SubFlower(נשלטת){Mr. SL}
|
לפני 20 שנים •
21 ביוני 2003
לא ממש סיפור ולא ממש ארוך לכן פה
חשוב עלי. מחשבותינו תתחברנה ביניהן. חבוק אותי בחלומך ואני אותך בחלומי. אחוש אותך אומר, אחוש אותך נושם, אחוש אותך אוהב. עורי מצטמרר אליך. בין גבעות תשוקה אלו מתחבאים עצבים זעירים האחראים לרטיבות הזו בין רגלי. המגע שלך משחרר את שרירי הכווצים תמיד. הנח ידך בין שפתיי. ראה, חלק איבר מיני ואין עליו אף לא פגם אחד. הוא טהור ומצפה. חדור אליו. אתה מרגיש כיצד הוא מקבל אותך? נסגר מעליך ומקיף אותך בבערה אדירה? שרירי רוחשים כחיטה בשדה. עיני בורקות ככוכבים ברקיע. אוחזת בקצה הלבנה. אצבעותיי הדוקות עד זוב דם. בשרי אינו לובש עור מעליו. כותונת אהבה מלפפת חמוקי ומפרידה אותי בין לחות ללחות. סמן אותי בתשוקתך. רחמי זועק אליך.
מחליקה בלשוני אל המרכז. ידיי פרוסות לצדדים. האחת על מצחך והשניה על קרסולך, הן קרבות זו אל חברתה, הן נפגשות. ובמרכז פוגשות בך. אך חוזרות אל מוצאן באותה הרכות ושוב קרבות. לטף את גופי, הכר אותו. הוא שלך. הכר אותי. עוקבת בתשוקתי אחר מגעך, למדה אותי דרכך. אני שלך. עוד,X, עוד!!!! אנא ממך, אהוב, עוד.... לחוש את כולך בתוכי לנצח. שלך אני מכף הרגל ועד הקודקוד. נכון כי קולרך ענוד על צווארי, אך קולרך הוא גם זה המבריק על לבי. גע בו. פועם בכף ידך החמה. שמור עליו. גם הוא שלך. והנה שוב אני על ברכיי, מתחננת על חיי. אנא, רק לא הכואב הזה. רק לא הכואב ממנו אין מחבוא. לא הכאב של כל אלה הפוסעים בשלווה על אדמה ספוגת שנאה זו. ומתמזגים. אל תכרות את אשר גידלתי בקושי כה רב. אל תפשיט מאשר מכסה מעיניהם השונאות. אל תשבור את כנפיי הפצועות. שוב על ברכיי, בפניך, מוטבעת בפחד כי גם סופה של הצגה זו קרב. והמסך יתרומם וכולם ינטשו את כיסאותיהם ורק אני אוותר, עודי מביטה בכוס פופקורן מלאה למחצה. מבלי לדעת לשם מה שמרתי את גרעיני התירס המבוקעים. דע אותי, עד אשר לא יוותרו חיים בעורקיי, עד אשר לא יוותר אויר בריאותיי עד אשר יגורשו חלומות הבלהה, כי העולם כה נחוש בדעתו להותירני ללא. אנא, כי אין לי עוד, והברק דמע הוא. They know me better then that They know my weakness I never tried to hide them, You tried them I thought we have something precious Now I know what it worth Never felt so disappointed You knew my weaknesses I thought You liked them DepecheMode אני |
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
21 ביוני 2003
לא ממש סיפור ולא ,לא ארוך...
הוא פה. זעקת ולא הבנת לרגע כיצד כתבת, כאילו הכתיבו לך ,כאילו כל מילה היא כיהלום שלא עבר עיבוד , לא נגע בו העובד המסור , הוא המח , המעבד כל יום וכל לילה את אשר הרגשת, לא נגע בו הפרסומאי, המצנזר את אשר לא זועקים והקורקטי , לא נגע בו אף בעל מקצוע והוא שלך , אין שורה שאינו קורא ומרגיש שלך מרגיש שאת שלו |
|
|