הזוי

הזוי

nerissa​(אחרת) • 14 בספט׳ 2004

אנחנו במועדון. ביפו. מועדון הדנג´ן. עדיין ישנם וילונות אדומים המכסים את הכוכים והופכים אותם לחדרון פרטי.. בערך.. עם עיניים מציצות מידי פעם..

נשענת על רגל אחת גבוהה על עקב מחודד, השניה מכופפת ברישול לצידה. חצאית קצרה מכסה אגן והרגלים עטופות בגרבי ירך.
מתחת לחצאית - חוטיני. החוטיני וגרבוני הירך מסכמים את הבגדים התחתונים שלי.

מעל לחצאית, חולצה שחורה, שוליה האלסטיים נאחזים במעלה זרועותיי, חושפים כתפיים מנומשות.

והשיער פזור וגולש על גבי.

אני עומדת מול חברה מחוץ לאחד הכוכים סגורי הוילון. גבי אל הוילון.. מצתחקקות. מתכופפות מידי פעם האחת אל תנוכי רעותה, מתגברות על הרעש בלחישה קרובה וסודית.

ואז שוקעות אצבעות בשיערי הפזור העשיר. לופתות את האשד שעל גבי, מהדקות.
גוף נצמד לגבי.
שפתיים לוחשות אל האוזן:"רוצה אותך. עכשיו.."

והקול מציף לי פנים. חביבות לי.

פני חברתי מציירות שעשוע מול עיני. רואה גבה אחת נמתחת.
אני נאנחת.
נשענת לאחור.

זה מאשר את ההלאה.

הגוף מאחורי נצמד עוד ואני מרגישה את הבליטה נצמדת לפלחי ישבני החשופים מתחת לחצאית הדקה. הבליטה הזו מתמקמת היטב בינהם.

רוצה עוד. רוצה בינהם!

נדחקת לאחור..

מאשרת עוד הלאה.

הגוף מתרחק, היד מותחת ראשי לאחור.. מושכת אותו ואת גופי אחריו פנימה..
הוילון האדום הכבד סוגר את המועדון בחוץ, אותי ואת הקול פנימה.

הקול ממשיך ללחוש אל תוך שיערי:"ידיים על הקיר. פישוק.."

מפשקת.

"עוד..רחב..."

רחב..

יד אחת מהדקת ראשי קדימה אל הקיר.
השניה גולשת אל מתחת לחצאית.. מגששת דרכה מעלה, אל מעל לשולי הגרבונים ואל הבשר הרך והחמים של ירכיי.

אצבעות חדשות לי מגששות דרכן מתחת לתחתון.. בוחנות את מידת הרטיבות.. וצוללות בה פנימה.

נאנקת.

הרטיבות על האצבעות עולה מעלה.. אל בין פלחי הישבן.. מלחלחות..מגששות פנימה..

ואין בי אצבעות יותר.

נאנקת בקשה אליו.

"ששששששששש.."

רחש. רוכסן.

יד מרימה בחוסר סבלנות שולי החצאית אל מותניי, מושכת את האגן לאחור, היד השניה מכופפת ראשי מטה.

וברגע הבא הבליטה החמימה נלחצת אל בין רגליי.. פנימה.. מחליקה על היענות גופי..

הקיר מכה בלחיי עם קצב החדירה, נשענת בכפות ידי על הקיר, דוחקת לאחור.. הקצב פורע את שנינו ומחזיר אותנו לאחור בזמן.. אל זמנים חייתיים נטולי מילים ועמוסי אנקות.

ושוב יש בי חלל.. רק לרגע. רק עד ימלא האיש מאחורי חלל אחר. צר יותר.. כמעט מכאיב.. מענג אותי לצעוק עוד..

אני שומעת את המבטים הזרים בוחנים מזווית וילון מוסט..
אני כמעט רואה את האנחות המשתתפות ההן. של העיניים הזרות, המציצות..

והבערה בי עולה עוד יותר. ובו.

אנחנו גומרים עכשיו האחד אל השניה. מעורבבי אנקות ומיצים.

ושוב אני לבד, רק שאריות תאוותו זולגות דמעות געגוע על ירכיי.
אני נושפת אל הקיר שמול פני, והוא מחזיר לי את אוויר שפתיי. נשימותיי הופכות קלות יותר.

רחש.

ואני לבד שם.

***

שוכבת במיטה. אצבעותיי ספוגות בעסיסי.. אני מחייכת אל העונג שגרמתי לי. מתלקקת. עוצמת עיני להעלות את שרידי הפנטזיה ההזויה הזו שוב..

למה

JUST DOM​(שולט) • 14 בספט׳ 2004

יפה,אבל למה רק פנטזיה
עם פנטזיה כזו,מתנדבים יהיו בשפע

שוטרת* • 15 בספט׳ 2004

יקירה שלי - קודם כל ולפני הכל - התגעגעתי יותר מדי!!! כבר לא "רואים" אותך יותר, אני דורשת שינוי מיידי!

דבר שני - מאחלת לך חג שמח ושנה טובה בה כל הפנטזיות יתגשמו ויבואו לידי מימוש.
שנה של הנאה אושר והצלחה.

nerissa​(אחרת) • 15 בספט׳ 2004

תודה , יפיופה

מאחלת לך גם אני את כל זה ועוד קצת.