המכשפה בג'ינס(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
20 בדצמ׳ 2004
"בסצנת מין סאדו מאזוכיסטית " (כתבה + לינק)
תתכוננו לפטפטת ארוכה...
תרבות > ספרות ערלים נהנים יותר? אלונה דניאל קראה באסופה "נוירוטיקה" על מיניות יהודית מבולבלת, עם משיכה עזה לנוצריות, עצים, גרמנים ורגשות אשם; והיא תוהה האם יתכן כי הכל באשמת ברית המילה מאת: אלונה דניאל 00:55 20/12/2004 (עודכן ב: 09:36 20/12/2004) כשמדברים על ספרות ארוטית, אני, כמו רבים, חושבת על הנרי מילר ואנאיס נין - על סצנות סקס מפורטות, גדושות וולגריות, על ארוטיקה לשם האסתטיקה והאקזיסטנציאליזם, אבל הסופרים היהודים באסופה "נוירוטיקה" (הוצאת כנרת) עושים דבר מה אחר, הם משתמשים בארוטיקה בתבונה ובדימיון רב. כל תיאור מיני משרת אצלם רעיון פילוסופי, תיאוסופי, או פסיכולוגי. זמן רב לא חשתי גאווה לאומית גודלה כמו זאת שמילאה אותי בזמן שקראתי את "נוירוטיקה". הסיפורים הארוטיים, או ארוטיים למחצה, נכתבו על ידי סופרים יהודים ניו-יורקיים. יצחק בשביס זינגר, יז'י קושינסקי, סול בלו, ברנרד מלמוד, וודי אלן ואריקה יונג הם השמות המוכרים יותר ברשימת הסופרים הארוכה הזו. כל שאר השמות היו חדשים בשבילי, אבל גם הם, כשאר שלושים הסופרים והסופרות הכלולים, מיוצגים כאן בחומר מרוכז ובשרני שמוכיח את קיומו של זרם ספרותי עוצמתי ודינמי שהגיעה הזמן לתת לו שם. "נוירוטיקה" יכול להיות שם קולע מאוד. רוב הסיפורים הם עסיסיים כל כך שהקורא מרגיש כמו מי שנועץ שיניים בתאנים בשלות, כמו אלה המצולמות על העטיפה. ההקדמה שכתב העורך מלווין ג'ולס בוקט היא הברקה בפני עצמה - שלא תעזו לדלג עליה - סביר שתצחקו הרבה: "חיפשתי סיפורים שמטפלים בסטראוטיפים המנוגדים של א-מיניות יהודית ומיניות-יתר יהודית...בסופו של דבר, מה שמקשר בין הסיפורים המופיעים ב"נוירוטיקה", כמו בכל אנתולוגיה, הוא בהכרח טעמו של העורך. יש החלטות שהתבססו על איכות, יש החלטות שהתבססו על ידידות, והשאר היו החלטות שרירותיות. תתבעו אותי." לעיתים קרובות ניתן לראות באסופה כיצד המניות גולשת לפטפטת נוירוטית, כמו זו המוכרת לנו מסרטיו של וודי אלן. ב"החיזור" של רבקה גולדשטיין, למשל, זוג צעיר שמתאהב מדבר את עצמו למוות על דת ומדע, מבלי לגעת אחד בשני במשך פגישות רבות וארוכות: "'נראה שאנחנו, אני ואתה, מדברים רק על דברים משעממים." "אמת." הוא החזיר לי חיוך. "אני תוהה למה אני נהנה מזה כל-כך. אני תוהה למה אני תוהה מתי אוכל לדון בסוגיות מקהות מוח כאלה פעם נוספת.'" כך זה כשבחור יהודי משכיל פוגש בחורה יהודיה מבית טוב. אבל כשמדובר בנשים גויות הבחורים היהודים הופכים להיות הרבה פחות אפלטונים. הרבי הצעיר מתוך "הרבי הפגאני" של סינתיה אוזיק, התאבד אחרי ששכב עם פיית העץ, במסגרת נסיונותיו להפוך ל"נשמה חופשית" (מושג מתוך מיתולוגיה קלטית). פייה זו היא ה"שיקסע" הראשונה מתוך רבות המופיעות בקובץ, וכוח משיכתה, המכונה בסלנג היהודי- אמריקאי שִיקסאַפיל, הוא הרסני ונועד לדרדר את הגבר היהודי לתהומות של רגשות אשם. פיית העץ היא השיקסע האקזוטית ביותר בין אלה המוזכרות בסיפורי הקובץ, אבל גם האחרות משמשות כעיר מקלט עליו בורח הבחור היהודי מאמו המסרסת ("לחזר אחרי נר נשמה", של תיין רוזנבאום), מהאשה היהודית ה"מקורקעת" שלא מגרה אותו אינטלקטואלית ("הזונה ממנזה" של וודי אלן) ומשלל מדריכים רוחניים שמנסים ללכוד אותו בסבך של חוקים ואיסורים. ב"פיפ שואו" של נתן אנגלנדר, נכנס הגיבור לתא הצצה כדי לשטוף את העיניים בקצת גויות מעורטלות , אבל כעבור דקה הבחורה הערומה נעלמת ובמקומה מופיעים ארבעת הרבנים שלימדו אותו, ואם זה לא מספיק- מצטרף אליהם גם הפסיכולוג שלו. כל אלו , יחד עם אמו ואשתו, מנסים לגרום לו לרשות אשם - הספורט היהודי הרשמי. בהקדמה המבריקה שלו, מלווין ג'ולס בוקט תוהה על פשר רגשות האשם האלו, המלווים כמעט כל הרפתקאה מינית המתוארת בסיפורים, כי הרי "היהדות כמעט מעולם לא זלזלה בערכו של הגוף. המסורת היהודית, לא זו בלבד שאינה מתכחשת לגוף, לעתים קרובות נחשב תשמיש המיטה למצווה, אפילו בשבת". ובכל זאת, איכשהו, מתוך הקובץ עולה כי המשחק המקדים האהוב על יהודים אמריקאים הוא הלקאה עצמית. ובאומנות רגשי האשם יש לנו הלוא רק מתחרה אחד - הגרמני , דור שני לרייך השלישי. כמובן שהגרמנים מככבים בזרם הספרותי החדש שלנו. הסיפור החמוד של ביני קירשנבאום "יהודים לא אמורים להתאהב בגרמנים", מתייחס לנושא בהומור קליל, אבל "אינסוף זוויות" של מייקל לוונטל הולך עד קצה ההארד-קור, בסצנת מין סאדו מאזוכיסטית בין בחור יהודי לבין צעיר גרמני. הגרמני דורש מהיהודי שיעניש אותו על חטאי אבותיו. הוא מבקש שיכה אותו ואחר כך ימול אותו: "'תחתוך את זה," אמר הנס. "כמו שלך. תעשה אותי כמוך"'. השאר בלינק הבא: http://mixer.nana.co.il/Article/?ArticleID=164080&sid=49 |
|
|
|
|
|