דיבורים על כלא

דיבורים על כלא

teacher​(שולט) • 2 בדצמ׳ 2004

התאים המסורגים במועדון, במסעדה ובדאנג'נון עומדים להיות מאוכלסים.

וזה הולך כך,
קצת פחות מ-48 שעות של שהיה בכלא, עם כל מה שזה כולל:
מעצר, חקירה, לקיחת טביעת אצבעות, פולארויד, קבלת מדי אסיר והפקדת כל החפצים האישיים.
ארוחות בזמנים קצובים, מוגשות במיטב מסורת בתי הכלא,
השכמות, עונשים, צינוק והכל מסביב לשעון, גם כשעייפים, גם כשקשה.
צוות של סוהרים שרק מחכים שמישהו יגיד שזה הספיק לו.
כאב, השפלה, בדידות וחוסר אונים, כשהדבר היחיד שיכול להפסיק את זה הוא מילה או סימן הביטחון.

לפני זה יש ראיון מסודר בו יהיה תיאום ציפיות, גבולות, כללים ועוד כמה שאלות חשובות.
שיהיה ברור - הכל בהסכמה, מראש, ועם גבולות ברורים.
מיועד למי שזו הפנטזיה שלה, שמבינה שזה לא קל, ושיודעת שזה עומד לכאוב.

יהיה גם פיילוט קצר יותר (באזור ה6-7 שעות) והמעוניינים להשתתף יכולים ליצור איתי קשר.
אשמח לשמוע תגובות כאן ובצ'אט בליל שישי 23:00 יחד עם התכנית שלי ברדיו הכלוב.

חלומות פז,
teacher

עשו את זה לפניכם-זהירות יש לבצע הערכות פסיכולוגיות לפני כן !

crazy_toast​(שולט){אליס} • 2 בדצמ׳ 2004

לקרוא בעיון!
ניסוי הכלא של זימברדו הוא נקודת ציון בפסיכולוגיה חברתית לחקר התנהגות בחיי כלא. הניסוי נערך באוניברסיטת סטנפורד בשנת 1971 על ידי צוות חוקרים בראשות הפסיכולוג פיליפ זימברדו ( Philip Zimbardo).


הסטודנטים שהשתתפו בניסוי גויסו באמצעות מודעה בעיתון, הם עברו מבחנים פסיכולוגיים ונבדק שאין להם עבר פלילי, וכן הובטח להם תשלום תמורת השתתפותם בניסוי.
המשתתפים, כולם גברים בני המעמד הבינוני, חולקו באקראי לתפקיד של "אסיר" או "שומר". המשתתפים שהוגרלו להיות האסירים נאסרו על ידי משטרת פאלו-אלטו בביתם באמצע היום, הושמו באזיקים והועברו עם כיסוי עיניים למרתף המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, שהוסב זמנית לכלא; ואילו המשתתפים שהוטל עליהם להיות השומרים קיבלו מדים, אלות ומשקפי שמש. במהלך כל הניסוי, שתוכנן להימשך שבועיים, החוקרים תיעדו את התנהגות המשתתפים באמצעות מצלמות וידאו במסדרונות ומיקרופונים בתאים
השומרים היו חופשיים לקבוע את כללי ההתנהגות ולשמור על הסדר בכלא, עם זאת הובהרה להם חשיבות תפקידם והסכנות האפשריות בסיטואציה זו. האסירים לעומת זאת, בדומה לאסירים אמיתיים, יכלו לצפות לחוסר פרטיות ולמידה מסוימת של הטרדה, המתנדבים יוּדעו על מצב זה בחתימתם על הסכמה להתנדב לניסוי.

