| Damien |
לפני 19 שנים •
4 בדצמ׳ 2004
האשה במכונית הירוקה
02:45 בליל יום חמישי חורפי. י' יוצא מדלת הדירה, אשר לפני שעתיים וחצי ראה לראשונה, מדליק אור חיוור בחדר המדרגות ויורד בכבדות לרחוב.
היה קר וסוער, וי' מיהר למכוניתו. בדרך שוב חלפו המחשבות המוכרות בראשו. שוב הדהדו החרטות, השאלות, המחשבה על שיחת הפרידה העתידית שהפכה עכשיו לפחות נעימה כי לא יכל להתאפק, ולמרות שלא רצה אותה, בכל זאת שכב איתה. קראו לה ימית, סטודנטית חמודה למשפטים בת 26 שעברה מחיפה לתל אביב לפני שנה וחצי. "מה זה משנה", חשב לעצמו, "זה שוב לא זה", פלט בשקט והניע את המכונית. "אולי אני הדפוק", הרהר. לא יתכן שאף אחת לא עושה לי את זה. מה בכלל אני מחפש? שאל את עצמו בפעם המי יודע כמה, אך גם הפעם נותרה השאלה ללא מענה. מנסה להמלט ממחשבתיו, הדליק י' את הרדיו. "חוזר משם, האיש שכבר ראה הכל ובעיניו, ניצוץ של יהלום, נטרף בדעתו, מזמן הפכו חייו ריקים כמו רחובות...". י' המשיך לזמזם עם השיר שברדיו, מנסה לא לחשוב יותר, אך ללא הועיל. מצית סיגריה, חשב על מערכות היחסים שהיו לו. "מערכות יחסים", בדיחה משעשעת חשב לעצמו. לא היתה אחת שנמשכה למעלה מחודש. מעניין היה שאף לא אחת מהבחורות שהיה עימן חשבה עליו דבר חיובי. היו את האמביוולנטיות, שלא הרגישו אליו דבר. היו את אלה שחשבו שהוא מנייאק שרק רצה לזיין אותן, והיו גם את אלה שחשבו שהוא דפוק ושרוט, בגלל שלא רצה לשכב איתן... מיותר לציין שאף אחת לא אהבה אותו. "בשעת השחר, יש אור אחר מסוף היום; ואין סיפוק משום דבר" המשיך הרדיו לטרטר. י' המתין בעייפות לרמזור שיתחלף. למרות שנקנס על כך בעבר, פתח י' את חלון דלתו בכדי להשליך את הסגריה. תמיד הצחיק אותו הקנס הזה, וגם הפעם חייך כבכל פעם. בהפנותו את ראשו כלפי החלון, ראה י' שאינו לבד בצומת. לשמאלו עמדה מכונית ירוקה קטנה, חלונותיה סגורים, ובמושב הנהג, מביטה לעברו, ישבה בחורה. י', חצי חיוך עוד מרוח על פרצופו, קפא כמי שראה שד. הבחורה, לבושה במה שנראה כמעיל גשם שחור ארוך, הביטה לעברו בשתיקה. היא הביטה בו כמי שהכירה וידעה עליו הכל. מבטה היה קר וחודר, וי', לראשונה מזה שנים, חש חוסר אונים ומבוכה מול מבט אישה. קשה לתאר מה שעבר על י' באותה שניה, אבל י' הרגיש משהו שמעולם לא חש בעבר. הוא הרגיש שבידיה התשובה. האור ברמזור התחלף לירוק, והמכונית הירוקה דהרה בחריקת צמיגים לתוך הצומת, נעלמת שמאלה לרחוב ראשי במרכז תל אביב. כאחוז טירוף לחץ י' בכבדות על דוושת הגז בעקבותיה. בעיניים מרצדות תר י' אחר המכונית הירוקה, אך ללא הועיל. בהלה מהולה באכזבה אחזה בו. י' האט את מכוניתו לקראת רמזור אדום, ובלם סופית ביאוש. היא נעלמה. זה גורלו צוחק לו