SadTruth
|
לפני 20 שנים •
14 באוק׳ 2004
אתה...
אני כאן אחרי חודשים שלא נכנסתי... אפילו לא לקרוא. אין בזה מרד או התכחשות פשוט אין יותר ענין. אין יותר רצון בשום משחק שהוא. יש אמת אחת והיא רודפת אותי בשעה הזו ולא משאירה לי טיפת שינה להלילה.... אני כותבת בעיקר כדי להוציא. ואולי אתה קורא - אולי לא. אולי.... אבל אני כותבת.
אני עוצמת עיניים ומנסה שוב לשכנע את עצמי... כבר שנה. שנה והכל עולה בי ברגעים לא ברורים שאין בהם שום הגיון. שנה. ואני... אני בכלל שלא ידעתי לחשוב מונוגמי. אני בכלל שלא העלתי את הרעיון. לפעמים זה נראה כאילו הצלחתי. כאילו הצלחתי לעשות את הדבר שבלתי ניתן לעשות. הצלחתי להיות חברה טובה שלך. אבל לא הצלחתי... אני פשוט לא יכולה. אני אוהבת אותך כל כך שזה כואב פיזית. כל מילה שלך מאירה את היום יותר מתריסר שמשות קיץ בשמים. כל חיוך שלך גורם לירח מלא להחוויר. כל הודעה שלך עוצרת את העולם מלכת. המגע שלך מעיף אותי לגלקסיות לא מוכרות. אתה לא שלי. לא תהיה שלי... אני יודעת. אני מתעוררת כל יום וזו הידיעה הראשונה במחשבתי. אני הולכת לישון לעיתים וזו הידיעה האחרונה של יומי. היו אחרים אחריך. היו שליטפו. היו שצבטו. ואיש לא ידע להניח את ידו עלי כמוך. כמו שנדמה שידעת מהרגע הראשון. די בנשיקה שלך לערער את עולמי. אתה לא אדון ולא מלך. אתה יודע... אתה יודע לגעת ויודע לומר. ויודע לאהוב. ויודע להיות... ואני רוצה להיות לידך... להיות לצידך לנצח. אני לא מבקשת ממך דבר. אני אומרת שאני אוהבת אותך אהבת אמת. ואני רוצה שתדע שהאושר שלך הוא זה שיסב לי אושר. שתדע שאני תמיד תמיד ולנצח אוהבת אותך. כי את האש הזו גם בכוחי אין די לכבות. והחיבוק שלי תמיד פתוח אליך. תמיד. דמעות של לילה מתעוררות אליך לעיתים כמו היום. ואני שוקעת בחלומות הזויים של רגעים שחלפו כל כך מזמן ועדין חווה אותם שוב כי לא היו לי רגעי אושר צרוף ואמיתי כמו שהיו לי איתך. שלך. אשה לך. חברה לך. מקשיבה לך. מחבקת... מה שתרצה בי. שלך האמת העצובה |
|
|
TV_Eye(שולט)
|
לפני 20 שנים •
14 באוק׳ 2004
יש אנשים שיש להם את כול המזל
|
|
|