עוגות שוקולד לסיפוק יצרים

עוגות שוקולד לסיפוק יצרים

G-O-L-D​(שולט) • 9 באוק׳ 2004

יש אנשים, שגם אם אלוהים יכה בהם עם פטיש על ראשם ויראה להם את דרך חייהם, או יראה להם את הדבר אותו הם מחפשים ושהוא מתחת לאפם, הם עדיין יתלוננו שהם לא מוצאים את הדבר אותו הם מחפשים ורק ימשיכו לחפש.

ככה זה,
יש אנשים שפשוט לא שומעים לתחושות שלהם, או שפשוט אין להם עיניים.


*

בשעת לילה סופרמן מרחף לי מחוץ לחלון המרפסת.
"פססססט", הוא מנסה לתפוס את תשומת לבי, "אחי, אני יכול להיכנס?"
"לא", אני אומר ומושך בכתפי מבלי להסתובב אליו בעודי מתקתק על המקלדת.
"אחי, נו, בבקשה למה לא?"
"עוף מפה".
"אחי, פתח לי".
"מר קאל-אל, עוף לי מהנוף, אתה מסתיר את הים!"
"אחי... ב.. ב.. בבק...שה", הוא ממלמל בעצב ואני מסתובב ומביט בו ממולל את גלימתו בידו.
"איזה אפס אתה..." אני זורק בכעס.
"טוב, אבל בבקשה, תן לי להיכנס".
"כנס כנס, חתיכת חנטריש", אני אומר והוא מזיז את החלונות על המסילה ונכנס פנימה.
"מה שלומך?" הוא אומר ונעמד לי במרכז הסלון.
"אני בסדר".
"אני שמח, אפ, אפ, אפשר לשבת?" הוא שואל במבוכה.
"שב", אני אומר והוא מתיישב על הספות שאל מולי.
"אני מצטער על אתמול..." הוא לוחש.
"וואלה, אתה מצטער..."
"כן".
"איפה היית?"
"בסשן", הוא מתנצל.
"מסריח אחד!" אני זורק ומצית סיגריה, "סשן? כשהזין עומד השכל בתחת".
"לא, אני נשבע לך, רציתי לבוא לעזור, אבל הדום שלי, הוא גילה את הכאב הכי גדול שלי, זה כאב מנטאלי גולדי, זה הכאב שאני מרגיש שאני צריך לצאת ולעזור אבל אני קשור ולא יכול. אני נשבע לך, נשרפתי בפנים", הוא אומר ומלטף את סמל ה-S שעל חזהו.
"נשרפת בפנים?" אני מהנהן בכעס.
"כן, נשבע לך".
"מה קרה? לא יכולת להשתחרר?"
"לא, הדום שלי הניח עלי קריפטונייט וגזל לי את כל הכוחות וככה כשהייתי המום, הוא הוריד ממני את הגלימה, קשר אותי לקרוס ונתן לי לראות את הפיגוע שהיה בסיני בחדשות ערוץ 2".
"חדשות ערוץ 2 הא?" אני המשכתי להנהן ובעיני אש.
"כן, אתה לא מבין איזה סבל זה היה".
"שתמות".
"לא בבקשה אל תגיד לי את זה... בבקשה. אתה לא מבין, אני במצב קצת מעורער. אני התחלתי להגיד את הסייפוורד שלנו, אבל הוא לא הקשיב לי. אני התחלתי לצרוח אותה והוא גם לא הקשיב. אני התחננתי שיפסיק והוא גם לא הקשיב. אני בכיתי כל כך הרבה והוא רק צחק. הוא אנס אותי גולדי, הוא אנס לי את הנפש", אומר לי הענק הכחול הזה ולפתע דמעה בקעה את חריץ עינו הימנית.
אני שתקתי והבטתי בו בהלם.
"גולדי, אתה לא יודע איזה כאב יש לי בבטן, כאן, בחזה, אני לא מצליח להשתחרר ממנו".
"אחי..." אני אומר וקרב אליו.
"אני כל כך מצטער, אני כל כך מצטער גולדי, כל כך רציתי לעזור אבל, אבל הוא, הוא, הוא אנס אותי גולדי, הוא אנס אותי", הוא חרק בשיניו כשהוא מביט בי ומעיניו החלו בוקעות דמעות ללא מעצור.
"אחי..." אני אומר ומתקרב אליו לחיבוק אחד עם כל מה שיש בי, "אני כל כך מצטער..."
