הארון הקינקי

מתי יהיה מקובל להיות קינקי כמו שמקובל להיות להט"בי?
שנפסיק להסתתר מאחורי פרופילים אנונימיים באתר הזה?
שיהיה איזה אימוג'י שאפשר לשים באתר הכרויות רגיל שיסמן שאנחנו כאלה ולא נצטרך להסתיר?

#פוסטים_שמקומם_בבלוג

אני חושבת שגם להטב''י זה לא בדיוק מקובל.
למה שלא במיינסטרים מתלווים לא פעם מחירים שנדרשים לשלם.
לא כולם מוכנים לשלם ולפעמים גם לא שווה.

אנחנו כסטרייטים קינקיים לא קולטים איזה מזל גדול יש לנו ששום זכות לא באמת נשללת מאיתנו כמו ללהט"בים.
אנחנו בסה"כ לא צריכים להכריז על האקטים שאנחנו אוהבים במיטה במשרד או בארוחת ערב משפחתית, בדיוק כמו ונילים.
אבל אף אחד לא ימנע ממך להתחתן עם הנשלטת או השולטת שלך, אף אחד לא יסתכל על שניכם בגועל כשאתם הולכים רגיל ומנסים להשכיר דירה ולא יגיד לכם "לא", אף אחד לא ימנע ממך לאמץ ילדים.
אף אדם לא יתן לך מכות או יצעק לך קללות כי תחזיק עם הפרטנרית שלך ידיים, או אפילו אם תסתכלו אחד על השני במבט שמישהו יפרש כאינטימי.

מה שלא מרשים לך לעשות זה לדחוף את המיניות שלך למרחב הציבורי. אבל את זה דורשים מכולם, גם מונילים.
למרות שהנורמה היא להיות ונילי, לא יעלו תמונות פנים שלהם לאתרי מין וניליים, לא יעשו סקס בגינה ציבורית לאור יום, לא יציגו את עצמם בפרופיל היכרויות דרך רשימת אקטים מיניים (אלא אם כן הם רוצים להיות מסומנים כקריפים שכל אישה תדלג מעליהם), אף אחד לא יספר במשרד או בארוחת שישי איך ירד לאשתו.
זה לא דיכוי, זאת ציפייה להפעיל שיפוט חברתי תקין בהתאם לסיטואציה, זאת ההבנה הבוגרת שאת ההתנהגות המינית שלך מביעים בצורה פרטית בין שני אנשים או בין יותר במרחבים שמראש מוגדרים לכך, ורק אחרי היכרות מסוימת כשאתה מוודא שהצד השני מעוניין לשמוע או להשתתף.

ויותר מזה, היום הקו בין ונילים וקינקיים מאוד מטשטש. החילוני הממוצע יודע מה זה יחסי שליטה, ואף משלב במיטה אלמנטים כמו אזיקים וספנקים.
אף אחד לא באמת חושב שאתה חולה נפש שצריך אשפוז, אף אחד לא מקים מכונים של טיפולי המרה לאנשים קינקים ונואם מעל במת הכנסת הכרזת מלחמה מוסרית/חוקית על קהילת הקינק.
אנחנו ברי מזל, גם אם אנחנו רק בתחילת הדרך ואין לנו עם מי לדבר על זה, אז נדמה לנו שאנחנו חריגים.
מניסיון, ככל שתיצור קשרים מספיק קרובים עם אנשים תגלה שאין באמת "אנחנו והם" שחור ולבן, יש הרבה אפור חופף מאוד. צריך רק לדעת איך לעלות את זה נכון ומול מי.

הכל נכון ואני מסכים בפה מלא.

מאידך. זה כן מבאס שהרבה אנשים נמצאים בסיטואציה שהם לא יכולים לשתף את חבריהם הוניליים ברצונות שלהם כי זה יתקל בהרמת גבה או בבדיחות על חשבונם או אפילו באיזושהי פתולוגיזציה כאילו זה לא בסדר. לא מדבר על הבוס בעבודה או על סבתא, מדבר על חברים קרובים. יעני, הייתי בלא מעט סיטואציות שאנשים דיברו על דברים כמו פטיש כפות רגליים כאילו זה איזה דבר סוטה ומוזר ואני בשקט חושב לעצמי שזה בערך הפטיש הכי "נורמלי" שלי. גם אם זה לא הכאב של לעבור טיפולי המרה, אפילו לא קרוב לשם, זה עדיין כואב. וניסיתי קצת להעלות את זה, די בלעתי את המילים שלי, כך שתכלס אין לי שום מושג מה אותם חברים שהעליתי מולם חושבים. אבל יש אנשים, גם חברים שאני מכיר אינטימית שנים, שלא הייתי אומר מולם כלום על בדסם לא משנה מה.