שוב, חשב. בעודו חוזר לעצמו הישן, מנסה לתכנן את מסלול הנסיעה בחזרה לביתו לאחר הסטיה הבלתי מתוכננת, קלט י' את עיניה במראה האחורית. מבולבל, נשאר י' ללא תזוזה בצומת העמוסה בעוד צפירות הנהגים מסביבו מחרישות את אזניו. כהרף עין עקפה אותו המכונית הירוקה ודהרה קדימה. י' התעשת במהרה הפעם ודהר בעקבותיה. הוא שמר על מרחק סביר, אך נראה היה שהמכונית הירוקה יודעת שהוא שם. מובילה אותו. מפתה אותו. לא היה ספק. האישה במעיל השחור במכונית הירוקה ידעה. לאחר נסיעה של כרבע שעה, מצא את עצמו י' בככר קדומה ביפו. האשה בשחור הוציאה תיק בד לבן מתא המטען, טרקה את הדלת והחלה להתרחק. נדמה היה לו שלפני שהסתובבה היא הביטה בו שוב, באותו המבט, אך הוא לא היה בטוח. היא נכנסה למבנה אבן עתיק, והוא בעקבותיה. כמה אנשים דברו איתו בדרך, שאלו שאלות, שטרות נשלפו, ידיים הוחתמו והוא מצא את עצמו בפנים. עדיין נסער, חש צמאון ופנה לעבר הבר. ילדה במחוך חייכה והציעה. הוא ביקש וקיבל. כולל טיפ. "איפה היא", קדח מוחו. עיניו ריצדו על פני חלל החדר. היא לא היתה שם. הוא התיישב על כסא הבר ולגם מהמשקה. רק אז החל לקלוט את סביבתו. המקום היה מלא. זה היה מועדון. אבל שונה. הרגשה של חמימות אפפה אותו, שהיתה זרה לו. עיניו פגשו בעיניים זרות, עור, שחור, איפור, עירום, כאב, לכלוך, עונג, אושר, ריקודים, אפלה - הכל הוא ראה. הכל התמזג יחד. הוא לא הכיר שם אדם אך לא חש בודד לרגע. "מים מינרלים לא קרים" שמע מאחוריו והסתובב בו במקום. זו היתה היא. היה לה שיער שחור ארוך, חלק. מעיל הגשם השחור נעלם, וחשף מכנס שחור צמוד, עם חולצת גוף בעלת מחשוף קל. שחורה גם היא. "מה הקטע הזה של השחור במקום הזה?", חשב בינו לבין עצמו. תווי פניה היו מאד ברורים ונקיים. היתה בהם מעין תמימות משולבת באכזריות. היא לא היתה יפהפיה, אך היה בפניה משהו חזק הרבה יותר. מעין עוצמה משתקת. "עוד משקה?" העירה אותו הברמנית הקטנה מבהייתו הממושכת. "אהה, מה? אה כן, תני לי, בירה, לא, אני אשתה מה שהיא שותה", והצביע עליה. הברמנית חייכה ואמרה "מים מינרלים לא קרים"? "כן", אמר נבוך, כאשר הבין מה הזמין. "תזהר לא לדפוק את הראש הלילה", צחקקה הברמנית והלכה. בצדו השני של הבר עדיין עמדה האשה בשחור, לוגמת מים מהבקבוק, בוחנת במבטה את המועדון. י' קיבל את בקבוק המים שלו, והחל אף הוא ללגום ממנו. לפתע נשמט הבקבוק מידו ונפל על הבר. מים החלו זורמים על הבר, מתנקזים לכיוונו ומטפטפים על מכנסיו. י', שלא קלט את שארע בהתחלה, הרים בחופזה את הבקבוק והחל מנתב את המים לכיוון מרכז הבר. הוא לקח כמה מפיות וניגב את מכנסיו. "בן כמה אתה?", שמע לפתע את קולה מעליו. הוא הרים את ראשו ושם היא היתה, עומדת מולו