מערכה חמישית ואחרונה

מערכה חמישית ואחרונה

RonaD​(טרנסית אחרת) • 23 באפר׳ 2023

מערכה חמישית ואחרונה
לעבוד זה פסה, אשת המעלה מקבלת קצבת אבדן כושר עבודה – מאיה
בסוף שנת העבודה עשו בחברה שהיא עבדה בה כבר כמה שנים חשבון ימי חופש וגילו לתדהמתן שהוורקוהוליקית הפרטית שלי צברה יותר מדי ימי חופש. מה שהגיוני כי מי שעובדת מהבית למעשה לא צריכה ימי חופש חוץ מהנסיעה שלנו למלטה היא באמת לא לקחה ימי חופש. אם היה צריך לקפוץ לבית ספר מדי פעם כמו שכל הורה עובד עושה היא פשוט יוצאת וחוזרת. לי לדוגמא יציאה כזאת אומרת יום חופש אבל אצלה זה כלום.
הודיעו לה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים וגם לא לשלוש שאו שתיקח ארבעה שבועות חופש או שייאלצו למחוק לה אותם.
לא מפתיע שהיא בחרה לקחת אותם
תהיתי מה היא תעשה, אביה יצא לגמלאות באותה השנה ולא ממש הסתדר עם זה. הוא ניסה להתנדב אבל לקחו כמה שנים עד שהוא הצליח לייצר שגרה יומית מספקת.
אז לא קשה להבין למה חששתי קצת כשהיא סיפרה לי , אני צריכה איכשהו לעזור לה לייצר שגרה יומית שתתן לה משמעות מצד אחד וסיפוק ומצד שני שלא תייצר אצלה אנטגוניזם.
פעילות גופנית כלשהי, היא התחילה לעשות פילטיס בהשראתי , אולי עוד קצת לתקופה הקרובה
להפתעתי כששאלתי אותה מה היא מתכננת לחופש היא הודיעה לי שהיא מתכננת לכתוב ספר על המחלה שלה, עצרתי ושקלתי והבנתי שהיא ממש לא תקבל פרישה כמו אביה אלא בצורה הרבה יותר בריאה ומספקת
בכל זאת הצעתי לה להמשיך פילטיס.
בסופו של דבר היא סיימה טיוטה ראשונה באנגלית בפחות מארבעה שבועות שתהייה בריאה.
ברור לי למה היא כתבה באנגלית יש לה בערך מיליון וחצי אחים ואחיות לצרה בארצות הברית שלושים אלף בארץ איין מה לעשות. היא צודקת אבל עם כל מה שאני יודעת ואני לא בורה באנגלית, את אודן אין לי בעיה לקרוא אבל ספר פסאודו מדעי קצת גדול עלי
היא שלחה לי העתק כמובן ולא אמרתי כלום כדי לא להעליב אותה אבל לצערי לא קראתי בסופו של דבר.
אבל זה הוכיח שיש לילדה הזאת דרכים להעסיק את עצמה בפרישה מה שקצת הרגיע אותי
חשבתי שזה ייקח עוד כמה שנים כי באמת המצב שלה מצוין ולדעתי יש לה עוד קריירה מבטיחה לפניה.
אבל טעיתי, בערך חודשיים אחר כך מטעמים תקציביים בקשו ממנה להוריד את אחוזי המשרה או את השכר
היא לא הסכימה, בצדק מבחינתה כי לה היה ברור שמתישהו היא תצטרך להסתמך על קצבת אבדן כושר עבודה והקצבה תלויה במשכורת האחרונה.
ולמעשה היא כבר מספר פעמים הייתה צריכה לדבר את דרכה החוצה ממצבים מביכים הממזרתא הזאת שתהיה בריאה הנחתה צוות הודי , מקצועית , ואז נרדמה באמצע שאלה חלמה חלום קצרצר כנראה ואז ענתה משהו מהחלום. הייתם מצפים שזה ייגמר בבכי אבל אחרי שהן שאלו שאלת הבהרה היא ישר קישרה את התשובה מהחלום למציאות ואף אחד לא שם לב.
תכלס זה היה נורה אדומה שהבהירה לה שצריך לקחת החלטה ולפרוש.
בדיוק כמו ימי חופש גם ימי מחלה היו לה במקסימום אז אחרי שהלכה לרופאה תעסוקתית יצאה לחופשת מחלה ארוכה והגישה תביעת אבדן כושר עבודה שאושרה במהירה.
תוך כדי השנה הזאת היא בכלל הצליחה לקבל כל מני קצבאות והנחות. היא שכרה עורך דין ממולח במיוחד שארגן לה את הכל. היא הודתה ביני ובינה שהיא בחיים לא הייתה מניחה שהיא זכאית לקצבה כזאת כי היא בריאה מדי. אז מזל.
בסוף תקופת ההמתנה לקחנו את המשפחה המאוחדת לנופש בכרתים מספר ימים.
הנופש היה שיגעון היינו אנחנו שתינו בסוויטה אחת והילדים כולם בסוויטה אחרת במרחק הליכה סביר ולא קצר מדי. עשינו סיור עם מאלציק אדין והבן שלי בהרקליון במוזיאון הארכיאולוגי, בפלנטריום ובמוזיאון הפרה היסטורי. אני פשוט מקנאה בסבלנות שלה אלוהימה חיכינו שעות לפלנטריום שלבוגר היה די עלוב. אבל היא נשארת רגועה ולוקחת את הילדים לכל מקום ואני כמעט בועטת בכמה מתושבי הרקליון שאומרים לי כבר שעה שעוד מעט תורנו.
הים- אלישבע
הים בכרתים הוא קפוא, אם אני לא טועה זה האזור בו הים התיכון הוא במקטע העמוק ביותר שלו. שבעה קילומטרים אני זוכרת את פיסת המידע הזה מסיפור הצוללת דקר שטבעה באזור כמדומני.
חוף הים הוא גם לא חולי כמו החופים בארץ אלא בנוי על אבנים קטנות אני לא באמת מסתדרת עם חול, הוא לא מספיק יציב לי.
והים נעשה ממש עמוק מאוד עמוק די בקרבת החוף
הבן של מאיה התחיל לשחות רק שנה לפני אבל כמו מאלציק אדין שהתחיל ללכת רק כאשר הוא ידע איך ללכת קדימה אחורה והצידה גם בנה חיכה עד שהוא מסוגל לשחות בכל הסגנונות ומצליח, לאחר מכן הוא הצטרף לנבחרת עתודה בשחייה אבל גם בשלב הזה הוא שוחה טוב.
לעומתו מאלציק תרי הבריז מהשיעורים הרלוונטיים והצליח להשיג ציון טוב בזכות החיוך הכובש שלו.
אבל כאשר שניהם נכנסו לים הבן של מאיה שחה בניחותא למתקן מתנפח מרחק שלושים מטר מהחוף אני רואה את התכשיט שלי מתחיל להילחץ.
לצערי התלות שהילדים שלי פתחו אלי אולי הייתה יעילה בעבר אבל בגיל 11 היא אולטרה בעייתית ובאותו שלב לא הצלחתי עדיין להעצים אותם מספיק ולנתק את חבל הטבור.
אני רואה אותו נלחץ ונכנסת ישר למים ושוחה לכיוונו אבל אם פעם הייתי שחיינית סבירה ואפילו טובה בימים זוגיים היום אחרי שנים של נכות אני פחות סבירה ובטח לא טובה בכל ימי השבוע. הצלחתי להגיע ולחלץ אותו
אבל ידעתי שבפעם הבאה זה כבר לא יצליח. מאיה אומרת שזה טוב וזה ייאלץ גם אותי וגם את הילדים להתנתק קצת כי אחרת זה לא יעבוד.
