היא משכה לי בקוקו עד שהייתי צריך לרדת על הברכיים בשביל להרגיע את הכאב

היא משכה לי בקוקו עד שהייתי צריך לרדת על הברכיים בשביל להרגי

הפלסטלינה שלך • 26 בנוב׳ 2022

אני לא יכול לתאר את התחושה... על הרצפה, נמנע מלזוז, רק שלא יכאב. היא כנראה ראתה משהו בעיניים שלי כי היא שאלה: "מה אתה רוצה שאני אעשה?" קפצתי על ההזדמנות: "שתביאי לי ביד".
כאב.
האחיזה בקוקו מתהדקת והראש שלי נמשך אחורה.
"תבקש יפה".
מנסה לאזן בין צייתנות ובין חשק שאלתי: "את יכולה להביא לי ביד בבקשה?"
תוך ששערי עדיין מוחזק אחורה בידה האחת וראשי כפוף, היא החליקה את ידה השנייה במורד הצוואר שלי, החזה, הבטן והתחילה לפתוח את את החגורה שלי. היא הסתבכה לרגע אז הושטתי יד בשביל לעזור לה.
סטירה.
עיניי נעצמו בצורה לארצונית וכאב/תיסכול מילאו אותי. אחרי שנייה הבחנתי בכמה רגשות נוספים... אתגר? סקרנות? הנאה??
"שלא תעז"
הזזתי את ידי.
לאחר כמה נסיונות הפשלה, הזזה, וקיפול שהרגו את החבר הזקור שלי מכאבים הוא היה בחוץ. מצדיע קדימה באוויר הלילה הצונן שאופייני לרחוב קיבוצי בעונה זו בגליל הישראלי. לא היה לי קר. הייתי נבוך וחרמן ומגורה וכאוב והרגשתי כל כך הרבה דברים שחיממו את גופי.
היא תפסה באשכים שלי והביאה לו סטירה. הוא התנדנד מעלה ומטה.
זה כאב פחות מהלחי. תודה לאל.
"זה כואב מדי?" היא שאלה.
"לא, אני בסדר" ניסיתי לענות בצורה מאופקת. רציתי שתהיה מרוצה ושלא תקלוט ולו קמצוץ של הנאה מהצד שלי.
היא סטרה לו שוב ובידה השנייה משכה את אשכיי למטה.
גנחתי בשקט.


הסיפור לא נגמר כאן. אני כותב על ההתנסות הזו ומפרסם אותה כאן כי זה חדש לי. מיותר לציין עד כמה נשאר לי טעם של עוד. נכנסתי כאן לפרטים בשביל לנסות ולתת טעימה ממני ומהרקע שלי, מתוך הבנה שהעולם הזה רחב, מורכב ועשיר, ובתקווה שתתחברו לחוויה שלי.