עם בקבוק מים בידה האחת, וידה השניה משולבת על חזה. "29", השיב. "29 ועדיין מרטיב את עצמך?" י' חייך במבוכה והסתובב להרף לכיוון הבר על מנת להניח את 7 המפיות ספוגות המים שהיו בידיו. כשהסתובב חזרה ראה אותה מתרחקת ועולה במדרגות לכיוון קומת גלריה שהיתה במקום. הוא הסס לרגע ודלק אחריה. המקום היה צפוף וי' היה צריך לפלס את דרכו בעקשנות. מבין הגופות השחורות שבדרכו יכל לראות את מבטה מתגנב אחורנית לרגע. היא ידעה שהוא שם. היא ידעה שהוא ילך אחריה. כמו עלילת סיפור ידועה מראש. היא התיישבה על אחת הספות, ומיד עט לרגליה גבר חשוף חזה והחל ללקק את מגפיה. י', מבולבל, עמד והביט. מבטו נתקל שוב בעיניה הקרות, והיא לא הסיטה אותן להרף, בו בזמן שהגברבר השעיר מלקק את נעליה. כעבור דקה רכנה לעבר הגבר השרוע לרגליה, לחשה לו משהו באוזן, והלה נעלם בהמון האנשים. "מי זה היה?" שאל. "אחד העבדים שלי", ענתה בקרירות. "יש לך עבדים?" שאל שוב י'. היא הביטה בו ממושכות, וי' החל להתכווץ. "מה אתה רוצה?" שאלה ביובש. "מה, אה..., מה זאת אומרת?" גמגם י'. "עקבת אחרי לכאן מז'בוטינסקי. בשביל מה?" "לא יודע", השיב. "אתה וניל?" שאלה. "מה שאלת? אם אני בתול?" "וניל, וניל", אמרה בתקיפות. "אם אני אוהב וניל? לא הבנתי". "לא משנה", השיבה. "אני הבנתי". היתה שתיקה במהלכה י' המשיך להביט בה והיא הסיטה מבטה, כאילו מחפשת מישהו בקהל. "מה שמך?" שאל י'. "קארין", השיבה, בלי להביט לעברו. "קרין"? שאל. "קארין, עם א'", חזרה ואמרה. "אפשר לשבת פה?" שאל. היא הביטה בו בשתיקה, ואמרה "תעזוב את זה, בסדר, אתה יודע שזה לא מה שאתה רוצה". "מניין לך מה אני רוצה"? היא הביטה בו וחייכה מעט. "אתה כזה ילד, אתה יודע. אתה מביט סביב, מחפש את הדבר הבא שילהיב אותך, מקבל אותו, ומחפש שוב. אתה אופורטוניסט. החיים מנהלים אותך, לא אתה אותם. מה אתה רוצה? זיון? שאני אתאהב בך? שאתה תתאהב בי? שנהיה ידידים? שאני אתעלם ממך? שאשחק בך? שאלקה אותך? אתה רוצה להלקות אותי? אתה רוצה שנצא ביחד, נלך לסרטים, הצגות, טיולים, נזדיין, בהתחלה יותר, אח"כ פחות. אתה רוצה סטוץ? תגיד, תדבר, מה אתה רוצה?". "לא יודע", השיב י' בקול חלש, המום מתגובתה. "ברור שאתה לא יודע", אמרה. "לא אתה קובע את האג'נדה. היא נקבעת עבורך על ידי אחרים. בגלל זה אתה לבד." "איך זה קשור"? שאל. קארין הציתה סיגריה ונשפה עשן סגלגל לאויר. "אל תבין לא נכון", אמרה. "אתה מחפש אהבה, כמו כולנו, אבל אתה לכוד. אתה מוגבל. אתה צריך לתמרן בין היצר הטבעי שלך להיות מובל, נשלט, לבין המגבלות הרגשיות שלך". "לא ממש הבנתי", אמר. "כל החיים שלך התחלת עם בנות, כי זה מה שעושים. או שהיית חרמן, או שחיפשת אהבה. המקרה השני הוא