גם עם מאלציק דווה היה קטע שקשור למים שנים לפני הלכנו ליד אחד היובלים שמזינים את הירדן ומאלציק דווה נכנס עם בן אחי שגדול ממנו בסך הכל בחצי שנה נכנסו ללכת בתוך המים מאלציק תרי היה איתי עוד בעגלה באיזשהו שלב הם המשיכו קדימה עד שכבר איבדנו קשר עין איתם ואז חזר בן אחי ואמר שבני האהוב תקוע על ענך וחייב אותי. שלחתי א אחי שילדך להביא אותו אבל לשווא הילד רוצה רק אותי.
לא הייתי אפילו עם בגד ים אז נכנסתי ככה איל שאני והבאתי את הבן שלי רועד ואסיר תודה. יש קוים מקבילים בין הסיטואציות אחד מבני נכנס ביחד עם מישהו שמסוגל יותר טוב מהם להתמודד עם המצב. נכנסים למצבים שהלחיצו אותם ואני ביכולת מוגבלת נכנסתי להושיע. קול הונגרי מהדהד עכשיו את עפה על עצמך יליזבטה? ותשובתי לא. בני בחרו בחירה לא טובה בגלל שלא העריכו את גודל האתגר וגרוע מזה נשענים על משענת קנה רצוץ , אני, כי לא הצלחתי לשחרר או לעזור להם להשתחרר. הייתי אומרת עוד משהו אבל לא בא לי לשמוע הונגרית.
ביום האחרון קבענו לעשות כולם חדר בריחה, כבר פינינו את הסוויטות והמלון נתן לנו חדר קטן להתארגן בינתיים. אני לא ממש זוכרת איל אבל המזוודה של מאלציק תרי נפלה לרצפה והוא ניסה לתקוף את מאיה.
לא נתתי לו ומאיה התחילה לצלם את שנינו אחוזים אחד ביד השנייה. מאלציק אדין נכנס ללחץ ושלחתי את מאלציק דווה שייקח אותו ואת המאלציק שלה לחדר בריחה ושאנחנו נגיע ברגע שעניינים יתחילו להירגע .
זה היה אקורד הסיום הצורם של הטיול וכשחזרתי התחילה הפרישה שלי.
 
אישה פרושה - מאיה
אשרי האישה שיש לה אישה פרושה. אפילו ביחס לאישה שעובדת מהבית. זה עדיין תענוג עילאי. היא פרשה והיא מאושרת. אני יכולה להתרכז רק בעבודה, היא מגבה אולי עם הילד עם טכנאים והייתה מחכה לי עם נעלי בית עיתון וקפה אם הייתי מרשה לה. במקביל יש לה חיים מלאים עם פילטיס , הרחבת הספר ורשתות חברתיות.
הרבה רשתות חברתיות למען האמת.
אף פעם לא ממש הבנתי את הקונספט של רשתות חברתיות. למה האנשים הכי מופנמים בישראל עושים החצנה מטורפת של שטח הטבור שלהם???
והמון נשים סטרייטיות וניליות שמקיפות אותה, היא מפרסמת פיפס כלשהו וכולן עושות לייק לאב או וואו
באיזשהו שלב, מתחיל להביך אותי לעשות לה לייק, מרגיש קצת המוני.
וזה גם הדדי, היא גם עושה לייקים לכל דבר אפילו סטייק סלמון שאני יודעת בפירוש שהיא שונאת
חשבתי אפילו להעניש אותה קצת ולחייב אותה לאכול אחד אבל אני טובה מדי למזלה.
ויש את מיכל. מיכל היא חברת ילדות היו ביחד בתנועת נוער בשנות השמונים.
עונה לכל הקריטריונים של אלישבע בבחירת מכרות בזמן האחרון ועוד היסטוריה משותפת מגיל 16.
יש לה כמה כאלו וכולן בדיוק לפי אותו השטנץ וניליות , סטרייטיות, אמניות , מיכל מציירת חברה אחר מפסלת
אבל זה לא המקצוע הרשמי שלהן, כולן למדו מקצועות טיפוליים כלשהם נו אתם מכירים את השטנץ.
אבל מיכל יוצאת דופן בצורה אחת היא גרה שש מאות מטרים מאלישבע.
אל תבינו אותי לא נכון, זה לא שאני לא רוצה שיהיו לה חברות, ואני בוטח מעדיפה חברות אמיתיות מעדר המלייקקות של הפייסבוק אבל משהו בנגישות של מיכל צורם לי.
מיכל נכה ולא עובדת כבר כמה שנים בדיוק כמו אלי שלי. החלק המוזר הוא שברור לי שמבחינה רומנטית מיכל לא תבחר באופן מודע באלישבע ולהיפך.
אבל יש להם זיכרונות משותפים , מיכל הייתה שם כאשר הם הקימו את הקומונה בדרום תל אביב. מיכל הכירה, ולא סבלה ייאמר לזכותה, את הצד הדני לפני שהצרות ביניהן התחילו, מיכל הייתה שם בפסטיבל שבו אלי הקטנה איבדה את בתוליה למתנדבת ספרדייה. למען האמת מיכל גם עצרה בלי מזיד את הרומן הזה מלהתפתח שבאותו הלילה עברה לגור בקומונה.
שתיהן עשו נזם באף ביחד בפסטיבל ערד פשוט יש להן חלק לא רומנטי אחת בשנייה.
ולא סיפרתי שלמעשה תרבותית הן חלק מאותו שטנץ ויכולות לדבר חצי שעה על ההבדלים בביצועים של אריה ספציפית באופרה ספציפית שכל אחת מהן ראתה לפחות חמש פעמים. משוות בין הביצוע הצ'כי שמיכל ראתה לאחרונה והביצוע הבריטי ש אלי ראתה בירח הדבש עם הצד השני בבריטניה.
זה מאוד מרשים האמת אבל זה מטריד אותי קצת
זה לא שהאופרה הזאה היא יצירת מופת , אחלה אופרה אבל אי אפשר להשוות אותה נניח להמלט או מקבת.
אני קצת אמביוולנטית לגבי זה מצד אחד אני רוצה שיהיו לה חברים ומצד שני נעים לי שאני כל עולמה. זו אמביוולנסיה אחת אבל לא כזאת שיכולה להפריע בחיים
במקביל אני מנסה להבין מה כל כך מפריע לי בחברות הקרובה עם אישה שברור שהן לא תואמות רומנטית אבל תרבותית הן תאומות סיאמיות.
אפילו חמומת מוח יפיפייה כמוני , ככה אני מדמיינת שאלי קוראת לי בינה ובין עצמה, לא פועלת על בסיס כל כך בעייתי אבל זה מהר משתנה.
אני מדברת עם אלי יום אחד מהעבודה ומתלוננת על כאב בטן היא שואלת אותי אם זה דחוף ברגע זה אני אומרת שלא והיא אומרת לי שהיא תגיע תוך חצי שעה לאסוף אותי, בהתחלה זה נשמע הגיוני ואז אני שואלת אותה איפה היא כרגע כשהיא אומרת שהיא אצל מיכל, הכאב בטן נעלן לחלוטין ואני תוקפת
למה אני לא יודעת מזה? מה אתן עושות ? מה כל כך חשוב שאת חייבת להישאר שם חצי שעה?
