע היא נחנקה. "נקי הכול כלבה. לקקי כמו כלבה טובה עם הלשון ותבלעי." פקדתי בזעף רגעי. כשהרגשתי שהכוס שלי נקי קמתי מעליה. גילי התנשמה בכבדות אבל אי אפשר היה לטעות בריגוש המיני שהיה בהבעתה. "זה היה שיעור ראשון בעינוג הגבירה שלך." הסברתי לה כששחררתי את האזיקים ונשכבתי לידה. "אי אפשר לומר שהצטיינת בליקוק, אבל עם הזמן את תלמדי." אמרתי והסרתי את המצבטים מפטמותיה. כשהיא גנחה מכאב הדם שחזר לזרום בהן, ליטפתי אותן וחיבקתי אותה אליי. "אני אדרוש ממך לשרת את הכוס שלי עם הפה שלך בסיטואציות שונות, והפה שלך ישרת אותי בהצטיינות." הבהרתי לה. "את פה כדי לשרת ואת תהפכי לאוכלת כוס מצטיינת." "מתי שתרצי גברתי, הוא כל כך טעים לי." חייכה גילי והניחה לזרועה להישמט על שדיי. "רונית לא טעימה כמוך אבל הטעם שלך מעולה. אני מתה על זה." "כלבונת חרמנית שלי." חייכתי ונשקתי לשפתיה מריחה את הכוס שלי מהן. "אבל מתוקה שלי את רק בתחילת השיעורים שלך היום. עכשיו נעשה הפסקת סיגריה ואחריה גברתך תבעל את החור היחיד שעוד נשאר סגור בפניה. רק אחרי שאזיין לך ת'תחת עמוק, כמו שאני מתכוונת לזיין לך אותו, תרגישי מה באמת מרגישה שפחה משוייכת." "אבל בתחת זה כואב." אמרה גילי ספק שאלה. "אבל הכאב שלך שייך לי." עניתי. "אני אבחר אם לקרוע לך את התחת או לזיין אותו בעדינות. אבל בכל מקרה התחת שלך עומד לקבל הלילה זין. את הזין של גברתו ולא ממש משנה לי מה שאת חושבת על זה." הדלקתי לשתינו סיגריות. שאפתי את העשן מתענגת על הגמירה שהייתה לי ועל זו שצפויה בתוך הישבן שלה. "אני אוהבת שאת פוחדת." חייכתי וליטפתי את שערה. "אני נהנית לדעת שאת שפחה אמיתית, כזו שנאלצת לתת את כל מה שאני בוחרת לקחת הלילה. זה מחרמן אותי כלבונת שלי." גילי גנחה. "מה קטנה שלי?" שאלתי. "אני לא מבינה למה זה מחרמן גם אותי." היא ענתה ביאוש. "כי את אוהבת להרגיש שאת חסרת אונים. יותר מדי זמן שלטת בחיים שלך וזה כל כך נמאס לך." הסברתי לה, "את כלבה קטנה, כלבת רחוב לא מחונכת שמתה שיחנכו אותה. נכון כלבונת שלי?" שאלתי והנחתי את ידי על הכוס שלה שנענה מיד בהתפתלות. "כן גברתי," היא גנחה, "אני... גברתי..." היא צעקה מעונג כשאחזתי את הדגדגן שלה בין שתי אצבעותיי והנעתי אותן מעליו. "מה קטנה שלי? אני לא מבינה מה את מנסה לומר לי..." התממתי. "גברתי... אההה..." "מה ממי? את רוצה שאני אפסיק?" שאלתי והפסקתי את תנועת האצבעות. "לא, לא גברתי, בבקשה תמשיכי." התחננה גילי. "עוד רגע כלבונת." חייכתי. כיביתי את הסיגריה שלי, לקחתי את שלה וכיביתי גם אותה, הלבשתי עליי את הזין ונשכבתי מעליה מניחה לו להתחכך בכוס שלה. כמו זונה מיומנת פתחה גילי את רגליה לקבל אותי בתוכה. החדרתי לתוכה את הזין, מניחה לו לטבול בנוזלי הכוס שלה אבל מיד כשהיא התחילה לרעוד מהאורגזמה שרק חיכתה לחדירה יצאתי. "כוס למדת ללקק, בואי נראה כמה טוב את מסוגלת למצוץ זין." אמרתי לה. אחזתי בשערה ומשכתי אותה אל הזין. "תפתחי ת'פה זונה ותנקי לי ת'זין מהכוס שלך." פקדתי ודחפתי את הזין הרטוב לפיה. גילי השתנקה. הנחתי לה להרחיק מעט את ראשה מהזין ומיד דחפתי אותו בכוח שוב עמוק לתוך פיה. "תמצצי כמו זונה טובה, עד לבסיס." פקדתי בקול חסר רחמים מול נסיונותיה לנשום. הסתכלתי מחורמנת בטירוף על ראשה עולה ויורד על הזין. "כן זונה שלי, ככה זונות מוצצות זין - עמוק, עד הסוף." אחזתי בשתי ידי בצדי ראשה והנעתי את האגן שלי מזיינת לה את הגרון. ראיתי אותה נחנקת, כמעט מקיאה לרגע. יצאתי מעט החוצה ומיד דחפתי לה את הזין שוב עמוק. "את הזונה של הכוס שלי ואת הזונה של הזין שלי. תמצצי טוב זונה שלי, תכיני את הזין שלי לקראת החדירה לתחת שלך. תרטיבי אותו טוב כדי שאוכל