מות אלוהים (שיר)

מות אלוהים (שיר)

ממש גרוע​(אחר) • 18 בדצמ׳ 2004

אמרו כי יש אלוהים,
סיפרו שטוב הוא, גם מטיב,
אמרו יושב הוא במרומים,
דווקא הוא, אינו ממהר להגיב.

נכתבו בעדו סיפורי מעשיות,
גבוהים מהרים, רמים אף מגבעות,
קרעו בפניו גם את ים סוף,
עד כי גדל, היה לאין סוף.

כך צמח, אף היה לאיש,
נסיון רב צבר, היה לישיש.
איתנים יצר,תנינים גדולים גם כריש,
יהלומים זהב וכסף, אבן חלמיש.
בעוד הוא עצמו, נמנע מלהיות נגיש,
פסלוהו אנשיו ביד מכה בפטיש.

וכאשר יצא שמעו למרחקים,
על כל שלט הוא, מבלי משים.
גם יצאה שמועה על רוב טובו וחסדו,
כך שיחד יצוריו, תמורת הצבעה בעדו.

וכאשר כבר מלך על תבל ומלואה,
נכנסו בו הרהורי כפירה,
ויטל מיסים ומכסים עצומים,
עצב בא אל לב אנשים.

רק אחד אזר רוחו,
החליט לשים כפו בנפשו.
נלחם ביוצרו מלחמת חורמה,
הורד הורידו מן כל במה,
עד אשר מת, הפך לדממה.

אמרו עליו- אתה הוא האלוהים,
החלו להתפלל ולבקש רחמים.
וכמו קודמו הולל בכל היכל,
אף כי לזה, לא פילל כלל.

וכאשר גס ליבו בכל התהילה,
החל להתוודע אל כל עיר וקהילה.
"אדם אני" הכריז בקול צהלה,
פטורים אתם מתחינה, אף מתפילה.

כך גווע לו האלוהים עדי עד,
הפך למשהו מן האגדה בלבד.