"אני לא יודע מה לעשות גולדי, אני לא יודע מה לעשות".
"אל תעשה עכשיו כלום, שקט, עזוב אותך, בוא, אני אכין לך משהו לאכול, אכלת משהו?"
"אני לא זקוק למזון, אין לי את הצורך הזה ואני גם לא חש בפיצוי מול טעמים".
"עזוב אותך, אתה טועה, בוא, יש לי משהו נפלא".
"מה?"
"בוא, תוריד את הגלימה, תחלוץ מגפיים, בוא, תישן פה הלילה, מחר בבוקר נקום יחד, נתחיל להחזיר לך את הכוחות", אני אומר וקם על רגלי לכיוון המטבח. סופרמן חלץ את מגפיו והוריד את הגלימה. הוא צעד לעבר המטבח בעודי מוציא מהמקרר עוגת שוקולד שאמי הכינה לי.
"בוא, שב פה", סימנתי לו לכיוון שולחן האוכל, "אני מכין לנו שוקו. בחוץ כבר קריר, אתה תראה איזה כיף יהיה לך עכשיו".
"אבל אני לא צורך שוקולד, אמרתי לך".
"זה לא סתם שוקולד", חייכתי, "אתה לא יודע על משפחתי הרבה, אבל אמא שלי היא קונדיטורית".
"אה, מפיצה סמים חוקיים..." חייך סופרמן.
"כן, משהו כזה.." חייכתי, "ואני אומר לך, הסמים שלה... קריסטל קליר!" צחקתי.
"טוב", הוא מלמל והתיישב בשקט מביט בכפות רגליו מהורהר. אני הכנתי לנו שוקו סמיך, לקחתי שני מזלגות, הגשתי את הכוסות, הרמתי את מכסה העוגה ואמרתי: "דיג אין!"
"המממ..." הוא חייך, "טעים".
"אתה רואה?"
"כן, באמת טעים".
"אמרתי לך", חייכתי ופי מלא בשוקולד.
"ואוו..."
"כן".
"המממ"
"נכון"
"אה-הא".
"יו גאט דאט רייט".
"אמממ".
"לייק א מאדר פאקר".
"או-הו".
"מוסט דפנטלי".
"אחחחחח".
"יאפ, לייק א קאק סאקר, מאדר פאקר".
"אויש"
"כמו שצריך", גיחכתי וראיתי איך בעיניו עלה ניצוץ. הטלפון שלי צלצל וקמתי לענות לו. מהסלון עוד שמעתי את סופרמן מעלה כל מיני קולות שאולי רק בסשנים הוא העלה כי לי אישית עוד לא יצא לשמוע אותו מעלה אותם. בטלפון היתה איזו מלכה אחת, חביבה, אחת שאני מאוד מעריך, אחת שכשהיא לבושה בחליפתה, גם היא נראית כמו סופר הירואית.
"מה קורה?" היא שאלה.
"הכול טוב".
"מה שלום החבר שלך?"
"שב הביתה, הכול בסדר".
"אני שמחה".
"כן תודה".
"מה עם סופרמן שלך?"
"הוא גם בסדר, הוא פה".
"וואלה?"
"כן".
"תגיד לו שאני צריכה אחד כמותו, בא לי על איזה סופרמן".
"וואלה אחותי, זה לא הזמן".
"כשיצא הזמן, תביא אותו".
"נראה..."
"טוב, ואתה מה איתך?"
"אני בגבול ההגיון".
"למה?"
"כי לפעמים, בחיים האלה, אני שואל את עצמי על מה ולמה אני כל כך מתאמץ".
"למה אתה מתכוון?"
"זה לא משנה".
"טוב, לך, תהנה מהערב שלך, נדבר כבר".
"סבבה"
"ביי חמודי".
"ביי יא מלכה".
"גולם!"
"מסריחה!"
"עבד!"
"מלכת הכלבות!"
"חולה עליך".
"כנ"ל".
"ביי".
"ביי", אני אומר ומסיים את השיחה.
"מי זה היה?" אני שומע את סופרמן מהמטבח צועק בפה מלא.
"תאכל, תאכל, עזוב אותך חשיבה, תאכל בשביל לשכוח", אני אומר, מצית סיגריה נוספת וחושב על העובדה שכנראה המקדונלדס עלו על הרעיון הזה. לאכול, לאכול בכדי לשכוח.
כמה דברים שאנחנו צריכים לשכוח לפעמים...



