| RIS |
לפני 20 שנים •
14 באוק׳ 2004
הַגַּלִּיםהַגַּלִּים עֶדְנָה לָהֶם הָיְתָּה עִם הָגִּיעַם לָחוֹף וּקְנֵי הַסּוּף מְבַקְּשִׁים אַךְ אֶת מַגָּע הָרוּחַ וּפַעַם סִפַּרְתְּ לִי מַה מְבַקֵּשׁ הַלֵּב שֶׁיִּגַּע בּוֹ אֲבָל הָרוּחַ חָטְפָה אֶת הַמִּלִּים מִפִּיךְ וְזָרְעָה אוֹתָן לַגַּלִּים וַאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי... . |
|
|
| בהט(נשלטת) |
לפני 20 שנים •
14 באוק׳ 2004
לא ממש התחברתי.
אולי בין הפעמים היחידות ששירתך לא דיברה אלי, לא במישור הספרותי ולא במישורים אחרים.
אני יכולה להסביר גם למה- אבל זה יהפוך למן דיון ספרותי שאין זה המקום לו. בעצם, לא, כן? לא! |
|
|
| orit{{ML}} |
לפני 20 שנים •
14 באוק׳ 2004
בי זה מאוד נגע.
הכתיבה משובחת, כתמיד. |
|
|
|
בכוח המוח-אשה
|
לפני 20 שנים •
14 באוק׳ 2004
גם בי זה נגע
יופי של דימויים, שיר שמצליח להעביר תחושה מסויימת בצורה נהדרת.
גם כש-RIS יורק על לוח, יוצא לו שיר יותר טוב מלכולנו יחד. |
|
|
crazy_toast(שולט){אליס}
|
לפני 20 שנים •
14 באוק׳ 2004
יפה ריס.
מאוד. |
|
|