מה עושים כשהגבולות שלך הופכים לשגרה והקצה לא מאתגר יותר?

מה עושים כשהגבולות שלך הופכים לשגרה והקצה לא מאתגר יותר?

serveit • 25 בספט׳ 2022

בוקר טוב ושנה טובה

התחלתי עם חגורת צניעות לכמה שעות שהפכו לימים שבועות ועכשיו זה די קבוע
התחלתי ללבוש בגדי נשים בהסתר ועכשיו כמעט בכל נסיע מעל שעה אני מתלבשת ונוסעת בלבוש נשי מלא
מגיע למשרד עם בגד גוף מתחרה או ביריות וחזיה ,לפני מס ימים נסעתי עם משהיא כשאני לובש ג'ינס עם חורים ומתחתיו גרביון רשת שחור (חורים גדולים) לנסיעה הבאה שלנו יחד קניתי גרביון ורוד .
הסתובבתי בערום בחוף נודיסטים עברתי לחורשות וחניונים בשעות הערב עכשיו אני עושה את זה ביום
אתמול מצאתי את עצמי באמצע הלילה הולך ברחוב בעירום מלא להביא את המפתח לדלת הדירה שהחבאתי בגינה הציבורית יום קודם.
מה עושים כשהקצה כבר לא מאתגר יותר?

masoul • 25 בספט׳ 2022

אתה שואל שאלה נפלאה שאני יכול להזדהות איתה מכל מיני צדדים וכיוונים.

כנראה שאין תשובה אחת נכונה, אבל זו תשובה שלפחות חלקית נכונה לי ולחוויה שלי,
תראה אם זה נכון גם לך.

נדמה לי שמה שאתה מתאר זה ללכת רחוק יותר ויותר כי הדברים לא נוגעים בך כמו שהם אמורים לגעת בך.
כי החוויה של תחתון נשי אמורה מאד להסעיר אותך, אבל היא לא מספיק מסעירה אותך, אז אתה לוקח את זה
רחוק יותר ויותר על מנת לחוש את הריגוש והסערה בעוצמה שהיא אמורה להיות, וזה כדוגמא.

הצד השני ( עבורי לפחות ) זה שלפעמים מילה, או משפט, מעיף אותנו מהרגלים ומטלטל אותנו ועושה בנו שפטים וקסמים.
בלי כלום, רק משפט, אני יודע על עצמי כמה לפעמים משפט שגברתי זורקת לי, (אמנם משפט מתוכנן היטב ומתוזמן היטב )
מסוגל לשבש אותי לשעות אחרי שהוא נאמר, ושאני צריך להתאמץ לאסוף אותי חזרה ממנו.
אז זה הקצה השני, כשהדברים כן נוגעים בנו, לא צריך ללכת רחוק בשביל לחוות אותם בצורה חזקה מציפה וממלאת.

וזה מוביל אותנו לשאלה, למה הדברים ( כנראה ) לא נוגעים בך, לא חודרים אותך עד איפה שהם אמורים לחדור.
מה מונע ממך לחוות את מה שאתה עושה במקסימום,
ואם נשתמש בדוגמא שאתה נתת, מה אמור להסעיר אותך בתחתון נשי ? מה התמצית של זה ? של החוויה של זה ?
ואם לדוגמא בתחתון נשי יש עבורך אמירה של "אתה לא גבר, אתה נקבה" שוב, כדוגמא,
למה כשאתה לובש את התחתון הנשי אתה לא חווה את האמירה הזו ? מה חסום שלא מאפשר לך לחוות
את האמירה הזו במקסימום ?

אין פה אמירות מוחלטות, אין פה אמת מוחלטת, רק השתי סנט שלי, אם זה עוזר לך.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 25 בספט׳ 2022

שאלה מצויינת! גם אני הייתי מאד רוצה לדעת מה אחרים חושבים על זה.

לי נראה שבמצב כזה התשובה היא לא להקצין עוד ועוד לאותו כיוון אלא לנסות כיוון חדש.
במקום את אותה חוויה ביותר חזק - חוויה אחרת לגמרי. אפילו לא חייבת להיות בדסמית. חלק מהריגוש הרי מגיע מהחידוש. אני במצבים כאלה עושה שני דברים: האחד, התבוננות פנימית להבין מה חסר לי בחיים שקשה לי לחוש סיפוק, וחיפוש חוויות שיתכתבו עם הצורך המסויים.
יכול גם להיות שמה שחסר לי זה פרטנר לחלוק איתו.
והדבר השני הוא לעשות הפסקה, כי אולי נהייתה דיסנסיטציה ואולי יעשה לי טוב להתאוורר קצת, להתגעגע, להתמלא בציפיה, לבוא רעבה.

בעבר מצבים כאלה כן סיפקו אותך? מוכרת לך התחושה של סיפוק ושובע? הייתי מתמקדת בזה. כי אין לזה באמת סוף. אפשר לעשות עוד ועוד אבל נראה לי שיש טעם אם זה גורם להנאה ולא לריקנות. הייתי מתמקדת פחות במעשים שיביאו בוסט אדרנלין ויותר בניתוח של אילו תחושות מתעוררות בי באילו מצבים. לשאול איך אני רוצה להרגיש יותר מאשר מה אני רוצה לעשות. כלומר, אם אני רואה שאותם מעשים כבר לא מרגשים כמו פעם. אז אולי התשובה במקום אחר, ת'מבין?
ולא נראה לי שזה הולך לאיבוד. תמיד אפשר לחזור למקום הזה ולחוות שוב את המוכר והאהוב.

