"הדום לרגליי"

"הדום לרגליי"

מיתוסית​(שולטת) • 24 באוג׳ 2004

סיפור שכתבתי ואני מאוד אוהבת. אשמח לקבל תגובות פה או פה: http://stage.co.il/Stories/288258


הדום לרגליי/ המלכה הכחולה

"לעזאזל! מה זה הקור הזה? וכמה גשם יורד!? מישהו שכח לסגור את הברזים למעלה?", רטנתי בקול.
הוא לקח מידי את מטרייתי כשעמדנו תחת הגגון המצל על פתח ביתי וניער אותה היטב בחוץ. "אולי השמיים בוכים", מלמל בשקט.
"שתוק!", גערתי בו.
הוא לקח מידי את המפתח ופתח את דלת הבית. ניגבתי ניגוב קל את נעליי בשטיח הכניסה ונכנסתי פנימה. הוא מצדו ניגב את נעליו היטב, עד שהיה בטוח שאין אפילו שארית בוץ על הרצפה. מזווית עיניי ראיתי אותו מביט בחרדה על איי הבוץ שהתריסו מולו על הרצפה המבריקה. הוא חלץ נעליו ונטל מעמי את המעיל הכבד ותלה בזריזות על המתלה, יחד עם מעילו והמטריות. הוא נעל אחרינו את הדלת ורץ למטבח הסמוך להרתיח מים.
התיישבתי בכבדות על הספה והדלקתי בעזרת השלט הקטן את החימום המרכזי בביתי הקטן. הוא בא אליי מהר, כרע על ברכיו וחלץ את מגפיי במהירות, אך בזהירות לבל יפגע בכפות רגליי העדינות. הוא הסיר את גרביי הלחות מהגשם, ניגב את כפות רגליי היטב בעזרת מגבת נקיה ואז נעל אותן בנעלי הבית הפרוותיות והרכות שלי שקנה לי לא מזמן.
אצבעות רגליי החלו לנוע לבסוף בתוככי הנעליים שחיממו אותי אט אט. הוא מצדו הדליק את מערכת הסטריאו והניח דיסק של מוזיקה קלאסית מרגיעה שצליליה ריחפו באוויר כענני נוצה קלילים. עצמתי עיניי והתמכרתי לרוגע ולשקט שהתפשטו בחלל החדר כגלים באוקיינוס. שמעתי לפי תנועותיו שהוא מנגב את הרצפה היטב עם סמרטוט רצפה. לאחר דקות ספורות הוא בא אליי וכרע על הרצפה, הושיט לי את ספל השוקו החם עם הקצפת, בדיוק כמו שאני אוהבת, עם שתי עוגיות שוקולד צ'יפס.

חיוך קל ניסך על פניי. הפעם הוא למד שלא להתריע בפניי שהוא הגיע, אלא המתין בסבלנות. נטלתי ממנו את הספל, לאחר שיישרתי גבי כנגד משען הספה. הוא מיד התמקם תחת רגליי ואני הנחתי אותן בעדינות על גבו, התרווחתי לאחור ולגמתי מהמשקה המתוק בהנאה, תוך נגיסה מהעוגיות.
הוא שימש הדום לרגליי. צחקקתי למשמעות השם ועל משחק המילים המשעשע והאירוני.
"ניקית היטב את מבואת החדר?", שאלתי, תוך שעיניי עצומות.
"כן, דומינה", ענה בעיניים מושפלות.
פקחתי עיניי והסתובבתי לאחור. "יש שם כמה כתמים, אני רואה את זה מפה!"
"מתנצל, גבירתי, זה מהעייפות, את יודעת שעבדתי קשה כל..."
"לא מעניין אותי!", קטעתי אותו.
"את צודקת, מלכתי", השיב בהכנעה. הוא הסיר מעליו את רגליי בעדינות והזדחל אל הרצפה מאחורי הספה. הוא עמד למשוך לעברו את הסמרטוט ולנקות.
"לא!", הרמתי קולי. "תנקה עם הלשון, כפי שאתה יודע".
הוא הרים אליי עיניים מעוגלות ולא אמר דבר. סובבתי את ראשי לאחור וראיתי אותו גוחן על הרצפה כתולעת עלובה ומלקק היטב את כל הכתמים. סובבתי ראשי לפנים בסיפוק, יודעת כי הוא ימלא את משימתו נאמנה, גם בלי שאאלץ להשקיף על צעדיו.

