אניגמטית(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
4 ביוני 2003
one way ticket (ללימורי)
בלילות, גלשת למיטתי,
לבושה בגופיה וחוטיני, עטפתי אותך בעירומי- שתי כפיות. כשנשקתי לגבך, סיפרת לי על הלילה שלך, איך שהם רצו... ואיך שמרת לי את כולך. בימים, ליטפתי דמעותייך בערבים, ספגתי איתך את טעם הנר על בשרך. את הילדונת שלי, את זה את יודעת, גם כשאת ישנה באלכסון. הכניסה ללב שלי היא one way ticket ואם נכנסת לא תצאי לעולם. חבקי אותך בשבילי, ילדונת, אהבי את עצמך כמו שאהבתי אותך ואם תקשה הדרך, בואי לנוח, החיבוק שלי תמיד שמור לך, ילדתי האבודה, האמיצה, האהובה. |
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
4 ביוני 2003
ועכשיו...
החושך בטח גורם לה לחשוב..להיזכר ובבקרים בגופייה וחוטיני היא טועמת את טעם טל הבוקר הרענן מאזינה לכינורות הבדידות כי גם את לבטח מלווה את האוקיינוס שבתוכה, אוקיינוס הרגשות שבפנים , הוא יציף, הגאות והשפל יבינו אחד את השניה...ואת עצמם.. היא עוד תבוא לנוח |
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 20 שנים •
4 ביוני 2003
המילים הפשוטות והחמות הללו, העציבו אותי, בגלל הגעגוע שיש בהן.
|
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
5 ביוני 2003
געגוע תמיד היה הצד החלש שלי...שונאת פרידות, שונאת להתגעגע...
זה כמו לעמוד בתחנת רכבת ולחכות...לנצח... עינוי שכזה... |
|
|