זה לא איניואנדו או מרומז, אני נכנסת בכל הכח כאשר ברור שלעיני רוחי אני מדמיינת בגידה.
היא מנסה לענות אבל אפילו אם היא הייתה מדקלמת את תורה היחסות המאוחדת הייתי מבהירה לה שהיא מדברת שטויות.
אני אומרת לה שלא תבוא והיא הולכת הביתה.
הביתה – אלישבע
בסך הכל שש מאות מטר מהבית של מיכל לביתי אבל הם לוקחים המון זמן. כל צעד דורש שמירה על שיווי משקל מעורער. בסך הכל שש מאות מטר ובכל מטר מהם אני יכולה ליפול אפיים ארצה. לקראת הבית מתחילה צרה אחרת. בואו נגיד שכשהטבע קורא אצלי זה מגיע בלי הודעה מוקדמת ומהיר במיוחד, שאם את לא ליד שירותים הלך עלייך. מצד שני זה לא קורה כל יום אלא כל כמה ימים.
נכנסתי הביתה מזוהמת ועצובה ,למזלי לא היה אף אחד
בבית ככה לפחות לא להוסיף בושה גם לכל העניין הזה.
דיברתי עם מיכל והתנצלתי . היא שאלה אם היא יכולה לדבר עם מאיה ולהבהיר לה שזה לא מה שהיא חושבת.
המשפט הקלסי של כל בוגד שנתפס עם המכנסיים למטה " זה לא מה שאת חושבת" שאלתי אותה אם גם לקנות זר פרחים גדול או שבינוני יספיק בציניות. אחת הסיבות שאנחנו מסתדרות כל כך טוב הא שביחד אנחנו ציניות להחריד ומבינות את הניואנסים אחת של השנייה. אבל זה לא מוסיף לשקט הנפשי של מאיה שלי.
ברור לי שלחצנו לה שם על יבלת כואבת במיוחד אבל אני לא בטוחה איזו . בגלל שלא ברור לי איזו אני לא ממש יודעת מה לעשות ומה לתקן.
ברור לי גם שזה מסמל את תחילתה של תקופה לא טובה וקשה שאם נצא ממנה זה יהיה בשן ועין.
הקול ההונגרי לא משתכנע אבל גן הוא לא סגור על עצמו ולכן המונולוג שלו מתחיל ביליזבטה אה נו שויין. כביכול חשב ע ל ואז ענה לעצמו שהדבר מיותר למעשה. ברור לי על מה הוא חושב . הוא שואל את עצמו למה למעשה נתקפתי במצוקה רגשית ללא אשמה? כי ברור שמה שקרה היה תוצאה של מצוקה רגשית
למה? אולי כי צעקו עלי ? אולי כי האשימו אותי על לא עוול? אולי כי אני מרגישה שאני צריכה לבחור בין מאיה שלי למיכל ואני ממש לא רוצה לאבד אף אחת? ובגלל זה הוא בסוף פוטר את שנינו בה אה נו שויין.
מאיה מנתקת קשר למשך יממה וזה נוח לי האמת וזה שלה זה לא שלי ברור לי כי אם זה היה שלי אז הייתי ממשיכה לצלוע וההונגרי היה ממשיך להציק.
הקורונה – מאיה
הקורונה דווקא עשתה לנו בעיקר טוב , כך נומר כמה שנים אחר כך לאיבי המטפלת הזוגית שרואה אותנו פעם בשבוע. הקורונה הביעה אותנו תחת קורת גג אחת שש נפשות שיודעות כולם שחייבים להסתדר ביחד.
ליל הסדר באותה שנה היה הליל סדר הכי קיבוץ גלויותי בישראל עם אלישבע מנהלת את הסדר בנעימה של סבה, ואני עושה "בבהילו" מעל הראשים של הילדים.
כולם למעשה מתחשבים גם מאלציק תרי אולי אפילו יותר מכולם וגם אני מצנזרת את עצמי
אני יוצאת לעבודה כל בוקר ואלישבע עם הילדים אני חוזרת להתמוגג מאמא אווזה שלי יושבת עם כל הילדים בשולחן האוכל וכל אחד מהילדים מול הלפטופ בזום. תמונה אידילית כמעט למעט זה שיש מגפה בחוץ
אני מרגישה שאם אלישבע הייתה רוצה לחטוף מכות היא הייתה אומרת שאני הבעל המושלם, אולי מינוס הצנרת הרלוונטית אבל זה תכלס אף פעם לא היה הבעיה שלה.
הריחוק החברתי גם מנתק דה פקטו את אלישבע ממיכל כי שש מאות מטרים הנם יותר ממאה.
אני מגיעה הביתה אומרת שלום לכולם ומכינה לי ולאלי שלי סלט ומשהו , היא כבר הכינה שניצלים לילדים.
יציאה לסופר הופכת להיות היציאה היחידה שלנו כי במילא שום דבר לא פתוח. דייט בסופר, לפילטיס היא יכולה עדיין ללכת כי היא חלק מקבוצה שיקומית וזה נחשב טיפול.
פעם ב וכשמותר כבר לצאת לספורט קבוצתי אנחנו יוצאות ללכת קצת ברחובות העיר אבל לא בהתחלה. כולם סובלניים אבל זה לא שאין חיכוכים הנגינה של הבן שלי עושה קצת רעש למאלציק אדין ונערים על הרצף מתקשים עם זה אני יודעת
אבל אלי שלי מצליחה לפתור את רובם על הצד הטוב ביותר.
אחרי כמה חודשים מתחילת הסגר גם נפתחים בתי הספר לחינוך מיוחד אז מאלציקי אדין ודווה חוזרים ללמוד במסגרת.
חיי משפחה אידאליים או אולי הכי טובים שאנחנו יכולות לשאוף במצב של לאחד ארבעה ילדים ושתי אימהות.
תקופת שקט ושלווה וקורונה.
אבל אז נגמר הסגר הראשון.
תקופת הביניים ופליגלעך – אלישבע
הסגר הראשון נגמר ואני רואה את מאיה שלי מתחילה להיות לא שקטה. מצד אחד היא שמחה אני משוכנעת שאנחנו מצליחות לשמור, יחסית, על בית אחד. מהצד השני הבן שלה מנותק מחבריו והיא מנותקת מהבית שלה. הבית שלה הוא לא ארבע קירות , אני עכשיו יודעת, הוא סמל למשהו אחר, במידה רבה זה עונה על הגדרת פטיש. אני מציעה להביא את חברו הטוב לפליידייט אצלנו בבית. ההתרגשות רבה של להיפגש שלא בזום ממלאה את כולם והפליידייט מוכתר בהצלחה. חזרנו על זה כמה פעמים לשמחת כולם.
אבל הפליידייט הזה פתח את הסכר. בנה של מאיה הוא ילד סופר חברותי ואני יכולה לשער עד כמה החברים שלו היו חסרים לו. אבל לא שיערתי, למרות שניסיתי לארגן לו פה את כל התנאים הטובים היותר. חדר גדול משלו מחשבים, מקום להתאמן בנגינה וכמה הייתי זמינה אליו, זה לא הבית שלו.
בדיעבד זה די ברור שהוא ירש את הפטיש הביתי של אמא שלו. לאט לאט הם מתחילים לשהות בבית שלהם יותר ויותר זמן ואני מתחילה להריח את קץ האידיליה.
אבל קץ האידיליה לא מגיע דווקא שם אלא מכיוון אחר ופתאומי. אנחנו עושות כמה ערבים של ברביקיו לנו ולילדים. מאלציק תרי מתנדב להכין לנו המבורגרים ויוצא מעולה, הערב , לא ההמבורגרים.
