שאלה לאלו שסובלים ממצבים כמו דיכאון או חרדה

שלום,אחד מהכלים שקיבלתי בטיפול cbt ,זה כתיבה אקספרסיבית. היא המליצה לי על זה כי היא חשבה שאני דוחס את הרגשות שלי ,והכתיבה הייתה כלי לפורקן רגשות שליליים כמו זעם ,כעס(חלק מהתובנות שהגעתי אליהן בעזרת הכתיבה היא שאני מתקשה מאד להתחבר לרגשות אחרים חוץ מכעס וזעם,מעבר לזה אני בקושי מצליח להגיע לרגשות אחרים שלא לדבר על בכי). בהתחלה זה היה מאד מועיל ,שמתי לב בתקופה האחרונה שהחרדה התחילה לצוץ יותר קצת כמו בעבר. יכול להיות שזה בגלל שהכתיבה מציפה תכנים למודע כמו שטיפול דינמי עושה ? ובכלל, קורה לכם שדווקא הניסיון להתחבר לרגשות ולהציף דברים מעלה אצלכם את רמות החרדה אפילו כשכבר היה נדמה לכם שהתרפאתם ממנה ?

כמי שחי עם דיכאון וחרדה כל חיי וגם כותב ויוצר,
אני חושב שדיכאון וחרדה הן תגובות טבעיות של הנפש למציאות בה אנחנו חיים, וזה לא משהו שאי פעם ״נרפאים״ או נפטרים ממנו.

כן למדתי ועודני לומד לחיות עם זה. לתת לחרדה לבוא וללכת. לתת לגלי הדיכאון לשטוף ולהרים את הראש כשהם חולפים. ליצור טיפטיפה מרווח ביני לבין המחשבות שלי. לשמור על בייסליין תפקודי גם בתקופות הכי קשות, ולחמול את עצמי כשלא מצליח. 🖤 🐦‍🔥

אני מסכים גם עם זה שנאמר שזה לא משהו שנרפאים ממנו

כשזה התפרץ ממש אצלי בעבר גם ממש חששתי שזה מצב תמיד ולא "נרפאים" מזה

אבל עוברים את זה, פשוט לומדים להתמודד

אני גם מתמודד באמצעות כתיבה ועוד ירקות

זה הגיוני שכל "התעמתות" עם הרגשות שלך "תחמיר" את המצב כי הנטיה שלנו היא להדחיק אותם, אבל הפתרון האמיתי הוא באמת לאמת אותם מולנו

מה שעזר לי להתקדם היה טיפול טוב שפשוט פירק את כל הגורמים אצלי לדכאון+ קצת ציפרלקס, וזה בסדר לגמרי

שלום לשניכם ,ותודה על השיתוף. כשזה רק התפרץ פניתי לרופא בבהלה ,הוא הציע לי ציפרלקס אבל סירבתי בגלל חשש מסטיגמות ועוד אלף ואחד דברים. באותה תקופה התחלתי טיפול דינמי שנקטע בשלבים המוקדמים עקב אי מקצועיות מצד המטפל(לא רוצה לפרט). מה שכן ,שילבתי פעילות גופנית עם הטיפול וכל יום שעבר החרדה התעצמה ולא הבנתי למה ,בדיעבד אני יודע היום שזה בגלל שטיפול דינמי מציף המון והגיוני שזה מחמיר את המצב בשלבים הראשוניים, שלא לדבר על זה שהוא הופסק שזה כמו לפתוח פצע עמוק ולהשאיר אותו מדמם. מטיפול cbt קיבלתי הקלה מידית ומהירה,בגלל הכלים הפרקטיים ובכלל פסיכולוגיה קוגנטיבית מבוססת יותר בקנה מידה מדעיים. אבל לפעמים ,כשאני חוזר לאותן המחשבות שהיו לפני אותה תקופה ,וכשאני מנסה להתחבר לעצמי אני מרגיש שזה שוב מרים ראש.

לא סובל אישית אבל מלווה סובלים הרבה שנים.

קודם כל, כל כלי שאתה מקבל בטיפול יכול לעזור ויכול לא-לעזור. תלוי בתקופה, במצב, בדרך השימוש, במכלול הדברים שאתה עושה ונחשף אליהם.

שנית, אנשים רגישים מאוד, מהסוג העלול להיקלע למצבים כמו דיכאון או חרדה, יישארו רגישים מאוד כל חייהם. הטיפול נועד להקנות כלים להתמודד עם המציאות בצורה אפקטיבית יותר מאשר דיכאון או חרדה, שהן, למרבה הצער, תגובות לא מועילות להתמודדות עם המציאות.

הכלי הספציפי שאתה מדבר עליו בהחלט יכול להגביר מודעות. הגברת מודעות בהחלט עלולה/עשויה להגדיל חרדה.

אם אתה מרגיש קושי במענה לרגעים של חרדה, אתה צריך עוד כלים. הן למענה הראשוני לעלייה של החרדה, כמו התרגילים שמוצעים כאן -
https://www.maccabi4u.co.il/maccabi_circles/mental_health/self_care/46174/

והן עבודה מתקדמת יותר עם החרדות, שזה כנראה יהיה יותר אפקטיבי עם מטפל/ת.

מה שלי עוזר זה ללמוד קצת על הפסיכולוגיה,איך המוח עובד ולמה אנחנו מרגישים כמו שאנחנו מרגישים. זה עוזר לי להכנס לפרופורציה למרות שלא תמיד מתלווה לזה פתרונות פרקטיים. הסרטון הבא:

הסרטון הזה למשל מעולה ,ומבהיר דברים. אבל השלב הפרקטי של מה עושים עם זה חסר לי...

הכתיבה הזו פשוט מפרקת את השריון. כשאתה רגיל להרגיש בעיקר כעס וזעם, אלה רגשות שנותנים תחושת כוח, הם שומרים עליך. ברגע שהכתיבה מרוקנת את הכעס החוצה, פתאום נשאר שם חלל ריק, ובמקום שייכנסו לשם בכי או עצב שאתה לא מכיר, החרדה נכנסת. הניסיון להתחבר לרגשות אחרים משאיר אותך פשוט חשוף, והחרדה היא התגובה הראשונה של המערכת לזה שהגנות הרגילות שלה נעלמו. זה לא שהתרפאת והכל חזר, זה פשוט שהורדת את המגנים.

אין לי מושג אני לא מטפל ולא עברתי טיפול בחיי.
רק רציתי לומר שאם תמצא לנכון לכתוב פה אשמח לקרוא אותך.
ההגיון שלי אומר שאם בתהליך כזה יש ירידה זו ירידה לצורך עליה אחריה.
אז מאחל לך שהגל העכור הזה יחלוף ותצא ממנו מחוזק יותר משהיית לפניו.

פריזמה זה אחלה

מאד מעניין ובהחלט שווה להעלות את זה מול המטפל/ת,בכל מקרה. אם הכתיבה מפרקת את השריון של הזעם,זה לא הגיוני שזה יכול להיות אפקטיבי גם עם החרדה? - פשוט לכתוב את התחושות של החרדה,איך זה מרגיש בגוף ,ועצם העובדה שאני חרד באופן כללי.