חומר למחשבה

חומר למחשבה

masterpice​(שולט) • 17 בנוב׳ 2004

מוגש כחומר למחשבה
>
>האם אתה שרדת ?
>
>אם היית ילד בשנות ה- 40, 50, או 60 ו- 70, במבט לאחור, קשה להאמין שאנחנו עדיין חיים .
>
>כילדים, נסענו במכוניות בלי חגורת בטיחות או שקי אויר. נסיעה במושב האחורי ביום חם, הייתה חוויה מיוחדת.
>
>מיטת התינוקות שלנו הייתה מצופה בצבעים עליזים מבוססים על עופרת. לא היו מכסי בטיחות על תרופות, דלתות או שקעי חשמל. רכבנו על אופניים ללא קסדות. שתינו מים מצינור בגינה ולא מבקבוק.
>
>בילינו שעות בבניית מריצות משאריות חומרים, ואז התגלגלנו במורד הגבעה, רק למצוא ששכחנו את המעצורים. רק אחרי שהתגלגלנו לסבך השיחים כמה פעמים למדנו לפתור את הבעיה.
>
>עזבנו את הבית בבוקר ושחקנו כל היום, חזרנו הביתה כאשר אורות הלילה נדלקו. אף אחד לא יכול היה להיות איתנו בקשר, לא היו טלפונים ניידים. כמה בלתי סביר!
>
>נחתכנו ושברנו עצמות ושיניים שלא גררו תביעות משפטיות מתאונות אלו. הם היו תאונות, אף אחד להאשים, רק את עצמנו. זוכרים תאונות?
>
>נלחמנו והרבצנו אחד לשני, וקבלנו מכות שהפכו משחור לכחול. והתגברנו על כך.
>
>אכלנו עוגות, לחם וחמאה ושתינו מיצים ממותקים ולעולם לא היינו בעלי משקל יתר...תמיד שיחקנו בחוץ. התחלקנו בשתייה אחד עם השני מאותו בקבוק ואף אחד לא מת מזה.
>
>לא היו לנו משחקי מחשב, משחקי וידאו, 65 תחנות טלוויזיה, סרטי וידאו, מערכת הגברה, טלפונים ניידים אישיים, מחשבים אישיים, שיחות באינטרנט... היו לנו חברים. יצאנו החוצה ומצאנו אותם. רכבנו על אופניים או הלכנו לחברים הביתה, דפקנו או צלצלנו בדלת או סתם פטפטנו איתם.
>
>המצאנו משחקים עם מקלות וכדורי טניס. אכלנו תולעים, ואפילו שהוזהרנו שזה יכול לקרות, לא נזהרנו, והתולעים לא חיו בתוכנו לעולם ועד.
>
>ניסינו להתקבל לנבחרת הכדורסל או כדורעף, אבל לא כל אחד התקבל. ואלו שלא הצליחו למדו להתגבר על האכזבה.
>
>לא כל התלמידים היו חכמים כמו אחרים ונכשלו לעבור כיתה ונשארו לעוד שנה. אבל מבחנים לא הותאמו משום סיבה שהיא.
>
>מעשינו היו שלנו, ציפינו לתוצאות. אף אחד לא התחבא מאחוריו. לחשוב שההורים יוציאו אותנו מהבוץ אם עברנו על החוק היה בל נשמע. הם, בעצם, צדדו בחוק. תארו לעצמכם!
>
>דור זה ייצר כמה מטובי האנשים לוקחי - סיכונים, פותרי - בעיות
>
>וממציאים. 50 השנה האחרונות הביאו התפוצצות של המצאות ודעות חדשות .
>
>היה לנו חופש פעולה, כישלונות והצלחות ואחריות. ולמדנו איך להתגבר עליהם. ואת אחת מהם. ברכות!
>
>העבירו זאת לאלו שלא היו ברי מזל לגדול כמו ילדים, לפני שעורכי-דין וממשלות הדריכו את חיינו...לטובתם
>
>זה יופי של דוא"ל, גורם ללחלוחית בעין.....
>
>אבל, אם נהיה כנים, אז איך אנו, המבוגרים של היום לעומת המבוגרים של אז?
>
>הם ישבו על המרפסת על אבטיח, נפגשו כל ערב אצל חברים, שיחקו קלפים - כן רק בשביל הכיף.
>
>הנשים בישלו אוכל טרי ממוצרים בסיסיים: בלי מקפיאים ו"אוכל מוכן" ומיקרו.
>
>הגברים עבדו ממש, בבנין, בשדה, בכבישים, בלי תאילנדים.
>
>ההורים הזקנים גרו עם המשפחה לא בבתי אבות ולא עם פיליפיניות ורומניות גויות.
>
>בעיות הפרנסה היו איך להביא אוכל הביתה לא שדירוגי המכונית והDVD‏‏ . או לאן לנסוע לחו"ל השנה.
>
>ועם כל זה הם היו שמחים הם רקדו ברחובות עם הנוער הם צחקו בפה מלא.
>
>לנו, הילדים היה כיף להיות איתם. האם לילדנו כיף להיות איתנו באותה מידה?
>

