מה שהוא מסוגל לגרום

מה שהוא מסוגל לגרום

השפחה שרון​(נשלטת) • 24 ביוני 2004

"תבואי לרוני כשתסיימי, אני אחכה לך אצלה" אמרת לי ואני הודעתי לך שאני מסיימת מאוחר, אחרי שמונה בערב. "תבואי לרוני כשתסיימי" חזרת על עצמך. הנהנתי בראשי אפילו שלא יכולת לראות אותי דרך הטלפון.
"אני מתגעגע" הודעת לי "אני יותר" היתה תשובתי. צחקת ואמרת שאם נתחיל עם זה עכשיו לא נסיים בחיים.

רבע לתשע בערב דופקת על דלת דירתה של רוני. אתה פתחת לי. אוחחחחח איזה חיבוק קיבלתי, היה שווה לסבול 4 שעות קודם בציפיה לראותך שוב.
אני אתה ורוני במעלית. אני והיא מחזיקות ידיים, אתה מסתכל עלינו ומגחך. הולכים ברגל לכיוון בית הקפה, אני באמצע, היד שלך על התחת שלי ואתה מתחיל עם הבדיחות שלך. רוני צוחקת ואני מדי פעם פולטת צחוק לא קשור. אני חרמנית! לא מרוכזת בכלום ואתה גורר אותי לבית קפה...
כמה מטרים לפני מקום היעד אתה מצמיד אותי לאחד מקירות הבטון ושואל אותי אם אני ללא תחתונים כפי שדרשת "תבדוק בעצמך!" אני מתריסה. אתה שולח יד לתוך המכנס ודוחף אצבע לתוכי ** רק אל תפסיק*** ואז אתה מוציא את היד ומלקק. אהבתי.
בבית קפה אתה נותן לי ולרוני הוראה (!) להתיישב במקום מסוים ואתה ניגש להביא כריכים וקפה.
"למי זה?” הצבעתי על משהו בלתי מוסבר. "לך" ענית ודחפת לי חתיכה לפה. "חצילים?" ירקתי את החתיכה "אני מעדיפה את זה" הצבעתי על העוגה. "אבל אני מעדיף שתאכלי את זה"
** רגע! אני צריכה לחשוב איך אני יוצאת מהמצב הזה. רוני מסתכלת עליי ומחכה, כאילו יודעת שאני לא אשתוק עכשיו. אני לא יכולה להתנגד לו- אני רוצה את השליטה אבל בתנאים שלי. בעצם לא. אני שלו עד הסוף, הוא קובע, הוא מחליט –אני מבצעת***
"אולי נעשה חצי חצי עם זה ואז חצי חצי עם העוגה?" אני מציעה פשרה
"תכניסי את זה לפה ותשתקי" אז אני אוכלת את זה. הטעם לא רע, אבל אני עדיין מעדיפה עוגה.
התחלת לשלוח לי ידיים לכיוון המחשוף. ואז היד גולשת בבעלות לכיוון החזה וממזמזת אותו. רוני מיידעת אותנו שבשולחן לידינו מדברים עלינו. אני שולחת יד ליד שלך ומנסה להזיז אותה. אתה תופס חזק את החזה ונועץ מבט בעיניי. אני מרפה וחושבת איפה לקבור את עצמי.
"רוני את באה היום?" שאלת את התמימה. היא מהססת "איפה אני אשן אח"כ?" "איתנו!" אתה פותר את הבעיה. "אין לי שמיכה וכרית וזאתי שתלטנית תקח את כל השמיכה" היא מתחמקת שוב. אני צוחקת ואתה תופס לי את העורף ומצמיד אותי אליך. "רוני, תעלי תביאי כרית ושמיכה ורדי!" החלטת. אני צוחקת ורוני מסתכלת המומה ועולה לדירתה להביא שמיכה.
הדרך אליי נראית ארוכה יותר מבדרך כלל, שוב אני לא משתלבת בשיחה בדרך- אתה מתרגז ורוני מסבירה לך שככה אני מגיבה כשאני חרמנית. לא מרוכזת בשום דבר.
סופסוף הגענו!
נכנסים לחדר ואתה נועל. אז אתה מצמיד אותי לקיר ודורש שאתפשט. לאט.
"לא נחמד מצידך להעמיד את רוני במצב הזה" אמרתי
"איזה מצב?" שאלת והרגשתי איך אתה מפשיט אותי במבטך.
"מצב כזה. שאנחנו נכנסים לתוך סשן בלי שהיא הסכימה לצפות בו, היא עומדת ולא יודעת מה לעשות עם עצמה"
"רוני שבי!" פקדת בלי לסובב ראשך אליה והיא התיישבה "עכשיו היא יושבת והיא תראה איזו כלבה החברה שלה יכולה להיות. תתפשטי!"
***נורה אדומה מעל ראשי. אני רוצה שתראה אותי שוב במצב כזה, לא אני לא רוצה, כן, אוף אולי לא? זה מביך.. היא החברה הכי טובה שלי. נו די עם ההתלבטות, את יודעת שיש לה קטע של מציצנות וכבר הרבה זמן רצית שהיא תראה שוב סשן.. הכל בגללו!**
"מה קרה שהיום אין שיחה לפני? ואתה לא מזהיר אותה לא להתערב?" אני מתגרה בך
הסטירה כאבה לי, יותר כאב הכעס שהיה בקולך כשדרשת שאחדל עם השטויות.
אז חדלתי ופשוט הייתי הכי שלך שיכולתי.