גרסה משופרת(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
7 ביולי 2004
תחושות הרגשות וחלומות.....
הדרך חזרה ממנה הביתה, היתה עמוסת מחשבות. אומרים שאם נצליח לנצל ולו מעט יותר ממה שאדם ממוצע מפיק משכלו, נוכל להניע חפצים באמצעות המחשבה. בנסיעה חזרה, יכולתי להעתיק את האוורסט ממקומו, להסיט את האמזונס ולהתגבר על כוחות הכבידה.
היא שלחה אותי הביתה, שהיא נותנת לי מתנה גדולה. אבי נהג לומר לי שהייתי צעיר ויפה, "אין תחליף לעבודה הקשה". אמר וצדק, העבודה השתלמה לה, וזכיתי במתנה גדולה, אבל עד שנגיע למתנה הדרך ארוכה, לא כל כך בקלות תזכו לגלות מהי אותה מתנה. תוך כדי שהייה בצאט, נתקלתי בה. אצילית במילותיה, עד שנאלצתי לשאול אותה, "את אמיתית?". היא לא נשארה חייבת, "למה אתה חושב שאני צריכה לענות לזה?", כמובן, שהתשובה היחידה שהתבקשה מכך, "אני אמיתי". כך החלה לה תקופה חדשה. בלי להניד עפעף, היא הצליחה להביא אותי למצב שאני חושב על כל מילה שאני מקליד . מזיע ממש, העיקר לא לזייף, להיות אני, להשקיע, והקשה מכל לגבר נחות שכמוני, להיות סבלני. היא עיצבה אותי באותם ימים. כמו פלסטינה ביידי ילד, היא לחצה, חתכה עירבבה צבעים, עד הגיע לדגם שהיא ורק היא רוצה. דגם ה"סובלנות". כאשר קצת ניסיתי להתקדם לעבר פגישה/טלפון מייד יצא השטן...."כלב, החיפזון מהשטן", אמרה. ועוד הוסיפה..."אל תוציא את השטן ממני". מייד חזרתי לדגם ה"סבלנות" הנזוף, אך המחושל יותר. זה קרה סוף סוף, היא החליטה, שאני עולה לשלב הבא. בלי כל גלגלי הצלה, sms למינהם מהקהל. היא הסכימה לראות תמונה שלי, ולהראות לי איך ניראת הדומינה. התמונה נחתה אצלי במסך, משאירה אותי המום כמו מתאגרף שזה עתה קיבל נוק-אאוט. פנים מדיהמות, שאומרות דבר אחד....."תסתכל טוב לתוך העיניים הן כבר יובילו אותך לאן שצריך" היום הגדול הגיע, בהפתעה. עוד לא שמעתי על מישהו שזכה בטוטו והודיעו לו קודם. גם כאן זה קרה בהפתעה גמורה. "פירות ים, תזמין מקום לעוד שלוש שעות". הגעתי אליה. היא ירדה, החלה צועדת לכיווני. עמדתי מחוץ לאוטו, מוכן ומזומן לראות את הדומינה שלי הפעם בגודל טבעי. לא יכולתי להוריד ממנה את העניים (כן, אני יודע שיש שיר כזה של מאיר אריאל), עוד אני חושב על השיר, נזפה בי "תסתכל על הכביש", ואני חזרתי למקומי ולגודלי הטבעי. היא לא הייתה צריכה לומר כלום, לא לסטור לי, לא להצליף בי. לבד ידעתי, יש לי מלכה מלכותית באוטו. התחושה הזו גרמה לפירפורים בבטן. כמו כל נשלט, שפוט ונחות, הגנבתי מבט לכפות רגלייה. ראיתי את האצבעות המטופחות. מפנטז על ליקוק רצפות שהדומינה זה עתה דרכה עליהן, המשכתי לנהוג. ריחה, היה מיוחד, ממכר. הגענו למסעדה. התיישבתי מולה, מנסה מידי פעם להישיר מבט אליה, אבל כשהיא מסתכלת עמוק לתוך עיניי, מייד אני משפיל את מבטי. השיחה קלחה, היא לגמה מהיין, ממשיכה להיות בת מלוכה, שנוהגת לשתות יין, כיאה לבני אצולה, אני ה"נתין", העבד בממלכתה נאלצתי להסתפק במים. היא הלכה לשירותים, רגע חסד בו אני עושה חשבון נפש, רק להמשיך בכיוון הנכון..."