אני אוהבת גבינת עובש עם סחוג ודבש וגם זה משהו שלא מתקבל בחינניות בכל פורום
מתי יהיה לי אימוג׳י

תתחילי עם זה 🧀

כמו שאמרתי, זה תלוי איך מעלים את זה ומתי.
ברור שאם תנסה להשחיל מילה בזמן הצחוקים של החבר'ה אתה תהפוך את עצמך למוקד לסתלבט. זה לגמרי לא הרגע המתאים לעורר הבנה אליך.
אבל אם באיזשהי שיחה עם חבר ממש קרוב תדבר על הפטיש שלך בצורה לא דרמטית, לא עם המילה "פטיש", לא עם "לסגוד לכפות רגליים" וכותרות מפוצצות אחרות, אלא בדרך אגב תדבר על עיסויים ודברים שבתכלס גם הוא עושה לבת זוג שלו מבלי לחשוב פעמיים בזמן שהם רואים טלווזיה בספה, אתה כן תזכה להבנה. ומשם, עם הזמן, תוכל להרחיב את השיתופים שלך, ובסוף לא תהיה לו מוטיבציה לצחוק על פוט פטישיסטים כשהוא גילה שהם יותר דומים לו ממה שהניח בהתחלה.

הבנה מתחילה כשאתה מראה לאנשים שיש ביניכם משהו משותף. גם אם הם לא נמשכים בדיוק לאותם דברים כמוך, הם כן יכולים להזדהות עם אלמנטים בחוויה שלך- כמו נניח, הרצון לפנק את בת הזוג, המשיכה לגוף של מישהי שגורם לך להימשך לכל כולה, וכפות הרגליים הן חלק ממנה.
זה לא שהם נמשכים יותר לקטועות רגליים, גם עבורם רגליים הן חלק ממכלול המשיכה גם אם בווליום נמוך יותר.
עם המילים הנכונות והתזמון הנכון תוכל להסביר לגבר ונילי סטרייט מה מושך בכפות רגליים של אישה, והוא יבין אותך.

אנחנו לא חוקרים את מה שאישית לא מעניין אותנו ומודעים לכל הניואנסים, אנחנו מכירים רק את מה שבולט לנו מול העיניים.
הפוט פטישיסטים הבולטים במיוחד, שלא חושבים פעמיים אם לבטא את המשיכה לכפות רגליים, הם ההזויים האלו שמציקים לנשים וניליות באינבוקסים ברשתות החברתיות עם הצעות מטורללות. אז ברור שזה יעורר קונוטציה של הזיה שאפשר רק לצחוק ממנה.
ככל שיותר פטישיסטים מדברים על המשיכה שלהם בצורה מותאמת ככה הפטיש שלהם מנורמל ולא נראה הזוי יותר.
היום בדס"מ לא נחשב מחלת נפש כמו פעם בדיוק בגלל זה, כי אנשים תפסו את האומץ להסביר את עצמם, והראו לונילים שיש ביניהם הרבה מן המשותף.

זה בפירוש לא תיאור מלא של הנטיה ולא תיאור מלא של המציאות.

למשל -

יש מקצועות שבהם אם יתגלה למעסיק שהבן אדם מגדיר עצמו בדס'מי - הבן-אדם עלול לאבד את עבודתו.

יש קהילות שבהן גילוי כזה יוביל לנידוי.

האומנם תוכלי לדבר עם כל בעל בית לגבי דירה שתשכרי על התקנת חיבורים בתקרה או בקיר לצורכי קשירות כמו שתדברי איתו על שינויים אחרים במושכר ?

בסכסוכי גירושין, מידע כזה עלול להשליך על שאלות כמו מי יקבל משמורת על הילדים.

והכי נורא, גם היום, בתקיפות מיניות, אם השוטרים שומעים שהצד המותקף היה נשלט/ת החקירה פתאום נהיית הרבה יותר מורכבת. וזה נמשך גם לשלב של הפרקליטות וכמובן אח'כ גם בביהמ'ש, כי הסניגוריה תמיד שמחה להיכנס להיבטים של התנהגות הקורבן שיכולים להטיל ספק סביר לגבי אשמת הלקוח שלהם.

נכון, מאז 2013 בדס'מים רסמית לא סובלים מהפרעה נפשית. נכון, הנטיה הרבה יותר גלויה ובמיינסטרים.

אבל עוד יש לא מעט דרך לעשות.

מתי נדע שזה קורה ? כשיהיו אישי ציבור בדס'מיים שלא יסתירו את הנטיה.

מז"א, אנחנו כבר שם. היינו שם לפניהם. אין חקיקה אנטי-קינקית להילחם בה ובשום שלב לא הייתה.

אני לא יודעת למה צריך לספר לאנשים שאני קינקית או למה הם צריכים לקבל את זה ובמה קבלה כזאת עשויה להתבטא. רק עם חברות מאד קרובות אני מדברת על דברים כאלה ומן הסתם הדבר הכי גרוע שהן יכולות לעשות לי זה לצחוק עלי. אוקיי, זה יוצא דופן, אנשים יצחקו. גם על זה שאני אוכלת במבה עם חומוס הן צוחקות עלי, וגם על הפעם ההיא שטעיתי בדרך אל הבית של עצמי הן לא מפסיקות להזכיר לי גם אחרי עשרים שנה.
אבל צחוק זה לא עוול ולא סנקציה.