הבעיתי. כל מערכות היחסים שהתחלת זרמו באותה צורה, הכל היה ידוע מראש. הכל בגבולות המוכרים והבטוחים שלך. אתה ניהלת את זה, כי לזה היית רגיל. אתה היית בשליטה, ולכן הכל קרס. אבל תבין, אתה אומלל. אתה במילכוד. יחסים מבחינתך יכולים להתקיים רק כשאתה לא בשליטה, רק כשאתה מובל ומקבל מרות. אתה אוהב לאהוב, אבל קשה לך לקבל אהבה. ברגע שזה קורה, אתה מרגיש שליטה, וזו נוגדת למהותך, ואז הכל קורס, כמו שאמרתי". י' התיישב לצד קארין והביט בשתיקה בריצפה. הוא שתק בעוד קארין גירשה בחור נוסף שגחן לעבר רגליה. "לא עכשיו", אמרה לו. "חכה לי למטה". בעוד הבחור מתרחק, חייכה קארין וסיננה לעצמה, "כל כך הרבה עבדים, כל כך מעט זמן...". "ומה לגבייך", שאל י' לפתע. "הקונפליקט הזה אמור לחול גם לגבייך, רק הפוך", אמר. "לא בדיוק", ענתה קארין. "אני מלכה, נכון, אני שולטת. אבל אני חייה בצורה מאוזנת, שלא כמוך. אני מלכה, אבל אני גם אישה. יש בי את הצורך להיות נערצת, אבל יש בי את הצורך לאהוב. אל תמהר להסיק מסקנות ממה שעיניך רואות. המקום הזה מסנוור אנשים", אמרה וכיבתה את הסגריה על הריצפה. "אני אדם יותר שלם ממך. אני יודעת מה אני רוצה, ומנסה להשיג את זה. אתה, גם אם תדע מה אתה רוצה, לא תצליח להשיגו". "קח את הערב לדוגמה", אמרה. "עקבת אחרי הנה, נמשכת כמו מגנט, היית למעשה תחת שליטתי. ראיתי את זה בעיניים שלך עוד ברמזור. גם כאן אתה נשלט על ידי. אבל זה לא יכול לעבוד". "למה"? שאל י'. "כי זה לא מה שאני רוצה", ענתה. "את לא רוצה לשלוט"? שאל, מופתע כמעה. "כן, אני רוצה, אבל אני רוצה גם לאהוב. ואותך אי אפשר לאהוב. זה יוצר מנגנון השמדה מאד מהיר". "זה לא נכון"! אמר בתוקף. "זה כן, ואתה יודע את זה", השיבה. "אתה אוהב להעריץ, אתה מפנטז על המושלם, ואהבה נתפסת אצלך כחולשה, כתלות. ואז היא מנפצת את האידיליה שבנית לגבי מושא אהבתך. אני לא יכולה לחיות עם דבר כזה. תבין, אהבה אינה צריכה לבקש, ואף לא לתבוע. חייב לעמוד לאהבה הכוח להגיע בתוך תוכה לידי ודאות. אז שוב לא תמשך אלא תמשוך. אהבתך נמשכת אלי, אם היא תמשוך אותי, אבוא אליך. אינני רוצה לתת מתנות, אני רוצה להיות נכבשת. ואתה, ידידי, לא אוהב לכבוש". "אבל איך זה מתקשר"? שאל י'. "הכל מתקשר", השיבה. "תבין, הכח האמיתי הוא לא לדעת לאהוב, שזה יצר מולד אצל כולנו, אלא לדעת להיות נאהב. עד שלא תרכוש לך את היכולת הזו, תהיה אומלל". קארין קמה בחיפזון והחלה ללכת לכיוון המדרגות. בדחף ראשוני רצה י' לקרוא לעברה, אך מילה לא יצאה מפיו. הוא ישב שם, על הספה, שתק וצפה בה מתרחקת ונעלמת בקהל. כעשר דקות חלפו עד שקם. הוא התהלך באטיות, ידיו בכיסיו, וירד לאטו במדרגות. בזוית עינו ראה את קארין בפינת