השומרים ערכו מספר ספירות של האסירים במהלך כל משמרת של שלוש שעות. עונש נפוץ היה דרישה מהאסירים לבצע שכיבות סמיכה. שומר אחד גם דרך על גב האסירים בזמן שביצעו שכיבות סמיכה, או דרש מאסיר אחר לשבת על גב האסיר באותו הזמן.
חלק מהשומרים הפכו בהדרגה להיות יותר ויותר סדיסטיים, במיוחד בלילה כאשר חשבו שהמצלמות אינן פועלות, ונראה כי הם נהנים מהעוצמה והכח שבתפקידם. האסירים לעומת זאת הפכו למדוכאים והראו סימנים של לחץ נפשי.
הניסוי יצא משליטה מהר מאוד. מרד פרץ ביום השני לניסוי, האסירים התבצרו בתאיהם וחסמו את הכניסה באמצעות מיטות והחלו לקלל את השומרים. השומרים התייעצו כיצד לדכא את המרד, והחליטו לטפל בו בכח, הם הפעילו מטף אש (שהיה במקום מטעמי בטיחות) כדי להכריח את האסירים להתרחק מהדלתות. השומרים הפשיטו את האסירים, לקחו את המיטות והעבירו את יוזמי המרד לבידוד. המרד הוביל לחיזוק הסולידריות בין השומרים, והם התחילו לראות את האסירים כעושי צרות, ולכן החלו לאיים על האסירים ולהתנהג ביתר אלימות.
שלושה ימים לאחר התחלת הניסוי, החל אחד האסירים לסבול מהפרעה נפשית חמורה, שכללה מחשבה לא מסודרת, בכי וזעם. החוקרים, שנכנסו גם הם לתפקידם בניסוי כמנהלי הכלא, חשבו שהאסיר מנסה לשטות בהם על מנת שישחררו אותו, ולכן הציעו לו בהתחלה לשתף פעולה עם השומרים בתמורה לכך שלא יטרידו אותו, לבסוף הוא "שוחרר" מהניסוי. ביום הרביעי לניסוי נערך ביקור קצר של הורים וחברים, חלק מההורים היו המומים מהמצב של בניהם, והם פנו לחוקרים בנושא, הללו הפנו את האשמה מהניסוי אל ה"אסירים" עצמם. בהמשך שוחרר אסיר נוסף.

החוקרים החליטו להפסיק את הניסוי לאחר שישה ימים בלבד, לאחר שאחת האורחות שהגיעו לצפות בניסוי, והיתה עדה להתנהגות השומרים אל האסירים, עירערה על הלגיטימיות המוסרית של הניסוי.
התנהגות החוקרים במחקר זה ספגה ביקורות רבות, על כך שלקח להם זמן רב מדי להבין שהמשתתף בניסוי מפגין סימני מצוקה נפשית אמיתיים עד שהותר לו לצאת מהניסוי, וכן שלמרות פניות ההורים על מצב בניהם, וההתנהגות הסדיסטית של השומרים, לא הופסק הניסוי מוקדם יותר. פיליפ זימברדו מודה שהוא נכנס לתפקידו כמנהל הכלא, וכאשר היו שמועות על בריחה מתוכננת, הוא לא ישב מהצד וצפה בהתרחשויות, אלא היה מוטרד מהבטיחות של הכלא שלו, והתרגז כאשר משטרת פאלו-אלטו לא אישרה לו להעביר את הניסוי לכלא הישן שלה.

מטרת הניסוי היתה לבחון התנהגות בשבי, אך ממצאיו ממחישים כיצד האדם נכנס לתפקיד החברתי שיועד לו. אחד ה"אסירים" בניסוי כתב לזימברדו לאחר מכן שהוא הרגיש חסר זהות, שהאדם בעל השם שהוא היה מתרחק ממנו ושהוא הופך להיות למספר האסיר שלו. הממצאים ממחישים גם את הציות של אנשים כאשר ניתנת להם אידיאולוגיה שיוצרת לגיטימציה להתנהגות מסוימת, ובנוסף לאידיאולוגיה ישנה תמיכה חברתית וממסדית.

זימברדו טוען שלניסוי לא היו השפעות נפשיות ארוכות טווח, למרות שחלק מהמשתתפים הפגינו סימנים של התמוטטות נפשית במהלך הניסוי.
למרות שכיום מחקר מסוג זה לא היה מקבל אישור של ועדות האתיקה האוניברסיטאיות, החיפוש אחר תוכניות מציאות מקוריות בטלויזיה, הוביל גם לתוכנית מציאות שבה קבוצת המשתתפים מוחזקת בכלא המפוקח על ידי פסיכולוגים.

כלובי • 2 בדצמ׳ 2004

.... לתוכנית קוראים "הניסוי" והיא משודרת מידי פעם ב-BBC PRIME

טוב אז יש לי כמה שאלות...

אמילי קייג'​(אחרת) • 3 בדצמ׳ 2004

מי יהיו הסוהרים?

מה יהיו הגבולות?

מה מותר?

מה אסור?

מה הכוונה עינויים?

ובעצם, מנין לי שאוכל לסמוך עליכם... זו השאלה העיקרית שלי.

איתך במאבקך הצודק

פטרוניוס{TooT} • 3 בדצמ׳ 2004

טיצ'ר מכובדי,

אשמח ליטול חלק בפרוייקט, הנראה על-פניו מרתק.

