שאלה לשולטים.ות

מה קורה במערכת יחסים שבה שני אנשים אוהבים אחד את השני אבל צד אחד רגיל לקבל סיפוק מיני רק בקונטקסט של שליטה פיזית/ השפלה של האחר, והשני לא מעוניין בזה?

מנסיונכם, האם הצלחתם ליצור חיבור עמוק ואינטימי שהוא הדדי ומבוסס על א-היררכיה מינית או שזה ״תנאי קבלה״ לקשר? איך זה השפיע על המשיכה לצד השני/ סיפוק?
אשמח לשמוע דעות שמתייחסות למורכבות ולא רק שחור/לבן

תניחו שלצד השולט יש מוטיבציה לגרום לדברים לעבוד

*שואלת בשביל חבר, לא מעוניינת בפניות משולטים*

“רגיל” זה אובר רייטד

השאלה היא לגבי 'לא מעוניין בזה'. אם צד אחד נגעל, נרתע, מרגיש שכופים עליו סקס לא לטעמו או לטעמה, זה לא יעבוד, כלומר, זה יהיה קשר בו מתקיימת פשרה עמוקה על מיניות. יש קשרים כאלה. הם מבאסים. אבל אם 'לא מעוניין' גמיש יותר - למשל: 'זה לא מה שאני הייתי בוחר.ת, אבל כיף לי לראות מה זה עושה לך' - אז יש על מה לדבר. אני, למשל, הייתי מניח עציץ על הראש ומיילל כמו תן אם זה מה שהיה מפעיל את בת הזוג שלי. אולי, אחרי כמה שנים מזה, הייתי זקוק לכרית קטנה על הפדחת או שהייתי נעשה צרוד, אבל הייתי זורם. מודע לכך שלא כולם כאלה... גם למיניות מן הסוג השני הזה יש מחיר: הסקס הופך לסוג של חלוקת עבודה - עכשיו אני, אחר כך את. לא אידיאלי, אבל גם לא אסון

מה קורה?
מה שקורה זה שמערכת היחסים לא תחזיק.
מערכות יחסים מורכבות מ 1001 דברים, חלקם קטנים חלקם גדולים.
כשאוהבים מישהו, זה לרצות להיות בחברתו, לדאוג לו, לרצות בטובתו וזה עובד דו-סטרי, שני הצדדים משתתפים בזה.

אני לא מצליחה להבין למה ''מע' יחסים בדסמית'' זקוקה לאיזשהו טייטל או יחס משלה.
מה ההבדל בינה לבין מע' יחסים ונילית?
מערכת יחסים היא לא עניין טכני וכפי שציינת, יש אהבה, רגש ומורכבויות.

לכפות על מישהו משהו שהוא לא רוצה, לא יכול לעבוד לאורך זמן, אובדים הרצון, העניין, אובדת המשיכה ואובדת האהבה.

לא היינו נשארים במקום עבודה ולא אוהבים אותו, אם היו מכריחים אותנו שוב ושוב לעשות דברים שאנחנו לא מסכימים להם.
על אחת כמה וכמה במערכת יחסים.

איך הגיעו ל׳אוהבים׳ לפני שבדקו סנכרון צרכים בסיסיים? לא ברורה לי הסיטואציה

זאת שאלה מאוד מורכבת
האם זה יכול לעבוד? זה תלוי בכל כך הרבה משתנים
זה מצריך בעיקר המון שיח ותקשורת בריאה
האם כל סוג של השפלה ו/או שליטה פיזית היא מחוץ לתחום?
אולי אפשר לבחון אקטים נקודתיים וממש קטנים
האם יש אופציה מבחינת שני הצדדים לפתוח את מערכת היחסים? (לפעמים זה דבר שיכול לעזור כאשר מערכת היחסים הראשית יציבה כמובן)
עולם הבדס"מ מורכב מכל כך הרבה דברים וגם אם ניקח רק את הנושא של השפלה היא יכולה להתחלק לעשרות (אם לא מאות) אקטים שונים
השאלה העיקרית, לדעתי, זה האם יש פתיחות מסויימת של שני הצדדים להתנסות בדברים ואז לעצור כל התנסות אם היא עושה אפקט רע לאחד הצדדים או האם שום דבר לא יכול להיות על הפרק.

אתם מכירים אנשים בסיטואציות כאלו שהצליחו להתגבר על הפער? תניחו שאין מוטיבציה של הצד השני להשלט. מדובר בשני אנשים דומיננטיים

זאת נקודה אחרת
יש כאן באתר זוגות (הכרתי וירטואלית לזכרוני ולא עולה לי בשלוף, פשוט זוכרת שנתקלתי) שמה שהם עשו היה לפתוח את מערכת היחסים ככה שתהיה אופציה לנשלט.ת
לא מכירה מקרים כאלו בחיים הלא וירטואליים

מערכות יחסים שכאלו לא מחזיקות לאורך זמן.הצרכים שונים , אין באמת מענה מיני ורגשי. והפערים רק גדלים. וזה לא באמת קשור רק לתקשורת .

יש לזה מלה בעברית
"התאמה"
לעיתים מגלים חוסר מיד ולעיתים תוך כדי תנועה
יש מלה נוספת בהקשר הזה "גמישות מחשבתית"
כשכל אחד מוכן או שלא ללכת אקסטרה מייל לעבר צרכי השני
כדי שהדבר הזה זוגיות יתקיים