עתליה(שולטת)
|
לפני 21 שנים •
12 ביוני 2003
הציידת והטרף שלא ידע... - סיפור אמיתיאין הרגשה יותר עילאית מזו שאת אתו ויודעת שאת לו הראשונה. הראשונה מזה כמעט עשור. עשור שהזין שלו לא בילה בתוככי אישה. עשור שלשונו לא נדחקה לקודש הקודשים. למעבר הצר והלח, הספוג מיצי תשוקה. הוא נחת בארץ זה לא מכבר. נבוך ומבולבל עומד בים של אנשים הזרים לו בשפתם ובמנהגם. ממתין לך. ממתין לך אך, אינו יודע באמת מי את. מזה ארבעה חודשים שהוא מאזין ומתמכר לקולך מעבר לים, מעבר לאפרכסת. את כבר שם, עומדת מן הצד. לזהות אותו בים האנשים הייתה המשימה הכי קלה שקיבלת. מן הצד את ממשיכה לבחון אותו, והוא אינו משגיח בך. מעוטרת בחצאית קצרה שחורה החושפת רגליים נשיות. מבט נוסף מבחין בקימורי הברך העדינים. מגפי העור השחורות ככפפה על שוקייך. חולצת הלייקרה האדומה מדגישה כל קימור בגופך, ומבליטה חמוקייך השופעים. את זוכה לא אחת למבטים מזמינים אך, המטרה כבר נבחרה. את ניגשת אט אט, בצעד בוטח לעברו. הוא נבוך, מבולבל ואובד עצות. לא מעלה בדמיונו הפרוע שזו את. את, שקולך היה הדבר האחרון שליטף אוזנו מידי לילה בארבעת החודשים האחרונים. לאחר שהתעשת הציג עצמו ולחץ ידך. הוא לא מסוג הגברים שהיית מעיפה מבט שני לעברם. גם אם היו יושבים מולך ברכבת או נעצרים ברמזור אדום ברכב שלימינך. מן הסוג שכשהיית ילדה אהבת להשתלח בם, לשלוח חרצובות לשונך ולסרסם. בלילה יצאתם לבילוי, לא סוער משהו. סרט, ארוחת ערב ושיחה מעמיקה. בחזורכם למלון בו התאכסן, צעדתם על שפת הים, רוח חורפית פורעת שיערך. את עולה לחדרו. סגנון פשוט ולא ראוותני. הוא כבר בטרנינג, מן הסוג שאת מתעבת, כזה שכבר עבר כביסות רבות. ואת מקלפת אט אט את שכבות הביגוד. מעיל העור... החולצה האדומה... חצאית המיני השחורה... נשארת בתחתון וחזיה ובמגפי עור גבוהות... כמכורה לחורף ולקור העז שמביא עמו, את נכנסת למיטה כשחולצת טריקו לבנה, המבהיקה על עורך השחום, ותחתוני סאטן שחורים לגופך בלבד. שניכם באותה המיטה. עטופים באותה השמיכה. מנסים להירדם אחר ברכת "לילה טוב" נימוסית. אך, ללא הועיל. נהיה חם מתחת לשמיכה. שקט. את מאזינה לנשימותיו הקצובות, המשתנות, המתגברות. מחייכת. הידיעה שעצם שוכבך לידו בלבד גורמת לו לזוע באי נוחות, לאזור חלציו להתנהג כבעל חיים משלו. לשמוע את ההתלבטות שאוחזת בו, באם להעז לגעת... לחוש... גורמת לך להתעורר לחיים. הידיעה שזו את שגורמת לו לכך, מגרה אותך יותר ויותר. אך, את לא מוכנה לשחרר אותו מסבלו. עוד לא. שיסבול מעט... שיתפתל... שהתפיחה במכנסיו תגדל... אם כבר להרגיש אותו, אז במלוא עוצמתו.... |
|
|
Neo
|
לפני 21 שנים •
12 ביוני 2003
נישמע מעניין,
מחכה להמשך 
|
|
|
פולו
|
לפני 21 שנים •
12 ביוני 2003
פתיח מבטיח
מחכה לפרק ב'... |
|
|
שוקולית(שולטת)
|
לפני 21 שנים •
12 ביוני 2003
וואו,עתליה מקסימה,משגעת....
נו,איפה פרק ב'????? |
|
|
אדון האור(שולט)
|
לפני 21 שנים •
12 ביוני 2003
עתליה נשימה,
אני מחייך ושנינו יודעים למה את הקטע הזה אני חומד, "אך, את לא מוכנה לשחרר אותו מסבלו. עוד לא. שיסבול מעט... שיתפתל... שהתפיחה במכנסיו תגדל... אם כבר להרגיש אותו, אז במלוא עוצמתו.... " 
|
|
|
{ash{MasterOr(נשלטת)
|
לפני 21 שנים •
12 ביוני 2003
נו עתליה!!
תשחררי אותנו מסבלנו!! |
|
|
אניגמטית(שולטת)
|
לפני 21 שנים •
13 ביוני 2003
עתליונת, נושא מרתק ויוצא דופן
גמני מחכה להמשך ומאחלת לשניהם המון עונג והצלחה. |
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 21 שנים •
13 ביוני 2003
הגבתי בבנות על הבנים ומגיב גם כאן
זה ממש ממש לא בסדר! כבר כמה ימים עברו מאז התפיחה במכנסיו ואני בטוח שכבר נכנסו חדרניות לסדר את החדר... מה???? איפה ההמשך??? מילא, אותו את רוצה להביא לסבל ולהתפתלות.. אבל מה אנחנו אשמים???? כתיבה מופלאה!!! |
|
|
|
עתליה(שולטת)
|
לפני 21 שנים •
14 ביוני 2003
חברים נפלאים שלי,
אילו תגובות חמות  לכל אחד מכם.
מבטיחה יותר מאוחר הלילה פרק ב'..... |
|
|
כלובי
|
לפני 21 שנים •
14 ביוני 2003
אני נשאר עם התמונה של לילה בטיילת של תל אביב, ואתם נעלמים
בשתיקה מתוחה לחדר באחד המלונות.. המחשבות שבודאי עוברות במוחו, המחשבות שלך כפי שאת כותבת אותם הלב נצבט. |
|
|