הוא חזר אליי והתיישב על ברכיו על השטיח והביט בי. "להכין לך את המקלחת, גבירתי?", שאל.
"מייד!", פלטתי והמשכתי להתענג על כוס השוקו שלי. הוא התרומם ואץ-רץ אל המקלחת. הוא הדליק את הדוד, והכין את התחתונים, יודע שאני אוהבת לישון עירומה כמעט לחלוטין בחורף. לאחר מכן, תלה מגבת על המתלה המודבק לדלת, כמו תמיד. הוא רץ אליי ושוב התכופף, הביט על רגליי.
הרמתי אותן והוא ישר מיקם עצמו תחתיהן. פרשתי את רגליי על גבו הרחב בהנאה ורוקנתי מראשי את מחשבותיי.
לפתע ניעורתי: "הדלקת את התנור הקטן במקלחת?".
"לא", השפיל עיניו.
"לא, מה?!", הרמתי קולי.
"לא, גבירתי. חשבתי שמאחר והדלקת את החימום המרכזי, אז אין צורך ב..."
"תפקידך לא לחשוב!", צעקתי. "איך אתה מעז?!".
"סליחה, גבירתי", קולו כמעט לא נשמע.
הרמתי רגליי ממנו. "הפשל את המכנסיים והתחתונים".
קמתי מהספה בחוסר חשק, הנחתי את הכוס על השולחן ומתחתי את גווי. ניגשתי למזנון ושלפתי מאחוריי אחת מדלתות העץ, מחבט שטוח הנראה כתרווד. חזרתי אליו. הוא כבר היה מופשל מכנסיים ותחתונים עד הנעליים. ישבנו החלק מובלט לעומתי. אני כל כך אוהבת ישבנים של גברים! עמדתי לצדו ופיסקתי רגליי לעמידה נוחה יותר.
"שלא", הצלפה ראשונה, "תעיז", הצלפה שניה, "לחשוב", הצלפה שלישית, "יותר", הצלפה רביעית, "לבד!", הצלפה חמישית.
"וזה", הצלפה שישית, "על שהשוקו", הצלפה שביעית, "שלי", הצלפה שמינית, "התקרר", הצלפה תשיעית, "ועכשיו כשתכין לי חדש, זה סתם יבזבז את זמני היקר!", הצלפה עשירית.
לאורך כל ההצלפות הוא היה שקט, חשק שפתיו ולא הוציא הגה מפיו. ישבנו האדים בעוד השוט מטביע חותמו עליו. בהצלפה האחרונה, לא יכל יותר והוא פלט צווחה חנוקה.
"אמרתי לא להוציא הגה מפיך!", צרחתי.
איבדתי את שליטתי וקור רוחי והצלפתי בו בחוזקה. הוא נשך את שפתיו עד זוב דם.
"חתיכת תולעת עלובה!", הטחתי בו והשלכתי את השוט על השטיח. הלכתי ממנו, ואז חזרתי ובעטתי בו בישבן. הוא התמוטט מטה. "טיפש!".

הלכתי למקלחת והדלקתי את החימום. פרמתי את הצמה המסודרת שלי וחיכיתי לו.
הוא הגיע במהירות, לבוש. שמתי לב על פי הליכתו שעדיין כאב לו. לא הפריע לי כי ידעתי שהכאב יעלם במהרה. יתרה מזאת, ידעתי שהסימנים לא יוותרו על ישבנו. תמיד נזהרתי מכך. מזלו שלא נעלתי את נעלי העקב שלי, אז הייתי מראה לו מה זה להתחצף אליי!
הרמתי רגל אחר רגל והוא חלץ ממני את נעליי ואז הפשיט את בגדיי אחד אחרי השני, תוך שהוא כורע, מלבד כשהסיר ממני את בגדיי העליונים. עמדתי עירומה וראיתי אותו מתבונן בי בהערצה ובסגידה. נכנסתי לאמבטיה והוא פתח את ברז המים, בדק מידי פעם בפעם באצבעותיו, עד שהמים הגיעו לטמפרטורה הנכונה והאהובה עליי. הוא הסיר את שכבת חולצותיו על מנת שלא יירטב, ואז קילח אותי בעדינות, מקפיד להרטיב היטב את עורי ואת מחלפות שיערי השופע. הוא סגר את הברז, הניח על ידו מעט סבון נוזלי ריחני ואז סיבן אותי היטב, תוך שהוא משפשף את הגב. הוא ירד לישבני ואני פיסקתי את רגליי. הוא ירד לאחורי רגליי, ואני הרמתי אותן אחת אחת, כך שיוכל לנקות היטב גם את כפות רגליי ובין האצבעות. התיישרתי והוא עלה שנית לישבני. הוא ניקה אותו היטב ובין הפלחים. לפתע שמתי לב שמגעו עדין יותר ומלטף, ואצבע שובבה מנסה להיתחב פנימה. הסתובבתי אליו והנחתתי על לחיו סטירה.
"לא התכוונתי, גבירתי", לחש, "פשוט לא יכולתי להתאפק".
"אז כדאי שתתחיל להתאפק", אמרתי והסתובבתי לעברו, "אתה מתחיל למתוח את עצביי יותר מידי, וזה לא ייגמר בטוב".
הוא נטל עוד סבון לידיו והחל לשפשף את גרוני, מאחוריי אוזניי, כל יד בנפרד תוך שימת לב לכיסוי מלא של כל ס"מ בגופי. הוא החל לסבן את שדיי ולעסותם, ירד לבטני ושפשף את רגליי ומאחורי הברך. שוב פיסקתי את רגליי, והפעם רחץ את ערוותי במקצועיות גרידא.
הוא חפף את שיערי בכמויות נדיבות של שמפו ואז פתח שנית את ברז המים. כל אותה העת שמר ממני מרחק- מה , כי ידע שאני שונאת שהוא מתרטב מהטיפות שנגעו בי.
הוא שטף אותי היטב, וכשסיים, יצאתי מהמקלחת והא כרע ברך וניגב אותי היטב, עד שעורי נותר לח מעט. הוא נטל קרם גוף ומרח את רגליי ואת גופי והתחלתי להיאנח.
כל שרציתי זה להירגע בשלווה במיטתי. הוא הלביש לי את התחתונים ונעל לרגליי את נעלי הבית ואז נשא אותי לחדר השינה.