מאיה מתנדבת להכין את הערב הבא שהולך להיות ערב כנפיים. אני לא ממש אוכלת כנפיים בשבילי הם תמיד יהיו הפליגלעך דלי הבשר שהייתי אוכלת בימי ילדותי. אני גם לא ממש מסתדרת עם בשר על עצם אבל כולם מסתדרים. אני לא באמת יודעת איך זה קרה. אבל אולי היא בקשה ממנו לקחת משהו למטבח והוא סירב אולי הוא זרק הערה כל שהיא אבל התוצאה הייתה שהיא סירבה לתת לו מהכנפיים שהכינה ואו היא או הוא הזיזו את קערת הכנפיים
אני ידעתי שזה הסוף ושאלתי אותה מתי הם הולכים במקום בדרך כלל לנסות להשכין שלום.
אולי טעיתי ואפשר היה לתקן את האפיזודה הזאת ככה שאף אחד לא יתבאס או יותר נכון ששניהם יתבאסו בצורה שקולה. אבל אז מה? מה היה קורה אז חוץ מזה שהייתי דוחה קצת את הקץ?
זה היה ברור שזה יקרה מתישהו שהאיום של הסגר יפוג ושניהם יחזרו לסורם. חשבתי שנתתי לשניהם אלטרנטיבה אבל זה לא עזר.
לא נכנסתי למצוקה גופנית רגשית ולא שמעתי שום קול בהונגרית אז היה ברור לי שהייתי סגורה על עצמי.
הסגר השני – מאיה
לא ציפיתי שהיא תבין למה או מה או שחס וחלילה תגבה אותי אבל קיוויתי האמת. אני רואה על פניו של בני שהוא שמח שחזרנו הביתה, קצת נמאס לו משם. אלישבע לא ממש קולטת שגם אם היא תשקיע ותיתן לילד את כל מה שהוא רוצה יש דברים בסיסיים שילד צריך.
ילד צריך בית ילד צריך את השכונה שהוא גדל בה ואוהב. ילד צריך לדעת שכאשר הוא יורד למטה לשחק , החברים שלו יהיו שם. אלישבע גדלה בשכונה כזאת בתל אביב אז היא צריכה לדעת את זה. אבל לא אולי בגלל שהיא עברה כלכך הרבה דירות ומדינות שהיא כבר איבדה את התחושה הזאת. הבית היחיד שהיא הייתה בו שנים, הבית שבו היא גרה עם הצד השני, היה כבר מאוס עליה. ברגע שעברה לעיר היא ניסתה בכל כוחה להיפטר ממנו.
אני חושבת שהזמן שהיינו שם ביחד היה טוב לה, הבית גם קיבל נוכחות שלי. אבל זו הייתה תקופה קצרה מדי וברגע שהכל התפוצץ, היא כבר החליטה לעבור דירה. כרגיל בין אלי רוצה לאלי מחליטה לאלי עושה עברה בינתיים שנה אבל זאת אלינקה שלי.
גם לי זו הקלה לחזור לבית שלי, לא בגלל שאלי שלי לא שם להיפך היא מגיעה אלי כל ערב בלי לפספס אף הזדמנות. אלא יותר שהבית של אלי הוא לא בית, הוא דירה שכורה גדולה ונוחה אבל לא יותר מזה תכלס. אלי משוכנעת שאני הבית שלה שאני מקיימת בשבילה את כל הדברים שבשבילי הם בית. לי ניראה שהיא משקרת לעצמה ועושה רומנטיזציה מוגזמת לדברים טריוויאליים. אבל זו היא.
הסגר השני מכה בנו בחוזקה בהתחלה אלי מנסה להגיע אלי באופניים על מנת לשמור מראית עין של ספורט יחידני אבל די מהר אין לה ברירה והיא מתחילה להגיע באוטו שלה. היא אמנם סופרוומן אבל עדיין נכה.
אני מוקירה אותה על המאמץ אבל לא שוכחת, כמו שאני לא שוכחת אף פעם שאם היה לה מינימום שליטה על הילדים שלה והייתה פחות שלוחית אז לא היינו במצב הזה.
אנחנו מתחילות טיפול זוגי אצל איבי. איבי מקסימה. קיבלנו אותה מהמטפלת של מאלציק תרי והיא השילוב המושלם לגשר בין שתינו.
אנחנו מגיעים לאיבי פעם בשבוע גם בסגר, טיפול לא?
זה הופך להיות גם סוג של דייט שבועי כמו הסופר.
מאלציק אדין – אלישבע
בהחלט ייתכן שזה בגלל הקורונה. אבל לי יש תחושה אחרת קצת, בני בכורי, מאלציק אדין שלי נולד ילד מיוחד. אני והצד השני אחרי שטפחנו אחד לשנייה על השכם עם קלישאות שהורים לילדים מיוחדים בדרך כלל אומרים לעצמם החל ב"הקדוש ברוך הוא לא נותן אתגרים אלא למי שמסוגל להתמודד איתם" וכלה ב"התפתחות איטית אז מה, עד גיל 18 הוא ידביק את הפער" למעש עד שמאלציק דווה לא נולד והראה לנו מה זאת התפתחות נורמלית לא הבנו עד כמה מאלציק אדין שונה. אני זוכרת שהיה יום ספציפי שבו נפל לי האסימון. בדיוק האכלתי את מאלציק דווה , הוא היה בן חודשיים אולי, האכלתי ערסלתי והנחתי במיטה והוא ישן. אני זוכרת שיצאתי מחדר הילדים ואמרתי לצד השני ואז התחתי לבכות.
העניין עם מאלציק אדין שרלוונטי לסיפורנו זה הוא שבמקביל לעיכוב ההתפתחותי היה אצלו קו אוטיסטי ידוע ורדום. זה נקרא אז אבחון כפול אבל בשנים הראשונות זה לא שינה הרבה בחיים שלו או שלי.
אם כבר זה הגן עליו בתהליך גירושים שאם היה קורה היום היה גורר אותו לאלימות קשה.
בערך בגיל שש עשרה הפא האוטיסטי יצא ביג טיים, הוא התחיל להגיב רע מאוד לעודף גירויים לקולות רמים. ולאורות חזקים. השיא היה שהוא מאוד רצה ללכת למצעד הגאווה אולי בגללי אבל הוא מרגיש רגשות מאוד למים לקהילת הלהטב. אבל כשהגענו ואחרי שהוא עשה חנדאלך לשני בני כיתה שלי מהתיכון ראיתי איך הוא מתחיל להיות באי שקט. האי שקט של נערים על הרצף הוא ברור ונראה, אי אפשר ממש להתעלם ממנו.
מעניין שאני תל אביבית, מלידה וחייתי בתל אביב עד גיל עשרים ושמונה ולעיתים רחוקות הייתי יוצאת לתל אביב ופוגשת במקרה בני כיתה שלי. כאן במצעד הגאווה פגשתי שניים באותו היום.
אני מכירה את אי השקט שלו ויודעת יותר טוב מאשר להתעלם מהם ולכן לקחתי אותו הצידה וצפינו במצעד מהצד.
נערים על הרצף האוטיסטי בדרך כלל מאובחנים לקראת גיל שש אם הם מדברים וגיל שלוש אם לו ואדין לא היה שונה. הוא אובחן לקראת גיל שש באבחנה כפולה . צד אחד על הרצף וצד שני פיגור התפתחותי. אני לא משוכנעת שכך עושים היום אבל כשהוא היה בן שש כן.
