לילה לבן

אכזבת שוב את אדונך.

לכי לישון, כך. כשאת יודעת את זה.

יהיה לך על מה לחשוב.

הלילה אפלולי יותר מהרגיל.

העלטה השוררת דבר אחד לא מסתירה,

את קול בכיי עת דמעותיי את הכרית מציפות

שלולית של כאב וצער נקווית לה מתחת לפניי

ואני קוברת אותם עמוק יותר.

אכזבת שוב את אדונך.

לכי לישון, כך. כשאת יודעת את זה.

יהיה לך על מה לחשוב.

רוצה שזה יעבור כבר.

הלילה הזה לא נגמר.

בחוץ רק הצרצרים מעיזים להשמיע קול

אי שם בשממה נשמעת נביחתו של כלב

ואני פתאום מרגישה כל כך קטנה וחסרת משמעות

האם אני ראויה בכלל לסליחתך?

תכעס עלי.

תנזוף בי.

תסטור לי.

תצליף בי.

תעניש אות בכל דרך שתמצא לנכון.

אך לעולם לא אוכל לשאת את מבטך המאוכזב.

עיניך הקרות כאלף חיצים הננעצים בחזי כעת.

אכזבת שוב את אדונך.

לכי לישון, כך. כשאת יודעת את זה.

יהיה לך על מה לחשוב.

אני מתחננת, אל תשקוט.

דבר אלי, אל תמנע ממני את קולך.

זה כל מה שיש לי ממך עכשיו.

סימני הצלפותיך כבר מזמן חלפו

סימני הקשירות סביב שדיי נרפאו

ורק קולך, המותיר בנפשי סימנים עמוקים

שלעולם לא ישכחו.

אכזבת שוב את אדונך.

לכי לישון, כך. כשאת יודעת את זה.

יהיה לך על מה לחשוב.

אני שוב בוכה. הדמעות פשוט זורמות.

הבושה, התסכול והצער אוכלים אותי.

הרי רק לפני מספר שעות המתנתי לך

כפי שהורית לי, על ברכיי.

ראשי על המיטה.

ידי מאחורי הגב.

וחשתי כל כך מאושרת.

מלאת ציפייה לשיחה שלנו.

מיוחמת ורטובה.

כל מה שרציתי הוא לספק אותך

להיות לך שפחה מסורה.

מעדתי בדבריי

שוב

ושוב

ושוב.

ואושרי נלקח ממני לעוד לילה שלם. מגיע לי.

במקומו קיבלתי מנה גדושה של ייסורי מצפון

של רגשות אשם ואכזבה מעצמי.

קיבלתי לילה לבן של דמעות.

לילה שלם של זיכרונות.


סליחה, אדוני.

מחר נקנה לך לילה אחר.