נר שלישי

נר שלישי

G-O-L-D​(שולט) • 9 בדצמ׳ 2004

אני מת על חנוכה. מת על החג הזה, פשוט ככה.
אני יודע למה אני אוהב אותו. יש בו כיף. זה הכול. הוא מזכיר לי את סבא שלי שתמיד פוצץ אותי בדמי חנוכה עד שלא ידעתי מה לעשות עם הכסף. זה מזכיר לי סופגניות שאני מרשה לעצמי לאכול אחת בנר הראשון ואחת בנר האחרון. הוא מזכיר לי את הדבר שאני הכי הרבה אוהב בעולם הזה. את אח שלי.
כלומר זה לא שהוא מזכיר לי אותו, הוא רק מאדיר את שמו של האיש הכי חכם, מבריק, מטורף, קיצוני, מצחיק ושנון שאני מכיר בעולם הזה.
נימי, אח שלי, או בשבילכם מר נימי.
מר נימי הסנסאיי.
כן, יש לי אח שהוא סאנסאיי בקונג-פו. אלוף. פשוט ככה. היה חי במזנר שאולין, היה חי בבקתות בעולם, ועכשיו הוא חי על ענן משלו ומדבר ברגיעות ושלמות שהופכת אותי בקיצוניות משולמת לניגוד המושלם שלו.
מר נימי, האיש הכי חכם בעולם הזה ל-ד-ע-ת-י.
כולו לב, כולו.
כולו טוהר וצחוק ותום שיש בילדים קטנים. הוא אח שלי הקטן ואני אוהב אותו יותר ממה שאני אוהב את עצמי. אני לא רק כותב את זה. אני מתכוון לזה. אני חי ככה כבר שנים. אני חי באופן שלפני שאני חושב על עצמי, או לפני שאני רוכש לעצמי משהו, אני רוכש לו.
ככה זה, וזה ככה בגלל שאני והוא זה כמו שני שחקני שח שלא יכולים לנהל משחק אחד מול השני כי כל אחד חושב על טובת כליו של השחקן השני ודואג למלכה של היריב יותר ממה שהוא דואג למלכתו, תחת הידיעה שאין לו כל צורך לדאוג לעצמו, יש כבר מי שדואג.
אני ומר נימי חיים כשני אנשים שיודעים שהצד השני מטפל בנו, לנו אין צורך לדאוג לעצמנו.
אני לא אנכס ואסביר את זה כאן בכל מיני דוגמאות מעבר, אני רק אכתוב שמחר זה היום שאני הכי הרבה אוהב בשנה.
מחר, למר נימי יש יומולדת.
וכשלמר נימי יש יומולדת, אני מתפרע בקניות.
אני אף פעם לא קונה לעצמי דברים ככה בהתפרעות כי זה לא מעניין אותי, אבל כשלמר נימי יש יומולדת אני קונה כמו פסיכי כי אני לא מפסיק להנות מהמחשבה של איך הוא יגיב לכל דבר שאני קונה לו.
אז היום שלפני יום הולדתו של מר נימי, הוא היום השני בשנה שאני הכי הרבה אוהב.
זה יום הקניות.
והיום, היום קניתי כמו מישהו שחי ללא מחר.
זה התחיל בבוקר כשקמתי עם התרגשות בבטן כמו ילד קטן.
הלכתי ורכשתי לשנינו טלפונים חדשים כי אני תמיד נהנה לשבת איתו ולפתור את כל הפיצ'רים החדשים.
אחר כך רכשתי לו פליי סטיישן עם שלושה משחקים חדשים שנוכל לשחק בהם והוא יקרע אותי כי הוא אלוף.
אחר כך רכשתי לו מכשיר שנתלים בו הפוך לתרגילי בטן.
אחר כך רכשתי לו שעון ריצה של נייקי עם מד מהירות ודופק.
אחר כך חמישה סוודרים כי מר נימי לא קונה לעצמו בגדים פרט למכנסי דוג'ו לאימונים.
אחר כך מנוי חדש למגזין רכב.
אחר כך רכשתי לו לפ-טופ כי מר נימי החליט שהגיע הזמן לרכוש ידע ונרשם ללימודי תואר ראשון במחשבים.
אחר כך רכשתי לו כמה מתנות מקוריות.
האחת- שלט רחוב המעוצב עם שמו של מר נימי ושאני ומר נימי נלך יחד להחליף לאיזה רחוב ונצלם בשביל הצחוקים.
השניה- מודעה שתתפרסם בחמישי הבא בפנאי פלוס ושתגיד שמר נימי עלה לגדולות. פשוט ככה.
השלישית- ליצן שיבוא מחר בערב ויביש את מר נימי שלא אוהב קהל אבל יצחיק אותי וזה לא פחות חשוב. וזהו.
התרוצצתי כמו משוגע היום. רצתי ממקום למקום. ישבתי על הרשת והזמנתי דברים. שוחחתי בטלפון עם מי שלא יכולתי רק שמחר יהיה מה שאני רוצה.
אחר כך רכשתי לאבי כיסא מיוחד לעמדת המחשב שלו כי לא משנה שקיים פער גילים רציני בינו לבין מר נימי, בכל פעם שלמר נימי יש יומולדת אבא שלי מתבאס שלו אין ותמיד רוצה מתנה גם תחת הטענה: "שגם לו מגיע על כל הסבל של השנים".
לאמא שלי רכשתי מערכת סטריאו חדשה למטבח כי אם אבא שלי מקבל והיא לא אז הבית במצור.
ואז הנחתי לעצמי על הגל לרכוש לעצמי משקפי שמש חדשות וגלידה כי זה כיף לעשות קניות וזה כמו חצי זיון. תמיד בא לך אחרי זה סיגריה ומשהו מתוק.

