G-O-L-D(שולט)
|
לפני 20 שנים •
23 ביוני 2004
.
"אתה יודע", היא אומרת לי, "תמיד פחדתי שאמצא את הדבר שאני אוהב לעשות בחיים האלה".
"למה?" "כי הנה מצאתי, ועכשיו, עכשיו הכי קשה לי". "וזה למה?" "כי עכשיו אני מפחדת שלא אוכל לעשותו אותו, אתה יודע, זה קשה, גם לבקש לעשות את מה שאתה אוהב וגם לנסות ולממן אותו, זה כמעט לא הולך יחד". "אני מבין". "אתה מבין? באמת? מה אתה מבין?" "אני מבין את מה שאת אולי לא מבינה. זה לא בגלל שאני חכם ממך, זה פשוט על ידי ראיה מהצד ממקום שאת לא נמצאת בו. את יודעת איך זה, כשלא איכפת לך ממשהו את רואה אותו הכי ברור". "ומה אתה רואה?" "את מפחדת מהזמן". "מהזמן?" "כן, ליתר דיוק מכלות הזמן". "למה אני מפחדת ממנו?" "כי את תוחמת את העשייה שלך לזמנים מסויימים. מי אמר לך כמה זמן את צריכה להשקיע בדבר כזה או אחר. הנה פיתרון לכל הבעיות שלך, אל תנסי להשיג הכול באחת, קחי לך עשר או אפילו עשרים שנה ותשיגי לאט לאט. זה יקל עליך, תאמיני לי. הידיעה שיש לך זמן, שבאת לכאן לעשות את מה שאת אוהבת בידיעה שלא משנה מה, את תעשי אותו כי לשמו את כאן, זה כבר יקל עליך. קחי את הזמן שלך, מה בוער לך? פאק איט. תהני". "חלק", אני שומע חיוך עולה על שפתייה בצדו השני של הטלפון. "חלק", גם אני מחייך. "לקחת את הזמן אתה אומר?" "לא, לא לקחת, זה בדיוק הענין, ההפך מלקחת, להניח לו, הרי אחרי הכול הוא במילא שם, נגדו, עוד לא המציאו שום דבר". * פעם אמר לי איזה רב אחד, שאני גאה לראות בו גם חבר קרוב, משפט שהולך איתי כבר שנים. "אין לו, לאדם, ברכה גדולה יותר, מלהכיר בנעוריו בעודו חווה אותם. ואין לו לנער חופש רב יותר מהידיעה כי הוא רק נער". |
|
|
|
|
|