ילדים על הרצף בדרך כלל מאומנים להתמודד עם ההצפה החושית בגיל צעיר. אם על ידי אביזרים כמט אזניות ואם על ידי חשיפה . אני לא באמת יודעת כי אדין לא עבר את זה בגיל שלוש ארבע או בכלל.
הפאן האוטיסטי התעורר בגיל שש עשרה והילד לא ידע מה לעשות ואני לא ידעתי איך לעזור לו.
בית הספר התעלם לאורך השנה ואז בסוף השנה הודיע שאין לו מקום בכיתה בשנה הבאה וזה היה זה.
נהוג להאשים אוי בחוסר אסרטיביות, לא הוזכר בסיפור זה אפילו אדם אחד שלא האשים אותי בזה בתקופה זו או אחרת. אבל כאן ההיגיון שלי אמר דבר כזה אם בית הספר ויתר עליו אז מה יעזור זה שאני אכריח אותם לקבל אותו לעוד שנה . למזלי או שלא הבית ספר היסודי שהוא הלך אליו פתח באותה השנה בית ספר תיכון אז מצאתי לו מקום די בקלות.
עדיין לא הבנתי לעומקו את המצב או את העובדה שאם הוא היה מגיע לבית הספר בגיל שש עם הפאן האוטיסטי נגלה מספיק אז אולי היה היום מצבו טוב יותר אבל אני יכולה להאשים את עצמי עד מחר, מה שבדרך כלל אני עושה, וזה לא יעזור לי.
במקביל לאי ויסות חושי הנערים הללו בדרך כלל מפתחים חרדות בגיל צעיר. מאלציק אדין לא היה שונה מזה ומגיל עשר קיבל פריזמה על בסיס יומי.
אבל תרופות, לא מחזיקות לנצח כמו שאני יודעת על בשרי וההתפרצות התקרבה בצעדי ענק.
ערב בהיר אחד אני מבלה עם מאיה שלי בביתה ומקבלת טלפון בהול ממאלציק תרי ודווה שמאלציק אדין במצב רע.
אני רצה הבייתה, טוב נוסעת זה בכל זאת קילומטר, ומוצאת אותו מכונס בחדרו, עם סינטיסייזר שבור שהוא כנראה הטיח ברצפה.
חיבקתי אותו חזק ואחרי חצי שעה הוא נרדם.
אלי שלי נעלמת – מאיה
אלי שלי נעלמה, נגוזה פשוט התאדתה. לגמרי, עדיין יש לנו את הדייט השבועי אצל איבי ועדיין דייט שבועי בסופר ועדיין טפו טפו כאשר ילדיה אצל הצד השני היא מגיעה לכאן. שתהיה בריאה אירועים שהיא מצליחה להביא איתה את מאלציק אדין היא גם מגיעה.
אבל חייה סובבים סביבו , אין פילטיס אין ערבים אצלי וסקס במקרה הטוב פעם בשבועיים.
בבוקר היא באה לשתות איתי קפה עד שיזעיקו אותה לבית הספר שלו, מה שבטוח יגיע תוך גג שעה.
אין לה חיים והיא לא מתלוננת וזה הגיוני וזה היא. אין לנו חיים והיא לא מתלוננת ועל זה אני כועסת.
ואין לי מה לעשות עם הכעס הזה וזה מתסכל והלייקים שלה ברשתות החברתיות לא עושים לי טוב.
ברגעים שאני פחות כועסת ברור לי שהיא עושה מה שנכון לו והיא לבד לגמרי בזה ומה שהיא צריכה מהאישה שאוהבת אותה הכי בעולם. זה תמיכה ורק תמיכה. כל היתר שולי אבל כל היתר זה אני
אני שולית? אני מסוגלת להיות שולית למענה?
המצב שלו מחמיר קצת. אלי מנסה לאזן אותו תרופתית ולא מצליחה עד שמודיעם לה בבית הספר שהוא מושעה עד שהיא תצליח.
בינתיים נפתחות מסעדות מחדש ומגיע יום ההולדת של אהובתי המיוסרת.
היא מזמינה את כולנו למסעדת המבורגרים נחמדה, אנחנו מעבירים אחר צהרים טוב על מי מנוחות ואז אישה אישה הולכת לביתה.
אחרי חצי שעה אני מתקשרת והיא עם מאלציק תרי בגלידה השכונתית וזה מכעיס אותי באופן דיס פרופורציונלי, אם היא הייתה לפני הייתי מסוגלת להרבה דברים רעים. אני יודעת למה זה קורה. גם זה לא לעניין להגיד לנו שלום ואז להמשיך לחגוג בלעדינו. מצד שני זה בדיוק מה שווה שאני שומרת דברים בבטן ולא מוציאה אותם בזמן. זה מה שקורה כשאני צריכה ללכת על ביצים מסיב לכל מיני מאלציקי, אני שומרת בפנים עד שזה מזיק לי ואז אני חייבת להוציא החוצה.
בהמשך שנרגעתי הבנתי מה קרה באמת. אלי וילדיה נסעו הביתה ובדרך לא ברור מה למה ואיך מאלציק אדין תקף את מאלציק תרי מהמושב האחורי. אלי עצרה בצד עד שהרוחות נרגעו ואז נסעה הביתה.
כבר בחנייה התחילו אמירות בעייתיות שהבהירו לאלי שלי שהיא חייבת לעשות הפרדת כוחות היא שולחת את מאלציקי דווה ואדין למעלה ויוצאת עם מאלציק תרי להביא גלידת שלום בית ואז אני נפלתי עליה.
האם הגיע לה? ברור שלא, היא בסיטואציה מחורבנת . האם הייתה ברירה אולי כן ואולי לא
האם זה יקרה עוד פעם , סביר מאוד.
לפעמים אני חושבת שאני אנוכית בזה שאני לא מוכנה לשמור בבטן, בטוח אלינקה חשבה זאת לעצמה פעם או פעמיים. אבל אני צודקת וזה מה שקורה כשאני כן.
מות חיי הסקס שלנו – אלישבע
עד כה אמנם חיי אינם חיים וסובבים מסביב לנער בן תשע עשרה שלא מסוגל לווסת את הקלט החושי
אני מנסה לאזן אותו תרופתית ולהתעלם מהקול עם המבטא ההונגרי נו יליזבטה כבר מצאת תרופה לאוטיזם כמו שרוצים בית הספר? מערכת היחסים שלנו מתדלדלת לדייטים שבועיים אצל איבי ויוחננוף אבל לפחות כל סוף שבוע שני יש לנו אחת את השנייה עד שבאחת הפעמים ביום שבת אחרי הצהריים מגיעה שיחת טלפון ממאלציק דווה שסוגרת את הפלומבה גם על זה
מאלציק אדין תקף את הצד השני.
האם הוא ניסה להתקיף את מאלציק תרי והצד השני נקלע בדרכו ? אולי.
האם הוא ניסה בכוונה תחילה לתקוף את הצד השני? אולי. משהו מזה משנה? לא.
אני לוקחת אותו לבית החולים למתמודדי נפש או איך שקוראים לזה בעידן ה פוליטיקלי קורקט הנוכחי במטרה שיתאשפז שם ואולי יגיעו איתו לאיזון תרופתי
קצת קשה לאשפז נער בן תשע עשרה בלי צו מפסיכיאטר מחוזי מצד אחד ובלי אפוטרופסות על גוף שלא טרחתי לבקש מעולם. אבל אני משכנעת אותו שאולי פה יוכלו לאזן אותו ולעזור לו.
הוא מסכים וחותם.