*


היו כאן בימים האחרונים וויכוחים על נושא שומן.
חלק מהדברים שנאמרו כאן היו סרוחים ויצאו מהחור הלא נכון.
חלק מהם היו נכונים מאוד.
הנה מה שאני חושב.

1. אין שמן או שמנה שלא היו ממירים את גופם תמורת גוף רזה.
זה לא נעשה כי זה קשה להם.
זה קשה להם מידי לא בגלל שהם לא יכולים.
זה קשה להם כי זה בלתי אפשרי לבנות על תוכנת וורד אתר HTML.
בכדי לבנות אתר(גוף) צריכים להחליף תוכנה.
וורד משמשת לחשיבה, בהייה, מלל.
HTML זו בניה.
למה הכוונה?
החלפת תוכנה בראש שמסבירה דבר אחד פשוט מאוד:
סיפוק ייצרים.
הנה מעגל:
אכזבה, קושי, סיפוק יצרים/צרכים מהיר באכילה, אכזבה, קושי, סיפוק יצרים/צרכים מהיר באכילה.
מעגל שלא ניתן לצאת ממנו אלא אם כן תוחלף התוכנה.
התכונה נקראת מקמפרס צרכים/יצרים 2005 היא בנויה על העובדה שכל פעולה שאתה עושה עכשיו, אתה זוכה בתגמול רק לאחר 12 חודש. היא מרגילה אותך לחשוב ככה. היא מלמדת אותך שהייצרים שלך והצרכים שלך חייבים ללמוד להדחות בכדי שיצאו לפועל.
שלב מתקדם של התכונה וזה כבר למקצוענים הוא לימוד סיפוק ייצרים באופן מיידי על ידי ההבנה לתפוקתם בעתיד. אבל זה רק לאלה שכבר חוו את ההשג שבגרסת התוכנה הראשונה.
אין דבר עצוב יותר משמן היושב בביתו בליל שישי עם קופסת גלידה.

ראבק, אני קונה לו את התוכנה, עלי, רק שיבקש.

2. לשמנים, יש חברים זבל!
אף חבר של אף שמן, לא יבוא אליו ויגיד לו:
אתה דוחה!
למה?
כי א.
גם הוא עצמו מאמין שלאותו שמן "טוב באיך שהוא נראה".
ב. הוא לא רוצה להיכנס לתוך קו האש.
ג. אלו לא החיים שלו (סביר להניח שאילו אותו חבר היה קם בבוקר עם אותו עודף שומן הוא היה נכנס לדיכאון קליני בטח ובטח לא מתפקד כמו אותו החבר השמן שיש לו -שהתרגל למשקלו במשך הזמן וקיבל "לאהוב את עצמו"-)
ד. כי יש משהו מצחיק שהורגלנו אליו שנקרא: צריכה.

אני חייב שניה להגיד משהו על סעיף ד.
בואו נגיד שהפטיש שלי הוא יריקות לפרצוף. חולה על זה. אני גם חולה על סטירות לחי. ובכלל על אינוס הגוף של זו שאיתי עד פירוק עצמות וקריעת והרחבת כל החורים. זה אני.
בוא נגיד שאני סאדיסטון.
בוא נגיד שכאן באתר הזה אני שפוי.
בואו נגיד שאם הייתי כותב שהפטיש שלי הוא לחרבן על זו שאיתי לפנים, למרוח לה את זה עליהם, לדחוף לה לפה, לזיין לה את הגרון עם הזין כמו חוטר שדוחף לה פנימה את החרא שלי. 99% מכם היו מקיאים. (כבר עכשיו הרסתי לכם את הקפה)
אוקי, נניח נגעלתם, בסדר, אז איך למען השם אנחנו לא נגעלים מלראות מישהו תוחב לעצמו דאבל מק רויאל עם כל הרטבים קולה גדולה וצ'יפס גדול בביסים של חולה רוח עם תאווה בעיניים וניצוץ של מפגר עם סנטר מלא בריר, שמן, קטשופ, מיונז ומלפפון חמוץ שנתקע לו בשן?
אני מבטיח לכולנו שיש תרבויות או עידנים שצורת אכילה כזו היתה עושה לשאר יושבי השולחן את אותה התחושה של מראה חרא בגרון.