לא לאכזב את הדומינה" לחשוב על כל מילה... זה כל כך יותר קשה מלנקות בתים... היא חזרה, סיימנו לאכול, החזרתי אותה לביתה. כשעצרנו, הדומינה אמרה לי "יש לי מתנה בשבילך", "כשהייתי בשירותים, הורדתי את התחתונים, אני רוצה שתעשה בהם מה שאתה רוצה....", אמרתי לכם... אף אחד אבל אף אחד לא מודיע לך שאתה הולך לזכות בטוטו. חיבקתי את התחתונים, נישקתי אותם, הצמדתי אותם לאפי, מנסה לחוש את הרטיבות, את הזיעה, אותה. המילים נעתקו מפי. בסוף הצלחתי לפלוט "זה המתנה הכי יקרה שיכלת לתת לי, יש בזה חלק ממך" הדומינה הלכה, אני נשארתי להריח אותה עוד ועוד... כשהתחלתי לנסוע, הכנסתי את התחתונים שלה לתוך הבליטה שלי, מנסה לחוש את התחושה, מייד הוצאתי אותם, מפחד שהריח יעלם, כועס על עצמי, סטרתי לעצמי, והמשכתי לנסוע. תודה לך הדומינה.... |
|
|
| שרלילה אמנותית שולטת(שולטת) |
לפני 20 שנים •
8 ביולי 2004
"כלב, מסריח ושפל".
זה המשפט הראשון שעלה לי במחשבה שאומר
לכשאראה אותו. אוי כמה השפלות הכינותי מראש, יש לי הרגשה שאצטרך לאלפו הרבה על מנת שהוציא את המיטב ממנו. התחצף שאל, "את אמיתית?" הייתי חייבת לתת לו להרגיש אוךךךך כמה שאני "אמיתית", הייתי בטוחה שכשאראה אותו, אולי ישר כשיושיט לי את ידו ללחיצת נימוסין של היכרות אחטיף לו. אתן לו להרגיש, -מי כאן "אמיתית", ראיתי אותו,..... ומכאן כבר כול המחשבות על סידרת עונשים, מתוך רצון להוכחה נסוג לאחור. ראיתי עלם חן, פאפי חמוד. וישר ידעתי זהו הוא העבד שיידע להרגיש אותי אפילו כשלא אצטרך לצרוח. הוא תמיד ירגיש בנוכחותי, הוא ידע לשרת אותי. הוא לא היה צריך לדבר הרבה, בשביל שאדע שכשאני הולכת הוא יתחנן שאשאר. כן פאפי מכאן מתחיל המסע שלנו, "שב יפה, זקוף, תחגור חגורת בטיחות,תסתכל ישר על הכביש, אני כאן בשביל לכוון אותך". נ.ב תודה לחברתי שתמיד מזכירה לי, שנולדתי על מנת שישרתו אותי. מודה לך על המסע הקסום. |
|
|
דני בוי
|
לפני 20 שנים •
10 ביולי 2004
יפה וגם די מגרה, אהבתי
הלך הרוח והמחשבות, הריגוש ההדדי, הציפיה הדרוכה לקראת הבאות, המציאות שלא איכזבה את הציפייה מבחינת שני הצדדים (כי הרי אומרים כגדול הציפייה גודל האכזבה אך מן הסתם לא הפעם), הזרימה, ההנאה שבלחוש את השליטה והכניעה כל אחד ממקומו הוא, תהליך ההכרות עצמו עד לפגישה עצמה וסיומה המבטיח לקראת הבאות הביאו את התאור היפה הזה כאן. הלוואי וכל הפגישות הראשונות היו מוצלחות כל כך
אני מאמין שברגע שפוגשים את האדם הנכון אזי זה באמת כמו זכייה בלוטו במובן מסויים ואפילו טוב יותר כי לוטו זה כסף וכסף לא בהכרח הינו גורם לאושר, להכיר אדם ולהתאהב בו עם הזמן זה האושר האמיתי לפני הכסף. אבל בינתיים משתדלים להנות 
מי ייתן וזה רק יצליח לכם ותהוו השראה לעוד רבים וטובים. המשיכו כך. |
|
|