אני מבטיחה לו שאבוא למחרת עם עוגיות שמרים שהוא אוהב ועם הלאפטופ שלו. אני מגיעה אחרי ששלחתי בבוקר את חברתי שעובדת שם באחד מהמחלקות האחרות בבוקר עם סל ממתקים.
כשאני מגיעה אני רואה נער במצב אפאתי ורחוק מאוד מאיזון. תוך כדי הביקור הוא גם תוקף אותי ואני מגיעה הביתה נסערת. למחרת יש קונסיליום בבית החולים ומזמנים אותי אליו. המסקנה היא שאין להם מה לעשות בשבילו כי אוטיזם אינה מחלה.
זה אולי נכון אבל התוצאה היא שאני בחזרה בבית עם ילד לא פסיכוטי בעליל אבל גם לא מאוזן ואלים.
מאיה משוכנעת שבכל אשמה חוסר האסרטיביות שלי. הפעם ברור לי שזה לא קשור כי כן אם הייתי אסרטיבית יותר אולי הייתי מצליחה לשכנע את הסגל של בית חולים להשאיר אותו שם ואז מה? אם הם לא מאמינים שהם יכולים לעזור לו שום אסרטיביות לא תגרום להן להאמין. זה בדיוק כמו בית הספר הראשון שוויתרו עליו כן אולי יכולתי להפוך שולחן ולהשאיר אותו שם והוא היה סובל. אז מה?
ממשיכים הלאה עם אמירות אובדניות שהופכות לאמירות אלימות שהופכות לאלימות בפועל שהופכות לביקורת נוקבת מצד מאיה שלי. הגוף שלי מספיק להתעלם מהסיטואציה ומתחיל להתקשות. אני מרגישה את האצבע מתכווצת ומתעקלת לכיוון האגודל כמו בובת לגו מחורבנת אםילו שאנחנו ביחד למטה מתחת לבית שלי בסך הכל.
מצד שני האלימות מתרחבת וכוללת כבר כמה פעמים סכין וגרוע מזה אם מאלציק תרי נמצא בבית הרי האביר דון קישוט השלישי בה לעזרת דולצישבע ובעיקר במצבים שהוא ולמעשה מכוונה טובה מחמיר את הסיטואציה פי כמה.
מאלציק דווה לעומתו מנסה להפריד ולהגן נשמה של ילד שלי
תל השומר – מאיה
הגיע הזמן לביקור הצי שנתי בתל השומר, הוא מתחיל באפיזודה שמוכיחה לי משהו שאהובתי טוענת כבר שנים ואני הנחתי שזה פשוט תירוץ להמשיך לעשן
אנחנו יוצאים מהאוטו והיא נתקעת . פשוט לא מסוגלת לנוע יותר פשוט בלוק טוטאלי, היא מנסה את כל השיטות והפעם כלום. אני מציעה לה שנעצור לרגע , היא מוציאה סיגריה ומתחילה לנוע. היא אמרה לי תמיד שזה עוזר אבל חשבתי שזה סתם עוד תירוץ להמשיל לעשן כמו תירוצים שמעשנים מספרים לעצמם. אם אני אפסיק לעשן אני אעלה במשקל או אהיה עצבנית כאלו אבל לא. במקרה הזה זו הייתה אמת לאמיתה או אפקט פלצבו כלשהו מאמונה של אלי שלי שכך הוא.
עד שהגענו למרפאה , רחוקה משהו קצת מוזר למרפאה שאמורה לסייע לנכים, אפס בנגישות.
הרופא הצעיר מקסים אבל הבשורות לא טובות אלי מתקרבת לשלבים המתקדמים של הנכות.
אולי הוא טועה וזה רק תוצאה של המצב הנפשי שלה וברגע שמאלציק אדין יתאזן היא תוכל להתאזן. אולי לא , אולי הסיבה שהיא מתדרדרת לא משנה באמת והגוף מתדרדר אז הוא מתדרדר.
הרבה שאלות בלי תשובה אני פחות אוהבת כאלו ויש לי תחושה שגם אלי המקשנית הקטנה גם הייתה מעדיפה עכשיו תשובות.
הוא מציע לה השתלה של קוצב מוח שאמור לתת לה עוד שנים של תפקוד אפקטיבי היא מסרבת העקשנית כי היא מחכה לניסוי יפני שרץ כבר שנתיים ואמור לספק פתרון בצורה של תאי גזע.
בתנאים של הניסוי המקורי הוחרגו במיוחד אנשים שעברו השתלה של קוצב המוח, זה מתאים לה להינעל על משהו ולא לעשות את מה שיעזור לה.
הרופא שלה כנראה מכיר אותה לא מאתמול רק אומר לה שעכשיו היא יכולה לחכות אבל שבשנה שנתיים הקרובות הוא ילחץ עליה לגבי הניתוח ואני מחליטה שגם אני.
אמא בר נתן אלישבע
אני אוהבת את אמא של מאיה שלי אבל בשנים האחרונות המצב שלה מתדרדר מאפס לכיסא גלגלים תוך פחות משנה ואז יותר גרוע, האמת אני לא סגורה על האבחנה שלה וכמוני אף אחד אחר גם
אמא לשה לא מזכירה בשום צורה את אמא שלי שנפטרה לפני הרבה שנים זו לא אמא אישו מאיזשהו סוג אני פשוט רואה בה את מאיה שלי שתהיה גדולה. והיא תהיה יפה ומרשימה רק אני מקווה שתישאר איתי מעבר לגיל שבעים ואחת האמת.
היא נפטרה. זו לא הייתה הפתעה או טראומה כי זה היה ברור כבר זמן מה שלשם זה הולך בהרבה מובנים זו הייתה הקלה.
ההלוויה הייתה קשה למאיה ולבנה בעיקר אבל אני הייתי לידה ולצידו לאורך כל הזמן הזה.
לא כל האנשים מתעמתים או מתמודדים עם מוות באותה הצורה. אני מחפשת את הטוב אפילו במוות היא כבר לא סובלת, אבל ביני ובין עצמי אני חושבת על עצמי ואיך אעלם אני כשתגיע שעתי . האם עלי יגידו ככה שלפחות אני כבר לא סובלת? מאיה מסתערת על בנה עוטפת אותו מכל כיוון. זה טוב וזה נותן לה סוג של תכלית ומשמעות לימים הקרובים.
השבעה היהודית החילונית בנויה על זה שכל המשפחה והמכרים באים ומספרים על המנוחה ומביאים תמונות ואנקדוטות. ידעתי שלמאיה יש משפחה גדולה אבל את המשפחה המורחבת לא הכרתי ברובה. אולי היא שבעה הערות של למה את לא מתחתנת או משהו כזה ואני שמחה שהצלחתי לסתום את הפה ולא לומר הצעתי לה אבל היא לא מוכנה.
אירחתי את השלושים בדירתי שהייתה גדולה יותר וככה תמו להם ימי האבל והסתיימה לה תוקפה שבה יכולתי באמת להיות שם בשבילה כולי נטו בשבילה.

איבי מתייאשת מאיתנו- מאיה
איבי עובדת איתנו כבר קרוב לשנה ולמרות ששתינו נהנות מהמפגשים וממנה מתחיל להתחוור לה ולי שאנחנו מקרה אבוד ואחרי שנפגשנו איתה כזוג היא מציעה לפגוש אותנו בנפרד ואז לחזור לפורמט של פגישות ביחד אני נפגשת איתה לבד ואלי נפגשת איתה לבד ואני תמיד חושדת שאלי למעשה לא סיפרה לה על אלי עצמה איך היא רואה את עצמה ואיך היא רואה אותי. אולי תספר לה לבד אולי לא.