הרגלים!


3. אין שמן שלא יכול לעצמו.
מניסיון, שמנים, הם העם הכי חלש שיש. עם דפוק כנוע שנכנע לממתק.
מניסיון, כששמנים נתפסים על מטרה, הם העם הכי מסוכן שיש. הם נחושים רעים לעצמם ומכניעים את כל הדחפים שיש בהם.
שמנים, זה הבדיחה הבדסמית הכי גדולה שיש.
הם הסאבים הכי סאבים שיש, עם המניעים הכי דומים שיש.
יש בהם דום מפחיד, שכשהוא משתחרר, תברח.
שמנים, זה העם היחיד, שבאמת חי על פי ההשקפה הבאה יותר מכל עם אחר:
אתה לא מי שאתה, אתה לא מי שהחברה חושבת שאתה, אתה מי שאתה חושב שהחברה חושבת שאתה.
שמן, ברגע שהוא מושפל על היותו שמן, זה המתנה הכי גדולה שניתן להעניק לו.
תמות יא מסריח, תמות בכדי לחיות מחדש.
שמנים, הם הפאשיסטים הכי גדולים שיש בינינו, הם כל כך פאשיסטים שהם מענישים את עצמם על היותם כשם שהם ולפעמים, הם מגלים שבמקום להעניש את עצמם, הם צריכים להעניש את הגוף שלהם כי אלו שתי ישויות שונות.
ביום הזה צומחות להם כנפיים.
שמנים זה העם הכי חזק שאני אישית מכיר.

4. קראתי את כל מה שכתב כאן דמיאן בפוסטים האחרונים שלו, קראתי את כל התגובות שלכם אליו.
אני חייב להגיד משהו לכולכם ולא מעניין את קצה הזין שלי מה תגידו.
בעניין השמן מה שמן, אתם לא יודעים כלום.
נאדה.
אני מדבר כאן בשחצנות כמי שיודע שאם תשברו ביצה על מחבת לוהטת תצא לכם ביצת עין ולא מוכן לקבל בכלל רעיונות פציפיסטים ומתייפיפים ונאורים כמו: רגע אולי תצא חביתה? או אולי מבולבלת?
ביצה הנזרקת למחבת רותח ללא כל התערבות נוספת תצא ביצת עין! נקודה.
למה אני כותב את זה?
כי אם מישהו מכם לא היה פעם ש-מ-ן ועשה את המעבר המ-ט-ו-ר-ף הזה משמן ל-שימו לב- מחוטב -ולא למדובלל כמו בלון שיצא לו האוויר- לעולם לא יבין את הכוח שיש באדם ובאדם השמן בפרט.
למה אני כותב את זה?
כי דמיאן, שכותב כאן את מה שהוא כותב, כותב כמו ילד קטן שרוצה צעצוע ולאמא אין כסף אז הוא אומר: "אז אמא, תרשמי צ'ק" כאילו צ'ק זה לא כסף.
ודמיאן, אתה מפזר כאן צ'קים בלי כיסוי, אחי, עוד שניה נגיד בנק ישראל "כלובי כלובמן" מתערב ואתה תמצא את עצמך בלי ניק-ניים או צ'קים.
אתה, חתיכת מתבגר המתגלח על זקני מבוגרים ממך, צריך עוד ללמוד הרבה ולהשכיל בכדי להבין, שיש נפש מאחורי אותו תחת כבד משא.
ואתה יודע מה, אותה נפש, לפעמים פשוט מוכנה להשלים עם אותו תחת כי מחצית מחייה הוא רודף אחרייה והיא מנסה לברוח. חאלס נמאס לה מלחמות. היא והתחת עשו שלום. לא צריך פיגועים.
בשביל מה ת'מזיין ת'שכל ככה?
יש לך הצעה קונקרטית?
שוט!
אין לך, תתעסק בדברים לגילך.
דברים לגילך אתה שואל?
וואלה לא יודע, אבל בטח ובטח לא לחתום על צ'קים שהשם שלך לא רשום עליהם כבעליהם.