האולם, ליד צלב העץ, מענגת בחור חסון בשריטות וחבטות. היא חייכה אליו. הוא הביט בה במבט קפוא, חלול, ופנה לעבר הדלת. הוא טיפס במדרגות ויצא לאויר הקר. אור חיוור של שחר כבר החל לבצבץ. "אכן אור אחר מסוף היום", חשב י' לעצמו. הוא נכנס למכונית וישב בה דומם. הוא לא הניע אותה רק ישב ובהה בנוף האפרורי. מבטו היה קפוא, יבש, חסר חיים. ראשו היה ריק ממחשבות. הוא הרגיש ריק. בחופזה הניע את הרכב והביט לאחור מעבר לכתפו על מנת לכוון את יציאתו מהחניה. צפצוף מכונית הקפיצו. י' הסתובב וראה את המכונית הירוקה, קארין בתוכה, לבושה שוב במעיל גשם שחור ארוך, מסמנת לו לפתוח את החלון. הוא הנמיך את החלון. "אתה רעב"? שאלה. "לא כל כך", השיב. "סע אחרי", אמרה. "אני אכין לנו ארוחת בוקר". י' ראה את המכונית הירוקה מתחילה לנסוע. הוא אף פעם לא אוכל ארוחת בוקר, חשב לעצמו. "אולי כדאי לנסות פעם", אמר לעצמו, ונסע בעקבותיה. |
|
|
המכשפה בג'ינס(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
4 בדצמ׳ 2004
כל מערכות היחסים שהתחלת זרמו באותה צורה, הכל היה ידוע מראש. הכל בגבולות המוכרים והבטוחים שלך. אתה ניהלת את זה, כי לזה היית רגיל. אתה היית בשליטה, ולכן הכל קרס. אבל תבין, אתה אומלל. אתה במילכוד. יחסים מבחינתך יכולים להתקיים רק כשאתה לא בשליטה, רק כשאתה מובל ומקבל מרות. אתה אוהב לאהוב, אבל קשה לך לקבל אהבה. ברגע שזה קורה, אתה מרגיש שליטה, וזו נוגדת למהותך, ואז הכל קורס, כמו שאמרתי
היא עושה רושם של אישה חכמה 
נ.ב Damien יקר, אחלה סיפור, כתיבה קולחת, התלבטויות מרתקות, אמביבלנטיות מוכרת, בהצלחה ל - י'  !
|
|
|
| HotQueen(שולטת){תחת השמש} |
לפני 19 שנים •
5 בדצמ׳ 2004
נהניתי לקרא.
מעניין אם הוא למד לקבל... |
|
|
aftercake(נשלט)
|
לפני 19 שנים •
5 בדצמ׳ 2004
יאזומן?
אכן סיפור מעולה
|
|
|
| manimal |
לפני 19 שנים •
7 בדצמ׳ 2004
הסיפור מנוסח בצורה נפלאה ששואבת את הקורא לתוכו.
יהיה המשך? |
|
|
|
LADY(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
7 בדצמ׳ 2004
נהנתי - עודדדדדד
|
|
|
| Damien |
לפני 19 שנים •
7 בדצמ׳ 2004
thanks
תודה על התגובות. פעם ראשונה שאני כותב משהו וזה נחמד לשמוע בקורות טובות.
לא יודע אם יהיה המשך. אולי. (זה לוקח די הרבה זמן, אתם יודעים?) |
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
7 בדצמ׳ 2004
אהבתי.
סיפור מרתק המעביר בצורה מצויינת את התחושות של י' (יאסמן?  ).
כתיבה מסקרנת שהשאירה אותי מהרהרת על ההמשך. |
|
|
דוכיפת(נשלט)
|
לפני 19 שנים •
8 בדצמ׳ 2004
נהניתי.שונה ומענין.
|
|
|
| roee |
לפני 19 שנים •
9 בדצמ׳ 2004
מ צ ו י ן
אמיתי מאוד אהבתי ונהנתי תודה |
|
|