בפגישה המשותפת איבי אומרת לנו שלדעתה אנחנו צריכות להיפרד
אלי אומרת שלדעתה לא כי היא אוהבת אותי יותר מכל דבר בעולם וזו לא תחושה שאפשר לפתור אותה כלאחר יד, זה לא שאני לא מאמינה שככה היא חושבת אני משוכנעת שבאמת ובתמים היא מאמינה בזה הרומנטיקנית הקטנה שלי . זה לא שגם אני לא במקום מסוים חושבת כמוה אבל כשאני מסתכלת על המציאות המרה שלמעשה איבדנו את כל או את רוב עולמנו שביחד אני לא בטוחה שזה מספיק.
ישנם גם דברים שמהותית שונים אצל שתינו שיכולים רק לפגוע לדוגמא יום ההולדת שלי אלישבע מתרגשת הרבה יותר ממני ומכינה תכנית אומנותית שכוללת יום כיף לשתינו שמסתיים בסוף בהצגה בבית לסין.
היקום ממש היה נגד. בבוקר אותו יום חמאס או הג'יהאד האסלאמי ירו רקטה לעבר תל אביב וכל העיר נסגרה.
היא לא ידעה מה לעשות אבל שכנעתי אותה ללכת לקניון ולחפש מתנה. אני לא יודעת למה אבל היא כמעט התנגדה. אחר כל נפל לי האסימון שהיא חששה שלא יהיה לה כסף בכרטיס ואחרי שהיא התאכזבה מהתכנון שלא הצליח היא התחילה להתנגד, ברור שלא עזר לה, זו בכל זאת אני אבל זה השאיר טעם רע קצת.
אני מלכתחילה לא נתתי ליום שבו נולדתי יותר מדי חשיבות אבל היא רצתה לעשות משהו גרנדיוזי במקצת או שלא ממש אבל זה היה חשוב לה. ואז שזה התחרבש בגלל אירוע שאף אחד לא היה יכול לחזות לא יכולתי לתת לה ליפול ככה אבל היא קצת נתקעה והייתי צריכה להניע אותה בכח.
איבי אולי התייאשה מאיתנו אבל אנחנו לא מוותרות
אנקדוטה מעניינת היא שזמן מה אחר כך פגשנו אותה במקרה בקניון ואמרנו לה שאנחנו עדיין ביחד היא צחקה ואמרה אז הצליח לי
יהודית – אלישבע
יהודית תמיד ברקע, או בפועל או כצל חמקמק בדמיונה של מאיה שלי, היא משוכנעת שליהודית יש כוח עלי שהיא לא מצליחה למנוע ממנה לרצות אותי או לקחת אותי בכח ושאני רוצה בזה. לא מוסיף זה שיהודית מתחילה להשתקם ולעלות, קצת, על דרך הישר. יש לה בן זוג אבל זה לא מפריע לה מה שמוכיח שפחד הוא רחוק מלהיות רציונלי.
יהודית מבחינתה לא ממש רוצה להיכנס איתי לאיזשהו שיח כל עוד מאיה בתמונה. מאחר ומבחינתי מאיה היא עדיין בת הזוג שלי וככה תישאר. העובדה היא שלא חשתי שום כשל גופני כשמאיה הטיחה בי האשמות לגבי יהודית. יליזבטה את שוכחת את הפעם שיהודית הגיעה אלייך אחרי שהיא נפרדה מאחד החברים שלה, הוא צודק כמובן הוא מכיר את כל מה שאני מכירה ואפילו את תת המודע אבל שיחת עידוד של חמש דקות על הספסל מול הבית אינה בגידה העובדה היא שגם הוא או אפילו התת מודע שלי אינו זוכר איזה חבר זה היה.
אבל כהכנה לחלקי בספר זה שלחה אותי הסופרת לעבודת היזכרות לגבי כל מני אינצידנטים ושאלתי את מאלציק תרי מה מבחינתו הוא זוכר מאירועי מאיה לדוגמת אירוע הפליגלעך הוא הגדיר את זה כמאיה כעסה עלייך על משהו והוציאה את זה עלי.
כששאלתי אותו מה יש לו לומר על כל השש שנים המדוברות הוא אמר טעות שאלתי אותו למה התכוון הוא מסביר ש הוא טעה בהתנהגות , מאיה טעתה, את טעית ויהודית טעתה. עצם העובדה שהאלוף הקטן מזכיר אותה אומרת דרשני. אמרתי לכם היום שהוא מדהים הילד הזה?
כרוניקה של פרידה ידועה מראש – מאיה
הכל ידוע מראש אבל נשכח מהלב שלאהוב אותך זה לשלם בכאב אהובה יקרה את רואה את השלכת וזה זמן ללכת. אין סיבות ואין טענות . על מי אני עובדת ? אני לא חושבת שיהודית תפסה את מקומי אלא שהיא גרמה למצב שבו אני לא יכולה להמשיך ואלי חסרת כוחות לעצור אותה.
אובייקטיבית אין לי מושג מה ואיך אני רק יודעת שבכמה השנים האחרונות, כזוג , איבדנו כמעט א הכל ומה שנשאר זה ממש לא משהו ששווה את כאב הלב וחלק ניכר מזה הוא באחריותה של אלי בגלל שהיא לא ניסתה מספיק או הייתה פסיבית מדי, מה שיותר סביר, לעצור את כל ההפרעות והמסביב מלהרוס את מה ששלנו. אולי לא רצתה מספיק אולי זה היה מנוגד לאופי שלה ואולי יהודית בחשה בקלחת אלוהימה יודעת.
הפרידה לא הייתה קולנית ולא סוערת אלא בקול ענות חלושה אמרתי לה שלא נשאר לנו דבר והיא שאלה אז אנחנו נפרדות? כן עניתי. אני חושבת שהיא נשמה לרווחה באיזשהו מובן כי באמת משכנו את הפרידה הזאת המון זמן. אני אדם שמחפש אשמים לכל דבר וקל לי לתלות את זה על יהודית אבל הבעיה היא אלי והחוסר יכולת שלה להדוף לאורך זמן את ההשפעות הרעות החיצוניות.

בחייהן ובמותן לא נפרדו – אלישבע
זה מה שרציתי שיהיה כתוב על המצבה שלנו לכשנמות, אז רציתי. אז מה? זה לא הייתה מוטיבציה הרצון אלא רק רצון. פנטזיה לא ממש רצון, אני פנטזיונרית זה ידוע. האם אני מתגעגעת ? כן. בהחלט מאז לא הייתה לי זוגיות וכיום אני כבר לא מצפה לאחת. אני מקווה לחיות את חי ללא דרמות בכלל כי הגוף שלי מתמרד כנגדן. מאיה שאינה שלי אינה מדברת איתי בכלל בגלל שהבאתי את ילדי לצד השני לעשות ברביקיו וחיכיתי שם עשרים דקות כי ידעתי שמאלציק אדין יצטרך לחזור הביתה ואכן אחרי עשרים דקות הוא דרש לחזור ולקחתי אותו.
נבצר מבינתי מדוע היא ראתה בזה משהו שלילי על כל פנים זה היה הסוף של השיח בינינו ומאז הצטמצם למזל טובים בימי הולדת ושאלות מקצועיות פעמיים שלוש בשנה.