5. על אף שכולם כולל אני נכנסנו בדמיאן, יש דבר אחד שהאיש העלה והוא דבר אחד ונכון.
אם כל אותם שמנים ושמנות כל כך "שלמים ושלמות עם עצמן" אז למה למען השם בכרטיסים שלהם יש תמונות של כוסיות וחתיכים שלא מהעולם הזה?
או שלום, או מלחמה.
כל מצב אחר ירגיש לנפש כמו המדינה שלנו והיא, היא לא נראית מי יודע מה.

6. סיכום עידן השומן.
אני בטוח שאני הולך להצרב על מה שאני כותב, אבל שוב, בלה בלה בלה רוחות וברקים, מה שאני כותב הוא נכון. יסכים איתי גם השמן הגדול מכולם.
שומן זה לא בריא, זה לא יפה, זה לא נעים לעין ומעל לכל, שמן הוא אחד ששונא את השומן שלו יותר מכל אחד אחר, רק שהוא עוד יותר שונא את זה שמזכירים לו את זה.
אז הנה רעיון, והרעיון הזה דווקא נכון לאתר הזה יותר מכל אתר או מקום אחר.
יש כאן סאבים וסאביות, יש כאן דומים ודומיות.
הבסיס של כולם הוא כאב והתמודדות איתו.
למה לא להוריד את המטפחות מעל העיניים להסתכל במראה ולהגיד:
יא כלב, אתה הולך לסבול בכדי להיבנות מחדש! (פאק, אתה סאב אתה נהנה מסבל - פאק אתה דום שלוט!)

7. אני מכיר שמנים שאומרים משפטים כמו: "אם היו אומרים לי לשלם 50,000$ בכדי להיות רזה, הייתי משלם עכשיו" אז הנה, לא צריכים לשים 50 אלף, בוא, שים הרבה פחות. זה יקח זמן, זה לא יהיה ביום אחד ובטח ובטח שלא קל, אבל זה יקרה...
אם למישהו כאן יש את הרצון לצאת לקרב, כתבו לי לפרטי, אני אפנה אתכם לאיזה קוסם שאני מכיר.
אני מבטיח לכם, ומבטיח לכם עם כל מה שיש בי, שנה מרגע ההחלטה, החיים שלכם הנוכחיים בעבר ולתמיד. החלפת תוכנה.


*

אני נכנס למטבח ומביט בתבנית העוגה לגלות כי מה שנשאר מהעוגה שהיתה בה היא כפית היושבת במרכזה ואפילו כוסות השוקו התרוקנו. אני נכנס לחדר השינה שלי הצמוד לסלון ומגלה את סופרמן שכוב על המיטה, בטנו נפוחה, ידייו על כרסו פיו פתוח ונשימותיו כבדות. אני קרב אליו, מכסה אותו בעדינות, מנגב את הדמעות שעוד בקעו את חריצי עיניו רגע לפני שנרדם, נושק למצחו, מכבה את מנורת הקריאה ויוצא את החדר. על כיסא שולחן האוכל במטבח נחה גלימתו. אני מעלה אותה עלי ועומד מול המראה. חיוך עולה בי, חיוך שלאחריו גיחוך.
לפעמים, לא משנה איזה סופר הירו אתה ואיזה כוחות יש לך, הכוח הכי גדול שיש לנו, הוא הלב.


*

הלילה איזה מתחלף ישן לי במיטה.
מתחלף לא תגידו מתחלפת, מתחלף.
ואני, אני הדום, אני ישן על הספה בסלון.
ראבק, עלק דום.

רחפנית-הדומית המרחפת​(שולטת) • 9 באוק׳ 2004

נו, לפחות עם הבוטות והישירות שלך,
לא התמקדת רק בנשים שמנות
והצעת להוציאן מחוץ לחוק...

אתה מכריח אנשים להביט במראה,
דבר שהינו נכון ביסודו, אך מי כמוך בוודאי
מכיר את המשפט הנצחי:
אפשר להביא את הסוס לשוקת
אי אפשר להכריח אותו לשתות...

והשורה התחתונה היא שהכל תלוי באותם אנשים
עד כמה הם רוצים באמת להשתנות.