יום מגניב היה לי היום. ממש מגניב.
את סיומו עשיתי בשיחה עם כלובי ובה רכשתי לי, רק לי את ה-דבר הכי מגניב.
מנוי זהב.
עשרות אלפי שקלים הוצאתי היום והנה, הדבר שהכי עשה לי טוב היה מאה חמישים שקל. מנוי זהב. כמה קטן, כמה עדין, כמה אינטימי. זה שלי. בזה אף אחד לא מתחלק איתי. זה שלי ורק שלי.
מנוי זהב.
חשבתי על זה היום, על המנוי זהב הזה.
מצחיק, אבל איך לא חשבת על זה קודם כלובי.
ראשית, מי שעושה מנוי זהב, הוא כבר יותר רציני ל-ד-ע-ת-י בכל הייחס שלו לאתר ולתחום. כלומר טרול הוא לא וזה כבר טוב. מתחזה בכינוי לא כינוי הוא כבר לא וזה טוב ומעבר להכול, אתה יודע מיהו.
אחר כך חשבתי על זה שהאיש הזה, כלובי, עובד כבר כל כך הרבה שנים על האתר הזה וראבק, אנשים כאן כולל אני יושבים מול המסך לפחות שעה ביום כבר שלוש שנים וזה הרבה זמן, ראבק, לא מגיע לאיש הזה משהו?
בטח שמגיע!
גם שלוש מאות שקל היה מגיע. סחטיין עליך אחי, העלת מדרגה את האתר. מנוי זהב זה משהו שייתן לאתר הזה ייחוס וחשיבות. זה משהו שמישהי שהיא מנוית זהב, הופכת כבר יותר עניינית בעיני מסתם מישהי שלא. זה אומר שהיא בעניין. התחום חשוב לה. היא מצטרפת לתחום ולעניין באופן קצת יותר מהותי מפתיחת כרטיס וזריקת כמה מילים בכרטיס. זה נותן לגברים כאן את היכולת לדעת מי רצינית ומי מתחזה וההפך. לא יודע, נראה לי מצחיק שלא לעשות את זה, מה מאה וחמישים שקל יהרגו מישהו? בדיחה. או שזו קמצנות, או שזו אי רצינות.
ככה נראה לי.
לי, רק לי. לא יודע מה על השאר.
וחוץ מזה, קח, מגיע לך, אוהב אותך וזהו.


*

בערב, חזרתי הביתה זרקתי את כל הקניות, החלפתי בגדים ויצאתי לבית הורי. במטבח כבר עמדה חנוכיה ואבא שלי עמד שם מדושן עונג ואושר. אמא שלי הביאה סופגניות, ומר נימי נכנס בדלת שתי דקות אחרי.
"מה קורה מתלמד?" הוא חייך אלי.
"בסדר", חייכתי.
"אתה יודע איזה יום מחר?" הוא קורץ לי.
"בטח, היומולדת שלך", השבתי בעוד אבי מברך על הנרות מחוייך ביודעין שמחר הוא בטח מקבל איזו מתנה.
"יומולדת? מה יומולדת?" זורק נימי, "עזוב אותך שטויות! מחר יש לי סדנה בצפון שאני מעביר", הוא מהמהם באדישות ונוגס בסופגניה בעוד אבי מגיש לי את השמש להדליק נר.
נר שלישי.

מייפל​(לא בעסק) • 9 בדצמ׳ 2004

אני כל כך אוהבת אותך לפעמים.
אתה יודע את זה?
בטח שאתה יודע.
ותמסור לסנסאי מזל טוב גם ממני.

moonstone​(נשלטת) • 10 בדצמ׳ 2004

התרגשתי לקרוא גולד
לחיות בידיעה שיש מישהו שדואג לך יותר ממך... הלוואיי עלי
אוהבת אותך אחי (זה בשביל המתנות)
ומזלטוב לשניכם
מונסטון

My sentiments exactly

בשקט​(נשלטת) • 10 בדצמ׳ 2004

הפוך וזהה: אחותי הקטנה, המופלאה מכולן



וזהו!

ח'תכת פרוייקט

Yosefus​(שולט) • 10 בדצמ׳ 2004

הכתיבה יפה ומרגשת ומעניינת ועוד מיליון ואחד סופרלטיבים, אבל אני הכי מתפעל מהפרוייקט - לכתוב לכל אחד מימי החנוכה. מי מוכן להתחייב מראש ל-8 ימי כתיבה יצירתית ופוריה ?
אני מסיר את הכובע