בחדר השינה כבר חיכו לי שלושה נרות דולקים וקטורת המדיפה ניחוח מנטה. הוא השכיב אותי בעדינות על המיטה וכיבה את האור. הוא יצא מהחדר וחזר אחרי רבע שעה כשהוא רחוץ וספל שוקו חדש בידיו. לגמתי מהשוקו בישיבה והבטתי בו כורע על הרצפה, עירום כביום היוולדו. סיימתי עם השוקו ונשכבתי על המיטה בנינוחות. הוא ידע מה לעשות.
הוא עלה על המיטה, פיסק את רגליי, נשכב ביניהן והחל לנשק את פטמותיי. הוא ליקק, שאב ומצץ אותן. התחלתי להיאנק כשהוא נשך אותן קלות. הוא מחץ אץ שדיי וירד עם לשונו בין הגבעות, ליקק את הבטן המעוגלת, סביב הפירסינג בטבור ובמותניים. קפצתי עקב הרגישות הגבוהה שיש לי באזורים אלו, שהוא הכיר טוב אף יותר מגופו.
ידיו הפשילו ממני את החוטיני הקטן שלבשתי עד לפני זמן קצר והשליכו על השידה הקטנה הצמודה למיטה.
ראשו ניתר אל עצמות האגן שלי והוא ליקק ומצץ אותן, ואז ירד אל ירכיי הפנימיות. חשתי בזיפי זקנו מגרדים את עורי החלק וזה גירה אותי עוד יותר. בעיניים עצומות, ניסיתי לנחש היכן מצויים ראשו ולשונו בכל רגע נתון. הלשון עברה מחיבור הרגל לאגן הימני, לצד השמאלי והרגשתי איך תוכי מתעורר אליו, איך הגלים הקטנים והחמימים מתפשטים בי כאדוות בבריכה קטנה. הוא ניזהר מאוד שלא להניח את לשונו במקום ההוא ששיווע לו יותר מכל, על מנת למתוח את חושיי ועצביי.
הוא ירד אל הרגל, אחז בירך וירד עם לשונו תחת ברכי והחל למצוץ את העור הרגיש שם. רגלי החלה לקפוץ בלי שליטה והחלתי להיאנח שנית. הוא ירד בקצב מתגבר אל כפות רגליי, התיישב בנוחות והעלה את כף רגלי לפיו. הוא החל ללקק את הקימור הפנימי מהעקב ועד לקו האצבעות, תחילה בליקוק רחב, ואז בקצה הלשון. אצבעותיי החלו להתפתל סביב הסדין וגבי התקמר מעלה. הוא ליקק את הזרת הזעירה שלי, המחוברת לכף רגל קטנה ועדינה במידה 37, ומצץ אותה. הוא החל להעניק טיפול שכזה לכל אצבע ומצץ אותן משל היו איבר מין זכרי קטן. הוא ליקק ומצץ גם בין האצבעות והריגוש בתוכי האמיר שחקים. הוא סיים וכשפקחתי עיניי ראיתי אותו מביט בי באהבה.