לדעתי, אם יצלבו אותך על הפוסט הזה, אז אכן
ישנה בעיה לאנשים להתמודד עם כמה אמיתויות,
בין אם זה על עצמם בתור אנשים שמנים, או בין
אם זה על סובלנותם, בתור בני אדם, לכיבוד דיעות
של אחרים גם אם הן נאמרות בבוטות.

לפוסט כזה אני קוראת הבעת דיעה ולא דיעה קדומה
עם נסיונות לשינויים בחוק.

לילה טוב.

gala • 9 באוק׳ 2004

עצוב לקרוא את המילים האלה גולדי...עצוב כי זה נכון ואמיתי.

אף פעם לא הייתי שמנה, אבל אני יכולה לנסות להבין.
כי הרבה פעמים בחיים הרגשתי לא מסופקת.
לכל אחד יש את החסך שלו.אחד בורח לאוכל,אחד בורח לשתייה...
כל אחד ומה שממלא לו את הייצר.אנשים יעשו הכל כדי לשכוח.

אבל דבר אחד אני חייבת לומר...
לא כל אחד יכול להרשות לעצמו רגשית להחליף את התוכנה עלייה הוא בנוי,
ועם כל הרצון שיש לך לעזור וכמה כסף שלא יהיה לך לא תצליח להחליף לו אותה.
אנשים לפעמים לא רוצים לקבל.נקודה.

הרצון לשנות,להחליף ולהפסיק לחפש צריך לבוא מהאדם עצמו,
ואם זה לא בא ממנו לא משנה מה תעשה...הוא ימשיך להשאר שמן.
לא לכל אחד יש אתה האומץ לסבול כדי להבנות מחדש.

לילה טוב מוכשר אחד.
גאה בך על שישנת בסלון.
דום ועוד איזה דום...





.

קצת דעות על "שומן"

קליבר​(שולט) • 9 באוק׳ 2004

בתור אחד שירד ממרומי 130 ק"ג ל-107 ....וקצת חזר .
אני חייב לצין גולדי , שזה לא קל .. אבל גם לא נורא קשה , במיוחד שיש גביע בסוף התחרות
( אגב לא צריך קוסם ולא צריך מכשף , יש מחלקת דיאטה מהירה בטיפול נמרץ הם גם אגב מטפלים גם בהפסקת עישון , כן לפעמים לתמיד ) .

בתכלס , אני טוען שהתכנה הזו , שאתה רוצה להחליף באה לשחרר מעטיפות , משכבות של הגנה , ממקלט שבנינו לעצמנו . בעצם אעבור לגוף ראשון .
פעם הייתי אלוף ישראל במזנון פתוח : וייצגתי את ישראל באליפויות העולם ב- Open buffet .
כשהבגד הצצטמצם , עליתי במספרים , והכל היה טוב .
גם הביקור הראשון והשני בטיפול נמרץ , לא עשו לי את זה .. עד שבאה מישהיא , שגם היא גולשת פה ואמרה לי : אתה גבר (?) נאה , אם היית פחות שמן , היייתי עושה אותך ...

זהו סיימתי

ועוד דבר , תודה לך , לאותה אחת ...

הצעה קונקרטית?

דמיאן​(שולט) • 9 באוק׳ 2004

[quote="G-O-L-D"]כי דמיאן, שכותב כאן את מה שהוא כותב, כותב כמו ילד קטן שרוצה צעצוע ולאמא אין כסף אז הוא אומר: "אז אמא, תרשמי צ'ק" כאילו צ'ק זה לא כסף.
ודמיאן, אתה מפזר כאן צ'קים בלי כיסוי, אחי, עוד שניה נגיד בנק ישראל "כלובי כלובמן" מתערב ואתה תמצא את עצמך בלי ניק-ניים או צ'קים.
אתה, חתיכת מתבגר המתגלח על זקני מבוגרים ממך, צריך עוד ללמוד הרבה ולהשכיל בכדי להבין, שיש נפש מאחורי אותו תחת כבד משא.
ואתה יודע מה, אותה נפש, לפעמים פשוט מוכנה להשלים עם אותו תחת כי מחצית מחייה הוא רודף אחרייה והיא מנסה לברוח. חאלס נמאס לה מלחמות. היא והתחת עשו שלום. לא צריך פיגועים.
בשביל מה ת'מזיין ת'שכל ככה?
יש לך הצעה קונקרטית?
שוט!
אין לך, תתעסק בדברים לגילך.
דברים לגילך אתה שואל?
וואלה לא יודע, אבל בטח ובטח לא לחתום על צ'קים שהשם שלך לא רשום עליהם כבעליהם.


quote]



אתה יודע כמה זה היה קשה.
המון מאמץ .המון.

