סליחה על השאלה. כאילו מבחינה הגיונית נראה לי שאנשים לא יעשו משהו אם הם לא מרוויחים ממנו הנאה

אז מישהו פעם חווה או חוותה דום ספייס או סאב ספייס. ויכול לספר איך זה מרגיש?
וגם מעניין איך זה מתבטא מבחינה ביולגית.
כאילו למה זה כזה כייף?

מנקודת מבט של סאבספייס - זאת הרגשת ריחוף נעימה כזאת
הכל נהיה שקט, שליו
אין שום רעשי רקע וגם אם יש הם לא משמעותיים
אופוריה מסויימת אבל לא אופוריה של היפר אקטיביות, לא מאניה
זה משהו שקט כזה שמאפשר תחושה אמיתית של שלווה בשילוב עם באמת תחושת ריחוף
המוח שלי, לכמה דקות מבורכות (אצלי זה דקות בדרך כלל) פשוט שקט ופשוט חי את הרגע בצורה שלפעמים דומה להתמסטלות (אבל לא באמת)
אישית זה קורה לי בעיקר בסיטואציות מנטאליות אבל מכירה הרבה שחווים.ות את זה גם מהמקום הפיזי
.
לא חקרתי את זה ביולוגית אז קטונתי מלהבין בנושא אבל בטוחה שיהיו כאלו שיסבירו על כך נרחבות כאן

תודהה

זו תחושה נפלאה של שקט מוחלט, אין מסיחים, אין לפתע דאגות, הכאב המנטאלי או הפיזי כבר אינו מורגש .

להוסיף על דברים נכונים שכתבו קודמי.

אבל לפני זה, הערה, אני לא הייתי מגדיר את הסאב ספייס ככייף.
זה כל כך הרבה יותר עמוק מבחינה רגשית ונפשית מכייף.
הייתי משתמש במילים מספק, אולי מתאר את זה כממלא. אולי מילים אחרות,
רק להדגיש שזה מאד מאד עמוק, זה לא ברמת הכייף.

ומעבר למה שקודמי כתבו, מה שטרם נכתב זה חיבור,
בסאב ספייס יש איזה חיבור מאד מאד עמוק חזק ומיוחד לעצמך.
חיבור שאני לא מכיר מחוויות אחרות. חיבור שמתקיים רק בסאב ספייס.
במובן הזה של החיבור, זה חיבור מושלם שאין למעלה ממנו.

וכן כמו שכתבו קודמי יכול להיות בזה אופוריה קלה, או ריחוף,
ויש שם שקט, המון המון שקט.

ויש שם גם לרוב יכולת הכלה מאד מאד גדולה לעצמך, ולמה שקורה לך.
במובן הזה כשאתה מגיע לסאב ספייס מכאב, אתה פתאם יכול להכיל את הכאב, כמעט בקלות,
כאב שנאבקת והתאמצת להכיל רק רגע לפני זה, התחושה למעשה, שאתה יכול להכיל כל דבר.
( שמעתי שהשוו את זה ל RUNNER HIGH, למי שמכיר את המושג )

ואם הסאב ספייס הגיע ממקום מנטלי, רגשי, השפלה לדוגמא,
התחושה היא של חיבור מטורף, מיקוד מטורף, ושוב יכולת הכלה של כל דבר שיגרמו לך.
וזה יכולת הכלה ממקום של חיבור, לא ממקום של מאבק.

וכל מה שכתבתי, חלקי, אפילו חלקי מאד.
הסאב ספייס חמקמק וקשה לתאור במילים. הוא כולו חוויתי ובעומקי הרגש. הוא מעבר למילים.

מבחינה ביולוגית כאב יכול לשחרר הורמונים המתקשרים להנאה.

הדרך הטובה לתאר את זה, כמו אחרי אימון טוב, הראש שלך משחרר אנדורפינים וגם כמובן כמו היי דופמין שבעצם נותן לך את התחושה של הואוו, ובהקשר גם פסיכולוגי, אם אתה מכיר את ניסוי פבלוב, כל פעם שהוא צלצל בפעמון הכלב היה מרייר באופן אוטמט, אפשר לקשר פסיכולוגית בין כאב להנאה או חרמנות, כמו לתת פקודה לגמור שהגוף לומד לווסת את עצמו כדי להגיע למצב שהוא מסוגל לעשות זאת לפי פקודה.

אתה בטח תקבל פה מיליון תשובות שונות, כי בדומה לאורגזמה, או עצב, או פחד - יש בסיס משותף שכולנו מבינים כאשר אנחנו אומרים "ספייס" אבל כל אחד מאיתנו חווה אותו קצת אחרת.
בשבילי, סאב ספייס היא חוויה של מעין ערפול מוחי.
אני לא חושבת על שום דבר אחר, שזה נדיר מאוד, אני מתקשה לנסח מחשבות בהירות ומילים, אני מצומצמת לכדי קיום בלבד.
מצד שני, זה לא שאני לא יודעת איפה אני נמצאת או שאני מרגישה אבודה או מבולבלת. אני הכי נוכחת שיש, פשוט מכוונת פנימה. האמת שזה קצת מזכיר לי את המצב ששואפים להגיע אליו במיינדפולנס - נוכחות טהורה ברגע ותו לא.
אני מניחה שזה גם יכול להשתנות עם הזמן. בפעם הראשונה כן הייתי ממש על סף הירדמות, הייתי אאוט לגמרי והתכנסתי לחלוטין לתוך עצמי. בפעמים הבאות זה היה שונה.

מסכימה עם מסול שלא הייתי מגדירה את זה ככיף. יחד עם זאת, זה מאוד ממכר.

פגישה עם אלוהים.

פות"ש, הגיונית לך.
אני לא נהנה מעבודה קשה אבל אם עזרתי לאדם אני יודע שעשיתי מעשה טוב, גם אם אין לי בו סיפוק.

לא בטוחה שזה סאב ספייס… אני מרגישה כאילו הקליקו אותי למקום שלי ולכן אני מאוד רגועה. וחוץ מזה אני מלאה אהבה שמרגישה כמו אוויר חם ורוטט ממש מכף רגל ועד ראש.