להיכנס לך לתחת בקלות." אין מראה מגרה יותר מזה של שפחה חסרת אונים שנאלצת לבצע את פקודות גברתה. עצומת עיניים היא פערה את פיה מול הזין וקיבלה את כולו בגרונה. "תסתובבי זונה, הגיע הזמן שגברתך תפתח לך ת'תחת." פקדתי עליה. גילי הניחה לזין שלי ונשכבה על בטנה. רעידות עזות של פחד ושל ריגוש עברו בגופה. משחתי חומר סיכה על הזין ובכניסה לישבן שלה ונשכבתי מעליה. "כל הערב אני מדמיינת איך אני מזיינת לך ת'תחת." גנחתי אל אוזנה כשהנחתי את הזין בכניסה לישבן שלה. "אני אוהבת ת'תחת שלך כלבה שלי ואת תלמדי הלילה לגמור מהתחת. הזין שלי בתחת שלך הוא הפרס שלך. כשתהיי כלבה טובה במיוחד אני אשכיב אותך על הבטן, אירק לך לתחת ואזיין לך אותו. את תלמדי להכין את התחת שלך בשבילי. תלמדי להרחיב אותו. הלילה הזין שלי ירחיב לך אותו לאט, כי זו הפעם הראשונה שלך, אבל בהמשך אני לא מתכוונת לבזבז זמן על הרחבות." בזמן שדיברתי אליה הנעתי את הזין בכניסה לישבן שלה. מחדירה מעט ויוצאת, מנענעת אותו וגורמת לשרירי פי הטבעת להתחמם ושוב חודרת ויוצאת. ככל שדיברתי הרגשתי איך הפחד שלה מפנה את מקומה לטירוף של חרמנות. בלי להרגיש היא התחילה לנוע יחד איתי, פותחת מולי את התחת שלה ומזמינה את הזין להיכנס לתוכה. ביד אחת תמכתי בעצמי וביד השניה התחלתי לחבוט על ישבנה. גילי התפתלה ונאנחה עם כל חבטה. הרגשתי איך הישבן שלה מתחמם ונפתח מולי. הצלפה, חדירה קטנה פנימה, יציאה, הצלפה, גניחה... "כלבה רעבה שלי. הכלבה שלי אוהבת להרגיש את הזין של גברתה נכנס אליה." גנחתי בייסורי התשוקה שאחזה בי. רציתי לחדור אליה כולי, לקרוע את הישבן היפה הזה עם הזין, לכבוש אותה ואותו. אבל עצרתי בעצמי והמשכתי לנוע בתוכה לאט. "גברתי זה טוב, זה טוב כל כך..." שמעתי אותה גונחת מתחתיי. "כן כלבה שלי. הכלבה שלי אוהבת שגברתה מזיינת לה את כל החורים." החדרתי לתוכה כבר חצי זין ואז האטתי את הקצב יודעת שהשרירים הטבעתיים שממתינים לי בהמשך זקוקים גם הם לחימום בטרם חדירה. כרכתי את זרועי הימנית מסביב לגרונה והתחלתי להעמיק את החדירה מניחה לה להיחנק מעט בכל פעם שחדרתי אליה. "גברתך שולטת בכולך, בחורים שלך ובנשימה שלך." גנחתי כשהרגשתי את השרירים שלה נמסים מול הזין ונפתחים. עכשיו הייתי כולי בתוכה. שתינו גנחנו בתיאום, זזנו בתיאום והתנועות שלי בתוכה נעשו מהירות וחזקות יותר. שמעתי אותה צועקת את האנחות שלה. היא השתוללה מתחתיי מעונג ומכאב אבל עכשיו כבר לא היה אכפת לי. היא הייתה פתוחה והיא כאן כדי לשמש אותי. הרגשתי כאילו הזין הוא שלוחה של הגוף שלי. "כלבה טובה, כן ממי, גברתך עומדת להשפיך בתוכך ואת תגמרי איתה." נהמתי והטבתי את אחיזתי בגוף המתפתל שמתחתיי. זיינתי אותה בכוח מרגישה למרות הקור שבחוץ את הזיעה של שתינו מתערבבת. גילי נעה פתוחה מתחתיי, ואני בתוכה, שולטת בקצב התנועות ובעוצמתן, והקצב גובר ואיתו האנחות עד לצעקה האלימה והכובשת שלי. "תגמרי כלבה, תגמרי עם גברתך. עכשיו." גילי צרחה. יכולתי להרגיש איך היא מתכווצת מתחתיי ועל הזין שלי. "אני גומרת בתוכך כלבה, את שלי, את שלי." "אני שלך גברתי." שמעתי אותה צועקת אליי בחזרה כשהיא גמרה. דקות ארוכות היא המשיכה לרעוד מתחתיי. בעדינות חיבקתי אותה וכיסיתי את שתינו, ואז לאט יצאתי ממנה. הסרתי ממני את הזין. "בואי אל גברתך תינוקת." לחשתי אליה ומשכתי אותה אליי לנשיקה ולחיבוק. גילי התכרבלה בין זרועותיי והביטה בי במבט תם ויפהפה שאמר "אני שלך". "אני אוהבת אותך ילדה שלי." נישקתי את עיניה. "אני אוהבת אותך גברתי." עצמה גילי את העינים היפהפיות והתמכרה לנשיקותיי. עטפתי אותה בשמיכות ובגופי שנצמד אליה ונכרך בתנוחה מגינה מסביבה. בתוך שניות נרדמנו תשושות. |
|
|