שבת שלום.

גולד

צמאה​(נשלטת) • 9 באוק׳ 2004

שמעתי שאתה סופר אז אולי תכתוב ספר איך להרזות?
ואני חושבת שאתה סופר דום שנותן לסופר מתחלף לישון לו במיטה

גולד- מה לעשות שאתה צודק?

masterhaifa​(שולט) • 9 באוק׳ 2004

לא נראה לי שיצלבו אותך כי שמת פה מראה לאנשים
לא ביקרת או קטלת רק הצגת את האני האמיתי שלהם
נ"ב
גם אני יודע מה זה להיות שמן ולהפוך לרזה והאמת?
הכי טוב לי כיום - באמצע
גם אני ירדתי פעם למשקל דו ספרתי ונראתי פשוט חולה!
מחוטב ורזה אבלל- כבר לא הייתי אני וזה מפריע
מערכת ההפעלה שסיפקו לי ( גם לי היה קוסם שהוא אפילו פרופסור)
היתה מלאה חלונות כחולים ועם שומר מסך שעשה לי רע על הנשמה
שמרתי עליה חצי שנה וזה לא שיפר אותי בכלום - אפילו ההדוניזם מול מראת החדר כושר
לא שיפרה את ההרגשה

סטייק טוב פתר את הבעיה וגרם לפרמוט מחדש!
יכול להיות שאתה צודק לחלוטין
יכול להיות שרק קצת
אבל כל אחד צריך לחיות את החיים שלו

ורה • 12 באוק׳ 2004

גולדייבה שכמותך ,
רק רזים יצלבו אותך על זה.
כמה שאתה צודק, אוף, אתה צודק, אתה --

אני חושבת שכל אחד, בנקודה קטנה קטנה בפנים, כשנגמרים התירוצים והזיוני שכל והשיחות, גם כשנגמרות ההסתכלויות במראה, והבגדים, ונשאר/ת לבד, רק אני, כולם יודעים באמת מי הם ומה הם ואיך הגוף שלהם ומה דעתם בנידון. ואין שום טעם, שום טעם, בהערות של הסביבה.

נכון, אין שמן שלא יעדיף להיות רזה. חלק נשארים ככה כי הם לא מצליחים, וחלק כי הם בוחרים שלא לעשות את המאמץ. מפחדים מכישלון, או מפחדים מהצלחה. נורא מפחיד להפוך משמן לרזה. כל המבנה המנטלי שלך צריך להשתנות. ייחוס הסיבתיות בחיים שלך. צריך למצוא משהו חדש להאשים בכשלונות. ואיך שכולם פתאום מסתכלים. והערות של גברים זרים ברחוב. שומן זה סופר-הגנה. לא כולם מוכנים לוותר על זה, וחלק, ברגעים מאד מאד מיוחדים, אפילו הופכים מודעים לאמת הפנימית והמתכרבלת הזאת.

סבא שלי היה אומר:
"עד שהשמנים ירזו, הרזים ימותו".
וגם "הרזים רזים כל כך, כי הם אוכלים את עצמם".

יופי, תרמתי לדיון.
אני חייבת לקרוא כבר את הפוסט על השמנות.
ורגע, אפילו לא דיברנו על "מיהו שמן", שזו אולי השאלה הכי חשובה.

על פחד, תאוות בצע, תרבות צריכה ודיכוי

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 12 באוק׳ 2004

אכן, אנחנו חיים בתרבות של צריכה, תרבות שמתמרנת אותנו דרך פחד ותאוות בצע לצרוך את מה שאין לנו בו צורך - מנעלי ספורט ועד טילי שיוט.

רוצה דוגמה להנעה לצריכה דרך פחד - תשדיר הפרסום הדוחה של טמפקס. כזה שהמסר בו לנערות מתבגרות הוא:-
מחזור ודם זה דבר דוחה שצריך להסתיר אותו.
אם לא תשתמשי בטמפונים שלנו, לא תוכלי לחיות חיים רגילים, כי יראו שאת במחזור.
ואז אף אחד לא ירצה אותך.