בחוויה שלי, מה שפעם היה חדש ומלהיב, היום זה יותר מוכר, וזה מרגיש יותר כמו המקום הבטוח והמנחם. זה אזור הנוחות שלי. שם נעים לי ורגוע ומוגן.

אני חושבת ששאלת שאלה מאד מעניינת עם כמה דרכים להתייחס אליה.

morningdew​(שולט) • 26 בספט׳ 2022

לדעתי זו שאלה של מודעות ומיקוד בחוויה. התהליך הזה של הקצנה הוא תוצר של העדר נוכחות מלאה בתוך החוויה, בתוך הרגע. והשאלה היא למה זה קורה לך, ומה הדרך עבורך להתחיל להיות שם, במודעות מלאה.

WitchFuneral​(שולט) • 26 בספט׳ 2022

כי דופמין עובד כמו כל סם אחר, מתישהו אתה חייב להפסיק כדי לחדש קולטנים או להמשיך ולהעלות במינון של הריגוש. סביר להניח שהרבה הגיעו לפה ככה, בטח מהתמכרויות לפורנו / סקס (בדר"כ זה מפורנו) ואז הם פשוט חיפשו ריגוש נוסף כי הם כבר לא מצאו ריגוש בוניל. אגב, זאת הסיבה שסקס זה הרבה פחות גרוע מפורנו, אתה מתרגל לבחורה שלך ואז אתה משחרר כמויות בריאות של דופמין במקום לגמור את המוח שלך. אגב, זאת גם הסיבה שברוב הסשנים אני לא מגיע לגמירה או משפשף את המנורה בכלל, אפשר להימנע מזה, זה כמו כל התמכרות אחרת. מה שנחמד בפמדום זה שלהרבה נשלטים יש חגורת צניעות, ואז יש להם כוח לבת הזוג ולחיים בכללי.
אני מכיר זוגות שמכירים כבר שנים והם נפגשים פעם בשבוע - שבועיים, זה אחלה פיתרון לדעתי.

איה74 • 26 בספט׳ 2022

מחפשים את הדברים בתוכך ולא בחוויות חיצוניות.

WitchFuneral​(שולט) • 26 בספט׳ 2022

מה?
אתה יכול להסביר?
ולא נראה לך שפשוט סביר יותר להניח שמדובר ברצון של המוח למנה חדשה של דופמין? זה מה שקורה ברוב המקרים להערכתי.

morningdew​(שולט) • 26 בספט׳ 2022

כשהופכים משהו למירוץ ריגושים אז יכול להיות שכל מה שיישאר זה מנת דופמין.

אבל אם עובדים על מודעות מלאה, על להיות שם, ברגע, בקשב מלא, החוויה היא אחרת.

תחשוב ליטוף כשהמלטפ/ת והמלוטפ/ת בקשב מלא, לעומת מצב של קשב חלקי עד חוסר תשומת-לב למה שקורה. זה ספקטרום. והקשב, ככל שהוא גבוה יותר, לא רק משפר את החוויה. הוא מתמיר אותה למשהו אחר.

WitchFuneral​(שולט) • 26 בספט׳ 2022

אני עדיין לא מבין איך לא תצטרך מנה גדולה יותר של דופמין, זה עניין כימי.

זברה שחורה • 26 בספט׳ 2022

כי המוח מתרגל לריגוש.

ריגוש הוא הבטחה ש*****************ברגע הבא***************** אתה תהיה מאושר.
ברגע הבא.
תמיד ברגע הבא.

תחשוב על אנשים שלוקחים אמפטמינים וממריצים או מבצעים כל פעולה שמבטיחה אושר. (הימורים, פחמימות מעובדות, גוף עירום מצולם)

מתי שהוא אחרי עשיה של שוב ושוב את אותו דבר שמבטיח לאושר, המוח "מתרגל", כלומר המוח מגיע לנקודה שבה ההבטחה לאושר לא עובדת - והוא מחפש משהו אחר.
כאן נכנס הגדלת המינון. הבטחה חדשה.


ברגע שמיניות עובדת על קטע של הבטחה לאושר, קשה עד בלתי אפשרי להתמסר ולחוות את החוויה המאושרת כמו שהיא, כי זה תמיד הרגע הבא, זה אף פעם לא הרגע הזה. (הרבה דופמין ופחות ופחות אוקסיטוצין)

את האושר של המיניות עצמה חווים רק דרך הגוף וחיבור לתחושות של הגוף. התמסרות לתחושות של הגוף. וגם בדסמ דרך הגוף.


כדי להתמסר לתחושות של הגוף צריך לצאת מחדר המיטות ולהכנס לחדרים של הלב שלנו ולהתחבר לתחושות ורגשות שהדחקנו ושהתנגדנו להם.

כי ככל שאדם מחובר לגוף, הוא חווה מיניות מאושרת שמחה ועמוקה כמו שהיא.