פנטזיה - השפחה

פנטזיה - השפחה

שפחתו-זונתו • 13 ביולי 2004

השפחה
כאילו יום רגיל – התאריך הרי נקבע כמעט שבועיים מראש ידעה לקראת מה היא הולכת, ניתנה לה זכות הבחירה, זכות החרטה אבל מרגע שאמרה "כן – רוצה – מסכימה" נחתם העניין אין יותר חרטות אין יותר נסיגות.
ערב קודם הכינה את עצמה (בבוקר תמיד ממהרת) התגלחה ניקתה את עצמה הכינה את התיק מבעוד יום (שלא תשכח דבר). שמרה את עצמה לאדונה ובערב עת הלכה לישון רק חיבקה אותו – את בעלה.
בבוקר קמה כרגיל – ישבה מול בעלה טרם צאתו לעבודה שוחחו על אה ועל דע (שקט בבית ילדיה גדלו פרחו מהקן). משיצא החלה להתארגן, סידור קצר של הבית, מקלחת, בדיקה חוזרת של התיק ויצאה לדרכה – התרכזה בנהיגה ניסתה לא חשוב על שעומד לקרות אולם המחשבות חזרו ובאו "האם פעלה נכון? האם באמת רוצה היא? ואם לא רוצה , מדוע חוזרת היא ומדמיינת את הסיטואציה?".
הגיעה והכל כאילו כרגיל – עלתה למעלה התפשטה פתחה את הדלת לכדי סדק צר כרעה על 4 ראשה מושפל והמתינה. ניסתה להתרכז בקולות צליל מעלית חריקת נעלים בפרוזדור ולא שמעה דבר רק חריקת הדלת העידה כי הוא כאן לא העיזה להרים ראשה ראתה רק את נעליו וידעה מי מולה אולם שלא כרגיל לידו צצו מאי שם עוד זוג נעלים – היה זה האורח ידעה מי הוא מכירה היא אותו - פעם לפני מספר שנים לזמן קצר היה מאהבה – מכיר הוא את גופה ועדיין רוצה לטעום ממנו.
דממה המאסטר סובב אותה ליטף ראשה חבט קלות בישבנה ואז התיישב בכורסה והורה לאורח לשבת לצידו.
"בואי כלבה" והיא על 4 באה לקראתו נעצרת ליד רגליו והוא חוזר ומלטפה וליבה מתרחב, כל כך חיכתה לרגע הזה למגע היד לתחושה שהיא כאן ליד המאסטר מוכנה לשרתו להיות שלו - והאורח שותק.
"נקי את רגלי" והיא כלבתו שפחתו זונתו מלקקת רגליו בשקיקה מנקה בלשונה כל פיסת עור יונקת כל אצבע ואצבע משקיעה את כל אהבתה – והאורח שותק.
המכה על ישבנה הגיעה במפתיע הרעידה את גופה ונפשה והמאסטר מזכיר חטאיה ומכה והיא סופרת אותם אחד לאחד ומודה "תודה מאסטר" ולפתע פסקו המכות "על הגב כלבה" נאמר והיא מסתובבת רגליה וידיה מונפים באויר כמו מתחננים למגע ידיו "אתה רואה כלבה ציתנית היא" פונה המאסטר לאורח
"נקשט אותה קצת" והמאסטר לוקח אטב ומצמיד לפיטמה ועוד אטב ועוד אחד וגופה כולה מקושט וצבעוני והכאב צורב אבל נושכת שפתיים וחוזרת ומודה על כל קישוט וקישוט לו היא זוכה – והאורח שותק.
והמאסטר מסביר לו – לאורח "שפחתי כלבתי וזונתי היא – ברצוני תזחל וברצוני תקפץ, ברצוני אלטף וברצוני אכאיב, אולם מעבר לכך ובעיקר רכושי היא ועל כן האחריות לשלומה הגופני והנפשי שלי הם, יודע אני את כל הקורה בביתה בעבודתה מתייעצת היא בי בכל והאורח מקשיב שותק ומנסה להבין.
והיא עדיין על גבה ערומה ופתוחה לפני המאסטר והאורח הבושה וההיסוסים חלפו מזמן כל מעיניה נתונים לרצות(מלשון ריצוי) את אדונה לא לביישו לפני האורח. משיכה בשערה מעירה אותה ממחשבותיה "קדימה כלבה נקי את רגלי האורח" והיא במבט מושפל מבצעת את הוראות אדונה – והאורח שותק
ואז פונה אדונה לאורח "שלך היא ..עשה בה כרצונך.."
סוף

נערת כריעה​(מתחלפת){מצליף בלשו} • 13 ביולי 2004

קודם כל, כיף להגיב ראשונה,

מדהים!
הכתיבה שלך מצויינת והתיאורים גורמים לך להרגיש כאילו אתה שם.

{זה מאוד הזכיר לי את הספר סיפורה של 0}.