על תאוות בצע אני חושב שיש לכולנו מספיק דוגמאות, כולל זו שלעיל...

ודיכוי - בשבילי דיכוי פירושו לבודד קבוצה כלשהי ולהציג אותה כנחותה בהשוואה לקבוצות אחרות עקב מאפיין כלשהו.

אי שם בשנות העשרים-שלושים של המאה העשרים עבר אידיאל היופי מסמל הפריון והשפע (אישה עגלגלה, רחבת ירכיים) לגזרה נערית. ישנן המון תיאוריות וספקולציות לסיבות לכך, אך החשוב הוא שהאידיאל הזה מתומרן ומנוצל על ידי תעשיות שלמות.

וכך, כשם שעדיין נדיר לראות גיבור כושי בסרט הוליוודי, גם אם הוא מיועד לשוק הכושי, כך גם נדיר לראות סרט שהגיבורה בו שמנה.

וכל התעשיה הזו מתמרנת את כולנו - ארבע רגלים טוב, שתי רגליים רע. שמן רע, רזה טוב.

ובשם התעשיה הזו, נערות בגיל ההתבגרות, בשלב שבו העיסוק בדימוי הגוף כל כך משמעותי, מפנימות את המסר - אני שמנה מדי.

ילדות שאין עליהן גרם אחד של שומן נמצאות בדיאטה ושותות דיאט מה-שמו.

ילדות שמגיעות לאשפוז ולהזנה תוך ורידית או בזונדה כדי שלא ימותו מרזון.

וילדות שמדוכאות על ידי כל החברה, כי הן יותר שמנות ממה שהחברה דורשת.

וכשאנחנו מגיעים לגיל שבו שינויים פיזיולוגיים משנים אתצבירת וחלוקת השומן הגוף - אני משום לא רואה מישהו שכותב על הכרס שלו, בדיוק כשם שאני לא רואה מישהו מספר על נדידת השיער הגדולה אצלו...

וכך אנחנו שותפים לדיכוי, שאיננו שונה מרדיפת אנשים בשל דתם, צבע עורם או השתיכותם לקבוצה אתנית מסוימת - אנחנו המשטרה החשאית של נורמה חברתית שמעולם לא הצבענו על קבלתה, נורמה שמשרתת מגזרים שלמים בתרבות הצריכה שלנו.


ולמה למשל הלחץ החברתי הזה אינו פועל על מעשנים - הרי הנזק שבעישון ברור, מוכח וידוע לכולנו?
למה אנשים כמו גולד, דמיאן ואחרים אינם כותבים נאומים חוצבי להבות על עד כמה זה איכס לעשן, ומגינים על המעשנים מפני עצמם?

כי תעשיית המוות המכונה טבק עסוקה בהשקעות אדורות למכור לנו כמה זה COOL למות מהסרטן שלהם.

וכך אנחנו רואים פרסומות שמקשרות בין הצלחה, הנאה, מקובלות חברתית לבין עישון.

וככה יש לנו סיגריות שמכוונות מראש לבני הנוער (Get them while they're young) וחברות טבק שמארגנות מסיבות והפלגות ביאכטות - רק תעשנו, חבילה ראשונה חינם.


למה להתמקד רק בהתניה חברתית אחת, כשיש עוד כל כך הרבה?!

[align=center][B]
ושאלה נוספת - עד מתי הפורום ישמש לבכינות על סוגיה, במקום להחלפת ידע, שאלות ותשובות על בדסמ, שיתוף בחוויות?
אולי נפתח פורום בכינות, שבו כל אחד ואחת יוכלו להתלונן עד כמה האחרים לא בסדר, ורק הם מושלמים?
אפשר גם פורום השתלחות, שבו תוכלו לצלוב ולהוקיע את מי שאחראים למצב.

דן-קאפ

amuka • 12 באוק׳ 2004

קראתי הרבה נאומים במקום הזה בזמן האחרון.
התגובות שעלו בי לנאומים השונים היו מגוונות, אך זו הפעם הראשונה שמה שבא לי לעשות הוא לקום על רגלי ו...



וזהו.