הוא הניח את הרגל בעדינות על המיטה ועלה על לשונו שוב לחיבורים העדינים, עובר מצד לצד ואז מעביר רפרוף לשון עדין כמשק כנפי פרפר על הבליטה הקטנה שלי. ניתרתי ממקומי. הוא שכב בין רגליי, מחדיר יד תחת כל ירך ומפסק אותן, תוך שהוא מעגן אותי למיטה. לשונו החלה ללקק בעדנה, כמו כלבלב המלקק בעדינות את יד בעליו. הלשון ליקקה לאורך שוב ושוב, מקפידה על הדגדגן שלי, ולא מרפה מהנקודה הכי רגישה שלי שלמד להכיר כבר מזה זמן רב. התחלתי לקפץ ולרעוד בזמן שלשונו עשתה בי שפטים והרימה אותי לאותם גבהים בהם לא הייתי זמן רב. התחלתי לרעוד ולשחרר את רגליי מאחיזתו. חום החל להתפשט בכל גופי במהירות על כאילו קירבו אל פניי תנור ענק. התחלתי לזעוק וליילל, גניחותיי הרכות החלו להתגבר ואף הפכו ליללות שנידמו לעיתים כבכיו חסר הישע של עולל. רגליי הונחו על כתפיו, ומפעם לפעם התהדקו סביב גרונו, לעיתים באורח מסוכן...

הוא הפסיק לרגע והפך אותי על בטני. הריגוש שהצטבר בתחתית בטני החל להירגע לאט, ולא הבנתי מדוע הוא הפסיק, אך ידעתי כי בוודאי יש לו סיבה טובה לכך.
הוא החל ללקק את גבי לאורך עמוד השדרה הלוך ושוב, מלקק ויוצר כמעט איקים קטנים על גרוני, צובט בשיניו את מותניי המעוגלות ויורד אל ישבני התפוח. הוא ליקק אותו ומצץ אותו בתאווה, תוך שהוא משמיע קולות שהבהירו לי היטב, כמעט כמו איברו הזקור שהתחכך בי, שהוא מרגיש כעת את המתח המיני הכביר הזה שמזדחל בגופנו, מזרים הורמונים בדם לכל וריד, נים ותא.
הוא הפריד עם כפות ידיו את פלחי עכוזי והעביר לשון. רעדתי בצמרמורת קלה. הלשון ליקקה את פי הטבעת בעדינות ומסביב ואני התחלתי להיאנק כמו שבחיים לא נאנקתי. הוא תחב אצבע לתוכי, תוך שהלשון מטפלת בנקב האחורי. הלשון הפסיקה לרגע. הוא בלע רוק ואז ירד מטה וליקק אותי מאחורה. הרגשתי איך אני נהיית רטובה ומגירה רטיבות על אצבעותיו ולשונו ככל שהמשיך במלאכת הירידה שלו, שזוהי אחת הכשרונות הגדולים ביותר שלו.
"כן, תמשיך...", נאנקתי.
הרגשתי את הנרתיק שלי פעור ומשתוקק לו, שימלא אותי, אולם לא רציתי להעניק לו פרס על התנהגותו הנלוזה קודם לכן. החלטתי להסתפק באורגזמה שהלכה וקרבה בגלים גדלים ומתחזקים. נשכתי את הכרית וצבטתי את הסדין וכל מה שנקרא בידי. הוא שלח את ידיו אליי, כפי הנראה חש בעצבנותי וברגישותי הגוברת. תפסתי את כפות ידיו ונעצתי בו את ציפורניי ככל שהעונג התגבר בי. נאנקתי וצרחתי, גופי התפתל תחת ידיו, עד שלבסוף צרחתי כמו חיה מעונה ובבת אחת כל איבריי התרפו על המיטה. הוא התרחק ממני, נשכב לצדי וליטף את גבי ברוך.

המשכתי להתנשף, תוך שאני מתהפכת על גבי ומביטה על התקרה. עיניי פזלו לרגע אל פניו וראיתי את המבט הזה. המבט הזה שלו שממוסס אותי.
הסבתי את ראשי לתקרה וניסיתי להסדיר את נשימתי.
כשנרגעתי, הבטתי בו שוב. פני כלבלב קטן ומתוק. לא יכולתי יותר.
"טוב, אני רוצה לישון. קום, צא מהחדר וסגור אחריך את הדלת בשקט", אמרתי לו והסבתי את ראשי אל העבר השני. לא יכולתי לפקוד עליו בקשיחות כהרגלי.
החומה שלי החלה לאט לאט להיסדק.
"אני לא יכול לישון איתך?"
"לא", עניתי קצרות.
הוא שתק. "אפילו לא על השטיח?".
"הייתי עבד רע. בגלל זה, אתה הולך לישון בסלון. תגיד תודה שאני טובה אליך, ובגלל שיורד גשם, אני לא אומרת לך לישון בשטיח של הכניסה. אתה יודע מה? בגלל שהיית כל כך טוב עכשיו, אני ארשה לך לישון בספה עם שמיכת הטלביזיה".
"תודה לך", אמר לי בעיניים נוצצות. "אני מעריץ אותך, מלכתי. אני אוהב אותך".
הוא קם, לקח את שמיכת הטלביזיה מהארון וסגר אחריו את הדלת בשקט.