דור מזויין

s.g • 17 בנוב׳ 2004

האם כיף להם ? נו וודאי
הם לא עוזבים את הבית (סטודנטים)
הם לא מעשנים סיגריות !!!!!!!!
הם יורדים לנו על הגארס
הם משתמשים לנו בקונדומים
הם מתיעצים בנו בכול סויגה קיומית
הם גוררים אותנו בכול העולם
הם מאלצים אותנו לטפס על רכבות הרים מינימום 8 לופים.
הם לא מסתפקים בשניצל וצ'פס הם דורשים טופו וסויה
הם לא מוותרים על ארוחות משפחתיות
הם מבינים ביין
הם דעתנים
והם גוררים אותנו למכוני כושר ופעילות ספורטיבית.


זה דור ממש מזוין !!!!!!!!!!!!!!!!!!
זה דור של חננים !!!!!!!!!!!!!!!!!

ווואאאאוווו

zipi62 • 17 בנוב׳ 2004

masterpice שלום

אני מוכרחה להגיד שמהרגע שסיימתי לקרוא את המכתב שלך

המוח שלי עסוק כל הזמן במחשבות....

למה עשית לי את זה....

כל כך הרבה ביחד.... אי אפשר אחד.... אחד.....

אז מרוב דברים איבדתי את הפואנטה...

האם תוכל לבחור את הנושא שנראה לך החשוב ביותר כדי שאוכל להתייחס ענינית ?

מודה לך מראש

zipi58

בשבילך.....

masterpice​(שולט) • 18 בנוב׳ 2004

האם אתה שרדת ?

ראשית חבל שהדברים בילבלו אותך,
מצד שני העסיקו אותך, כמו כל מי שקורה אותם וקצת מקדיש מחשבה אמיתית ובלי הסכות וצידוקים.

ומה דעתך?

עובדה אני פה -)))

zipi62 • 18 בנוב׳ 2004

השאלה אם שרדתי.... שרדתי
השאלה היא באיזה מצב אני

האם התחשלתי והפכתי להיות טובה - חזקה יותר ?

או אולי אני שבורה נפשית מכל כך הרבה סיבות ?

או אולי פתחתי עור כל כך עבה שאני לא חשה יותר כלום ?

ואולי אני סתם נשמה כזו קלילה שלוקחת הכל באיזי.. ?

מי אני בעצם ????

zipi58

masterpice​(שולט) • 19 בנוב׳ 2004

אני בטוח שאת יודעת מי את,
ומחוברת לראש וןלרגשות,
אחרת לא היית כאן...........

אנשים שחיים את העולם הזה,הם לדעתי,
אנשים שיותר מחוברים לעצמם,לרגשותיהם,לתאוותם,וכן,
גם לדברים שפחות מהנים אותם,שגורמים להם לנבור בעצמם,
בכדי להבין יותר טוב את עצמם,מהם הדברים שגורמים להם להיות מאושרים יותר,מהם הנקודות שמהנות אותם,
וכן גם פיסיות ברמה כזו או אחרת.

אז אין טעם בהלקאה עצמית,
אבל לדעתי זה יותר מחיובי,
לבדוק את עצמך עם עצמך,
ולא לפחד מהתוצאות שמתקבלות,
מכיוון שלעיתים,אנחנו מקבלים איזה החלטה/דיעה....
ולאחר תקופה משנים אותה וזה בסדר,
כי ההבנה שלנו מתחדדת,כי אנחנו יודעים הכי טוב,
מה טוב לנו.

אכן יודעת

zipi62 • 21 בנוב׳ 2004

אכן יודעת...
אך מגלה כל פעם דברים חדשים
נוברת, מגלה ומשתנה
מנקה את כל הדעות הקדומות
מגיעה למקום של בחירה
כך אני מקווה ....

מאסטרפיק
אתה מוזמן להעלות עוד הרבה נושאים
רק לא את כולפ בבת אחת

שבוע טוב

zipi58

zipi62 • 21 בנוב׳ 2004

מתנצלת על חוסר הדיוק בשם מאסטרפיס

התנצלותך התקבלה

masterpice​(שולט) • 21 בנוב׳ 2004

קיבלתי את התנצלותך,
שבוע טוב,
ומהנה.

זרה מוכרת • 21 בנוב׳ 2004

מזמן לא קראתי כזה קטע יפהפה.

תודה.