ידעתי תמיד שאם ניפרד היא לא תישאר בקשר ואפילו אני זוכרת שאמרתי לה את זה. אולי זו הייתה נבואה שמגשימה את עצמה
תם ונשלם כנראה

סיכום אחרון ושאלות ותשובות מאת ג'די וסחבהו
סופר וומן מרחוב ריינס? סופר וומן מרחוב ריינס היה רצועת קומיקס בעיתון "העיר" שנכתבה ואוירה על ידי קובי ניב ודודו גבע
אודן? כן וו ה אודן ההוא שהופיע בהספד של שנשא ג'ון הנא בארבע חתונות ולוויה אחת
פטיש באימכם? כן פטיש פירושו אובייקט שמסמל משהו אחר או לפי מילוג חפץ דומם שמיוחס לו כוח עליון ונעשה מושא לסגידה
האם איבי מטפלת טובה? כן , הסיבה שהיא לא הצליחה להביא את למקום שהן רצו להגיע היא אשמתן בלבד כי הן חלקו איתה רק את הפאן החיצוני של חייהן וכאן אנחנו מביעים ומביאים את הפאן הפנימי. אבל שתיהן נהנו ממהלך הטיפול אז בטוח זה שווה משהו.
ביקום מקביל הו הן היו נחשפות כמו כאן האם הטיפול היה מצליח יותר? אולי ואולי לא אולי גם היא הייתה אומרת להן מוקדם יותר שזה חסר טעם
אם בסוף המערכה השנייה ידעתם שבסוף הן ייפרדו? ברור הרי אנחנו כותבים את שאנחנו כותבים זמן מה אחרי דבר. ובכלל אנחנו דמויות ש רונה המציאה בשביל לאפשר לה להזריק תובנות לסיפור. אפילו להונגרי היא נתנה יותר חרויות בגלל שלמרות שהוא קול בראשה של אלישבע הוא מבוסס על אדם אמיתי ולא על ביטוי בערבית.
האם הסיפור הוא סיפור אמיתי? לא זהו אינו סיפור אמיתי כמו שרונה הבהירה בגוף ראשון בפעם היחידה שהיא מרשה לעצמה. בכל יתר הזמן היא מסתתרת מאחורינו ביטוי בערבית ומאחורי קול עבה במבטא הונגרי אבל יש להניח שהרבה מבוסס על מערכות היחסים שלה עצמה לאורך השנים ובפרט האחרונה.
סיכום
מאיה ואלישבע העבירו אחת את השנייה מבחנים אתגרים ומשפטים ולבסוף נכשלו בלקבל את מה שהן כמהות אליו כל כך. הבעיה היא שמצד אחד מה שהן רצו הוא פשוט כל אחת רצתה וייחלה שהשנייה תראה אותה כמו שהיא באמת אבל בגלל פחד של אלישבע מדחייה ונטישה וחרדה של מאיה מהעלמות ונטישה
הכל התחרבש להן. אל תטעו קוראים יקרים שתיהן אהבו מאוד ויותר ממה שהרגישו בעבר בכל חייהן אבל אהבה לפעמים כאשר יש אי הבנה בסיסית אחת על השנייה יכולה לפעמים רק לעוור.
המצחיק או המגוחך או האירוני ש אלישבע שקופה בכל רגע נתון מאיה יכולה להבין איזשהו רמזור פנימי שאומר מה המצב הנוכחי שלה אפילו אם מדובר בהופעה חסרת אנרגיה של רונה קינן וערן צור. זה אירוני בגלל שזה מוביל אולי , אנחנו עושים כאן ספקולציה אז נא לקחת בעירבון מוגבל, לביטחון כוזב שהכול ידוע והכול פשוט.
האם זו כרוניקה של מערכת יחסים חולה ושנועדת לכישלון חרוץ? היינו רוצים לומר שלא בהכרח. תיאר את זה יפה מאלציק תרי כשאלישבע שואלת אותו ממרחק הזמן מה הוא חושב על מערכת היחסים הוא אומר טעות, טעות שלי טעות שלך וטעות של מאיה ,כל אחד רצה ובמקום לבקש ניסיתן לקחת. ולי היה קשה מזה
בונבון אמרנו?
מה שאולי יפתיע את כולם הוא שאלישבע שונאת להיות לא ברורה גם, יפתיע בגלל שאלישבע בדרך כלל יוצאת לא ברורה מהרצון להיות מדויקת. אצלה יש שני קטבים מובנת וברורה מצד אחד ומדויקת מהצד השני. בדרך כלל היא מעדיפה להיות מדויקת ולא ברורה.
 
שיעור בהיסטוריה במבטא הונגרי כבד ואחרית דבר – דורון
פעם הייתי אדם בשר ודם הייתי בעלה של דודה של גיסתה של אימה של אלישבע. אבל כשהלכתי לעולמי כשאלישבע הייתה בת עשר הפכתי לקול בראשה.
לא אני לא התגשמות של סכיזופרניה. תפקידי יותר קרוב לתפקיד של מצפון שקורה אותה לסדר כאשר היא מתחילה להאמין בפיות. ברור לקוראים כרגע מה הבעיה המרכזית של אלישבע.
ה"לא מספיק טובה " והדבר גורם לה להשפלה עצמית ולהקטנת העצמי מאיה מקשרת את זה למין בדסמי וזה בסדר גמור מבחינת אלישבע
אז כאשר אלישבע פוגשת את מאיה היא יודעת שהיא צריכה תיקון כלשהו ומהנקודה הזאת אתם כבר מכירים.
רק אני באותו השלב יודע מה התיקון המלא אלישבע מבינה מהו בזמן הפרידה הראשונה ומתחילה לקשר הכל אחרי הפרידה מה שמביא ואותנו לאחרית הדבר.
מאלציק אדין היום במעון לאנשים עם מוגבלויות ומאושר, אלישבע רואה אותו פעם בשלושה שבועות וכבר הרבה זמן לא שמעה את המשפט אני הולך להתאבד או צריך להרוג אותך. היא אפילו חזרה למדיניות דלת לא נעולה
מאלציק דווה סיים את בית הספר התיכון בהצלחה יחסית וקיבל פטור מהצבא בגלל איזשהו סעיף כללי שלא ברור אם מאחוריו עומדת הדיסגרפיה או סתם חוסר התאמה הדדי.
מאלציק תרי עושה חיל ונחת לאלישבע שנה שעברה שימש כיושב ראש מועצת התלמידים ואחרי שקפץ כיתה היום הוא בן פחות משש עשרה ובקרוב מתחיל את המחצית השנייה של כיתה י"א
אלישבע היום חיה חיים מאוד רגועים ושלווים , היא עברה את השתלת הקוצב אחרי שמצבה החמיר מאוד מצד אחד ומצד שני הניסוי היפני עד היום טרם הביא תוצאות. היא מתגעגעת למאיה אבל משוכנעת שהיא פגעה במאיה ושומרת מרחק אין לה חיים זוגיים בכלל והיא לא רואה כאלו באיזשהו עתיד לעומת זאת היא עשתה את התיקון שהיא רצתה בו ולכן זה כבר לא מכתיב את חייה
יהודית שמחה ומאושרת בחלקה. חברות יהודית ואלישבע לא יהיו אבל יהודית עוזרת לאלישבע מדי פעם בלהביא את מאלציק אדין כשאלישבע לא מרגישה טוב. היא בזוגיות אוהבת ומופלאה בערך כל חודשיים ונקייה כבר ארבע שנים.
מאיה החליפה את האוטו כמובן לאסייתי והיא לא מדברת עם אלישבע כי למה לעשות רע. היא משקיעה את עצמה בעיקר בבנה ובאחייניתה