הבטתי אחריו. לעזאזל! אני אוהבת אותו. למה אני לא יכולה גם לומר לו?
כל המשחקים האלו מתחילים לעייף אותי. זה כבר לא כל כך כיף ומרגש כמו בהתחלה. אני חושבת שמחר אני אדבר איתו על זה ואומר לו שאני רוצה לחזור ליחסים וניליים...

התנצלות

שרלילה אמנותית שולטת​(שולטת) • 24 באוג׳ 2004

מדהים
סוף כול סוף יש לי את הזכות להכיר אותך
הספור שלך מדהים !!!

אני מתרגשת לראות שאת אחת מהקהילה.
אני מתנצלת מראש לפני מס' שבועות אני העתקתי את הסיפור שלך לפורום.
לא לקחתי קרדיט עליו כי לאף אחד לא סיפרתי שהוא נכתב על ידי
אבל מאידך גם לא רשמתי שזו לא אני כתבתי את הסיפור ועל כך אני מתנצלת מעומק ליבי.
אני מקווה שתוכלי לראות העתקת סיפורך כמחווה להזדהות עם הנכתב בו.
קבלי את התנצלותי ותני לי את הרשות להמשיך ולהנות מעוד סיפורים שלך.
יש לציין שזו הפעם הראשונה שנקטתי בפעולת העתקה כול שאר המאמרים השירים והסיפורים
שכתבתי הם בהשראתי הבלעדית ולא הועתקו משום מקום חוץ מביטני.
שוב קבלי התנצלותי.
אני נותנת לך את הזכות להעתיק התנצלותי זו מהמסרים שלך לפורום, אם תמצאי לנכון לעשות זאת.

ובמחשבה שנייה אני חייבת לך לפחות את זה.

מיתוסית​(שולטת) • 24 באוג׳ 2004

אל תגידי לי שאת נערה בכריעה...

כי העפתי מבט בפרסומים שלך בפורומים וריאתי שהעתקת גם את "כמו ואן גוך".

אז זה לא כל כך נכון שהעתקת רק אחד.

פעם הבאה תני קרדיט, או שלא תעתיקי בכלל.

זאת גניבת זכויות יוצרים, ועם כל הכבוד שזה מחמיא לי, לא צריך לעשות את זה ופתחנו על זה דיון שלם לפני כמה ימים.

דני בוי • 25 באוג׳ 2004

טוב בכל אופן בלי להכנס למה שקרה כאן עם הסיפור וההעתקה בכל זאת חייב להודות שאהבתי מאד את הסיפור הזה לא משנה באם הינו פנטזיה או סשן אמיתי.

יש כאן חיבור עמוק בין בני הזוג בלי קשר לסוג היחסים ביניהם לפי התיאורים.

תאור יפה, מפורט וממצה של כל פרט ופרט בסיפור.

כמו כן יש כאן שילוב של חום ואהבה עד כאב.

אומנם הייתה חסרה כאן גם ההתפרקות של העבד או שאינה הוזכרה אבל מן הסתם אינו זכה בה בגלל כמה טעויות שביצע, מה שמראה כי זו שליטה אמיתית בדרגה גבוהה.

והסוף בא ללמד כי לעיתים קיים רצון להיות "נורמלי" (ונילי) ולהפסיק עם כל "ההצגה", אבל "ההצגה" הזו היא בסופו של דבר הופכת לאמיתית אצל מי שחי באמת את עולם השליטה או כדרך חיים או כתוספת לגיוון חיי המין או גם וגם.

מקווה לעוד סיפורים בסגנון הזה

מיתוסית​(שולטת) • 25 באוג׳ 2004

דיברתי על זה עם כמה אנשים.
לפעמים אתה מנסה , בעיקר כשולט/ת להתאים את עצמך לפנטזיה מסויימת שהיא לא אתה ולפעמים ביחסים 24\7 אז זה יותר קשה להיות עצמך. תלוי מה הדרך שבה אתה רואה את העולם הזה וכמה אתה מעורה בו.

תודה על התגובה המעניינת והמורחבת.