ג"פ

שאלה

Olive • 3 בדצמ׳ 2004

סוהרים חייבים תספורת קצרה ?!

בכוח המוח-אשה • 3 בדצמ׳ 2004

בעעע, נשמע כמו כלא צבאי. מניסיון שלי, זה לא היה כייפי מי יודע כמה.
כמובן שבפעם השלישית(!!!!) היה קל יותר, אבל זה בכל זאת לא היה נעים.
אבל שניה, אמילי תהיה אסירה?
אולי כדאי לחשוב על העניין שוב, אם היא תתנדב...

תשובות מהסוף להתחלה:

teacher​(שולט) • 3 בדצמ׳ 2004

1. לא חייב שיער קצר, אתה יכול לשמור על המראה ההרקולסי ..

2. הסוהרים הם צוות שנבחר מראש, עובר הכנה ומשתתף מההתחלה עד הסוף.

3. ישנם שני סוגים של גבולות. גבולות של הכלא וגבולות אישיים. התאמת הגבולות ותיאום הציפיות מתקיימים בראיון אישי מראש. אם יש חוסר התאמה, אז פשוט לא נכנסים לזה.

4. מה מותר - פעילויות כלא קבועות מראש: מעצר, חיפוש, חקירות, השכמה, כיבוי אורות, ספירת ראשים, טיולים, עבודות יזומות, כתיבת מכתב הביתה, נקיונות, ובנוסף גם קשירה וריתוק, הצלפות,
ספנקינג, השפלה (עפ"י הגבולות), בדומה למכירה הפומבית בערבי המיילדום, יש דף כתוב וברור שמציין את כל הגבולות, מה מותר ומה אסור. חובה לכבד מילת ביטחון. על התנהגות טובה במיוחד
תהיה גם שיחת טלפון ו/או מפגש התייחדות עם בן הזוג. לא כל האסירים עושים את כלל הפעולות.

5. מה אסור - כל מה שמחוץ לגבולות, פלאפונים ומצלמות, הצילום בעת המעצר הוא בפולארויד והעותק נשאר בסוף היום אצל המצולמת כמזכרת.

6. עינויים כוללים הרבה פעילויות BDSMיות כמו ספנקינג, הצלפות, קשירה, שעווה, השכמות ליליות, מקלחת קרה, חקירה צולבת.

7. אמון הוא לא דבר מובן מאליו. הסגל עובר הכנה ומשתתף בפגישת ההכנה. המועמדות יודעות בדיוק את לוח הזמנים (ומי שיגיד שזה מוציא את העוקץ, שיחשוב על זה כמו על צניחה חפשית - הכל ידוע מראש, אבל זה לא ממש כמו לעשות את זה). ובכל מקרה שמורה הזכות תמיד לא להשתתף למי שאינו בטוח.

8. לגבי "הניסוי" - אתיקה מקצועית היא דבר רציני. והניסוי הזה כנראה התפרסם בזכות המפוקפקות שלו. צריך לדעת שאני לא עושה ניסוי והמטרה שלי היא לא לבחון התנהגות של אנשים. המטרה שלי היא חויה, פנטזיה. הכל קבוע וידוע מראש, אני לא משאיר מקום להתפתחויות ספונטאניות. הבטיחות הנפשית והפיזית של כל אדם ואדם המשתתף היא בראש מעייני.

יש מיון קפדני הן של הצוות והן של האסירות. אין סחבקיה ומי שלא מתאים פשוט לא יהיה.
יש גם פיילוט שיתקיים מוקדם יותר, יהיה קצר יותר ומוקטן בכמות הפעילויות.

ובנושא הפרטיות, למרות שאף אחד לא שאל,
יש סודיות מוחלטת של הצוות לגבי כל המתרחש, כמו גם רשימת המשתתפות.
הרשמים היחידים שיוכלו לצאת הן של המשתתפות עצמן ולגבי עצמן ומי שיש להן את הסכמתו לפרסם.
כך שמי שכן רוצה לדבר על החוויות שלה מהכלא תוכל לעשות זאת.

אני מקווה שהצלחתי לענות,
ואשמח לשמוע עוד.

בוקר טוב
teacher

nerissa​(אחרת) • 3 בדצמ׳ 2004

מוציאים לשירותים בכלא שלכם או שעושים בסירים?

מבצע לזמן קצר!!

teacher​(שולט) • 3 בדצמ׳ 2004

שלש הנרשמות הראשונות יוכלו להשתמש בשירותים..
כל השאר יצטרכו להסתפק בפומפיה...